ראשי פרקים לשיעורים

ראשי פרקים לשיעורים שנעלמים לי כל פעם ירשמו כאן. נקווה כי כאן יזכו למנוחה נכונה.

ראשי פרקים האישה בתקופה החלוצית

נשים הראשונות למהפכה בקרב היהודים
מהפכת הנשים חלק מן המהפכה היהודית והציונית גם יחד בשתיהן מעמדן פרובלמטי.
גם כאן וגם כאן לעתים הן גבול המהפכה
למה זה קורה?
המשפחה היא העומדת על גבול הזכויות של האדם
החשש מפני בדידותו של האזרח בעל הזכויות : על המשפחה והויתור של האישה על הזכויות להציל את הדמוקרטיה מן הברבריות שלה, מאיום החירות.

הציונות ויש נעורים בעולם, יש אהבה בעולם וקומו תועי מדבר צאו מתוך השממה
השפעת הספרות הרוסית

חולשת הגבר המוכחת : בעבודה

רחל כצנלסון : הבנתי את חולשתו של אבא בסירובו לאהבתי. המכתב
ביקור אצל ברל כצנלסון בזמן משבר.

זלמן רובשוב קורא רחל נענית
מפגש עם רחל המשוררת – המוותרת על הסאלון הספרותי.

מהפכת העברית

חיפוש האשה העובדת
פסיה אברמסון
יוסיקה מתאבד וחיה רוטברג.
פרידה כצנלסון
שושנה בוגן ורחל המשוררת.
הצד השני של מניה שוחט
מלחמה נגד הנזירות

האישיות כמדריכה את הציבור באי חלקיותה, במופת האנושי, ביכולתה לפרק מערכות ולפעול במקום שהמערכות התפרקו. האישה מבקשת להיכנס דרך האישיות שלה אל מערכת שלכאורה היא משוחחת עמה אך למעשה חושפת את חולשתה. במיוחד בעידן הפוליטי הדחוף…זה שמחריף את הצרכים האישיים את הרצון להיפרד מהמערכות הציבוריות….

רחל מחפשת את רחל מגלה עם מותה כי המערכת נסדקה רוחנית : זוהי כניסתה של המערכת להנהגה פוליטית.

פה מה אביב, שמים כחולים וים לבי, יחד עם האמונה, גם מתעטף הלב לקראת הייסורים הבאים, ואנחנו רק אנשים.

בשחר פרידתנו, כאשר ידך היתה מונחת ונחה על יד פי, ואני בתנועה זו הרגשתי את חרדתך, לא אני לא אתה לא ידענו מעבר.
אני חשתי כאישה, הסתרתי תחילה את פי בידי, זוכר אתה, איזה זמן, אך הכל התפתל בנפתולים אחרונים, נפתולי עליית השחר ושחרור השמש , לו גבר הייתי, אך הייתי אישה והסתרתי את כוחי. מפני הגבר כי לכוחו ציפיתי. גם ביישנות וחולשת אישה בעד כוחה, פרי חינוך דורות בעברי, היו בי. עוברת בי המחשבה כי לא מצאת בי זה שלו נוצרתי היא עוברת כסכין המונח על לבי. אך טרם יגע הסכין, ויד טובה לוקחת אותו הצידה. ואני שואלת : מי את היד הטובה?

תפקיד האישיות בחיי הציבור או יחיד- גם כשפועלים עליו כוחות הטבע הישראלי נתפש באופן מוזר
עין העבודה ועין האישה.

שושנה בוגן ורחל שני קטבים: זו מתמרדת נגד גורלה זו מגלה אותו. זו מתנבאת ומתאבדת זו שרה עדג מוות ומאמינה בחיים.

מבקשת לקרב את הסופר אל הקורא. לא תורת ספרות אלא בפרות מזמנת פגישה בין אנשים.

הספרות העברית בחלקה הגדול לא תוכל לפזר את צללי הבדידות הרוחנית המעיקה על הצעירים והטובים שביננו. זו אחת הסיבות שלא ניתק הקשר עדיין ביננו לבין הספר הרוסי.

יומן של גליקל פון המלין חשוב מגרץ. ללמוד טקסט ספרותי כמו שמעבירים שתיל יש להעביר כמו שמעבירים שתיל, עם שורשים עם אדמת ההיסטוריה המסובבת אותם.

שרה לקחה אתה את מה שנתן לנו את הזכות לחיות. שאין לו מילה מילה בלשוננו, שחיינו יחד שלש עשרה שנה… גורל כולנו כגורלה.

איך יכולתי לחשוב להתחיל בעבודה שתיקח אותי כולי, ואני לא חיה בסביבתי למרות כל געגועי וקשרי האהבה אל החיים של האנשים, כל קטנות יקרה לי, כי רואה אני עתה את חיי האנשים כראות משחק נפלא מלא עניין וקלות וחן. רק כך, ולכן אולי כל נגיעה עם האנשים אשר מחייבים אותי, דורשים ממני דבר מה, היא נוראה בשבילי. אחרי כל כניסה למשרד בקשר עם ענייני עבודתנו אני חולה וחדלה למשול בעצמי. הכל בי מתנגד לפגישות התובעות ממני. כסוס פרא אשר רוצים לרסן אותו. כך כל עצבי מתקוממים נגדן. במצב זה אין לי שום אפשרות לסדר איזה עניין. איני יכולה לסדר לימודים ומורה, להחזיק שיחה מתוך הכרח. אני עושה אז שגיאות לא טבעיות. מה אני רוצה עתה? לשבת רחוק מכולם, בין יהודים טובים ופשוטים, שלא יגיע אלי כלום, ללכת לארץ אחרת.

אור הגנוז של חלוצים , רשימת סיפורים

אור הגנוז

1.הצמות
2.אופים
3. סיירים ומאסף
4. ברל וסיפורי השבת
5. משה כרמי לשתוק זה למות
6. קושא המהפכן שעזב את הארץ
7. הקוף
8. חזירים בחוץ, חזירים בפנים
9. בארו של יערי, בארו של קובנר
10. סינדרלה של הפועלים
11. חתונה במגדל בט'ו בשבט
12. אני בוכה? אני שר!
13. הפרדס והחריש על פי קווי הגובה
14. רחל כצנלסון הופכת להיות ציונית סוציאליסטית
15.מקהלה בזמן פילוג
16. יהודה יוצא להיות חלוץ עם כינור
17 נרדם וכינורו עמו
18. היינו כחולמים
19. ביתי הוא העולם- דב סדן
20. חמישה אנשים יצאו לדרך האחת
21. צוואת איש העלייה השנייה
22. אלכסנדר מבית אלפא חוזר בתשובה
23. מרדכי בן צבי קצאפ לא הספיק לסקל את הגבעה
24. סוללים דרך בכביש טבריה צמח
25. הדרך נקבעת על פי האורות קדימה- גורדון
26. גורדון מנווט על פי כוכבים ועל פי חופים
27.על הקבר הראשון במרחביה
28. מנחם גרסון מזהיר את בובר
29. סלוצקין וידידות של זקנים
30. סלוצקין מסביר מהי תנועת הפועלים
31. ברנר מסרב לנוף
32. יוסקה וטבנקין על נוף הכנרת
33. ברנר ורחל על נוף הכנרת.
34. הכניסיני תחת כנפך והיכן המחבר?
35. גלותי ותלושי נודרים נדר
37. האיש לא איש דוד ירמנוביץ
38. בגירוש מובילים ספרי תורה לפתח תקווה
39. יהודה שרת מביא תזמורת
40. גאולה שרתוק מבקשת ילד
41. תפילת הלל עם חריש. גבע
42. לקחתי אתי צנימים לנסיעה
44. עם הקתרוס לארץ ישראל
45. שולחים בובות לתל יוסף
46. גורלו של ספר בארץ ישראל. המשכון.
47. לקחתי אתי צנימים
48. הפסנתר של עין גב
49. הגזבר של אילת השחר השתגע
50. נחום גוטמן
51. מסעו של גדעון עם חנה מייזל
52. בית השיטה נוטעת את הדשא הגדול
53. פחד החיים ופחד המוות
54.האבוקדה והצינור
55. קיבוץ דן מקבל ילדים
56. וויכוח לאן הולכים רביבים או לוחמי הגיטאות.
57. לא חסידות מוטקה חדש
58. יהודה יערי: גלח, דוור, קברן, דבורי.
59. יהודה יערי: איך מעבירים את האבן
60. בן ציון ושידלובסקי נוטעים תמר
61. תנחום מחזיר מהרכבת
62. סיפורו של ראובן זינדר.
63. החומה והמגדל מתפרקים- עין גב
64. לא היה מקום קרוב לכוכבים ורחוק מארץ ישראל כביתניה עילית.
65. המטבח, הרכבת, עדשים
66. נשיקה על המצח. פרידת אם קומוניסטית מבנה בארץ ומפגש מחודש
67. לוטוס . מות הילדים מצבת ירדנה ולוטוס בחיפה
70. מייבשים את החולה, מחסלים את העדר של קיבוץ הרועים, מחסלים את הצי של סער , כובשים את הגולן בקיבוץ תל קציר
71. ואן דר הורן לא עוזב את הארץ.
72. ממציא תפוחים, בונה מדרגות לתנור.
73. וועידת התינוקות, שרונה
74. סלוצקין ושרה ציזלינג נפגשים בדרך בין האיחוד והקיבוץ המאוחד
75. ירשת גיהינום, דברי לביא לאליעזר שושני על כדורסל משותף.
76. וותיקי ארז באים להשקיף על קיבוצם מן הגבעה.
77. עוד לא הגיע זמן סיפור הפילוג
78. טרומפלדור בוחן מי בא ראשון לעבודה.
79. החתונה הראשונה בדגניה.
80. האם עין גב תתקיים בעוד 25 שנים? בלומנפלד.
81. גורדון עוזב את העבודה בכפר אוריה
82. תנחום מחסל את המטבח הפרטי
83. הקוף רוצה חזרה ליער
84.

סיפורי בנים
סטטיסטיקות של מה השתנה

פרקי שירה

מכתבים

משה כרמי על ליל אהבה בבן שמן
על אליהו גולומב
אברהם לוינסקי
אלכסנדר הרועה

אבן לשיחות מן היסוד, חצר כנרת

האבן והחצר

במאה השנים שעברו על חצר כנרת היו הרבה שנים של עזובה. החצר המיותמת ציפתה ליום שהחלומות ישובו אליה ,שהאנשים ישובו אליה, שהבניינים ישובו אליה. לפני המון שנים הביא מרדכי חדש איש קבוצת כנרת, אבני בזלת מבית שנחרב בטבריה בהם ניתן יהיה לשחזר את הבניינים של החצר . הן חיכו שנים על שנים בערמה ליד השער והשחזור התמהמה. בתקופה ארוכה זו המון אנשים צעירים עברו בחצר. היא נראתה בעיניהם כסמל לזמנים שהותירו אחריהם חורבות.
'חצר סגורה פרוצה לכל רוח' קרא למקום סלוצקין הזקן שהגיע עם חברי עין- חרוד לביקור מחודש בחצר אותה עזב. ואכן נראה היה כי יפיפיית הבזלת הנמה לא תפגוש את הנסיך. אך בכל השנים בהן רוחות חדשות סחפו, היה הזיכרון הבוער של החצר טמון ומחכה.
לא הכסף עצר את שיחזור החצר, אם כי לא תמיד הוא נמצא. מה שעצר היו קרבות בין חלומות וזיכרונות, מתחים שנשמרו והוקפאו בין מי שחי בחצר ולידה . חילוקי דעות בין תמונות לבין אירועים שנשמרו וידיעה כי אין הם שלמים. הערכים העולים ויורדים בבורסת תשומת הלב הציבורית הותירו את החצר בשיממונה. את תכניות השחזור ליוו המון רצון טוב ועקשנות אך הזמן המשיך לרוץ בלי התחשבות. כל כמה שנים היה מתכנס כנס, יוצאת חוברת, והיינו נשבעים נאמנות לחצר המתפרקת. אך העובדה נשארה : החצר נבנתה משך כשלש שנים ושוחזרה משך יותר משלושים .

בימים בהם הוחלט לתכנן את שיקום החצר יצאתי לראיין כמה מן התושבים בה מימיה הראשונים. מלאכת הראיון היתה לא פשוטה. אני שאלתי על אבנים והם ענו לי ברעיונות. היכן היו המדרגות שאלתי והם ענו לי על העימותים על שאלת האישה. אני שאלתי על הרפת, הם ענו לי על הוויכוחים בין אנשי השומר ומתנגדיהם.

יום אחד קיבלתי פתק מרבקה ספיר האמא של נעמי שמר. היא הודיעה לי כי חולה אחד במחלקה בה שכבה בבית החולים פוריה סיפר לה שהיה ילד בחצר. ילד בחצר? היה ילד בחצר?היו ילדים בחצר ואפילו נכתב עליהם ספר יפהפה, אך כולם נולדו או הגיעו מהשנה האחרונה למלחמת העולם הראשונה. והילד הזה חי בה קודם . היא נתנה לי את שמו ואת שם משפחתו בטבריה. יצאתי מצויד בטייפ ענקי כדי למצוא אותו והגעתי לחנות מכולת קטנה. שאלתי עליו. בעל המכולת הודיע לי כי הוא איננו. חזרתי הביתה אבל וחפוי והתקשרתי עם בנו במושב כפר הס. שאלתי אותו האם אבא השאיר אחריו איזה סיפורים. – אתה רוצה לדבר אתו? הוא פה על ידי. למדתי בדרך הקשה משהו על סוציולוגיה של בעלי חנויות מכולת, וגם על סוציולוגיה של היסטוריונים חדשים וישנים : אם לא באים לקנות אצלך לחם הם לא קיימים.
רצתי אליו ומצאתי איש מבוגר שלא יודע מתי נולד, עם שסע בשפתיו ואור מיוחד בעיניים. הוא סיפר שעלה עם משפחתו מצפון אפריקה. שאמא שלו מתה בספינה בדרך לארץ ישראל. היא נקברה בעומק הים. המשפחה השתקעה בטבריה. האבא היה מוכר סדקית בגולן. היה מעמיס את חמורו בבדים, סיכות, מחטים וכפתורים ויוצא עם עוזר למכור את סחורתו. כשהיה החמור נשאר ללא סחורה היו שבים לטבריה. יום אחד, בדרכו לטבריה, ישב על אחד הסלעים בחוף הכנרת , שאל את העוזר שלו על קריאת שמע, קרא את הקריאה ומת. נשאר הילד יתום. משפחתו הכניסה אותו לחדר. הוא למד פרקי מסורת עם תרגום בערבית. יום אחד הדיח את חברו לדבר עבירה:
נצא את העיר ונראה מה יש שם בדרום. שני הילדים הגיעו לחצר כנרת. פגש אותם איש עם זקן, 'כמו באגדות' אמר. זה היה א. ד. גורדון. הוא קיבל את פניהם במאור פנים ונתן להם לאכול דייסה . כששאל אם הם רוצים לישון בחצר, הילדים סרבו. המקום היה נראה להם סגור ופרוע מדי. הם לנו על הגורן שעל יד השער של החצר . למחרת באה המשפחה של הילד השני והחזירה אותו לטבריה. הילד שלנו נשאר בחצר. שנים חי בין ראשוני חצר כנרת. הוא ידע לספר לי איפה היו המדרגות , איך הביאו מים. ואיך נראו המשקפיים של חנה מייזל. הוא סיפר שלחלוצים היה חבל בו התעופפו כמו טרזן. פרט זה שלא נכתב בספרים הדגיש עד כמה הם היו צעירים. הזקן שנסמך על ימי ילדותו היה מכוון לפרטים. מפיו יכולתי לשרטט לעצמי המון תמונות , מחוות, צבעים וטעמים של החצר.
באחד מסיפורי החווה הופיעה אבן עם שם מיוחד:' אבן לשיחות מן היסוד'. על האבן הזו לא ריכלו. דיברו בה רק על עניינים חשובים. היא היתה שולחן השרטוט של העתיד. החלוצים היו אמורים להתמודד עם הספקות הגדולים של העכשיו בעזרת שרטוטו הקודח של העתיד. הם היו אמני אי הכניעה לתבוסה. בתקופתם כל מחדל הוליד מוסד שיקומי ומפעל זיכרון כדי שהמחדל לא ישוב. קשה היה להקים בבת אחת כל כך הרבה מוסדות ולהנציח כל כך הרבה מאורעות ואנשים. תקופות של בריאה אנושית, לא ניסית, מחייבות אבן כבדה, נחישות ודמיון. זה הנס החבוי בהן. על 'אבן השיחות מן היסוד' ערכו שיחות בין אנשים שהעמיקו את התודעה ואת הדבקות .האבן ארחה את יוסף חיים ברנר ששחזר באזני חלוצים צעירים, אנשי העלייה השלישית, פרקים מהסיוט שעבר על אנשים בחצר, פרקים שהסבירו מדוע רעיונותיהם רק נבטו ולא הבשילו. מדוע המטרה נראית עדיין כל כך רחוקה. מדוע ההווה שלהם היה עדיין כה דל. ברנר עשה זאת כדי להעביר לאנשים הצעירים את התחושה שאין ללעוג לעילגותם של החלוצים שביקשו להעמיק שורש ולהקים מפעל בתנאים של עוני ומצוקה. רווקות ארוכה, עבודה קשה, דיכאון עד התאבדות . באופק התקיים ניסיון עקשני וער לגול את האבן . אך לא את אבן השיחות מן היסוד. עליה נרקם חלום עז לתיקון כללי ופרטי בחיי העם היהודי.

החצר היתה חצר של התחלות. ניסיון ראשון של ההסתדרות הציונית לעבור מקונגרסים וגיוס דעת קהל לחיי המעשה. ברחמה של החצר נולדו בדיאלוג רגיש וכמעט בלתי אפשרי בין מוסדות , יחידים וקבוצות רעיונות רבים : הקבוצה והמושב, הקיבוץ, הקואופרטיב הצרכני וביטוח הבריאות .

האסם שנבנה בחצר , היה צריך לרכז את גרעיני החיטה והשעורה של העמק. הוא תוכנן כאולם גדול. הגרעינים לא מלאו אותו אך הוא היה המקום בו ניתן היה לכנס את הארכיטקטים העצובים של העלייה השנייה והשלישית לתכנן את העתיד: באסם התקיימו וועידות . בהן הוקמו בנק הפועלים וההגנה. באחת מהן הופיעה חיותה בוסל במקום בעלה יוסף שנשאר עם ילדתם בדגניה. באי הוועידה הרימו גבה : איך זה המנהיג לא מופיע ושולח את האישה? חיותה נשבעה: אעמוד בפני הלעג, אחרת לא תשוחרר האישה לעולם.
החצר היתה בסיס רעיון ההכשרה של החלוצים. הכשרות אלו שקמו גם בגולה היו לבתי המדרש החדש לתורה הציונית :היו בהן עבודה, לימוד, התנסות חברתית , הכנה לעמידה במשימות.

לפני כמה שנים באו לשחזר את החצר בנאים מבוגרים, עולים מהעלייה החדשה מברית המועצות לשעבר..שוב אפשר היה לשמוע בין חומותיה וכתליה את שפתם של דוסטוייבקי וטולסטוי הסופרים שעינו והלהיבו את החלוצים לפני מאה שנים. מקלט הרדיו של הפועלים המשחזרים דיבר רוסית והידיים עבדו בעברית. הרדיו בוודאי לא זכר כי בחצר הזו, בעת גרו בה אנשי השומר הצעיר שבאו מברית המועצות, מייסדי אפיקים, הופיע מקלט הרדיו הראשון שהיה בהתיישבות העובדת. חלוצים באו להקשיב לצליליו רוכבים על סוסיהם . והנה עולי שנות התשעים , הקשיבו לרדיו מושלך בחצר .

שיחזורה של החצר היה תוצאה של החלטת המוסדות שהתעשתו. השותפים לזיכרונות, בעלי הנוסטלגיה ומחפשי האלטרנטיבה סוף סוף מצאו דרך משותפת.
השיבה אל הזיכרונות של מושבת כנרת , של הקיבוצים כמו כנרת, דגניה א', גבע, דגניה ב', עין- חרוד ,אפיקים, עין- גב ומעגן של המושבים כפר יחזקאל ונהלל, לא היתה אפשרית לולא שבה האבן של שיחות מן היסוד. אמנם זו לא נמצאה פיסית ואיננו יודעים איך נראתה, אך השיחות שהתקיימו עליה התחדשו. קיימו אותן אנשים צעירים חברי המחנות העולים וקבוצות הבחירה שהחלו לרקום את חלומם להדריך במקום וליצור לעצמם במקום מעין מקור השראה. קבוצות שיתופיות ביקשו גם הן למצוא כאן את שרשיהן . לעבור את שלב הנביטה. לספר זה לזה את סיפור נס הרצון. לעמוד על השילוב המופלא בין הרצון לבנות חברה על שלילת הקרבניות ועל אחריות מוסרית ערה. מפוכחים לאותות הזמן ,שמחים להתגלות אנושית , מתעלים מעבר למה שנראה כמגבלות המצב.
החצר עדיין מחכה למוצגים היסטוריים אך הצעירים המשוטטים בה, הקרובים ואוהבים את חלומה, שבים בחייהם אל הסיפור המתהווה. זו היתה כוונת ראשוניה.

שיחה בדרך העולה נוח נפתולסקי

כעין שיחה.

בדרך העולה למחוז חפצם חמישה אנשים ישבו לנוח. ויפתחו בשיחה.

השתקן והחולם פתח ראשון: "לו להרדם לשבעים שנה, כחוני המעגל ולהתעורר בסוף שבעים שנה, לו לשעה אחת בלבד ולראות מה היו חלומותינו. הייתי נותן בעד שעה זו כל שבעים שנה: 'יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה'."

השני לאחר הרהורים פקח את עיניו למרחב בעצב:"תישן שבעים שנה או שבע פעמים שבעים שנה לא תראה כלום מלבד החלום. גם כשתתעורר, הנפש ריקה, ובידך אין מאומה. אבל פ ע ל שבעים שנה או שנה אחת, כמה שניתן לך להועיל, יבוא הגמול לפועל."

אם נדחוק את הקץ או נתאזר בסבלנות, נחישנו או בעתו. אם נזכה בו אנחנו או הבאים אחרינו. בוא יבוא.

השלישי רצה לאמר, אין חלום שאין בו דברים בטלים אולם התאפק.

"האין כל פעלינו חלום יפה? האם יספיקו טיפות המים שהשנים הביאו לכבות את שריפת בית המקדש ?"

השני אמר : "כל החלומות הולכים אחרי הפה."

הרביעי, כמי שנתעורר פתאום בתוקף: "כל החלומות הולכים אחרי היד, אחרי היד הפועלת. היד הפועלת הופכת חלום לממש. אם מימשת חלום, אשריך. אף לו גם לא הפכת חלום למציאות, גדולה היא זכות עצם הפעולה, זכות היא לה."

אמר השלישי : "אין החלום נפתר כרצון החולם. הפה קל פתרונות, על היד נדרשים מכשירים. האם ישנם?"

והשני:"יש מעמד הר סיני ויש מעמד הר נבו. סיני הוא צו. נבו- חזון. בכדי להגשים את צו סיני באים ארבעים שנות נדודים תוהו, ילל ישימון. רק אחרי שנות נדודים בא מעמד הר נבו. מעמד הר נבו הוא גמול לנדודים. סוף סוף רואים את הנכסף מרחוק. גם אם אין בא לשם."

חמישה אנשים נפגשו בדרך העולה למחוז חפצם האחד וישבו לנוח. ישבו ושתקו. האחד הפנה מבטו לאחור, לדרך שעבר, השני נשא עיניו קדימה, לדרך שעליו עדיין לעבור. השלישי נשא עיניו קדימה לדרך שעליו עדיין לעבור. השלישי תלה עיניו למרום, הרביעי הקיף במבט את המרחב, החמישי העמיק לתוך נפשו.

כתב יד של איש העלייה השנייה, נוח נפתולסקי. משורר . בוטניקאי. פועל . ידיד של המשוררת רחל.

קטעי ע. הלל, תוספת

שתלנו אקליפטים בתוך הביצה, במקום בו הירדן נפרד מעל הכנרת ואץ רץ לו הנגבה, מקציף סלעים, מציף את גדותיו, לא אחת מאתנו היתה אחר כך מרעידה בקדחת על יצועה הדל, אבל אף לרגע אחד לא עזב אותנו רגש ההודיה לגורל. עבדנו מתוך עליית נשמה.
הציק הצימאון, והרי אחת מאתנו מפליגה אל הים עם הכלי הרגילך שלנו- תיבת הפח משל הנפט. איזה תענוג הוא לצנוח אל החצץ, לשתות עד אינסוף, כחית יער. להשקיע במים את הפנים הלוהטים, לשאוף רוח ושוב לרוות עד כלות הכוחות.
אומרים סגולת פלאים למים ההם: מי ששתה מהם אך פעם, שוב ישוב אליהם. האם לא על כן עורגים הבנים בנכר אל חופי הכנרת השקטים , יען כי אבותיהם רוו כאן את צמאם?

ע . הלל

אהבו את מכוניות המשא המרעישות בכבישים!
אהבו את בלוריתכם השחורה, או הצהבהבת, הצוחקה ברוח
ואת חולצתכם הלבנה
ואת חזותיכם היחפים
אהבו את עיניכם הצוחקות מעוצמת העולם הגואה ובולע אתכם!
אהבו את הבתים הקטנים והגדולים השטים באוקינוס הארץ,
על כן אהבו את הקטנות הגדולות,
את המסע הנפלא בכבישים

ארץ 28 31

האנשים העובדים את האדמה,
הם לבדם יודעים את השלוה ואת הבטחה,

האדמה הגדולה, בנשימת נצח עונותיה-
סתיו וחורף, אביב וקיץ תמיד,
היא המנחה את רוח פולחיה,
זה שורש כל פולחן.

ארץ 39

והעולם היה צלול כמוני,
אבל כל הפרחים הושיטו לי יד- לרדת.

גם להקת סנוניות ראיתי שמה, שנטרפה בענני הבושם.
ומאד השתוללה כל כך.
מיד הבנתי, שהיתה זו להקת רגשותי
שטה ברוזה גאונית

כמוני כמוה, גם אני סבור הייתי ככה.

אפשר שהייתי אני זה ואפשר זה העולם,
ואפשר שנתערבבנו שנינו.

ארץ 17-19

יום קיץ . מבשיל
שדה תירס בעמק
בעפר הדרך נותבים חישוקי עגלה. בז
נטוי בגבהים הצחים. קלות
ברוח אדמוני בלונים ינועו, חוטיהם בשחוק
הטף המטלטל. צבעונין
סרטי צמות הילדות. מרקדות
אצבעות העגלון על מיתרי
המנדולינה

דברי 5

מתבונן באדמה החזקה הזאת
מביט בהם, בהררי הסלע החמורים,
צופה בשמי אין קץ הנהרה
ובכל הפנים והאנשים הללו
ורואה ארבעת אלפים שנים של יופי
וצעקה

דברי 7

בוא נדבר גלויות:
כבישים , עננים, קוצים
גם ודיות-
בכלכם יחד התאהבתי.
הר אילת,
חמור ירוק
פרה כחולה
הללויה.
פרור בלפוריה
שיכון חדש,
סבתא שלי,מגדל דוד
אין קץ נהדרתם כלכם!
פריחת תפוז, קורנס בשמים,
ארץ יפה אהובת רגלים!
צמיג אל צמיג,
באר אל גשר
אלף הגלגל עבור!
ודי
רכס
סלע אור-
השמש החזקה סובי רומי,
שיר דברי
הן ארץ חדשה נולדת בכבישים.

ארץ 26-27

שם בקצה מדבר אראה
נער חייל כמו נרדם למראה
שם בעפר פניו

כי אדבר את אשר אראה
הן את בנך, את יחידך אשר אהבת בזה
ואין איל בסבך תחתיו.
סח ירח ויתכס עב

וילט איש ישראל פניו.

הודיה 38

יש יום לבוא הבחורים ההרוגים מגליהם
לפקוד על השדות שצמח דגנן ולשקול יבולם
והנה מוגלה
צפע רץ בראש נחלים, וירקון צואה.
שאננה ירושלים וחיפה נבלה,
ותל אביב חרושה בשריה בסכין הכסף הגדולה,
ושער עיר ועיר שוחד רוכב חולדה

ארץ 61