מתחת לשמים

הקיבוץ מתקרב לשנת המאה. מחזורי חיים. נולדים תינוקות. פעוטים בחצר. שאון ילדים. קבוצות נערים, בגרות בשלה , ימי זקנה ומוות. ומתחילים מחדש.כאן על פני אדמה ומתחת לשמים. העפלה וקסם , אכזבה ותחושת כעס.
לפנינו מפגש עם תמונות המלוות את מחזור החיים בקיבוץ. עין רגישה, אור וצל של צלמים שביקשו להתפלל במצלמה אל אנושיות, טבע, אל חבורה ויחיד. המייסדים שהגיעו לקיבוץ ממחוזות אידיאיים, מהעיר ומהגלות באו עם מפות של רעיון ושל דרך שצריכים לסלול. בניהם צמחו והתבוננו אחרת אל נוף ילדותם שביקש לשרטט גבולות חדשים אך מצא כאבים חדשים. מחזור בחיים בקיבוץ התרחש בהיסטוריה סואנת וקשה, ולפעמים גם רעה. גם לנוכח שינויים טכנולוגיים מפליגים. הוא התאים עצמו בעיני חלק מחבריו, ובעיני חברים אחרים התאמות אלו היו לרבים סימנים של בגידות קטנות וגדולות. חשש מבועתיות ומאגרוף, מסתגלנות ואי כבוד ליחיד, מאי עמידה במשימה ומדריסתה את הצרכים של אלו שתבעו אהבה ורוך. בני הקיבוץ שכתבו לאחר קום המדינה שירה לא פעם התמרדו נגד הצלמים מבשרי הטוב. לעתים מתוך געגוע לעתים מתוך רצון לפרוץ דרך אל מקום אחר. בתערוכה קטינה זו ניתן רמזים למתח זה.

מתחת לשמים

פתחו את השער לבניית המקום, שיארח אוטופיה שהיא 'אין מקום'. צריך ללוות את המעשה הקשה בהרבה מילים ושירים כדי שיהיה כוח לעמוד במטלות כבדות ולהפוך אותן לאפשריות. מתחת לשמים על פני האדמה, שהנפש תוכל להכיל. שמההתחלות אפשר יהיה לברוא את מעגל החיים השלם.

שירת הנוער

מצעדים , לילות של מעגלי ידידות, שבועות יחד, מפגש של דו- שיח, מחויבות כלפי האדם, דגלים ווידוי,מחנות קיץ והכשרות שלא מאבדות תקווה. הקולות קוראים ללא הרף אך ההד וההדף לא תמיד צפויים.

החושה, הצריף, האוהל, החדר והבית

הם היו צריכים להכיל את כל החלומות הגעגועים את המצוקה ואת הביטחון כי ניתן להביא ילדים לעולם אותו בוראים.

תינוקות, פעוטים

פלא ההורות וחרדותיה, גלגולי היחד ברגעים של תשומת הלב הגולה ביותר לתינוק הפורץ את דרכו לעולם ופוסע את פסיעותיו הראשונות. האם להקשיב לאינסטינקט ההורי או למגבלות ההיגיינה. כיצד לטפל בילדים ללא סבא וסבתא וכיצד לגלות דור שלישי ורביעי ולגדל אותו.

לעוף

ילדים בטבע, בחצר, ילדים בקבוצה. כאב היחד, הרפתקת העולם הפתוח.תביעות קשות וחוסר רגישות יחד עם תחושת כוח ועשייה . דאגה חריפה ומתפתחת שמא לא יגלו אותי ושמא לא אגלה לעצמי את עצמי. וכיצד כל זה קורה לנוכח האירועים מסביב הרומזים ומאיימים.

לו אפשר היה לשאול כוכב

היציאה אל הצבא ואל העולם הרחב. האם מצוידים? האם מחוסרי ביטחון ומרפקים, האם רעבים למה שנמצא מעבר לגדר האם מחפשים פיתרון לחידות שהתחדדו בימי ילדות , האם מבקשים דרך לשוב אל היחד של בני הקיבוץ?

למי תודה למי ברכה

ימי בגרות הם ימים של עבודה. האם ימי האתגר או תוגת היום יום. ימי השדה או המפעל. ימים שבהם מבקשים לפרוץ דרך. פעם אסור היה לומר להתפרנס כי חיפשו את המפעל ואת היצירה. בימי עלייתה של הצרכנות ופחד איומים כלכליים החזירו את המילה פרנסה. לאט לאט הפסיקו גם להצטלם בעבודה. גאוות מעמיס עגלת החציר הומרה בחשבון של הנהלת החשבונות.

אנגנה בכינור הישן

הימים עוברים והזקנה מדלגת על כל המכשולים ותוקפת לעתים בעורמה, לעתים באכזריות אך יש גם שיבה טובה. צוהלת. בה קוצרים אהבה. בה מתבוננים אחורה בגאווה. כל זמן שאפשר. גם החלום הקיבוצי מתלבט בין האפשרויות הללו.

על מות

הפרידה . מול מות חבר הקיבוץ, כחייל , כישיש , להיות עם הקרוב. לחיות את פצע הפרידה. שעות של התבוננות על משמעות חיי אדם. מחזור חייו. הזיכרון הקורא אל העתיד שלא תמיד ברור.תחושה של קשר אל סיפור היחיד, אל סיפור המקום.לא מיתוס מעלים ומשקר אלא עמידה מול מה שנאסף אל אבותיו והיה לתרבות.

להשאיר את השיר

הריון של מה שיתחיל עוד מחזור חיים. הכשרת שטח למה שיצמח. זורקים אבנים מכשילות. עוד ריקוד. עוד שיר עוד יצירה. הרבה סימני שאלה . רצון טוב וטעויות מחכות בפינה. עוד כרך בסיפורו של הקיבוץ? ואולי ספר חדש?