עוטף עזה

לבא כמוסר סיפורי עבר לא על מנת להשוות אלא על מנת שידעו כי יש הד בקורה להם לבין העבר. ארץ המציבה חידות.
ההבדל בין הספר לפריפריה. פריפריה ללא מלחמה. השועל… של קישון: מושבים על גבול הלבנון שהוזנחו, יחסית. אז טענו כי לא הצליחו לפרוץ אל החדשות משום ריחוקם ממוקדי השליטה.
מצד שני היתה תפישה מאד ברורה של ספר. הידיעה כי נוכחותו של מישהו שם מחייבת אותי כאן , הוא המאפשר לי לחיות בתנאי שלום. הפריפריה היא השוליים המכבידים. קיומה סוחט את המרכז פריפריה שמפריעה למרכז. אם היה שם שקט לא היו מפריעים את מנוחתי…
מדינה יכולה לחיות בכמה קטגוריות הדבר היה ניכר בשטחים. גם כשהמדינה איבדה את המחויבות שלה לסולידריות שם היא המשיכה להתקיים. בעבר לסולידריות היו מחירים עתה מבקשים שהיא תהיה אדמיניסטרטיבית. לא הלך רוח המחייב להינתק מהמערכת הקיומית של חיי לערוך חשבון חדש להיחלץ אלא חוק המקיים סולידריות בנוהל, בחוק, בסדרי שלטון. אל מול חוק זה עומדת הפילנטרופיה ותורמת במקום שהחוק אינו יודע לפעול, במקום שהחוק עוצר תהליכי פעולה. היחסים בין הפילנטרופיה, השלטון וההתנדבות מורכבים. האם ההתנדבות מסוגלת לעורר את הפילנטרופיה ואת החוק? האם היא יכולה להצביע על ערעור המשטר הכלכלי חברתי?
התביעה של ישובי עוטף עזה היא תביעה להתעוררות הסולידריות כשיטה מדינית. ככזו היא חשובה לא רק ליישובי עזה. לצערנו הרב היא מסוגלת להטריד את אמצעי התקשורת להשאיר את הבעייה חיה ואקטואלית. אך דווקא היא הוחרפה בשעה שהשטר השתנה ומתחת לאתוס פרודוקטיבי המדגיש את הייצור הוא קידש את חוסר הרגישות כלפי הצרכים המינימאליים. כאילו דרך מהלכים של צמצום ההכנסות של העני והגדלת ההכנסות של אלו שיש להם כדי להניע את העניים לעבוד יותר בלי לקחת בחשבון כי רבים התייאשו וקבעו עצמם בעמדה פריפריאלית המבקשת חסד ולא צדק.ללא ייצור אלא סמכות של בעלי רכוש על מי שאין להם. הם קבעו את אתוס הפיס והשיתוק כהד מתאים לחברה המיואשת מרצונה לערוך עצמה עם ספר חברתי התובע תיקון.

ההפתעה הגדולה של יישובי עוטף עזה ושדרות לא היתה נפילתם הנמשכת שנים.

תקדימים
פינוי הילדים בית הערבה, הקיבוצים ב1948
תפישת הפליטות של המתפנים. מכתבי לאה שחם ואברהם. משפחת פיין. אסתר בעלייתה.
הפינוי ב1920 מאורעות תל-חי
אי הפינוי של ירושלים וצפת.
פינוי במלחמת העולם הראשונה פינוי ראשון למצרים בכוח ופינוי תל אביב בגלל הקרבות על עזה.
הפינוי והאי צדק בשנים ההם.
1942פינוי הילדים ומטולה מפני הצבא של וישי.
התחושה של אין כלים לטפל במצב 'כבר לא צבא חכם' 'המקלות במקום רובים' לפני צבא רומל ופילוג בשורות הפלמ'ח ומצד שני הכושי עשה את שלו. יש נושאים אחרים על סדר היום המשברי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *