ילדי החצר / שמואל חדש

לארכיון ההיסטורי של המפעל הציוני נוסף עוד כרך צנוע ועבה. הוא דוגמא להיסטוריה של מקום וזמן קצר יחסית הנוגעים בעצבים ובנפש של תופעה רחבה ובעלת משמעות ארוכת טווח. הקובץ 'ילדי החצר' מספר על כמה עשרות ילדים שנולדו בחצר כנרת מאז הוקמה החווה , לפני מאה שנים ועד מעברה של קבוצת כנרת מן החצר לגבעה שהיתה לה למקום הקבע בשנת 1929 .

האם יש אפשרות להפוך את ההיסטוריה לביוגרפיה של אנשים? זוהי שאלה גדולה. הרי מעבר לביוגרפיות יש המונים ויש רעידות אדמה, יש ארגונים ושליטים, יש כלכלה ומלחמת מעמדות, יש תולדות הפלדה והחידקים. מי שמתעלם מן הקווים הבלתי אישיים החוצים את הביוגרפיות ומשפיעים עליהן מתעלם מן השריטות העמוקות והחלומות העוברים על כל סיפור של אנשים. בכל זאת האוטופיה של ההיסטוריה כהיסטוריה של אנשים, ביוגרפיות המצטרפות מרצונן למפעל משותף, היא אוטופיה חשובה. היא עשויה להיות קנה מידה וביקורת,היא ביטוי למאוויים עמוקים לדמוקרטיה שהיא הכרה בסיפור של כל אחד ואחד וזכותו להשתתף בעיצוב הגורל הציבורי.אין זו הסטוריה מופרטת אלא אמונה בהיסטוריה כשיח משותף של ביוגרפיות המעצבות את עתידן.

ילדי החצר של שמואל, שמואליק חדש הוא ספר משפחתי כמעט, נראה כאלבום דיגיטלי שעושה משפחה לעצמה אך הוא עוסק בכל הילדים שנולדו בחצר כנרת. המעבר של קבוצת כנרת לגבעה סמוך למאורעות של 1929 שינה את גורלה של החצר והגדיר את הילדים. יש בכוחו של שמואליק לספר את הסיפור של כל הילדים הללו לא רק כנובר בתיקים ובוחר תצלומים אלא כעד רגיש, כמי ששייך לחבורה. למרות שהספר הוא ביוגרפיה של כל ילד בחצר הוא גם ראי קבוצתי, סיפור של חבורה בעלת תודעה של יחד. כל אחד מהילדים מוצא את פינתו בספר אך התמונה הכללית חשובה גם היא. זוהי היסטוריה משפחתית אך יותר מזה. זו היסטוריה מודעת של ילדות משותפת. ההיסטוריה של הציונות היתה תמיד גם ההיסטוריה של הילדות. של נוף רוחני המתגלה וחשוב שיתגלה בחייו הבוגרים של האדם. בספרות הציונית סיפור הילדים היה כרך חשוב ומקורי בכתיבה ההיסטורית היהודית . הדגשת הילדות והנאמנות לה היתה לה ערך חשוב.

בסיפור ילדי החצר ניתן למצוא את עקבותיהם של מאורעות גדולים , היא היתה כקולט את הברקים, מנווטת עצמה בסערות ומגיבה עליהן.הילדים נרתמים לעגלה המרופטת של ההיסטוריה שכל הזמן מערערת על הערכים בהם חיו בבית הספר: עבודה, מחויבות מוסרית לחברה, פיתוח של יצירה והשכלה. הם מתגייסים למלחמות מתוך תחושה של מחויבות עליונה אך מגלים בהן את החורבן הגדול.

הרוצה לפענח חלק מהסוד של האופי המיוחד של החברה הכנרתית לדורותיה, את מתחיה ומלחמותיה הפנימיות, את יסודות השבטיות המשפחתית הכמעט איכרית, את הקושי בה והחמימות, את הגאווה , את שיריה של נעמי שמר הילדה שכבר נולדה על הגבעה ולא תהיה ילדת החצר. את הלחן וההומור ילך לספר ילדי החצר, ספר שלא מתבייש לאהוב.