-אחרי ימים ארוכים של עבודה בשדה ובמטע , הקיץ ממשמש ובא. החיטה נקצרה והפירות הראשונים כבר מוכנים.

– בימי קדם היו חקלאי ארץ ישראל מכניסים לסלים את פרי עבודתם והולכים לירושלים להביא את הביכורים לבית המקדש. שיירות ארוכות וססגוניות היו מתכנסות ועולות. חוגגות ומודות על האדמה שנתנה את פרייה.

– חג השבועות נקרא חג הטנא והנה באים ועולים ילדי הגן ונושאים בסליהם הקטנים את זכר המסעות ההם של בני ישראל, את שפע הפרי, את המחויבות של עובד האדמה.

_____________________________________________________________________

-בפסח אכלנו מצות. פינינו חמץ. היינו מודאגים האם ירשה לנו הזמן לחכות לטפיחת הלחם . האם נוכל לקצור את השדה?

– עברו חמישים הימים ועתה חלפה הדאגה. הגיע זמנו של הלחם. בימי קדם בפסח הביאו לבית המקדש מצות בשבועות לחם.

-גם אנחנו כאן בעין גב ידענו לחם מקומי שהשביע את החברים שנים רבות. בימי תחילת הקיבוץ ועד שנות החמישים היה חבר הקיבוץ אוכל בממוצע חצי קילו לחם ליום. עתה נשאר לנו ריקוד הלחם.
_____________________________________________________________________

-חג השבועות היה גם חג מתן תורה. שם רחוק מארץ ישראל, במדבר עלה משה על ההר וניתנה התורה.

-מנהיג החקלאות שלנו עומר עלה כנראה על הר רחוק ולא יכול היה למסור לנו הערב דין וחשבון על מצב החקלאות . על כן נשמע דרישת שלום מקוצרת ממצב הענפים. מגודש הסלים.

_____________________________________________________________________

-חג השבועות היה לנו לחג החלב, לחג הגז, לחג הדיר ,לחג הרועים. ביום אחד, גם חג הפלחה גם חג הכבשים. גם חג הלחם, גם חג החלב. בימים קדומים עמדו זה מול זה בחג שלנו יחד: חג סיום הקציר חג העדר הנודד.

-בימי קדם הוא לא היה. הסרט. המצגת. עכשיו הוירטואליות חוגגת אך היא חוגגת את החג שלנו את חג השבועות. וגם אם היא אור צבע ומנגינה היא מזכירה את האדמה ואת הדרך, את השיר והחלום.

-לא רק פרי נביא, סוף של עבודה קשה אלא נחוג את ההתחלות המבטיחות של המחר. התינוקות שנולדו השנה יעלו עם ההורים לבמה. זה כדי לעשות תמונה וחגיגה בלב. כאן עולה רק הנבחרת. השנה נולדו נכדים רבים לקיבוץ הפזורים בכל הארץ. התינוקות העולים עתה לבמה מצהירים בזאת: בקרוב, בימינו, כל תינוקות עין- גב לפזורותיה ייפגשו כאן על המדרכות, יראו את המקום, יחושו את האהבה ויצטרפו למקום עם חלומותיהם.

-בסוף החגיגה עלינו לברך את אורחינו חברי כפר עזה המתארחים אצלנו במחיאות כפים סוערות. ברכות חמות מתוך תודה על עמידתכם . מי ייתן ותשובו לשקט של בנייה . מי ייתן כי נוכל למלא את הטנא בברכות של שלום. ועד אז : ביתנו הוא ביתכם. ובינתיים נזמין את כל משתתפי הטקס לשיר את שיר הסיום.