שגרירות  איטליה  בישראל אירגנה  ערב לכבוד  אנצו  סרני כדי לציין  70 שנה   לשחרור איטליה מעול הפאשיזם ולסיום מלחמת  העולם השנייה. הערב התקיים  בהיכל  העצמאות  בתל אביב  באולם  בו  הוכרזה העצמאות. לכבוד  הערב הזה  אני מבקש להעביר  לקוראינו  כמה  הערות שנאמרו בערב.

 

בראשית  המאה  העשרים  התארגנו בצפון  איטליה  קומונות  נודדות של פועלים. דבר  קיומן  הגיע לארץ ישראל.  וילקנסקי המומחה  לחקלאות  איש  העלייה  השנייה למד  על הקומונות  הללו  וכתב  עליהן.  הן  היו  מקורות  השראה  להקמתו  של הקיבוץ.

הקמתם  של הקבוצה והקיבוץ היה  מקור  השראה  חשוב  להפיכת  הלב  של  אנצו  סרני באיטליה  לציונות. אך לא  רק  אנצו  אלא  גם  אחיו  אמיליו שוכנע.  אלא  שלאחר  עלייתו  של  אנצו נטה  אחיו לקומוניזם ולא  הגיע  ארצה. דרכם של  אנצו  ואמיליו  נפרדו.  אנצו קשר  את  גורלו למפעל  הציוני חלוצי והיה  לשליחה המיוחד . הוא פעל    בגרמניה, בארצות הברית , בעיראק . אך   מקורו  האיטלקי  המשיך להזין  אותו. בזמן מלחמת  העולם אפילו התנדב  לחיות  עם השבויים  האיטלקיים  שנשבו  במדבר האפריקאי  מתוך  כוונה   לשכנע אותם  לעצב  את  איטליה   החדשה  האנטי פאשיסטית.  הוא  היה  כה משוכנע   בייעודו   שתוך כדי פעולתו  מטעם  המודיעין הבריטי נאסר  על ידם כי היה לדידם סוציאליסט מדי… אמיליו אחיו  היה  מנהיגה  של  המפלגה  הקומוניסטית האיטלקית כל ימיו. בקושי  אפילו   עבר את התקופה  הסטאליניסטית אך מורשת הקיבוץ בכל זאת  עבדה . הוא  הבין  כי  הזירה  של  החקלאות והכפר   חיונית  לשחרורה  של  החברה   מכבליה.  הוא  היה  למומחה  גדול  לחברה  החקלאית  באיטליה. עד  היום מחקריו  מדריכים  את הניסיון לחידוש  החברה   החקלאית באיטליה  ברוח  התפישה  הסוציאליסטית. מכון הוקם בשמו כדי לקדם את תפישתו.

אנצו ואמיליו  ידעו שפות  רבות.  אמיליו  שידע  עברית   כנראה  לא  השתמש  בה   בישיבות  המפלגה  הקומוניסטית… לא  אתפלא  אם  אנצו סרני חלם על כך שבבנין הקיבוץ  דנטה  אליגירי ומרקס  ידברו עברית     וברנר  וביאליק ידברו  איטלקית.

האודיטוריום בו מתקיים טקס  מיוחד  זה הוא  מוזיאון לאמנות   שנכבש על ידי  בן  גוריון  בליל  העצמאות.  הוא  מארח  הערב  את  אנצו סרני.  אך  בן גוריון  התנגד  ליציאתו של  אנצו לשליחותו וניסה  למנוע  אותה  בכל  כוחו. הוא  היה  בעד מפעל הצניחה אך חשש  מאובדנו של  אנצו. הוא  כנראה  חשב  על  אנצו  כשר  בממשלת ישראל  העתידה  לקום.  אם היה  אנצו שר  בממשלת ישראל  בוודאי  שהיא  היתה  זוכה  בפרק מעניין.

אך עד  כמה  צדק  בן  גוריון בהתנגדותו לשליחותו של  אנצו?

אחד  מצעירי  הציונים  מליטא עמד  במסדר  בדכאו. הוא  כבר  התייאש  מחייו והחליט להתאבד.  שכנו  אמר  לו בעברית  שלדכאו צנח  איש מארץ ישראל.  הצעיר העברי הכיר  את העברית  רק  מהטקסטים ומהחלום והוא שאל  את שכנו  מה  זה  צנח? האם  כמו צנח לו זלזל? ענה לו השכן  פאראשוטירן כדי  שידע  מה  משמעות  המילה  העברית צנח. עתה  הוא  הבין  וקיבל הכרעה : אם ארץ ישראלי צנח כאן כדי להזדהות עם  גורלי  אין לי זכות  להתאבד. אותו צעיר, דודיק פור היה לימים  ממייסדי  קיבוץ   נצר  סרני. מעשיו של  אנצו סרני, כמו שאר  מעשי ההתנגדות ללא סיכוי, ההתארגנות  של חברות, הצלת אדם, המרד וחסידי   אומות  העולם  היו עוגן ההצלה  לרוח של יחידים ושל  העם  הנחרב אחרי  המלחמה.

 

מורשתו של   אנצו  סרני נעוצה  בתקווה  ההופכת עיקרון ומתייצבת  מול האשלייה. זוהי  המורשת הדמוקרטית  שיתופית שמבקשת  את תיקון החברה למרות ובגלל  הסכנות  האורבות לה.   ההיסטוריה  עוד  לא  הגיע  לסוף  הטוב ולא  מרפה  בחידותיה אולם יש לקוות  כי בכל דור ודור יקומו  החולמים מפוקחי  העיניים , המעדיפים  את הערנות  על  השינה  הכבדה והממשיכים את שירו  של  טשרניחובסקי אני מאמין אותו שר  בודאי  אנצו סרני

 

שחקי  שחקי  על  החלומות

זה  אני  החולם  שח

שחקי  כי  באדם  אאמין

כי עודני  מאמין  בך