אנו בט'ו באב, חג האהבה , חג השמחה. לפי המדרש זהו חג היציאה מן האסון. לפיו היו העברים במדבר שוכבים בקברים שכרו , מחכים לעונש כדור המדבר והיום של ט'ו באב אחרי ששכנו קבר וראו כי נותרו בחיים הבינו כי עברו הארבעים שנה של עונש המוות והם קיבלו היתר חיים ואות לכניסה אל הארץ המובטחת . כך יצאו מן הקברים שכרו לעצמם והחלו לחיות . אך ט'ו באב במסורת הוא גם החג שציין את ההיתר להעביר נחלה משבט אחד לשני, כלומר להכיר בעובדה כי הארץ היא אחת ולא ניתנת לחלוקה שבטית. חג האהבה הוא חג האדמה של הכל. יש הקוראים את ספר יהושע כמסמך האידיאליזציה של הכיבוש. אחרים קוראים אותו כמגילת העברת הסמכויות הפוליטית ומפגש הדורות אך יש הקוראים בחלוקה של הארץ לנחלות דווקא רעיון אחר והוא רעיון חלוקת הארץ על פי קריטריון של שוויון. גודל נחלה על פי מספר הגרים עליה. צדק חלוקת האדמה.

בשנת 1940 מלאו 50 שנים למושבה חדרה הטילו על אהרון אשמן לכתוב מחזה. הוא קרא למחזה 'האדמה הזאת' . השנה היתה שנת מתח גבוה. החששות על המפעל בארץ גברו. אהרון אשמן תיאר את מאבקם של חלוצי חדרה בקדחת, בתמותה ובמחדל ההתיישבותי הגדול של יהושע חנקין שלא הצליח להשיג רישיון בנייה על האדמות שקנה והותיר את כל המתיישבים להידבק זה מזה ולמות בחאן של חדרה. (אינני יודע אם שמתם לב לעובדה שבחדרה הרחוב הראשי נקרא רחוב הגיבורים ולא אלו שנפלו במלחמה אלא אלו שנפטרו בקדחת ) בימים שהוצג המחזה החלו כמה מעשירי הארץ לחשוב על אלטרנטיבה. שמועות קשות הסתובבו בארץ. המחזה האדמה הזאת היה מחזה על שורשי המושבה אך ניסה להגיד משהו אחר : זו הארץ. זו האדמה. המחויבות שלנו אליה בלתי מותנית. ואכן בשנתיים ההם היו הרבה פחדים בארץ וסיפור האדמה היה צריך להיות קוטב נגדי לכל הכוחות שקראו לאנשים להיקרע ולשוב ולהתקפל תחת דגלים אחרים ולשוב אל האתוס הנוודי של היהודי ששכח כי הגלות היא מקום שצריך לצאת ממנו וכי הבית יכול להיות למקום גלות מחופש.

רפורמה קרקעית איננה סיפור חדש. אחרי שנים של אי צדק , שימוש לרעה בכוח השענות על חוזק יד של צבאות ושלטונות מגיע רגע של רפורמה. האדמות מחולקות מחדש. אחרי מלחמת העולם הראשונה חילקו מחדש את אדמת אירופה. רפורמה קרקעית למאתים ושבעים מיליון נפש (דרך אגב היא לא החזיקה הרבה שנים בגלל מלחמת העולם השנייה. כוח תעשיית הנשק והטירוף הקולקטיבי, כוחות השטן היו חזקים ממה שהיה אחד המעשים הפוליטיים בעלי המשמעות העמוקה ביותר שנעשו בהיסטוריה. )
ב1858 התחוללה מהפכה בניהול האדמות העותמאניות. היא היתה עוד צד בתהליך הריכוז המדיני של האימפריה. עד אז היו האיכרים מאורגנים בכפרים שניהלו את עצמם. בראשם עמד מוכתאר. הוא היה בקשר עם השלטונות והכפר זכה למידה גבוהה של שלטון עצמי. התמורה הגדולה היתה כי השלטון הפך להיות מרכזי ומוחלט. הפיקוח נמסר לידי פקידי השלטון המרכזי. אלה קיבלו תמורת הניהול אדמות.בדרכי כפייה ושוחד התרכזו אדמות בידיים של יחידים. כפריים הפכו להיות אריסים כי לא היתה להם יכולות להתארגן מול פלישות רועים, מול בצורת ומצוקה מול גיוס לצבא. כפרים עברו ממצב של איכרים עצמאיים לחכירה בתנאים קשים וגוברים.על רקע זה היתה אדמה זמינה לרכישה אך העניין חייב אומנות רבה. יחד עם תהליך העיור היה סיפור הכפרים סיפור משברי.

האמנות לרכוש אדמות היתה נחלת מעטים. היו מעורבים בה המון אינטרסים של מעצמות ומדינות שכנות, מוסדות דת וצרכי משפחות המנהלים אותם. היתה הרבה שחיתות. אך גם ניסיונות לעשות סדר.
בעלייה הראשונה ניסו אגודות של מתיישבים לרכוש אדמות כדי להקים את מושבותיהם. מה שהרג אותן היה הספסרות בקרקע והמבוך הביורוקרטי. כל ההון שאגרו למען המבצע של הקמת היישוב הלך על קניית האדמות והמושבות נשארו עניות עד רעב. כאן נכנס רוטשילד לתמונה ורכש מהם את האדמות ואת השליטה על היישוב. הוא עשה זאת בהלך נפש פילנטרופי ואוטוריטארי. אם יש דבר שלא רצה אלו מתיישבים שהזכירו לו את המפחיד בנגעי החברה הסמכותית : אנרכיה. למתמרדים נגדו לא היסס לשלוח צבא . לימים החל לרכוש אדמות למתיישבים שיגיעו תחת חסותו.
בעלייה הראשונה ניסו אגודות של מתיישבים לרכוש אדמות כדי להקים את מושבותיהם. מה שהרג אותן היה הספסרות בקרקע והמבוך הביורוקרטי. כל ההון שאגרו למען המבצע של הקמת היישוב הלך על קניית האדמות והמושבות נשארו עניות עד רעב. כאן נכנס רוטשילד לתמונה ורכש מהם את האדמות ואת השליטה על היישוב. הוא עשה זאת בהלך נפש פילנטרופי ואוטוריטארי. אם יש דבר שלא רצה אלו מתיישבים שהזכירו לו את המפחיד בנגעי החברה הסמכותית : אנרכיה. למתמרדים נגדו לא היסס לשלוח צבא . לימים החל לרכוש אדמות למתיישבים שיגיעו תחת חסותו.

ב1900 מכר הבארון רוטשילד את כל אדמותיו לחברת יק'א. לחברה זו היה חזון שאין היא פילנטרופית. היא תחכיר את האדמות תמורת דמי החכירה היא תוכל להשקיע את הכסף בהתיישבות נוספת. לאט לאט כל חוכר ירכוש את עצמאותו אם הוא יהיה חופשי מחובות. המשק של יק'א נוהל בעריצות לא קטנה. פקידיה של החברה לא שחררו מן האריסות ואולם כסף להשקעות לא סיפקה, במיוחד אחרי מלחמת העולם הראשונה. ב1914 בא לביקור הבארון רוטשילד ארצה. הוא עמד בראש הוועדה שניהלה את מפעל יקא בפאריס. כשהגיע לכפר תבור הציעו האיכרים להקים לו ריקשה ולטפס לתבור כשבריקשה ישב הבארון והמתיישבים ישאו אותו. לשם כך פנו לאחד המתיישבים שיבנה את העגלה המיוחדת. בתחילה הוא סרב. יק'א לא נוהגת עמו כפי שצריך וממשיכה לנהוג בו כאריס. ובכל זאת שכנעו אותו כי יבנה את העגלה. הוא בנה והובילו את הבארון אל גבהי התבור. בשובו החזירו אותו והבארון התרגש מהעגלה ' כשיקום מוזיאון במושבה אמר הבארון יש להראות את העגלה היפהפיה. הלכו לנגר לקנות את יצירתו אך מצאו אותו מנפץ אותה עם גרזן. הוא לא סלח ליק'א על שלא שחררה אותו מאריסותו. המתח בין האיכרים של יק'א לבין החברה היה כה גדול שהמחאה היתה גדולה. יק'א נתנה פחות ופחות לחוכריה, השקיעה פחות ופחות בנחלותיה ותבעה מאריסיה יותר ויותר. הסיפור נגמר פחות או יותר ב1941 כאשר משרדי פיק'א בפאריס נכבשו על ידי הנאצים וגוטליב הפקיד הבכיר שלהם בארץ נשאר ללא עורף . אז סדרו את רב האריסויות והאדמות היו לפרטיות. האדמה הפרטית בחדרה איפשרה לגן שמואל לקנות חלקה אחרי חלקה אדמות של איכרים בחדרה אלו האדמות הכל כך מוכרות לכם במרכז הקנייה ובמפעלי גרנות. לא פלא שכאן במפעלים האזוריים הללו נטמע כל כך טוב רעיון שיש לו חשיבות רבה בימים אלו : הפיכת הקרקעות לנכס משוחרר ומניב.או אובדן האדמה הלאומית.

בסוף המאה התשע עשרה קמה ההסתדרות הציונית. היא נמנעה מלרכוש אדמות. בדו'ח שנמסר להסתדרות הציונית ב1898 מ נמסר כי הצליחו להעלות על הקרקע כ5000 איש. ב17 שנים. מי שמכיר את הסיפור של כל המושבות וגורל מתיישביהן יגיד מבצע גדול אך בשביל מי שהארץ צריכה לשמש מפעל לאומי, מקלט לילה וחלום בהקיץ ההצלחה היא מעטה. כמה זמן ייקח ליישב את המיליון
הראשון ? בניצוח הם טענו כי המצב הוא כל כך חמור שכל רמז או התחלה של רכישת אדמות מוביל להפקעות מחירים ולנעילת שערים של הארץ. בעלי האדמות מעוניינים לעלות את המחירים. גם לעשות זאת על חשבון אריסיהן. הרצל הבין אז את המצב באופן שביקש להשיג את האדמות של הממשל הטורקי בצ'ארטר בינלאומי. להפוך אותן לאדמות הלאום שיאפשרו התיישבות המונית זולה ואחראית. זו הסיבה שהקים את הקרן בלונדון ולא נתן לה לעסוק ברכישת קרקעות. לקנות את האדמות של השלטון תמורת הצלתה של הקופה האימפריאלית הריקה. אך הטורקים לא הסכימו החל הוויכוח הגדול על אוגנדה. הרצל מת וערכו פשרה בין אלו שהמשיכו את מסורת חיבת ציון לבין הציונים המדיניים והחלו לרכוש אדמות לאומיות לקרן הקיימת. זה לא היה פשוט כי הממשל לא הכיר ברכישה של גוף פוליטיי על כן רוב האדמות שנרכשו המשיכו להירשם כאדמות של אזרחים יחידים. כמו נרסיס לוון. ראש האליאנס הצרפתי ידע של מי האדמות שהיה חתום עליהן : אדמות העם היהודי.

הקרן הקיימת בתקנותיה קבעה כי אין למכור אדמות. ומאין תשיג כסף? כיצד תפעיל גם את היהודים הפרטיים לקנות אדמה ליהודים? רופין הפרגמאטי ניסה לשכנע את הקרן הקיימת למכור אדמה כדי להשיג הון לרכישת אדמות נוספות. אך הנהלת הקרן סירבה. אנו לא מוכנים שהקרן הקיימת תמכור אדמות. לכן הוקמה קרן אחרת בפיקוחה של ההסתדרות הציונית שהיתה צריכה למכור אדמות ולקנות באופן חופשי. זו היתה הכשרת היישוב. אך הבעיה היתה שלקרן לא היה מקור כספי והיא הלוותה כסף מהקרן הקיימת כדי לרכוש אדמות שאחר כך נמכרו לקרן הקיימת או לאנשים פרטיים. שני הגופים עבדו תוך שיתוף פעולה אך לא תמיד. בראש הכשרת היישוב עמד מי שהאמין בהתיישבות במישור יהושע חנקין התיישבות צריכה להיות דומה לאוקראינה : אדמת מישור היודעת לכלכל את יושביה האיש המשפיע ביותר על הקרן הקיימת היה יוסף וייץ שעמד בראש תפישת ההר הגיבורית יותר והמסתפקת במועט.. אם תנסו לעקוב אחרי פרשת יוקנעם ועין השופט תראו קרב בין יקנעם המישורית ועין השופט של הקרן הקיימת.
ב1937 כשהוכרזה תוכנית פיל לחלוקת הארץ נכתב על ידי מנהל הקרן הקיימת כי המדינה החדשה לא תפתור את בעיית האדמות כי במדינה החדשה לפי הקווים הידועים אז רק 100.000 דונם אדמה יהיו של המדינה החדשה והשאר יצטרכו לערוך משא ומתן עם בעלי אדמה ערבים. תכנית החלוקה היונית של אז כללה טרנספר…והחלפת אוכלוסיות. אך כידוע לא בוצעה תכנית החלוקה ועלייה חופשית למדינה החדשה לא היתה . .. דילמה נוראה שפצעה לב רבים.

לקראת פרסום הספר הלבן כשהוגבלו כל רכישות הקרקע היהודיות על פי חוק הוחלט על הקמת שולחן משותף של הכשרת היישוב ,הקרן הקיימת, פיק'א ורכישות פרטיות. היה צריך למצוא דרכי עקיפין ולהמשיך לרכוש אדמות. בתקופת הספר הלבן נרכשו הכי הרבה אדמות.יש משהו סמלי בתקופה הזו שהיתה תקופת הזוהר של רכישת הנגב הצפוני. את הצינור שהביא את המים ל11 הנקודות שקמו בניגוד ובהפתעה לשלטונות הבריטים הביאו מלונדון. אלו היו הצינורות ששמשו לכיבוי האש של לונדון הבוערת תחת ההפצצה הגרמנית.

כשעמדה הקרן הקיימת לרכוש את אדמות שרונה בקרייה העמדו האדמות בנגב בסכנה בגלל התקפות על המתיישבים והצינור. הקרן הקיימת נתבעה להעביר את כל הכספים שייעדה לרכישת אדמות לפרוייקט הגנה על הנגב.

המדינה היתה חייבת לקרן הקיימת סכומים גדולים ואותם היא שלמה באדמות. מיליון דונם הועברו לקרן הקיימת אחרי המלחמה.

בשנות השלושים כתב אביגדור המאירי רומאן שנושאו הוא קיבוץ תנובה שמנהיגתו קוראים לה תנובה. . מאוהב בה עשיר שמנסה להביא מפעל ושליטה על המוני פועלים. היא עומדת מול אשתו הבורגנית וזו מגלה לה כי בעלה קונה נחלה בקבוצה של חבר מיואש מהדרך. עתה מתבררת לה הקנוניה והיא מחליטה לעמוד מולו בנחישות רבה . הקיבוץ באבל. הוא חש כי הכסף הכריע אותו אך תנובה עומדת במריה .בחג העשור לקיבוץ פורשת תנובה מ'חנובה' אל בעל ההון וזוכה חזרה באדמתה. הרומאן לא זכה להדים מרובים ואביגדור המאירי היה מאיש כועס לאיש צוחק. את זעמו הוא הוציא במערכונים היתוליים ובשירים של המטאטא ולי לה לו. והנה שבנו אל תנובה… אולם שורותיו האחרונות של הרומן עשויים לקבל את הדן היום.

לא פעם משתער עלינו כחתף מטר מיטיאורי ענק, שבכוחם להשמידנו בן רגע- אך אטמוספרת אדמתנו שריון פלא רחום זה מטה את שכמה הרך והגמיש וזורקתם חזרה אל חלל היקום הריק והשומם- ובינתיים אנו ישנים במנוחה את שנת הילדים בחיק אמותיהם.

רמת רחל תרצ'ד