דלי קדמון

ליד הדנובה הכחולה, בעיר וינה, נולדה דלי לפני 97 שנים. היא היתה בת למשפחה שומרת מצוות שהגיעה מגליציה. כילדה הריחה את ריח ההשכלה ונפרדה מן המסורת כשסירבה ללמוד להיות תופרת ומבשלת, לקראת היותה אישה כנועה וחסודה והלכה ללמוד דעת בתיכון ובאוניברסיטה. היציאה מן הישן אל החדש והרצון לשמור על השורש הביא אותה ואת חבריה לתנועת הנוער. אותה תנועת 'תכלת לבן' ממנה הגיעו כמה מן הוותיקים לעין גב. אלא שהיא לא זכתה להיות בין המקימים של הקיבוץ . הם עלו לפניה. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הוקמו הכשרות בדנמרק ל1000 חלוצים . עם כניסת הנאצים לאוסטריה וצ'כוסלובקיה יצאו עוד 600 להכשרות. דלי ואגון שכבר כרתו ביניהם ברית יצאו יחד להכשרה בדנמרק. הם עבדו בין איכרים מהמקום ולאט לאט הסתגלו לעבודה החקלאית המתישה. הסרטיפיקטים , רישיונות העלייה לארץ, לא הגיעו והכשרתם של החלוצים התארכה. אך פרצה מלחמת העולם השנייה וב1940 כבשו הגרמנים את דנמרק. הם הבטיחו כי לא יגעו ביהודים כל עוד תשמר הברית בינם לבין הממשל הדני שהגן על אזרחיו היהודים. באותה תקופה היתה לדלי תאונה שהפכה אותה לנכה כל ימי חייה. ב1943 לפני שבעים ואחת שנים, כשמעשי המחתרת הדנית התחזקו, הגרמנים ביטלו את הממשל העצמי הדני וחרב המוות איימה על יהודי המקום. הם כבר ידעו מה מצפה להם. הודעה של דני נאמן ואנושי שעומדים לגרש למוות את יהודי דנמרק הניעה את היהודים להסתתר ואת המחתרת הדנית להבריח 7000 יהודים בסירות לשוודיה. בין הנמלטים היו דלי ואגון. בשוודיה אגון היה עסוק בארגון ההוראה לילדים וצעירים ודלי עזרה על ידו. שם נולדה נעמי. אגון האמין כי חינוך הומניסטי רחב יחסן את חניכיו מהתוצאות המרות של נסיבות חייהם ויכשיר אותם להקים חיים חדשים בארץ ישראל. בשוודיה נודע לדלי על רצח אמה ואחותה שנשלחו מגטו טריזנשטט לאושוויץ.
ב1947 עלתה המשפחה לעין גב והצטרפה אל חברי תנועתם שכבר הספיקו לחיות עשר שנים בקיבוץ.
אגון פנה לרפת. דומה כי בימים ההם קיבלו פרות עין גב השכלה גבוהה.
דלי היתה לממונה על הקשר : במשרדה היה הטלפון של הקיבוץ, ממנו נשלחו המכתבים ומקופסת עץ מהודרת נשלפו כרטיסי הנסיעה באגד שהיו הקדמה לרכב לחבר. דלי גם ניהלה את תיק המכתבים של הקיבוץ. זה היה תיק שחור בו תויקו כל העתקי המכתבים שהקיבוץ הוציא למשרדים ולאנשים וכל המכתבים שהקיבוץ קיבל. חברים היו באים למשרדה של דלי לקרוא בתיק ולהבין מה בעצם באמת קורה בקיבוץ. ניהול תקציב הבולים היה אחד מהתפקידים העדינים ביותר שבקיבוץ. דלי ניהלה אותו בתקיפות המיישמת את הקשיחות הנדרשת מקיבוץ עני. ממשרדה גם יצאו החבילות לחיילים הבנים בתקווה שהחבילות תקשרנה את הבן לרעיון ולדרך. על יד משרדה של דלי שגם היה בית המזכירות היה חדר סידור העבודה והאינפורמציה שיצאה מהבית הזה היתה גורלית.
שנים על שנים היתה דלי מגיעה לעבודה למרות הקושי שלה ללכת. היא אהבה את עבודתה ואת העובדה שמסביבה מתרחשים הדברים החשובים. אולם הדבר החשוב ביותר עבורה תמיד היתה משפחתה. נעמי היתה מושא הערצתה ועם חתונתה של נעמי לאסף היא העריצה את כולם ביחד כמו שידעה. באינטנסיביות.
מבחן עצוב וקשה היה לה עם מחלתו של אגון. היא ראתה את דעיכתו ואת אובדן הקשר מתוך מודעות עליונה כי עליה לא לשקוע ברחמים עצמיים. שעליה להאמין כי בכוחה להיאחז בעבודה ובאיפוק רב כדי לשמור על צלם. שנים ליוותה את אגון בשקיעתו למרות הכאבים התמידיים מהם סבלה. כשנפטר אגון חשה כי נותר בה האומץ להמשיך בזכות העבודה והמשפחה.
אחרי מותו של אגון המשיכה במאמציה לחיות חיים של כבוד. לדידה חיי כבוד הם חיי רוח ולימודים.
עד שחלתה באלצהיימר עד אובדן קשר.
אנו ליווינו את נעמי ומשפחתה הנהדרת כשהיא מלווה קודם את אגון ואחר כך את דלי שנים ארוכות בכבוד ענקי, בחום לבב , בשמירה על צלם. דורות של עובדי הבית הסיעודי ליוו את דלי בכל דרכה הארוכה והעצובה. ואליהם אנו נושאים את עיננו בהערכה עמוקה.
למשפחה שלא ויתרה לעצמה וגילתה תעצומות נפש ותרבות עליונה בליוויה של דלי נוכל רק לומר כי אנו שואבים ממנה השראה.
כשנפתח בית הדואר המשוחזר של עין גב, כאשר נתלו התמונות של דלי על הקיר לא ערכנו חנוכת בית ראויה. כנראה חשנו כי קיצה של דלי קרב וסרט חנוכת הבית היה צריך להיגזר על ידה. עתה עם מותה ילווה זיכרה את הבית המשוחזר שימשיך לקבל ולשלוח מכתבים גם בעידן הדואר האלקטרוני.
בעצם הימים הללו כשפורסמו מכתבי חיילים למדנו שחרף השפות האלקטרוניות עדיין מחפשים קשר במילה הרחוקה , במילה המתגעגעת , דרך המכתב הכתוב והמבויל. אנו בטוחים שדלי מסתכלת מלמעלה על כל אלה בסקרנותה החופשית והמשוחררת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 × 3 =