גיבור גלילי?
מרדכי ואיטה חדש

הגליל היה תמיד מקור משיכה לגיבורים. מאז תורגם יוספוס פלביוס לעברית החלו לפרוץ לדמיון הלאומי בגולה דמויות של מורדים ולוחמים. הדי המרד של היהודים נגד הרומאים החלו להתפרש כקריאה לחיפוש גיבורים. לא במקרה היה דוד גרין לדוד בן גוריון ובר גיורא היה לשם המחתרת הפוליטית שהולידה את השומר שניהם שמות מתקופת מרד היהודים ברומאים. הגיבור העברי הריח תמיד בריח גלילי. רחל המשוררת כתבה כי בהרי הגליל היא מרגישה את המולדת. חנה סנש הרבה שנים אחרי כן כתבה שכשהיא מטיילת בגליל היא מחפשת את הקול שיקרא לה למעשה של גבורה. טרומפלדור הנופל המערכה על תל חי הופך מייד לגיבור גלילי, כלומר לאומי . יש לשים לב לכך שהוא האיש שסימל לרבים את הגיבור בהא הידיעה השתתף בכמה קרבות בחייו ובהן תמיד היה בצד המובס. ובכל זאת השפעתו היתה כגיבור אקטיבי ולא כקרבן מובס. עובדת מותו של טרומפלדור בגליל דווקא רק הוסיפה להילת גבורתו ולתפישת הגליל כזירת גבורה. הרי הגליל סמלו את גובה המעשים וזכות ההתחלה.
הפעם אני מבקש להביא בפני הקוראים גיבור גלילי לא ידוע ואישה מורדת בגורלה המהווים לדעתי מקרה המאיר את דרכם של החלוצים.
מרדכי נוביק שהחליף את שמו לחדש היה נער בן שבע עשרה כשצעירים הבוגרים ממנו בשנתיים שלוש החלו להתארגן בוילנה כדי לעלות ארצה כקבוצה של חלוצים. הימים הם ימי סוף מלחמת העולם הראשונה. ימים קודרים שבהן אירופה ההרוסה סופרת את פצעיה. היהודים נתונים ליותר משלושת אלפים פוגרומים גדולים בימים שלאחר המלחמה. אלפים רבים נרצחים. ארץ ישראל שקיוו ממנה לתשובה עדיין היתה הרוסה. באותם ימים טרומפלדור התחיל לארגן את הצעירים היהודים ברוסיה תחת דגל החלוץ. הוא שעמד קודם בראש ועד החיילים היהודים ברוסיה שכלל בתוכו 430.000 איש הבין כי לא יינתן להם להתארגן כדי להגן כחיילים על קהילותיהן כי לא יצליח לגייס אותם לשם פריצת דרך לארץ ישראל האמין כי אסור להפקיר את חלומות נעוריהם ולשקוע בשיתוק. על כן הגיע למסקנה כי מוכרחים לארגן עלייה המונית של צעירים חלוצים. הוא קלט את הצמיחה של נוער אידיאליסטי המחפש דרך לארץ ישראל ומכשיר עצמו בהכשרות לעבודה בארץ. כמנהיג החלוץ הוא מוביל פרוייקט של עלייה המונית חלוצית ארצה. בשל פעילותו זו בעונה האפלה ההיא בה נרצחו כל כך רבים היה טרומפלדור לאגדה ולאחר מאורעות תל חי בגליל היה לגיבור . לעניות דעתי תל חי אירועיה גיבוריה וזיכרונותיה היתה למצבה המשמעותית ביותר לפוגרומים הגורליים שהשתוללו באוקראינה וגאליציה שלא זכו למצבה בארץ ישראל. אחרי מותו של הגיבור נקראו כל החלוצים לקום ולהעפיל לארץ ישראל. לגנוב את הגבולות, להיות נחרצים בתקוותם. לבנות.
חבורה של חלוצים מוילנה , אחת מחבורות החלוצים הרבות שהתארגנו אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה ברוסיה עשתה את דרכה ארצה ובה היה מרדכי מוטקה נוביק. הוא היה חניך וילנה היהודית המתנגדית והנלהבת בהשכלתה ובציוניותה. לו עצמו היו גם שורשים חב'דניקים. הם ניכרו בדרכו. הוא היה נלהב ורומנטי. האמין באהבה ובעבודה . הוא היה בטוח שהוא יוצק יסודות וקוטף את פרחי החלומות החברתיים החדשים. הוא ראה עצמו כעברי בכל רמ'ח איבריו.
הקבוצה הוילנאית לה היה שייך מוטקה היתה מיוחדת ביציבותה. כשהגיעה ארצה טבע אחד מחבריה בימה של יפו. הוא נקבר בתל אביב. כל שאר חברי הקבוצה נשארו בהתיישבות העובדת ברובם הגדול הגיעו לקבוצת כנרת. מקץ המון שנים העלו בניהם של חברי הקבוצה, שהיו אז כבר בשנות השמונים לחייהם את גופתו של העולה שהיה שייך לקבוצת הוריהם שכבר לא היו בחיים, לבית הקברות בכנרת כדי שיוכל לנוח לנצח עם כל שאר חברי הקבוצה…
החבורה הוילנאית נדדה בין הר כנרת לגדוד העבודה במגדל . בתחנותיה הראשונות היא פגשה את אהרון דוד גורדון ואת יוסף חיים ברנר שהיה מורה לעברית של גדוד העבודה . בתקופה זו נשם מוטקה חדש רוח של התלהבות ואמונה . הוא התנדב לקבוצה של פועלים שלקחו על עצמם להחליף פועלים מצריים שעבדו בעבודות הקשות ביותר של סבלות לצבא הבריטי. 'הג'יפים' קראו להם כיוון שהגיעו מ'איג'יפט' . שמם של הפועלים המצרים שעבדו בשירות הבריטיים הונצח והיה לימים לג'יפים, המכוניות הצבאיות הידועות שנועדו למטלות קשות. העובדים היהודיים שביקשו להצטרף לסבלים המצריים להצטרף 'הג'יפים' לעובדים היהודים היה מבחן המסור למתלהבים בלבד שהיו מוכנים לחיות בתנאים הקשים.
באותו זמן הקבוצה הוילנאית סללה את הכביש מחיפה לרמת ישי ובנתה בתים בטבריה. היא נקראה להשלים את קבוצת כנרת שהיתה בחצר כנרת. בשביל מרדכי מוטקה זה היה נראה רע. הכיצד הוא שבא לבנות משהו חדש ישלים קבוצה ישנה כל כך שהיתה כבר בת שמונה? הוא החליט לבצע את החלום שנארג מימי אברהם מאפו באהבת ציון: להיות רועה עברי כמו בתנ'ך. כדי להגשים את חלומו הוא ביקש להכשיר עצמו ולהשתלב בחיי הבדווים. חלום עברי זה שהיו לו גלגולים רבים דחף אותו לחיים בתוך שבט בדווי באיזור בית שאן. הוא חי בין הבדווים שהיו מאד מודעים לכך שציפור מוזרה זאת חיה בקרבם. אשת השיך התנדבה לפלות לו את הכינים. היא היתה גם זאת שידעה להזהיר אותו בזמן מפני תככי השבט ותככי הלאומנות והבדווי מוילנה היה צריך להשיר מעליו את הכפייה והשברייה ולשוב לקבוצתו בכנרת.
איטה רוטנברג היתה אף היא חלוצה. היא הגיעה ממשפחה של בעלי חווה חקלאית גדולה. בן משפחה שלה אהרון שידלובסקי עלה ארצה בעלייה השנייה והיה מדמויות המופת שלה . אחיה הגיע ארצה בעלייה השלישית והצטרף לכנרת. היא היתה אשה מורדת ואריסטוקרטית אך לא הצטרפה אל המנהיגות של מרד הנשים בארץ. לא היתה אשת נאומים אלא אישה בעלת יכולת התבוננות נוקבת. היא לא הגיבה בפומבי אך לא השאירה את התנגדותה אילמת. עם התקשרותם של מרדכי ואיטה החל ביניהם מסע ארוך של בירור וחשבון נפש שנמשך משך כל חייהם. הוא היה האידיאליסט, החולם הגיבור והיא היתה מגלה כל ניצני שקר ואשלייה. בתגובותיה ניתן היה לראות את המחירים העמוקים של הצד האידיאליסטי הרומנטי של משימות הדור. מוטקה ואיטה היו סיפור של אהבה גדולה עם מטעני נפץ . הם נבעו מהשוני הגדול ביניהם ומהווייתם המשותפת. עקבותיה של האהבה והמתח ניכרו היטב במכתבים שכתבו ביניהם בתקופות שונות שחיו רחוקים זה מזו בעקב המשימות אותן ביצע. במכתבים גם מופיעים הגשרים שנטוו והלכו על ידי קריאתם האינטנסיבית בספרים שעזרו להם לנתח את המתרחש. ההיסטוריונים צריכים לשים לב להשפעתה של הספרות הקלאסית על החלוצים: היא היתה עבורם מדריך חשוב שהשתלב עם הטקסטים היהודים שקלטו מבית אבא לחשבון נפשם ולקביעת חזונם. בדרכם של בני הזוג חדש מתגלה החתירה לתיקון והחיפוש אחרי הראוי . מוטקה עושה זאת על ידי הרתמות מתמדת למשימות הלאומיות שהוא לוקח על עצמו .איטה מגלה את חתירתה לתיקון ולצדק בתביעתה המתמדת לשחרור האישה ובדאגתה למניעת השקיעה הכפרית והשעבוד שבחיי היום יום בקיבוץ. היא גילתה את החיכוך המשפיל בין בני האדם בחיי היומיום. הוא היה יוצא למשימות הדור ושר שירי הלל לקבוצת כנרת והיא היתה מבקרת את הקבוצה ומבטאת את רצונה לטרוק את הדלת ולעזוב . בעתות משבר היתה איטה חדש יוצאת מהקבוצה בכעס ובמחנק לתקופות קצרות אך אחריהן מתמידה בחיי עבודה וגידול הילדים שנים ארוכות. מוטקה בגלי התלהבותו נקרא ממשימה למשימה והיא לוקחת אחריות על התלם הארוך .
באמצע שנות השלושים יצא מוטקה חדש לשליחות ב'החלוץ' בפולין.הוא נמצא במרכז העצבים של התנועה החלוצית ובהכשרות. שם הוא נישא על גבי התלהבות הנעורים אך גם מגלה אמפטיה גדולה למשברים העוברים על חניכיו. יחד עמם הוא מבקש את החזון הנישא ואת האינטימיות של בני הנעורים. בתקופה זאת ההכשרות היו מלאות בחלוצים שלא הצליחו להגיע ארצה בגלל השלטון הבריטי. מוטקה חדש נושא את צערם של החלוצים על השערים החסומים.
בפעולתו הוא מבטא את רעיון חיוב החיים והביטוי החדש והכן שבאהבה. מכתביו לאיטה אשתו ספוגים באמונתו בחיוניות האהבה של הרוח והבשר. אך היא מגלה בהם גם את השוביניות הגברית ואת מה שנקרא בשיח שביניהם האגואיזם האידיאליסטי, כלומר השמירה על העצמי והריכוז המסתגר של האדם במשימותיו. הוא דואג לה על שהיא אוכלת את עצמה אך היא טוענת כי היא עומדת על משמר האמת.
המכתבים ביניהם כל הזמן עומדים בקצב הדואר. לעתים יעוכבו אך הגעת דואר דרך המטוס הבריטי שעורך חנייה בכנרת מקצרת את התהליך. איטה ניסתה לשלוח דרכו ריבה וענבים לגולה אך לא הצליחה . פלאי הטכנולוגיה עוד לא הצליחו להתגבר על קוצר ידה של הביורוקרטיה .
בין שאר משימותיו מוטקה הופך להיות מדריך להכנה של החלוצים בפולין להצטרפות להגנה. הוא מדריך צבאי של חלוצים בפולין. הם מקבלים כמו אנשי אצ'ל נשק מהממשלה הפולנית כדי להכין את הנוער למבחנים הצבאיים העומדים בפניהם. הימים היו ימי המרד הערבי וחומה ומגדל. באותם ימים איטה חדש מלווה את הקמת הנקודות של חומה ומגדל בעמק הירדן בשער הגולן , מסדה ועין גב. מוטקה חדש משתתף בקונגרס הציוני המתכנס להחליט על הצעת החלוקה של וועדת פיל ב1937. הוא בא לאבטח את הקונגרס ואת מנהיגיו ונוכח במשבר הגדול שפקד את הציונות באותם ימים עם הגשת התכנית לחלוקת הארץ . הוא מתרשם מאד מהמשבר המנהיגותי הקשה שפקד את תנועתו כשהקונגרס כמעט מתפרק. תנועת הפועלים שכבר שולטת כמה שנים במוסדות הלאומיים מתפצלת בין בן גוריון המחפש מדינה ויהי מה לבין טבנקין המחפש את הארץ שתוכל להכיל את העם היהודי. שניהם מבינים עד כמה עמוק המשבר של היהודים האחד מבין כי בשעה זו יש לוותר על שלמות הארץ והשני חושב שיש לוותר על הקמת מדינה. המשבר נפתר בקושי רב.
כעבור שנתיים פורצת מלחמת העולם השנייה. מוטקה חדש כבר מבוגר ביחס, בן 37. הוא מחליט להתגייס לצבא הבריטי. איטה שואלת שאלות חמורות. הוא חולם על כניסה מנצחת של יחידה של צבא יהודי לגרמניה והיא חולמת על סיום המלחמה. הבן שלהם שמואליק , אלוף הארץ בשחייה וצולח הכנרת המנצח מתגייס לפלמ'ח ואחר כך מצטרף אל אביו ומתגייס לצבא הבריטי. כמו בנציון ישראלי איש העלייה השנייה המתגייס עם בנו כך מוטקה חדש מגויס לצבא הבריטי יחד עם בנו איטה מביעה מחאה לוהטת: היא לא חושבת שאמהות צריכות לקבל ברצון את התנדבות בניהן למלחמה, גם אם המלחמה מוצדקת. "אני לא גיבורה" היא כותבת כי היא רואה את הגבורה בכנות ולא בדקלום סיסמאות. היא מוכנה שסטאלין יעשה את המלחמה וינצח את המלחמה בלי עזרתם של בני משפחתה. לה חשוב שהם ישובו ארצה בשלום. היא רואה את המלחמה כעניין גברי . באירוניה היא "מקווה כי יישארו אנשים אחרי המלחמה". מהתבוננותה על אופיו של העולם בימי המלחמה היא מסיקה מסקנה חריפה: היא טוענת כי אין להביא ילדים בעולם כזה . זה נראה בעיניה כאגואיזם ותאווה של הורים שאינם מוכנים להכיר לאיזה עולם הם מטילים את הילדים. יחד עם זה היא ביקורתית מאד כלפי אלו שלא מבינים את אתוס ההתנדבות. תקופת הגיוס לצבא הבריטי היא תקופה של מתח חברתי גדול בקבוצה. על כל יישוב מטילים המוסדות מכסה של מספר מגויסים ורבים הם המתנדבים אך ההתנגדות להתנדבות לא קטנה. באסיפות שצריכות להחליט על המתנדבים פורץ לא פעם בכי של אלו שנבחרו ושל אלו שלא נבחרו לצאת לצבא. הכל מודעים לכמות המשתמטים בארץ ובמיוחד בתל-אביב. מוטקה מאוכזב מאד שהמתנדבים העבריים עם המוטיבציה הגדולה כל כך לא משתתפים בקרבות ממש. שהם שומרים, מתאמנים אך לא לוחמים. חלומו הגדול הוא שיחידות ארץ ישראליות יכבשו את נירמברג מדי הנאצים. איטה מבינה את חלומו אך לא מוכנה לקבל את הרמזים על חיוב הקרבן שבמלחמה.
כשהבריגדה היהודית מגיעה לאיטליה מוטקה משתתף בקרבות . הוא מאד גאה על כך. הוא מגלה שלמרות שבדרך כלל הוא פחדן וחומד חיים הוא לא פוחד בקרב. לאט לאט מתבהרת התמונה הקודרת של מה שאירע באירופה. עם הניצחון מגיעים חיילי הבריגדה העברית לאירופה הכבושה ובה הם פוגשים את היהודים ששרדו. זוהי פגישה מאד דרמטית. רואים גם את החורבן, גם את עקבות הרצח, גם את השקר ומאבחנים את קשר השתיקה. הפגישות עם היהודים מאד נרגשות ומוטקה נסער.
עם בא הניצחון נשות המתנדבים לצבא בכנרת מבקשות שישחררו את בעליהן. נמאסה להן החרדה, הגעגועים והנטל. כאן איטה עומדת דווקא לצידם של המתנדבים המבקשים להשתחרר עם כל הצבא הבריטי למרות ואולי בגלל שהם מתנדבים ולא מגויסים בתוקף חוק. המתנדבים ברובם מבקשים שלא תנתנה להם זכויות מיוחדות.
הפגישה של מוטקה עם היהודים הפליטים מעוררת בו את כל הלהט אך הוא מגלה בין חיילי הבריגדה גם נטייה לנקמה שיכולה להביא עמה את סילוק היחידות העבריות מאירופה. הוא עם עוד כמה מוותיקי התנועה הקיבוצית שגויסו לצבא מנסים לעמוד בפרץ ולהתנגד לנקמה לא מובחנת . הוויכוחים רבי מתח גם מבחינה מוסרית וגם פוליטית .
מפגש מיוחד מתקיים בין אבא קובנר ופארטיזנים מווילנה עם אנשי הבריגדה היהודית. לגבי מוטקה זהו מפגש מיוחד עם אנשי עירו.
הוא נפגש עם יצחק צוקרמן וצביה לובטקין מפגש שהוא לדידו מפגש גורלי.
השיבה מהצבא הבריטי לא מסיימת את קרבותיו של מוטקה וחבריו. הגיעה זמן העימות עם הבריטים על עלייה חופשית. חיילי הוד מלכותו של אתמול מוצאים עצמם בעימות ישיר עם האימפריה הבריטית . מוטקה מעורב אישית במאבקים של ההגנה על פתיחת השערים ועם המחתרות האחרות על גיבוש סמכות לאומית.
מוטקה הוא איש המשימות אך יש צד שני לא פחות חשוב באישיותו : הוא מאמין שהוא שותף לסיפור גדול יותר, הסיפור הציוני . ועל הסיפור להיות אמיתי ולהותיר עקבות. איטה עומדת על משמר האמת אך הוא מבקש גם את יופיו של הסיפור. עם שובו של מוטקה לכנרת הוא לוקח על עצמו מטלה אופיינית : לשתול את האקליפטוסים על שפת הירדן. הוא מבקש לברוא בכנרת את הגן המעורר השראה. הוא למד מבנציון ישראלי שהתעקש להביא את עץ התמר לארץ שאגדתה קשורה לתמרים למרות שהתמרים נעלמו ממנה. כמו שזה התעקש על מטעי תמרים ואפילו נלחם יחד עם אנשי דגניה להקים משתלה של דקלים לזיכרה של המשוררת רחל ממנה יופצו 'דקלי רחל' לכל הארץ כך מוטקה מבקש את כנרת כגן. הרי הוא איננו איש המשק האופייני, הפלח או איש המטעים הוא איש החלום הכנרתי. עם צוות המורכב מבנציון ישראלי ומאיר מלמד הם חותרים לזרוע בכנרת זרעים שינבטו כסיפור מעורר השראה.
הם מקדישים הרבה לבית הקברות של כנרת, לירדן ולחצר של כנרת. מוטקה מבקש להשתמש בכספי החיילים המשוחררים כדי להקים מצבה מיוחדת לחלוצים שנפטרו או נפלו בקרבות. איטה לא מסכימה. היא מציעה שבכספים הללו יסללו סוף סוף מדרכות שיצילו את כנרת מהבוץ. היא חושבת שהיכולת להיפטר מהבוץ חשובה יותר לחלום הכנרתי מאשר הפסל האמנותי. צריך להתגבר על הסיוט של היום יום. לזה ערך לא פחות גדול מאשר כנרת כסמל. לדידה אי תשומת הלב לפכים הקטנים נטולי הזוהר היא בריחה מיותרת אל הנשגב.
איטה מגלה למוטקה כי העולים המגיעים ארצה , במיוחד אלו המגיעים מאירופה שלאחר המלחמה, לא כל כך מתעניינים בסיפור של הוותיקים בסבלם ובהתנדבותם המתמדת. הם שקועים במסע קליטתם ובניית חייהם היומיומיים. היא מגלה לו שהניצחון לא יהיה דווקא ניצחון בו יתקבלו החלומות של החלוצים וסמכותם. מוטקה מתעקש על כך כי חלום החלוצים הפנטזיונרים ניצח יותר מאשר פיכחונם המפהק של מתעקשי העכשיו וכבליו.
מוטקה ממשיך לרקום את חלום העברת החלום של החלוצים לדורות הבאים. מלחמת העצמאות מנפצת את תחושת זמן הבנייה.

שני בני הזוג מסורים מאד לילדיהם. הם חשים כי הצליחו להעביר להם את חלומם. שהקרב הרעיוני האוהב שניהלו ניצח במקום הנכון : בנפש הבנים. איטה חשה שהחדירה לבנים את הצורך העליון בכנות, בביטוי עצמי, מוטקה בערך הסיפור, בסמלים ובתביעה למשימות.
עם הקמת המדינה נפתחו אפשרויות נוספות לגיבור ההתנדבות. הוא יוצא להדריך את בוגרי הפלמ'ח בהתיישבותם בבית גוברין. הוא מלווה אותם באהבה ובטקט אך רואה כיצד החבורה לא מצליחה לרקום חברה יציבה. לאחר המלחמה יש צורך להרתם למשימות נוספות. מוטקה נרתם להקמת אוהלו יחד עם בנציון ישראלי.
מגיע זמן הפילוג של התנועה הקיבוצית. הוא הנאמן לברל כצנלסון איש מפא'י מסור. כנרת עומדת במרכז הקמת התנועה החדשה . עם מותו של בנציון ישראלי באסון מעגן מוטקה לוקח על עצמו את מפעלו 'אהלו' לחינוך תנועתי. הוא מתמקד לעיצוב הזיכרון של ימי כנרת. מחפש דרך לשיחזור חצר כנרת כמוקד לחינוך תנועתי ואפילו מצליח לעשות את הצעדים הראשונים להשלמת חזונו הוא מסתער על אבניו של בית טבריני כדי להשתמש באבניו לשיחזור החצר. הוא עומד מאחרי הכנת תכניות השיחזור אך לא מצליח להניע את הגלגלים והמפעל יצטרך לחכות שנים רבות להשלמתו.מבחינה זו מוטקה חדש הוא מן החלוצים הבולטים ברצונם להותיר אחריהם מורשת.
בכל הימים האלו הוא יושב בית ואיננו יודעים את המשך הדיאלוג המיוחד שלו עם איטה כי המכתבים לא פורסמו.ואולי גם לא נכתבו.
בצוואתו ביקש מוטקה חדש לשים על קברו אבן שבחר. הוא בחר אותה בשוטטות הרבה שלו בסביבה. חברו מהבריגדה חיים בן אשר, איש רוח ייחודי חבר קיבוץ גבעת ברנר, הוזה משיחי, מחנך, איש ספרות ורעיון והאיש שחלם להפוך את בית הקברות של כנרת למקום של עלייה לרגל ביקש להקבר במקום. מוטקה שהיה אחראי על בית הקברות הסכים. עם מותה של אשתו של חיים בן אשר חנה הציע מוטקה לחברו להקים מצבה לזכרה ולהניח את האבן שבחר להניח על קברו הוא. שותפות היא שותפות היא שותפות.
מוטקה חדש ואשתו איטה הם גיבורים גליליים דווקא בגלל אנושיותם, רצינותם המוחלטת לגבי מפעל חייהם שצריך היה לעמוד בסטאנדארטים של האיש שפגש את מוטקה במגדל בימי הסער והמרד : יוסף חיים ברנר. מוטקה חשב כי הוא וחבריו בגדוד העבודה הצליחו להוציא את ברנר מן המרה השחורה בה היה נתון כל השנים. הנה התגלה בין חלוצי ארץ ישראל האיש המשימתי, הבריא, הרגיש למוטל עליו היודע לחייב את החיים. אולם ברנר תרם לחיי משפחת חדש את התביעה לא רק לקיים משימות אלא גם להתרחק מן השקר. לא לשקוע באשליות ולא להתעלם ממצבו של האדם גם אם מתגלים לא רק צדדים שמחים. מרד נגד הקיים חייב להישען על הכרה עמוקה של תהומותיו. אלו תנאים חיוניים למפעל אמיתי. מוטקה הלך בדרך כשהוא רואה בחלומותיו התחייבות , נרתם תמיד למשימות, מחפש אנשים וחזון . איטה תבעה שוויון ערך לאישה, לעבודה, חיי מסירות לבנים ולבית. בחייהם המשותפים מתגלה הקושי להגיע לשתי המטרות הללו בתנאים ההיסטוריים של ימיהם. אך דווקא בשל כך הם הורישו לנו את סיפור גבורתם.