תגית: צריפים שבדים

תורת המילקי יוצאת מברלין

המחאה החברתית הלוחשת הביאה לנו סמל חדש : המילקי. הבשורה הגיעה מברלין. חבורת ישראלים ערכה השוואות מחירים . מחיר המילקי בברלין נמוך לאין ערוך בברלין מאשר בירושלים. אף אחד לא הרגיש לא בנוח כי מברלין יצאה הבשורה. ברלין היא סמל המערב הנאור.
החלמנו ?
שכחנו?
יגיע יום השואה וניזכר. נשלח את ילדינו לפולין כדי שלא ישכחו. נדבר על איראן וחמאס ונשבע.

כשעלה קיבוץ לוחמי הגיטאות על הקרקע הוצע לחבורת בני הארץ להצטרף אליו. היה וויכוח סוער האם ללכת לנגב או לבנות חברה אחת עם שרידי התנועה החלוצית שהגיעה מאירופה אחרי השואה. אחרי וויכוח סוער הוחלט ללכת לנגב. היו הרבה נימוקים טובים לכך ונימוקים רעים. הטובים היו הנגב השומם. הצורך לבנות תשתית במקום שחסר. הרעים היו הזרות של המפגש בין העולים החדשים שעברו 'משהו כזה'.
והנה כמה שנים יותר מאוחר התגלה שקיבוץ רביבים שולח פרחים לגרמניה. שענף הפרחים שלו תלוי בייצוא לגרמניה. כמה מחברי הקיבוץ (האם אותם חברים שהחליטו לא לקשור את גורלם עם העולים 'משם'? צריך לנבור בארכיונים) אמרו כי לא יכול להיות שאנו מספקים פרחים לגרמנים. שצריך לשאול שאלה את מקור הסמכות המוסרית, את הקיבוץ המאוחד. את טבנקין. והוא השיב. לחסל את הענף? שאלו אנשי המשק. וחיסלו.
כל הארץ היתה מלאה בצריפים שקראו להם 'צריפים שבדים' מקורם היו צריפים שדים שנשלחו לגרמניה לצורך שיקומה אחרי המלחמה. אולם רובם הגיעו ארצה מגרמניה. הם היו צריפים גרמנים . בכל זאת נקראו 'צריפים שבדים'.
בבית החרוחשת פלדות שבעין חרוד שנוהל על ידי בנו של יצחק טבנקין יוספ'לה הביאו חלקים רבים של המכונות מגרמניה. המנהל הצדיק את הדבר באופן נחרץ. האם מרד הבן?
והרי אחד מהפרקים הגורליים ביותר של מדינת ישראל היה הוויכוח על קבלת השילומים מגרמניה. כמה שאלות צפו בעקבותיו? האם מותר היה לקבל או אסור. מה היה גורלה של המדינה אם לא ידעה לקבל את השילומים שבנו לא מעט מתשתיותיה. אך לאחר קבלת השילומים הגיע משפט אייכמן!