אני מציע כי זאת תהיה מצגת עם פסקול שייפתח על ידי שני קריינים. התמונות ילוו בכותרות עם תרגום עברי.

צילום של כנסי קומונות, קיבוצים וקומונות בדורות שונים. נקלענו לכנס חוקרי קומונות, כנס עולמי. אולי זאת ההזדמנות שלנו לשאול את החוקרים כמה שאלות מטרידות. הרי הם רואים את הדברים בפרספקטיבה. יש להם דפים מההיסטוריה, מחקרים סוציולוגיים ותצפיות אנתרופולוגיות. אני מניחה כי יש בקהל הזה גם פילוסופים ממריאים וגם מנחיתי ספקות רציניים, גם אנשי קומונות מהשדה וגם חוקרים מנוסי ספריות. אולי כל אלה יוכלו לעזור לנו ולומר לנו דבר משמעותי על מה שאנו עושים היום.

תמונות מקיבוצים עירוניים וחינוכיים אני באתי הנה מרחוק לחיות בקבוצה. לעסוק בחינוך ולהביא לחברה כמה משאיפותיי היותר פנימיות.
הרי ברור לכל קורא עיתון, צרכן חדשות המציפות את האוויר, לכל משוטט ברחוב ומתכנן בתים, לכל אמן יוצר כי יש מה לתקן מסביב . אני מבקשת לעשות זאת על ידי מציאת עצמי בקבוצה של מחנכים.

תמונות של קיבוץ עתיק , הכשרה וחבורות של היום אני לא יודע אם כנס כזה יוכל לעזור לנו. באתי לחיות את חיי היחד כאן לאו דווקא בעצת מומחים ואולי נגד מה שקראתי בספרי מדעי החברה.

אני רוצה להניח שכל האורחים הללו לא היו באים הנה אם לא האמינו בנו , אם לא היו חרדים למפעל הקיבוצי, אני מניח שהם עוקבים אחרי ניסיונותיהם של רבים בעולם לבנות חברה על בסיס שונה מאשר זו הנראית כה מנצחת. .

הליכה, טיולים, שערים ומגדלים מורה זקן אמר לי שהיו כל כך הרבה אנשים טובים שטעו, שמעדו, שבגדו שיש להזהיר ולהיזהר. אני אני רוצה בכל זאת לדעת משהו על מעברי החצייה, על הרמזורים וסימני הדרך דווקא משום שהחלטתי לנסוע.

תמונות היסטוריות של הקיבוץ וסביבתו מתקופות שונות. החצרות, המחנות, חומה ומגדל, הפלמח והעפלה
אני מציעה לנו שלא לשכוח כי עברו 100 שנים. הכבישים החליפו את דרכי העפר, המסך האלקטרוני את לוח הגיר, עגלות בעלות גלגלי ברזל המונעות על ידי פרדות וחמורים היו לטרקטורים עם שרשראות ולגלגלים ומנועים הממהרים וגומאים במהירות מרחקים.

הקיבוץ נולד בתקופה העות'מאנית, עבר את השלטון הבריטי וחי במדינת ישראל. עבר שתי מלחמות עולם והרבה קרבות. פעל במשטרים שונים אך חלם כל הזמן להיות חלוץ המזדהה עם סביבתו ומנסה לחיות כאלטרנטיבה.
בכל תחנה, בכל רגע שאלו חברי הקיבוץ מה השתנה? והוכיחו את עצמם :בכל דור ודור.
בכל נקודת זמן שאלו וערערו על האפשרות ועל האופי.
100 שנים חלפו עברו . בכל רגע ורגע אהבו את עברו של הקיבוץ ושאלו על אפשרות קיומו בהווה.

תמונות מן ההרחבות-אתה אומר כי הסיפור נגמר ואני בעיני ראיתי מסיבת שבועות קיבוצית מסורתית שאורגנה על ידי תושבי השכונה שהוקמה ליד הקיבוץ, אותה שכונה שלרבים היא סמל להיעלמותו של הקיבוץ כפי שהוטבע בדמיון של כמה דורות. שבילי הקיבוץ מלאו לפתע עגלות אופטימיות של תינוקות שרוקמים חיי קהילה בלי לחיות בתוך הקומונה הישנה. בכל הטקס שמעתי את המסורת הקיבוצית , את הגעגוע אל היחד. את פס הקול של התקווה.

כותרות על העימות בין הקיבוץ השיתופיים והמופרטים
-ואני דווקא קראתי מסמכים שנכתבים היום בקיבוץ ונראה בהם הייאוש המסודר משוויון, את האמונה בהסדרים בירוקרטים שיבטיחו קיום ליישוב ולא לקיבוץ. שיקנו ביטחון אך יבטלו חברות.

קיבוצים צעירים לומדים וחוגגים- ראיתי כיצד צומחות היום גם בעיר קומונות הלומדות וחיות את מורשת הקיבוץ. הן נעזרות במסורת הקיבוצית שהאמינה בכוחו של החינוך ליצור תשתית לחברה שיתופית יוצרת.

תמונות מתמורות בקיבוץ
ואני ראיתי את העיר בולעת את הקיבוץ גיאוגרפית ובלהט האופנה של מבצרי צרכנות חדשים המחליפים ופוצעים את תכנית הקיבוץ כגן וכבית משותף.

תמונות מהתעשייה הקיבוצית
ראיתי ניצחונות כלכליים גדולים שעשו את היחד הקיבוצי לאחד מכוחות הייצור הגדולים במדינת ישראל בחקלאות ובתעשייה וראיתי את שיבת הבנים אל הקיבוץ אחרי רבע מאה של שנות משבר כלכלי וחברתי גדול.

אשבל, רביד, פלך, נערן, בתי סםר קומונות
כדי להקים את חיי הקומונה החינוכית שהקמתי העדפתי שלא לחסות בצל סיפורו ונופו של הקיבוץ . שהיה . רציתי לבנות אותו בעיר הגדולה שתהיה לי לזירה של מעשים ותאפשר לי לבנות קהילה שיתופית. האמנתי שדווקא בגלל המהומה הגדולה יותר והמצוקה החברתית המגלה כל יום את הצורך ביצירה חברתית נוכל להקים קיבוץ מחדש. חבורה שלא תשכח לרגע את אחריותה לחלק הנשכח בחברה.

אני יודע שלא העזנו לקחת על עצמנו את עבודת האדמה כמו בקיבוץ של הדורות הראשונים. ביקשנו אתגר אחר. לעסוק בחינוך. זהו אתגר לא פחות תובעני ובלתי מבטיח . הרי את יודעת כי במשטר במדינת ישראל המחנך מודע לכך שהכנסתו הכלכלית תהיה נמוכה יחסית.

תרבות וחקלאות בקיבוץ הראשוני
ובכל זאת החקלאים ההם שחיו ברמת חיים כה נמוכה בשנים הראשונות לקיבוץ לא וויתרו על חיי תרבות עשירים. התעקשו למלא משימות. בנו משק במקומות שהיו לספר של המדינה .
היום נקראים המקומות הללו בשם מפורש יותר: פריפריה.

מחזור החיים בקיבוץ, דורות שונים, מפעלים חצר וגן כל הרעיון של בני הקיבוץ היה להצליח לבנות קהילה לדורות, להתאים למחזור החיים מתינוקות עד זקנה, לעבור את העונות ואת האופנות את האירועים והתהליכים תוך הקשבה לצרכים ואחריות לסביבה. האם זה היה ריאלי? האם היה הקיבוץ לחברה של מהפכה או של מסורת ? או אולי מצאה דרך בין שתיהן?

פורטרטים, בתי קברות, משפחה ובתי ילדים הם הלכו למלחמות, בנו משפחות, עבדו המון שנים והזדקנו. רבים רבים מהמייסדים כבר אינם עמנו. ואלה הממשיכים מצאו כי הם כבר אינם חברים בתנועת נוער . קשה להם. האם הם מתפללים שנכדיהם לא יחזרו על השגיאות ואולי דווקא שיגשימו את שהוריהם וסביהם השליכו . שיהיו יותר נאמנים לרעיון או שיהיו יותר נאמנים לחיי רווחה ועושר.

בשביל בני הקיבוץ, ממשיכיו ופזוריו מהדור השלישי הרביעי והחמישי הקיבוץ אינו משימה או דגל, הוא נוף ילדות, שבילים בגן, פרצופים אנושיים, סיפורי אגדות רחוקים ורכילות קרובה, מעשים נפלאים ותחושות החמצה. בשביל בני הקיבוץ הקיבוץ הוא חברת ילדים . בנים שגדלו יחד עם הקיבוץ. את דרכם החלו מהסתובבות הפעוטים מתחת לשולחנות בחדר האוכל שהיה למייסדים מקום התכנסות ותפילה ציבורית . אך הם בעצמם יחד עם חברי הדור הצעיר נעלו רבים מחדרי האוכל . היכל ילדותם נסגר והתחלף במטבחי משפחה מהודרים.
שוב שיחה בין המנחים
-את צריכה לראות את השותפות כארוכת טווח ומשתנה בלי הרף

-ואתה כממשיך את הדרך הארוכה והנאמנה.

-את צריכה להתאים את הקיבוץ לטכנולוגיות מתקדמות.

-ואתה לזכור ולחיות את שורשיו

-את צריכה להתאים לקצב

-ואתה לשיר את השיר המתמשך

-את לא מרגישה איך הסביבה שותקת בהתייחסותה אל הקיבוץ למרות רצון רבים מחבריו להיות מעורבים בה?

אנחנו מבקשים חינוך עצמי , חיי קבוצה, תלם ארוך לחיי יחד ולמילוי משימות משתנות.

אנחנו מבקשים לשמור על היישוב הקיבוצי לדורותיו ולהעניק לחבריו אפשרות לצמוח ולחוש ביטחון בשותפות.
-אתה לא מרגיש שהסיפור מתחיל מחדש?

-האם יוכלו החוקרים להציב בפנינו סימני דרך ?
-האם יוכלו לחזות האם האופק המסתמן למפעל רצוי?
-האם יוכלו להכריע האם בנוף החברתי בעולם ובארץ ראוי למצוא בקיבוץ גרעינים לאלטרנטיבה ?