כשהגיע מנדל נון ארצה הוא הכיר את ארץ ישאל של החלום. נער יהודי ממשפחה ענייה אך גאה, חבר תנועת נוער שכבשה את חבריה לרעיון ולקשר בינאישי עמוק, בן לקהילה ציונית. הכל היה אפוף בארץ החום הרחוקה.היא צוירה במכחול תנכ'י, משנאי תלמודי, בסיפורי הגבורה של יוסף בן מתתיהו, באהבת ציון של מאפו ,בשירי ביאליק, בסיפורי חלוצים וברשמי חברים שעלו לפניו.
הקשר של מנדל נון לכנרת היה פרי מאמץ גדול לחיות את ארץ ישראל הקונקרטית. להיות שייך אליה, מחוייב לה , להפוך את העבודה למקור של השראה. הוא הגיע על סרטיפיקט של סטודנט וזכה ללמוד זמן קצר באוניברסיטה העברית בירושלים. אחיו בעין גב כבר סימן דרך: שילוב בין נאמנות למקום, לרעיון ובין כתיבה עברית רהוטה. סקרנות אינטלקטואלית ובמיוחד התמסרות טוטאלית לעבודה ולרעיון.
מנדל נון הגיע לכנרת כדייג מתלמד , משתתף ואחר כך מורה לדייגים. אך תמיד התמונה היתה רחבה. לעבודתו הוא הביא את הסקרנות האינטלקטואלית, את המעט שלמד ואת הנחרצות. הוא הפך את ראשית לימודיו הכלליים למתודה שתעזור לו בחיפושיו אחרי הריאליה שבסביבה. הוא הזדהה עמוקות עם המקצוע הציוני ביותר : ידיעת הארץ. לגביו נכון היה המושג שהיה מקובל בבתי הספר בעממיים בארץ, 'שיעורי מולדת'. הוא לא הסכים להפוך את לימודי המקום לפרובינציאליות פולקלורית. הכנרת הובילה אותו לרומא, לדייג בעולם, לנצרות, ליהדות הגלילית , למשנה , לתלמוד, ולסיפור של החלוצים.
הספר שלפנינו אותו אנו מוציאים לזכרו משקף את כל אלו. אפשר לחוש בו את הליכתו האינסופית לחופה של הכנרת, את לילות הדיג הסוערים, את החפירות הארכיאולוגית ואת הנאמנות שלו לרוח המדע והמקום.