נפל הפור ושוב פקד המוות הערמומי את אהובינו. אבינועם שנאבק כל כך בעד החיים וניצח לא פעם נלקח מאתנו . למרות הכאב והתמיהה אנו יודעים כי הלך כמנצח. לא איבד אף לרגע את הכבוד האנושי שבהתמודדות.

היינו ילדי ירושלים הנצורה במלחמת העצמאות, חיינו בין הפגזות ותורים למים, בין קציצות חוביזה ופגז יומי ששוגר אל האויב מהדוידקה. קינאנו בפלמ'ח וחיינו את הימים הראשונים למדינה בתום ילדי. אבינועם חי בשכונות ירושלים השורשיות ביותר ומשם הגיע לצריף התנועה המאוחדת ברחוב הנרקיס. בין ילדי עדת החורש כבר אפשר היה לראות את שצמח שנים יותר מאוחר: אבינועם המחבר אנשים. היו בחבורה הירושלמית מושחזים , בעלי קונדס וכריזמה, אך כשצריך היה משהו התובע עבודת נמלים ויכולת לעזרה היה אבינועם שם, תמיד דואג , תמיד יודע את הפרטים ומתעניין. הוא היה לרשת ביטחון ידועה לכל ההרפתקאות המוזרות של בני הנעורים. המצפון שלו אף פעם לא נרדם בשמירה.

כשהגענו לעין- גב הוא היה בינינו איש מרכזי. לא ידענו אז עד כמה נתקשר למקום. אבינועם היה בין חלוצי הגרעין ברקימת קשר עם בני המשק. הוא הדריך וכאן פגש את שלומית והתקשר בעבותות משפחה וטבע עם הסיפור של עין גב. כאן בבית הקברות אפשר לראות עד כמה נקשרו סיפור המקום וסיפור המשפחה .

כל השנים שמעתי כי הוא עוסק באריזות. אף פעם לא נודע לי מה היה העיסוק במדויק אך ידעתי שהיה זה עניין גדול. חשבתי אז כי לא מקרה הוא שהגיע לאריזות, הרי הוא תמיד גונן וכיסה, תמיד הבין כי בפרטים ניתן לאפשר לשמור על הטוב והחיוני. כי כל דבר יכול ליפול ולהיפגע, כי יש להגן
ולתת ביטחון.

הרשו לי להגיד משהו אישי. אבינועם היה שכן לי באחת התקופות הקשות בחיי. הייתי מזכיר צעיר מדי בקיבוץ והאסטמה פקדה אותי. חברי הצעירים היו עמי בימים רעים אלו. הוא היה שכני הטוב. דאג לי ונאלץ לא פעם לשאת את הבושות שלי. הוא עשה זאת כמו שידע : ברצינות תהומית וברצון לא מובן. היה בו משהו שנשמר כל השנים : תחושת אבהות. לא פעם שאלתי את עצמי אז מהיכן הסבלנות? אבינועם חש עצמו אבא דואג ורבים חשו כלפיו כי אכן כזה הוא. אני יודע כי במשפחה המורחבת שלו הוא היה אחראי לשבט.

לפני שנים כתב חלוץ מבוגר לחברו : כשאנו צעירים קל לשמור על חברות , זה מתרחש בטבעיות מוחלטת, גם אם אינך זקוק לה אך כשאתה מבוגר ואתה זקוק לחברות יותר מאי פעם היא נעלמת ואתה נשאר לבד. ענה לו חברו : אני מוכן לקבל את דבריך כאמירה כללית ובתנאי כי בין שנינו זה לא יחול. אבינועם לא הסכים כי נאבד את החברות גם אם כל אחד הלך לדרכו. הוא האמין בידידות שלא פוסקת עם הגיל ועל כן ארגן שניפגש . לא תמיד זה היה קל וטבעי אך הוא לא וויתר וכולנו יודעים עד כמה זה היה לנו טוב. ברגעים אלו אנו יודעים את זה יותר מכל.

אנו מלווים אותך אבינועם אל האדמה אליה התגעגעת כל חייך כאן בעין גב. הגרעין לא יכול לסדר את תור המוות, אפילו לא באסיפה הכללית. כל אחד ביומו, כל אחד בדרכו, אך אנו יודעים כי את רגשי האחווה בינינו גם בשעות אלו של כאב, אתה טיפחת וגידלת ברגעים לא צפויים. בפגישתנו האחרונה אמרת לי דומע ונבהלתי : צריך לדעת להיפרד. ולא הבנתי מה אמרת. אני לא יודע אם אתה חשת והבנת. אך הרעד של קולך אז ילווה אותי.

לשלומית ולכל בני המשפחה שידעתם כה יפה להיות עם אבינועם ולהצהיר במעשים את אהבתכם הגדולה אנו בטוחים כי תיקחו אותה עמכם בכל מקום ובכל עת.

מוקי