עם הגיעו של מרשק לארץ הפך ממרשק לבני. הוא היה לרוח החיה של תלמידי טבנקין בארץ. בתחילה דווקא מרד במנהיגי התנועה וביקש לרכז את הקלוסובאים ביגור, בעבודה שדומה יותר לעבודה במחצבה 'לא לגרד עשבים' אולם טבנקין היה נחוש בדעתו: קיבוצים צריכים להיות כור היתוך. בעלי נטיות חקלאיות ילכו ליגור ואנשי המפעלים לגבעת השלושה שהיה משק חקלאי. בני התעקש והקיבוץ המאוחד התעקש עוד יותר ולבסוף נכנע בני מרשק והיה לחבר גבעת השלושה. מנהיג נלהב התובע מעצמו ומזולתו. הוא היה הקולט הגדול של הקיבוץ המאוחד בשנות ההצטרפות של רבים לקיבוץ בשנות השלושים המאוחרות. . הוא הביא אל עבודתו את ניסיון קלוסובה : עקשנות, תביעה מקסימלית בצד דאגה לכל איש , הסתמכות על כוח הרצון ופניה לכל איש. הוא פגש את יצחק שדה והיה לו לחבר ולשותף. כך הגיע לפלמ'ח . פלמחניק שלא מחפש את המחר אלא חי אותו.

דניאל הלוי מנהיגה השני של קלוסובה הגיע לרמת רחל.
במלחמת העצמאות נמצאו שני מנהיגי קלוסובה בקרב על ירושלים. דניאל הלוי היה המנהיג החברתי של המגינים על רמת רחל, בקרב העקוב מדם שקבע לא מעט את גורלה של העיר הנצורה. ללא נשק עמדו מגיניה של רמת רחל בהפגזות והתקפות של האויב עד שאפסו סיכוייהם להציל את המקום. בסופו של דבר נסוגו מגיניה של רמת רחל מן המקום. הלוי הנהיג את הקיבוץ בשעתו הקשה ביותר. קיבוץ החי כפליטים בירושלים העברית הנצורה.
בני מרשק הגיע לירושלים עם הפלמ'ח. הוא היה ממונה על הרוח ועל הדבקות במשימה. מרשק לחם בקרב הנורא על מנזר סן סימון בקטמון. שם היתה חבורה של אנשי פלמ'ח נצורה ועומדת מול גלים גלים של התקפה. בני מרשק נפצע אך למרות פציעתו הסתובב בין העמדות מעודד במצב הקיצוני כמו בימי קלוסובה. בשלב מסוים החליטו הנצורים לצאת מן המנזר, לסגת, ולהפקיר כמה פצועים. בני מרשק אמר : הגשם עלינו יורד גם על האויב. נחכה עוד קצת. בסופו של דבר המתקיפים נסוגו והקרב הסתיים בכיבוש המנזר.

קלוסובה לא היתה הכשרה קלאסית כמו חוות הכשרה בהן הכשירו חלוצים את עצמם לעבודה חקלאית. כמו הכשרת צ'נסטוחובה. דווקא משום כך היא העמידה במבחנים הנראים כל כך בלתי אפשריים שהפכו את הסבל למבחן של אמונה ולתשוקה של ממש לראות כתוצאה ממנה את החלומות הבלתי אפשריים מאותגרים על ידי מעשה. על כן היתה קלוסובה לאבן שואבת בימי קיומה ולמקור לביקורת של כל מי שחשב שהוא מדבר בשם המציאות.
קלוסובה הצטרפה למקומות כמו אום ג'וני, כנרת, ביתניה עילית בארץ , כמו כביש טבריה צמח, מקומות זמניים שציינו את יסוד העלייה לרגל למפעל הצובעת את המפעל כולו ומעמידה אותו בפני ראי לא מחניף של מסירות נפש.
אנטרופולוגים מציינים תמיד כי בצליינות, עליות לרגל מתקיימת קומוניטאס, עדת השווים המוליכה אל התנסות קודש. אולם ביסור ההכשרות בחו'ל ובארץ יש יומרה עמוקה כי הקומוניסאס יהיה לבית המתמיד לחיות בדרך ההופכת לעדה קדושה.