משלי י'ט
לכאורה הכל בסדר. הרש הולך בתומו. האם הוא מבין מדוע הוא עני? האם מקבל את עניו? עני שכזה בוודאי חוסך זעם ורצון להפוך סדרים. הוא יהיה שייך לאידיליה אך למה כתוב באותו פרק עצמו כי הון יוסיף רעים רבים. חברים רבים? מדוע דווקא הפרק הזה עוסק גם בבדידותו של העני? אנו יודעים דווקא שעשירים מוצאים עצמם בבדידות לא תמיד מזהרת שאחוות עניים היא שם דבר. מדוע מתעקש הכתוב לתת מוטיבציה חברתית לעשירים ? האם מתכוון להעניש את העני, לקרוא לו לעבודת יתר או שמבקש לשחרר אותנו מן הרומנטיקה של העוני ?
רחל כצנלסון שז'ר שהיתה מנהיגת פועלות ארץ ישראל כותבת לעצמה ומספרת הולכת למכולת . הדבר מתרחש אחרי קום המדינה. היא מגיעה למכולת ושומעת עוזרת בית המבקשת חשבון לאישה. רחל מכירה את שמה של האישה. היא זוכרת שהיתה חלוצה פועלת. והנה עתה יש לה עוזרת בית . כבר אינה ענייה . רחל עושה את חשבון הלב ואומרת לעצמה איך קרה שאיבדנו את החוש ליופי שבעוני? היא לא מוכיחה את החלוצה לשעבר אלא חושבת לעצמה כיצד קרה שמי שהיה פועל עני והתעשר מפסיק לראות את הפועל המשוחרר מקניין כערך . כמי שמתייצב מול רעהו ללא תיווך של רכוש ודרגה.
כיצד יוכל מי שחצה את גבולות העוני לרכוש לו חברים שאינם מבקשים לחסות בצל הרכוש, אלא מבקשות את האדם עצמו? ואולי זהו ההון האמיתי. אולי זוהי העדות לתקווה עליה מדבר כותב הפרק . התקווה הגוררת אחריה מחיר כבד של ניסוי וכישלון. זו עדיפה תמיד על אשליה המשלימה עם העוני והעושר והופכת אותם לכוח המניע היחיד למרוצו של העולם.