דמעה על לחיו של העולם

אמריקה כמובן התקיימה גם בלי קולומבוס אך היא השתנתה עקב גילוייה , היא היום קשורה גם באניות שהפליגו אליה ומסעות הכיבושים שצבעו את נופה ואת אנשיה.

המוג דמעה על לחיו של העולם נוצקה ב1960. הנה אקרא לכם מה כתב אלתרמן על אותו נוף בשנות השלושים המאוחרות. אני רוצה להזכיר כי בשנים ההן היתה ההיסטוריה בעיסוק מלא ולא רק של דברים נעימים. הנה מה שכתב אלתרמן אז.
בשנות הששים כשכתב אלתרמן מה שכתב על כנרת כנרת ביקש משהו להגיד לתל אביב לרחוב דיזנגוף של אותם הימים שאימץ את כסית שלו ואת השינוי התרבותי שהתרחש בארץ.

למטה אחא, הכנרת נחה,
ולמעלה מה ? רקיע של דממה.
וזה כשתי עלוקות גם יחד
ממש מוצץ ממך את הנשמה.
ומרחוק הרים שקטים הכחילו
ותן רחוק בוכה מאיזה גיא.
כן כל אותה תפאורה שאפילו
הקיטש עצמו מתבייש ודאי.
כן, כשאתה מה תעשה לה?-
בתוך זה קמעה קמעה,
זה כבר לא אקוארלה או פסטלה,
זה כבר- אתה יודע מה זה? שמע:
כל הסביבה הזאת אשר מנגד
היא כדמעה נוצצת וגדולה,
דמעה בוכה, שותקת ושותקת,
קפואה על לחיו של העולם.

הרבה שנים קודם בבא החלוצים לעמק כתב בנציון ישראלי לאהובתו חיה זלצר את התיאור הבא של העמק.

יוסקה זלצמן שהגיע לעמק בתקופת ראשית התיישבותה של קבוצת כנרת היה חבר של יצחק טבנקין. אך כשהוא עלה ארצה טבנקין נסע לשוויצריה שהרי שם למדו איך עושים מהפכות. מהפכני כל אירופה באו ללמוד בשוויצריה ולתכנן תכניות לא למהפכה בשוויצריה כי אם בארצות שלהם. כשעלה סוף סוף לכנרת בא לקראתו יוסף זלצמן ללוות אותו מיבניאל. כשהתקרבו לביתניה עילית ביקש זלצמן מיצחק טבנקין לעצום את עיניו והרשה לו לפתוח אותן רק כאשר התגלתה כל הכנרת.
-למה ביקשת ממני לעצום את עיני שאל טבנקין.
כדי הנוף יוכל לעמוד בתחרות עם האלפים הסביר לו זלצמן שקסם הכנרת צריך לעמוד באתגר הקשה.

המורה הגדול שלנו להיסטוריה יהודית פרופסור גרשום שלום אמר ביומנו כי כדי להגיע אל ההר יש תמיד לעבור את ערפילי ההיסטוריה. כהיסטוריון הוא תמיד פחד 'למות בפרופסורה' כלומר להיתקע בערפל ולא להגיע אל ההר אליו ביקש להגיע. אני לא אמות בפרופסורה אך אין לי סיכוי גם לגעת בהר. רק אולי אוכל להצביע באמצעות מילים אלו על האתגר. לא כל המטמונים שהניחו לנו אלו שקדמו לנו הונחו בספרים או בזיכרון העלילות . הם הונחו כפיקדון בנוף. בתלמים ובגלים, בבניינים ובדרכים.

בדרך לטבריה עמד סלע השדים . זה היה סלע הנראה כשיניים . המסורת אמרה כי שם מחכה הדבע, מהפנט את העוברים ושבים לוקח אותם למאורתו וטורף אותם. העגלות היו צריכות להקיף אותם וכל הרוכבים אמרו להם שכדאי לעשות עיקוף ארוך יותר אך בטוח. חיכו השודדים כך שבלילה אסור היה לעבור דרכו. שני איכרים ממלחמיה היו צריכים לשוב מקניות בטבריה. . הם ביקשו לעבור וראו כי לא יוכלו הם הורידו טוריות ופשוט פתחו פתח בסלע והעגלה עברה דרך הסלע בכך לא רק שינו את הדרך אלא גם משהו בתפישה האנושית של העמק. זה היה המרד נגד ארץ האבנים והנחשים שלחכה את האידיליה של הכנרת ושיגעה את החלוצים. בסתירה המשוועת.

. העמק קיים לפני היותו מולדת לחלוצים. לפני שהחלוץ הצעיר חלה ושב בריא אחרי משבר בריאותי חריף שב אל העמק היה זה עמק שלא שר את 'שדות שבעמק'. אחרי שלוי בן אמיתי שר את שדות שבעמק העמק אינו אותו עמק.

גם כשתנחום בא בטענות אל עצי הוושינגטוניות ששתל שהן צומחות מהר מדי והשורשים מתרחקים במהירות מהצמרת הוא שינה את ההסתכלות שלנו על הזמן ועל העמק. אמרו פעם כי אין שירי נוף רק שירי אנוש אך אנו נגיד כי אין מצב רוח אנושי שלא מוצא לו דרך להיות מצוייר בנוף כמו באותיות. ואולי ניתן להגיד את זה אחרת: לא הכל ניתן להיאמר במילים אלא בתגליות בהן אנו יכולים להצביע על פרט או כלל בנוף. מי יוכל להסביר מה בדיוק קורה לאנשים להם נגלה העמק שהוא ביתם או אפילו שער הקיבוץ כי הקיבוץ יש לו דלת ואם יש לו דלת הוא בית. אך האם לא יהיה זה בית שנרצה לפרוץ את כתליו ? האם נרצה ממנו להגיח אל העולמות הרחוקים של הרוח או הקרובים של בני האדם הקוראים לנו לתקן את העולם ?
האם זה יהיה הטנק הקטן המבויית שהיה למוקד של אימה.?

אחת מחברות דגניה שפונתה בימי מלחמת העצמאות עם הילדים נסעה יחד עם מרים ברץ. והיא חושבת עליה : הנה אישה זו שהקדישה 38 שנות חייה לבניית דגניה רואה עתה את דגניה בחורבנה. מה היא צריכה לחשוב ?
ולפתע אומרת מרים : אנחנו נחזור ! אנחנו נבנה את דגניה מחדש.
כי אין דרך אחרת להגיע אל העיקר המשמעותי בלי לעבור דרך מה שאירע לאנשים, בקונטקסט של זמן ושינוי. לעבור אותם אין זו המטרה אלא תנאי הכרחי. ואת כל זה יש לראות דרך הנוף המתגלה.

דומה כי יש לומר כי הרוצה להגיע אל אותו עיקר יש להוסיף את הנוף הכולל בתוכו שריטות של ההרפתקה האנושית. כאן בצבעים, ובתחושות החום, בשברי לוחות הגיאולוגיה , בחורבות ובשחזורים ההיסטוריים מצוי הסיכוי לחדור אל כמה מהסודות העמוקים של הקיום האנושי. לקרוא את הרמזים הקוראים לנו לפעולה ולחיפוש. הנוף המקומי הזה הכולל עתה את כל העצים שנשתלו, האבנים שטלטלו וטולטלו. כאן מצויים רמזים לאהבות שקמלו, לרשע שפרץ והתגלה, לתכניות שנותרו כחלום ולעשייה שפרצה בדרך מקרה.

אמריקה שונה עם גילוי אמריקה

ההר והערפל- גרשום שלום
הנופים על שריטותיהם ההיסטוריות
רחל על דגניה לפני עזיבתה

שני נופי דגניה של אלתרמן
בנציון ישראלי והכנרת
סלוצקין וסיזיפוס מים
משהו השתנה עם מזגני האוויר.
סלע השדים לפעמים המכושים יעזרו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *