על תנועת הבוגרים של השומר הצעיר

קראתי בצער את הכתבה על תנועת הבוגרים של השומר הצעיר. איך קורה לנו כל פעם מחדש שאנו מרפים את ידינו במו ידינו? זו היתה אחת הטרגדיות שליוו אותנו כל השנים: פגענו באנשים ובניסיונות הכי יקרים ותמיד מתוך רצון טוב וחרדה למפעל. סילקנו מתוכנו אנשים חולמים מתוך חשש שיבולע לטהרת הרעיון או ליעילות המפעל. חילוקי דעות היו לתהומות אנושיים.
יש הטוענים קונפליקטים חושפים אמיתות, מונעים הסתרות וחשאיות שווא. אסור להשאיר דברים מתחת לשולחן. אולם כמה פעמים נוכחנו שהקונפליקט מוליד שמועות, בונה ידיעות שווא, סוחט לשד אמת. זה קורה לנו כל הזמן. מי יכתוב את סיפור ההחמצות והמחירים שהולידו מצבים אלו? כהיסטוריון, אפילו כהיסטוריון חובב יכול כל אחד לבחון את הצלקות של תהליכים כאלה דווקא אצל אנשים קרובים, אוהבים ושותפים.
תנועות כשלנו הבונות כל הזמן על הזכות להתחיל מפעל רגישות מאד כלפי תהליכים אלה משום שהאחים הצעירים מעוררים קנאתם של הנושאים בעול הבוגרים ובעלי החלומות מאיימים ולא פעם גם נוטים לזעזע את המערכות של הממשיכים.
תנועות הבוגרים ותנועת הבוגרים של השומר הצעיר בחיתוליהן היו צריכות להיפרד מצילה של התנועה הקיבוצית במשברה. להתחיל ממקום שייתן להן לצמוח בלי הריביות המצטברות של מפלה פוליטית ואובדן התנופה ההתיישבותית. הן היו צריכות להתייצב מול ישראל החדשה לא בעזרת הזיכרון שנצבר אלא בעזרת התחלה חדשה ועקרונית. השאלה היתה ונשארה האם הדפוס הוא של רצח אב כמו שהאמינו ראשוני השומר הצעיר יחד עם פרויד או בעזרת שיכרון של ברית חדשה שכל כוחה הוא בחזרה מתמדת אל חווית ניתוק חבל הטבור. ניסיונות חינוכיים רבים במהלך תולדותינו לשמירה על טהרת הנתק כשלו כשם שכשלו הניסיונות לכפות חיבור בעזרת אורטודוקסיה לוהטת ככל שהיא ריקה. הדבר ניכר בתוך הוויכוחים הפנימיים של הקיבוצים על זרמיו כל השנים .
מתוך התבוננות של זקן אני יכול להעיד כי תנועות הבוגרים לא נכשלו בכל אלה. הן ידעו יפה לחפש שותפים במקורותיהן של התנועות , באנשי התנועה וכוחה. הם חשו אחריות כלפי בני הקיבוץ והעניקו להם פרספקטיבה המאפשרת לא להשתעבד לסוציולוגיה של הקיבוץ , לנטיותיו לכבות העפלות חינוכיות ורוחניות על ידי שמירה עצמית כחברה כפרית פריפריאלית. הם העניקו אפשרות ליצירת חברותה של מחנכים שבצמיחתה יכולה היתה לשוב אל הקיבוץ ובניינו. כבר לא בתחילתה היא צריכה לקחת על עצמה אחריות ולבנות בקיבוץ המשכיות שהיא התחלה, התחלה שהיא המשך. בנתונים החברתיים , הכלכליים והמדיניים במדינת ישראל זוהי מטלה לא פשוטה. גם בקיבוץ הבוגר חילוקי הדעות על מה צריך לעשות בנתונים הנוכחיים אינם פשוטים. זרמים שונים ותפישות שונות לא רק של הרצוי אלא גם של המצוי לא צריכים לטשטש את השותפות האמיתית, את החברות את ההערכה לעשייה . אסור לה לרפות את ידיהם של העושים. גם בתוך תנועות הבוגרים יש חילוקי דעות ואיך לא? כל קבוצה בונה את זהותה , נמצאת בגזרה אחרת , נאבקת פנימית עם בעיותיה. יש מקום לבדיקת תיבות ההילוכים ותיבות האילוצים אך לא מתוך הפצת שמועות וקרבות בין שותפים.
המהלך במקומות יישוב רואה לעתים קרובות חורבות בצד ארמונות. אני מציע לבדוק איך זה קורה. ברוב המקרים יתברר כי סכסוכים בין יורשים הם הבונים את השיתוק ואת ארמונותיהם של עורכי הדין. בחינוך קרבות כאלה מעוררים את הרצון להיתלש או ליצור מיתוסים. בריקדות נגד החדש יחד עם תנועה לשחיטת רעיונות.
המערכה מספיק מורכבת. הטלת בוץ לא תבנה אפילו חושה אחת להימלט אליה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *