את יודעת עד כמה אנו מעריכים את כבוד האישה. לא פעם היינו מעלים למשפט חבר שלא כיבד והעליב את האישה. איננו אוהבים את הסגנון הגס של חיילים. אך כמוהם אנו נודדים בלילות , מתגברים על הפחד, חיים בבדידות וחולמים על חברותינו. הן בשבילנו הרוך, הן הבית, הן תקוות הילדים. לא היינו רוצים שהנשים תהיינה כמונו. אנו רואים את ציפורה רוכבת על הסוס , את מניה מארגנת, ואת שאר חברותינו כשהן תובעות לדעת את כל הסודות ולהשתתף בכל הפעילויות וזה קשה. האם כולנו נהיה נוודים לנצח בלי בית, בלי פרח, בלי ביטחון? כשנפצעתי הסכמת לפרוש מהמטבח הכללי ולבשל בשבילי. עתה את מבקשת לשוב לבשל לכולם ולי היה כל כך טוב שהתייחסת אלי ולא אל הכולם הקשה. אנו זקוקים לקושי, ליצירה, לבדידות של הגבר ולמחסה להגנה – לבית של הנשים.