סיירים ומאסף
בימי הטיולים הארוכים בנגב למדתי משהו על מנהיגות. קבוצה אחת היתה הולכת קדימה, קבוצת הסיירים. היא היתה ממונה על האופק, על המפה, על הדרך. זו היתה קבוצה ראשונה ונועזת אך לעיתים גם נבוכה כשאיבדה את דרכה או לא מצאה מים שהיו אמורים להתגלות. קבוצה אחרת היתה בסוף הטור. זו היתה קבוצת המאסף. הלכו בה חובשים וחזקים המוכנים לקחת אחריות על כל אלה שנחלשו , חלו, התעצלו. המאסף הלך אחריהם עודד אותם, דאג להם, חבש אותם ובמקרים מסויימים חילץ אותם ממצבים קשים. את הקבוצה הזאת הכרתי יותר טוב מאשר את קבוצת הסיירים כי אני הייתי קליינט קבוע של המאסף. הייתי נושף חזק מדי ורגלי לא התאימו לרצוני והמאסף היה עמי לאורך כל הדרך. לקח לי הרבה זמן להבין את הקשר בין הקבוצות הללו. אם הסיירים היו בטוחים יותר מדי או פחות מדי הם זינקו קדימה והתירו את הטור מאחור ולאט לאט הוא התפורר כי איבד מגע עיניים עם היודעים דרך אם לא את הדרך. אם הסיירים הלכו לאט מדי ויותר מדי רצו להיבלע בטור שוב המהומה היתה פוקדת את הטור כולו. . המאסף היה צריך למסור לסיירים מה הקצב הדרוש. לעתים הסיירים לחצו על המאסף לאסוף בחריצות גדולה יותר את הטור כי אחרת לא נגיע בזמן, לא נמצא משאיות המחכות לנו בדרך, החושך יתפוש אותנו ונלך לאיבוד.
אולם אם המאסף נתקע מאחור כל הסיפור יכול להיגמר ברע.
כיון שהייתי עם המאסף והלכנו לאט הקדשתי לעניין זה הרבה מחשבה. בגעתי למסקנה שחוזקם של הסיירים וחוזקו של המאסף תלוי במה שהתרחש ביניהם , במה שמתרחש בטור עצמו. המורל של הטיילים, אחוותם ותחושת האחריות שלהם כלפי הסיירים והמאסף גם יחד היא שקבעה באמת את מה שהתרחש בשתי הקבוצות הללו ביחד. . ראיתי מאספים שאיבדו שליטה וכל הטור היה אתם במהומה , ראיתי חלק מהטור רץ קדימה והשאר קופאים ליד המאסף והגעתי למסקנה שזוהי בעייתה של המנהיגות והמונהגים גם יחד. שניתן להתקדם רק בעזרת הכרת האחריות של המובילים בדרך כלפי אלו הדואגים להולכים בה בקושי גם בגלל חולשתם וגם בגלל שהתעכבו על יד פרח, נשאו נפשם לציפורים, מדדו את שברי האבנים.
בחיי החברה ראיתי המשך של המסע הארוך במדבר. יש השואטים קדימה ומאבדים את הטור הארוך, את החברות שלא הגיעו אל הטכנולוגיה החדישה ולא חשים שבגללם משהו התפספס והטור נתקע. הם חושבים כי אם הטכנולוגיה תתקדם אחריה יסחבו כולם קדימה ולא יפגשו בדרך את תוצאות הנתק ממה שמתרחש בטבע, ובחברות אנושיות ויחידים שנואשו מהשתתפות בנשף החמדנות בעולם לא משום שלא רצו להתקדם אלא מפני שמשהו השתבש בטור. המאספים המיואשים איבדו תקווה שהטיול יגיע לאן שהוא. הנהגה בנוסח של עובדים סוציאליים זקוקה לפוליטיקאים שידאגו לסדרים ויכריעו הכרעות גורל בעזרת יכולת ניווט מוסרית וראייה לטווח ארוך. גנרלים החושבים רק אסטרטגית ומדינאית ואינם מבינים כי משהו צריך להתרחש בטור מעבר לפוליטיקה יפילו את עצמם ואת הטור כולו לפולחני מוות.
ואיך עוברים לדיאלוג נכון בין אלו האוהבים תמיד להיות בין מקבלי ההחלטות לבין אלו היכולים לפעול רק כקרבנות? אפילו נשיאי ארצות הברית התנסו כמה קשה המעבר מעולם הסיירים לעולם המאספים. אובמה יכול ללמד אותנו לקח בעניין. מי שרצה להיות סייר וחשב שעל ידי עיוורון חברתי הספינה תפליג מהר יותר למים ארוכים ומי שטיפל בעולם כעובד סוציאלי במקום להביא שוטר למקום תוצאותיו לא תהיינה טובות יותר ממי שביקש להסתפק בטיפול פסיכולוגי במי שהמשטרה עודדה אותו להיות פושע דווקא. המנהיג שמבקש להשליט עבודה סוציאלית כשהתשתית הכלכלית והחינוכית מרוסקת בסדקי אי צדק יצטרך לפנות מהר למשטרה. והשוטרים שירצו להכיל את הסופה החברתית יצטרכו לעסוק בחינוך, בתרבות, בכלכלה נאורה יותר. צריך מפה טובה, אופק רחוק ודרך מובילה אך צריך גם תחבושת טובה אם לא קביים, וצריך שאלו המהלכים ביניהם יוכלו להכיל את שתי הקצוות, יוכלו לבקר אותם ולדחוף אותם קדימה. רוב המנהיגים לא מתחילים מבראשית, אפילו לא אנשים שערכו תפנית מהפכנית קשה להם לקרוא מפות להתקדם אל אופק רחוק נפלו בגלל שלא דאגו לטור שהמאסף בו יהיה מקושר נותן אמון והולך בקצב ראוי.
רשימה זו נכתבה לטור זה שאין בו סיירים ואין בו מאסף