באה ממשפחה  אמידה . היתה  בחופשה  שוויץ כאשר נתקפה  בתקפי חרדה עמוקים. ב1904 הושאר לטיפול על ידי  דודה  שוויץ במרפאה  הפסיכיאטרית בציריך. סבינה  שפילריין עוברת טיפול אצל יונג. מאוהבת בו. הופכת להיות פסיכואנאליטיקאית מגלה  את אינסטינקט המוות כקובע בתהליך ההזדהות והשינוי עם האהוב. קשר בין אהבה ומוות בביטול האני. מטפלת  בפיאז'ה. היתה  כנראה  בין הגורמים  לפירוד בין פרויד ויונג  כשניסתה לפשר  ביניהם.

ב1912 נישאה לשפטל יהודי  מרוסיה. ב1924 נולדו שתי בנותיה. עברה לרוסיה ומקימה גן ילדים במוסקבה. חזרה לרוסטוב והקימה  שם מרפאה. עוסקת בפסיכואנאליזה לילדים. השפיעה  על מלאני קליין.

 

בעלה נישא שוב ונולדה לו בת שתי הנשים גידלו את שלושת הילדים בעת ששפטל מת.

ב1936 נלקחו אחיה, בעלה ואביה לסיביר  בעת הטיהורים הגדולים.  הם הוצאו להורג.  נינה אשתו השנייה  של בעלה  ברחה לאוראל  סבינה  נשארה ברוסטוב ב1942 נרצחה עם שתי בנותיה  על ידי  הנאצים.

 

אייטינגון

גרשון אייטינגון פתח תקווה בית  ברחו גוטמן. בית כנסת של חב'ד. פרדס אייטינגון (בסגולה  של ימינו) מאין כל זה

חיים אייטינגון פרוות  בלייפציג, בלודז' בארצות הברית

מוטי אייטינגון – מקים חברת פרוות בארצות הברית. תעשיית ייצוא של ברית המועצות לפרוות להלביש את הבורגנות של אמריקה.  בארצות הברית מאשימים את  מוטי בריגול לטובת ברית מועצות.

משפחת אייטינגון בארץ – פסנתרנית נשואה ל ישראל רייכרט איש בוטניקה וחקלאות שבהיותו בגרמניה ואיטליה  העביר את אנצו סרני ואת חיים ארלוזורוב לציונות.

 

לאוניד אייטינגון איש  שירות חשאי של  ברית המועצות. מלווה את טרוצקי לטורקיה. לפני שיפליג למקסיקו.

היה נציג מוסקבה  בסין עם התעוררות הקומוניזם  היני.

בזמן מלחמת אזרחים בספרד  משכנע  את  ממשלת ספרד הרפובליקאית  להפקיד  את  הזהב שלה  בברית המועצות ומארגן אונייה להעברת הזהב  לברית המועצות.  הוא  פוליטרוק  קומוניסטי בספרד.  מעביר לספרד  הרפובליקאית  עזרה  צבאית  1000 מטוסים 900 טנקים 30.0 טון תחמושת.

ב1940 מתמנה  על ידי סטאלין לרצוח את טרוצקי. מארגן את  צייר  סיקיירוס למעשה הרצח.  מנסה לרצוח ונכשל.  לאוניד נמלט. הוא מתפטר ולא מקבלים את התפטרותו. בפעם השנייה מצליחים לרצוח את טרוצקי.

במצור על מוסקבה  הוא משתתף  כפוליטרוק בקרב.

עם חיסול היהודים של סטאלין הוא נכלא ומשתחרר  עם  מותו של  סטאלין כבעל הברית של בריה ראש  המשטרה  החשאית. עם נפילתו שוב נאסר. סתו כנראה  היתה  גם פעילה  בשירות החשי  נלחמה  לריהביליטציה לאביה  וב1993 זכתה  להשיג אותה  אך אביה  כבר לא  היה  בין החיים.

מאקס אייטינגון : רופא  בשוויץ ממשפחת הפרוונים העשירים. משתכנע מיונג ופרויד. מממן  בהונו  פרסום החוברות של הפסיכואנליטיקאים. מייסד  קליניקה בברלין על בסיס של  שירות גם לעניים.  מבחינה הגותית קשור  לשסטוב וגם מגלה  יהדות פתוחה וציונית.  כשנאצים עולים לשלטון הוא  עומד בראש  החברה  לפסיכואנאליזה. פרויד מציע לו להישאר ולהתעלם מהדחתו כיהודי מראש  החברה  ברלין אך הוא  מעדיף להגיע לארץ ישראל. כאן הוא נענה לפנייתה  של  הנרייטה  סולד להעניק מימד  של עומק למפעל עליית הנוער. בחשאי הוא  תורם  למפלגה  הקומוניסטית פ.ק.פ  האם כדי להגן על בנה  של אשתו השחקנית מירה חוטין (שהתגרשה  מבעלה אחרי  שגילה   שהיא  בוגדת , עזבה את רוסיה והשאירה  שם את בנה) באופן מפתיע  בנה של אשתו לא נפגע  בטיהורים והיה  לאבי פצצת  האטום של  ברית המועצות יורי. חוטין.

 

 

משם ולפה

משם ולפה

 

תפישת  הנתק בין הגולה לארץ הובילה למיעוט ההתייחסות למה הביאו העולים ארצה.  במה  סחבו אתם את  הפרובלמטיקה  של הגלות עד  כמה  המפתח למה שחיפשו שם  היה צריך להמצא כאן. יורת עמדו על מה  שנזרק מהסירה  המזועזעת בין הגלים  מאשר מה  שהובא בבטן האנייה.  היחס הכפול הזה  בין השם והפה מופיע   בצורה  מפורשת  בעובדה שאירגוני העולים היו מיועדים  גם  לניפוח הגעגועים וגם  לקליטה  מהירה  בארץ. הן היו גם ציוניות  וגם  דחו את  הפרוייקט  הציוני.  הארגונים  הציוניים לעומתם היו  מרוכזים  בנעשה  בציון אך נזקקו לעזרה מהגולה והיו צריכים להתאים עצמם למה  שביקשו להעביר  ליהדות הגולה. הם היו תלויים  בציפיות  שלהם מהגולה ומהציפיות של הגולה מהם.

המזוודה  שנארזה  שם  הופיעה כאן והקרינה  על המתרחש  כאן. לעתים חיזקו את המזוודה כדי  שהעולה  יישאר בזיקה אל השם. אך לעיתים המזוודה  פורקה ונשלחה למים רבים.

עד השורות הללו לא נכתב  משהו  שאינו מתאר גולה  אחת או עלייה של קבוצה  אחת על אוצרה  התרבותי ועל יצירתה הישראלית אלא  מראה  את הריבוי של התופעה. ספרי  הלאנדשאפטים מהללים את הכולה או מבקשים לעטר לה  כתרים אחרי  שנעלמה.  כתבי  החלוצים ליוו את הכרעתם לעזוב את הבית ולכן  הם  ביקורתיים כלפי הגולה אך לא נעשה ניסיון לבדוק מה הביאה  כל  גולה לארץ ואיך היא  התמודדה  עם מורשות  אחרות שהובאו ארצה.

לודג'

קילצה

זאמוש

רוזישץ

פינסק

זגלמביה

דמשק

קובל

ורשא

 

דרוהוביץ

חלם

קרקוב

קאליש

יולן

שדליץ

וילנה

לבוב

זדונקה וולה

סלונים

קוריץ

וולודאבה סוביבור

בוצ'אץ

פיוטריקוב

פולטוסק

אוסטרוב לובולסקי

ביאליסטוק כשנוב

 

 

1

 

1פולין

2.עיראק

3. ליטא

4.פרס

5.רומניה

6. כורדיסטאן
7. תורכיה
8. סוריה

9.איטליה

1. בריטניה
2. אמריקה הלטינית
3. ארצות הברית
4. בוכארה

14.בולגריה

5. מרכז אירופה גרמניה, צ'כוסלובקיה, אוסטריה
6. הודו
7. לטביה ואסטוניה

18 הולנד

9. אוסטרליה
10. תימן
11. מרוקו
12. גרוזיה

מעלה  החמישה

 

הקיבוץ בן מאה ויותר. בני המאה שבתוכנו רק נולדו כאשר הקיבוץ נולד. הרבה ילדים רעיוניים בעולם מתו  בחייו . מהם יש שזכו למיתה יפה  רבים מתו  כמפלצות של עצמם.והיו אפילו  שמתו   מאוהבים ברעיונם  הרצחני.

רעיונות לא נולדים מן האין אך כן מהתוהו ובוהו. מהשברים , מהתקיעות ומהדממה. הם כוללים לא רק  את המקום האגדי עליו חלמו המגשימים  אלא גם  את המסעות   למחוז החפץ הרחוק בו האמינו .  מקימי  הקיבוץ  נאחזו   בארץ על  סלעיה, חורבותיה, שכבות השרפה וחופי הרחצה שלה אך גם בזיכרון ובתקווה המסתתרים בה.

הקיבוץ חי בתקופה  של תמורות. שנתיים אחרי  הולדתו היתה  כנראה  המלחמה  הטוטאלית הראשונה  שכוונה לא רק נגד  צבאות אלא  נגד  עמים בה  השתמשו בטכנולוגיה של המאה  העשרים . בפעם הראשונה  הופצצו  עמים  מן האוויר במה  שיראה  היום כמעט פרימיטיבי, אך בכל זאת קטלני. כשהקיבוץ  נולד   בארץ עוד לא היתה מכונית אחת .  היא הגיעה ארצה כשהקיבוץ היה  בן ארבע. הקיבוץ היה שבע עלילות  כאשר  הומצאה  הגלולה למניעת  היריון . תקציב מאד  דרמטי  בחיי הקיבוץ  היה תקציב  הבולים.   הקיבוץ עבר  שתי מלחמות עולם ויתמות כובשת . בארץ וסביבתה   הסתובבו  אימפריות רבות . תנועות לאומיות  רבו זו עם זו ועם אלו שהתנגדו עקרונית ללאום וביקשו להיות אימפריה או שבט.

במאורעות של 1929  הובא טלפון אחד לדגניה כשילדיה  פונו לכנרת  . הילדים המפונים  רצו חזרה לדגניה כדי לראות את הפלא הטכנולוגי שהגיע לחצר. במהלך השנים  כמה פעמים  הקיבוץ דן  אם לפנות את ילדיו  בשעת חירום. נפרד מחייליו והספיד את נופליו?

כמה פעמים הפעיל הקיבוץ את פעמונו  כדי להודיע על לידה או על ארוחת צהריים עד  שהפריט עצמו לדעת בשעונים מעוררים?

לפעמים אנו צופים בסרט חייו  של הקיבוץ  כמו ילדים  המודיעים לגיבורים על הבמה  שהאויב מאחור או מגישים להם הליקופטרים למילוט. שואלים אותם  בתמימות למה לא יכולתם ישר  להפוך את חומה ומגדל לכפר שמריהו ? למה  הייתם תמימים כאלה לגור באוהל ולא בניתם  ישר בניין בהרחבה?  למה נשארתם תקועים  עם ארגז הספרים ולא הקמתם ספרייה אלקטרונית ?

אולם יש  גם  תמימות לא פחות מסוכנת  הטוענת כי  עם השינוי בסביבה אפשר לוותר על טיפול  ביושבי אוהלי מחאה, על תיקון חברתי המביא דרור לנפש  פת לדל. שאפשר להסתפק באקזיטים גדולים  ולוותר  על שיחה של בנים עם אבות, טיפול בקשיש והעיקר מבחינתי : חיבוק סבא את נכדיו.

אומרים   שהמבקש להגיע למקור חייב לשחות  נגד הזרם. אך למה לעשות זאת? אפשר  להפליג ישר אל החור  השחור  של העתיד הלא ידוע. או להחליט להימלט מהסחרחורת ולהודיע  לעצמנו  על 'במקום דרוך' ולהישאר  איפה  שאנחנו. להיאבק על שיוך הרעיון או על שיוך הבית. להיאבק על הזכות להוריש  ועל החובה לרשת או לבזבז את המטמון  ברוחב לב במכירת כל מחרשה למוזיאון  במחיר יקר. או לקשט את הגינה  הפרטית המגודרת בשלט  זהירות כלב נושך גינה  מתוחזקת על ידי  פליט זר ובמרכזה עץ זית. שאפשר לצאת בהתלהבות  למלחמות  עם   דגלי יונה מצוירת על ידי פיקאסו. שאפשר להתהדר  על ספותינו  בסיפור  קדמוני על חלוץ מחוסר כל היושב על  תיבת תפוזים.    נוסטלגיה מרוקנת  מחשבון נפש , היסטוריה  המכירה רק  בדגלים ומנצחים או שירת הנפסח על  החללים.

שתי גישות  גובשו בעולם המסורתי  להתמודד  עם  המבוך של הפגישה  עם  העתיד  הראשונה  היא  גישת האדמו'ר היא מאמינה  בנוכחות של מורה  בעל כריזמה המדריך אותך  בתקופת מעבר. הוא  הממונה  על משוטי  ספינת הזיכרון.  בו אתה  בוטח במסע אל עבר    הסערות שיובילו אותך לארץ חפץ.  הגישה  השנייה  היא גישת   ה'זכרו יגן עלינו' האומרת  שחיי המופת של הצדיק שהיה, שנפטר , שאיננו אתנו , הם  שיגנו עלינו . אנחנו יכולים  לשחזר בדמיוננו ולראות  בחלום רק את המורה  שהשלים את חייו . הם פרושים  בפנינו  כמפעל  המתקיים רק משום  שהסתיים  עם  מותו. כדברי  המשוררת  רק אשר אבד  קנייני לעד. כוחו נובע דווקא מן  העובדה   שהוא  איננו נוכח, שאין הוא יכול לדבר אתנו ישירות , לחלק לנו דולר של אמון כפי שנהג מנחם שניאורסון בהתוועדויותיו. מותו  ההופך אותו לפיסת זיכרון , לספר ולחזון  משנה את  דרך ההיאחזות  בו  כמנווט את העתיד. לעתים אנו שוכחים כי משק  העבר שאנו משמרים בא לעתים קרובות כדי  להתמודד עם  עתידנו או על ידי הפיכתו של העבר  לחומה  מגוננת ולעתים כמכשיר להתמודדות ענווה  עם המצפה לנו בעת  פחד או שמחה כי אנו מאמינים כי בכספות העבר טמונים אוצרות לעתיד.

כל מלאכת השימור ניזונה לא מעט מן האבל על כל אשר נראה  כי  חלף.יש בה הרבה  רצון חיים וחשש מפני העלמות  כמו בכל יסוד של אבל. אך יש בה  גם יסוד  של מודעות  למעבר לפרק הבא. שחרור ממשא אהוב.

יש אבל בשחור המדגיש כי  הכאב  מחייב  ונצחי, כי אין הוא מוכן  להעלם שחשוב  לו להודיע לסביבתו כי לעולם לא תוכל להיפטר  מהאחריות להעלמו. ויש אבל פרחוני בו המתאבל מודיע לעולם כי הוא  ידע לגבור על  העול. כי הוא  רואה  עצמו מחויב  להיפטר  מן העבר כדי  להתחיל  התחלה  חדשה . חשוב לו להודיע לסביבתו כי  הוא פוטר  אותה  מהעול של צערו. יש אבל  המטיל מסביבו תחושת אשמה ויש המחייב בכוח את סביבתו למחוק זכר כאילו שהיא מסוגלת. בנוסח של כור  היתוך מתאכזר.   האם נקים לקיבוץ אנדרטה שתכיר  במותו  ותהיה לנו לסימן קריעה ואבלות, או  נרקוד על הקבר בשמחה לאיד עצמנו כפי שהיה נהוג  במה  שברל כצנלסון כינה  שאננות האמונה ועליזות הכפירה. האמונה  המטייחת והכפירה הנשענת על וודאות  ושמחת החורבן . אלא הוא בהעדרו   נוכח שם למעלה ויכול בזכות צדיקותו שקיבלה  כבר את החותמת של ביוגרפיה שנסתיימה ועבר את מבחני הבגרות של המוות  יכול להגן עלינו ולייעץ לנו בלי להשתלט עלינו גם   במסענו בתקופות אחרות מאלו בהן  אנו חיים. אני מרשה לתת לו הכרה הסמלית שלי על ידי זה שאני  מצרף לה   מנגנון פרשני.דווקא המרחק בזמן או המרחק במקום מגדיל את  ההילה  של הזיכרון. כך בקהילות היהודיות  שבמרוקו הקהילות  שעברו העירה קידשו את הקברים הרחוקים  שהותירו  בעיירות שנעזבו מיהודיהם. המרחק בזמן ובמקום העניק  סגולה לסימני הזיכרון שצריכים מעשה  של שיחזור  של ניחוש מתוך מודעות שאין עבר  שלא שול עצמו מה יהיה  בעתיד. לפעמים תוך איבוד אמון  בעבר ובהווה  בו הוא פועל. רק אחרי שנכנסים לטריטוריה של העתיד מחפשים דרך  ליצור  הרמוניה  מחודשת עם מה שניתקנו ממנו.  סיפורי חורבן הבית לא סופרו בימי החורבן. רק  שנים אחר כך כהאויר נעשה  שקוף יותר  מאשר  היה  בעת החורבן. כאשר תהליכי האבל אפשרו לדבר על  מה שעבר מן העולם וראיתי אותו בזמן  קמילתו.  זמן הנראה  כזמן של  קמילה  החיטה צומחת שוב. האם ניתן בזמן הקציר להאמין בקציר ?

 

אידיאולוגיות ניסו ללכת בדרך שונה מדרך האדמורות או מדרך זכות האבות שמתו. הם   ביקשו לגלות  את המכונה  הנסתרת  שהניעה את כל התהליכים שהתרחשו. להפוך אותה לגלויה ולמסור אותה  ליודעי סוד שיוכלו להשתמש בה בגלוי. העבר נראה  היה  בעיניהם  מלא מבחנות  שיכולות לחשוף את סוד  הדינמיקה  שתחולל את  התמורה לה חתרו.  אידיאולוגיות נשענו על הזכות לכונן אלטרנטיבות  באמצעות  מפתח הגנבים  שנמצא  בדלתו הנעולה  של העתיד. בתחילה השם אידיאולוגיה  היה  שם  גנאי  למתכרבלים ברוח ולא יודעים כידון ותופי מלחמה ואחר כך  הן הפכו  עצמן לכידונים בדרך לשלטון או למאבק על השגתו. היה  בהן מיתוס משחרר אך לעתים צורף לידו  אתוס חמור סבר.

גורדון אמר  כי אי אפשר  לברוא את הדרך אל העתיד רק  על פי התבוננות לעבר וניסיון לנחש  על פי  סימני הדרך שעברנו    את  הכיוון או את המטרה. יש בהתכוונות זו משהו רדיקלי ושונה גם אם  משקיעים מחשבה  בלימוד העבר.  יש כאן  קפיצת דרך הכרחית. בה  הפנייה לעבר  היא פנייה  גם לחלומותיו העתידיים לעיקרון  העתיד שהיה חבוי  בתוכו תמיד . לרעיון השחרור  מכובדו של  ההווה המשתנה  עם העונות. המנסה לחלץ    את שנותר  חי בתוך התמורה. באדמה ללא צל חולמים על צל. בצל ללא אדמה  חולמים על  אדמה. הנוכחות  של  העצים שנטעו, של הסיפורים שסופרו , של  הירושות  שנותרו  של הצוואות שהופרו .

המיתוס  של אברהם מנתץ את אלילי הוריו מגלה  שעוד בטרם התגלות   האובדן  מנפץ  מסורת ותובע  האם יכפה  את הגיון הברית  החדשה או אולי את  הברית  המתחדשת כלומר המודעת לשינויים מסביב ומחליטה  לפעול כפדגוגיה מתקדמת  שעיקרה בדברי  המחנך באמן יצחק  קצנלסון   מקצב של  מסירה של יצירה ושל אהבה . דרך  המתחדשת עם כל ילד  שמביא  פליאה חדשה לעולם באמצעות הלשון הישנה  של אמא .  האבות הקדמונים והמורים שנפטרו לא נותנים לנו להלך יתומי  שינוי, אבלי שינוי אך גם לא מאפשרים לנו לחגוג  את טריקות הדלת  שעשינו בחיינו. לקדש אותן. להקים מסביבם מקדשי פולחן. תקופה שבה רבה תודעת המעבר יכולה  להיות תקופה בה  הבהלה  מאפשרת לגסי הברך  לזהם וללכלך  ולטהורי הנפש  לעקוד  עצמם באכזריות. ברנר קרא לתקופת המעבר   הרפת. תקופה של אובדן תמימות  שנראה כי היא תקופה של חירות משכרת ומשקרת גם יחד כי היא מהר מאד מפצלת את הנפש לכוחות של אור ולכוחות של חושך המהלך על פני תהום.לפילוג. אך כאשר אנו מבינים שהאידיליה והפצע  שליווה  אותה הם  סיפור אחד אז מגיע זמן של בין השמשות שבו  מתבלבל האור והחושך

תוחזק  על ידי ההבנה  כי הוא מכיל את החושך. יש המנסים להטביע את האניות בנמל כדי לא להתפתות  לשוב עמן הביתה.  ויש  המשמרים אותן בנמל  כהבטחה  כי אנו בוחרים לא לשוב הביתה אך כן לקחת מן האנייה ציוד וזיכרון.

בתפישת העבר יכולה להיות תפישה  של המושבוץ כלומר  שהרעיון היה  סידור  זמני  לשעת חירום. כמו שמזיזים את הריהוט  בכיוון לדלת כשהידית של הדלת מאיימת  בפלישה  עויינת.  הרהיטים אז  נמדדים לא על פי  יופיים ולא  על פי  תפקודם אלא  על פי  משקלם. האם כשהאיום נגמר  אנו  פשוט  מחזירים את הריהוט למקומו ושוכחים מהידית הנעה  באיום. זו היתה  תפישת האורטודוקסיה שכאשר  יסתיים האיום הכול יחזור למקומו.כמו שהתפישה  החילונית אמרה  כי דינה  של  החרדות לעבור מן העולם.  אולם שני הצדדים לא נשארו בחוסר מעש  בתקופת הביניים. בתקופת המעבר. צריך להדגיש  יש תמורות  החלות ללא תודעה  של תמורה ויש מצבי המשך  שלא מודעים לעובדה  שהם ממשיכים.  כמה  מנוסעי המכוניות הראשונות היו משוכנעים כי הם נעים בכרכרות משוכללות וכמה  מאנשי המחשבים ראו עצמם עומדים מול לוח  קיר עם שיפורים. כמה   מאנשי  המחשבים  בטוחים כי  אין מה שלא יותך  בפני הישגי התקשורת וכמה  מאנשי הכנסיות  בטוחים כי דרך המחשב  הם יוכלו להפיץ באופן יעיל  ביותר  את תורתם השמרנית. כמה מהשפה הקהילתית משפחתית  הוא  מעשה  של  נוסטלגיה אקטיבית  הקוראת בקהילה  מדינה  בפוטנציה, טיוטה לשלטון פוליטי  אנונימי, המבוסס על  מדרג וכמה רואים בה פוטנציאל  לשינוי  המדינה ולפירוקה ליחידות וולונטריות. כמה  מסרבים לקבל את פני הריבונות היהודית המחייבת למשמעת לראייה  כוללת לקיחת אחריות ולדאגה  למרחב אישי לשותפים לה. וכמה  רואים בכל ריבונות  של ציבור אסון הראוי  לפירוק, מחסום בפני  התלכדות חופשית  הפתוחה  לידידות ואחריות משותפת.  כמה  מגלים  שהכוח  המניע  שלהם לעמוד  בהגנה  על מולדתם מורכב  מידידות  ורעות, מאחווה  בסיסית המחייבת אותם גם כאשר הסביבה מתפרקת  מעודפי כוחותיה. וכמה מסוגלים  לראות עד  כמה  תחושת  המחויבות שלהם כלפי  המופשט שנקרא מדינה היא  המלכדת את יסודות  החברות והידידות של החיילים.

הקיבוץ ניקז לתוכו את  הדילמות הללו. על כן היה  בו  גם היסוד של טריקת הדלת וגם היסוד  של הגנה  עליה  מפני פריצה , גם היסוד  שלראות עצמו בדרך אל הקמת מדינה וגם כטיוטה  לחברה  שצריכה לקום על תשתיותיה  של  המדינה ואפילו  במקומה.  היה בו גם היסוד  של  מעורבות אישית  התנדבותית  המבוססת על  ידידות, על היכרות ומחויבות נעורים אך גם  רצון עז לראות  בקידום מסגרות  אנושיות גדולות  שיכולות להעלות את האדם הנופל קרבן  לאלימות הפוליטית, כלכלית וחברתית. הוא גם התבסס על הערצה אך ביקש להיות גם ביקורתי. גם להעריך  את היחיד את חירותו ואת  יצירתו המיוחדת וגם  להיות אחראי על הציבור, על היחד השוקל,  להתכוון לריבוי האנושי, לדיאלוג  בין בני אדם.למנוע  התאבדות לתוך המון.  גם את השתתפותו בתהליך של הכרעות אך גם זכותו לשמור את דעתו  המיוחדת  כמיעוט.  גם היה  גלאי מוקשים וגם גלאי של  מתכות יקרות.

הפיתוי  להיכנע  לחמימות שבאגרוף  המלוכד  כלפי חוץ אגרוף  המחפש תמיד זירות לקרב וגם הפיתוי  ליפול  למלכודת הדבש  של הבועה שבה  רק מתנגנות הרמוניות   שמדחיקות את  הקושי הגדול.האם תמיד  הקיבוץ ידע להיזהר  משתי  הסכנות הללו ?  לא.  אך  תמיד  התייחס  אליהן.

מדינת ישראל עברה  את השלב  של כור  ההיתוך והגיע לשלב  המגזרים המבקשים לסגור  עצמם מתוך חשד ותחושת קרבן  התובעת פיצוי אינסופי. היא עברה  מתקופת האחדות הכפויה עד  פלורליזם של בודדים.  התקופה  הראשונה  רצתה  להקים  דחוף בית אחד ללא רהיטים, התקופה השנייה  היתה לערמה של רהיטים שאיבדה  אמון  בבית משותף  .  התקופה  הראשונה  אוימה  על ידי   מה  שברנר קרא בלעג : סוציאליזם האוסר  על הגעגוע.  היא  תפישה הדומה לאיום של  אשת לוט : אל תסתכלו אחורה. תהפכו לנציבי מלח.   בארץ  חיו המון  נציבי מלח ששרדו והונצחו בגלל השכחה  הכפויה  שלקחו על עצמם. הם היו  בטוחים כי אם לא יצליחו להדביר  את כאב  הגעגוע שלהם הם ישחררו את בניהם מעולו.  כמהגרים הם ידעו כי שורשם מצוי  בבנים שלהם. אך  מה שהיה נראה  כניצחונם הבטוח היה  לכתב ערעור על ניסיונם. גם שלהם  גם של  בניהם גם של נכדיהם. התברר כי  השיכחה  שהיתה  צריכה  לשמש  כחומר הרדמה  בעת ניתוח הפך לחומר  מוחק המותיר  אחריו את  מצוקת מי שאיבד  את הזיכרון ונותר אילם ועיוור פרספקטיבה.  גם  אלה  שראו את  תפקידם  להתבצר בזיכרונם וחשבו כי ניתן זיכרונם ישחרר אותם  מכאבי ההווה  גילו את מגבלותיהם.  חברת  המגזרים תובעת שינוי רדיקאלי : יצירת תשתית  לפתיחת חלונות בין הבתים חורים בגדרות, התארגנויות  חוצות חומה.     המאוים ולהפוך אותו לחדר אטום. אלה  סגדו לרוח הפרצים  הנושבת מקדימה ואלה לטרפים  המשפחתיים שהוסתרו מתחת למיטה.  אולם בינתיים החיים  עשו את שלהם.  מסורות נפגשו, נבנו, משפחות  התערבבו, הכלכלה הביאה תמורות , הטכנולוגיה התקדמה ועמה  הקשר אל הזמן  והמרחב.

הסוציאליזם הביורוקרטי והאנרכי גילו הרבה ממגבלותיהם ובעיותיהם אך הברירה  הקאפיטאליזם חשף את ציפורניו הקשות.הקיבוץ  גילה  בתוכו את היצר   היצרני ואת התפישה  הפוליטית שנוספו  לרצונו  לעקוף את התפישה  כי פני אדם כבר  שורטטו והם מפוענחים  לנצח. לגלות את יצריו  השיתופיים ואת  האמונה  כי אלה  יקרינו ויעצבו  מחדש את הפנים  היצרניות  והמדיניות של הקיבוץ.  השינוי נאחז לא  במעט ביסודות אלו בלי  לבדוק לעומק את השלכותיו.  הנסיגה או ההתקדמות אל מה  שנחשב  הריאליזם

שהמשיך את  המסורת הטובה של הקיבוץ בנכונות  לקרוא את ההיסטוריה , להאמין  במהפכה ובצווים  שמכיל  העתיד ורעבנו אליו.  מצד  שני הוא  המשיך את מסורת השטחיות שהחלה להסתמן בקיבוץ אחרי  קום  המדינה.  שטחיות  המסומנת על ידי עזיבת הרבים המאיימת ועל ידי  הביטחון המדומה  של האמונה  בהגמוניה   הפוליטית  שנסדקה זה מכבר. שהיתה  במידה רבה מיתוס שקרי. לא הרעיונות  היו שקריים אלא  האמונה  כי הם יפעלו  בנחישות  ככוחות טבע מדיניים.

ברעב  התפישה  של הקיבוץ כקהילת מקום וקהילת רעיון,  כקהילה של שותפים וקהילה  של משפחות , כמערכת פתוחה כלפי אתגרים רחבים של השפעה מדינית  וכמקום מבחן  ליחד  וליחיד.

אאפשר להאחז  על רעב  המשפחה ועל הגעגוע אל העולם  שנעכלם באירופה  כדי  להטיף לעולם  אמיץ חדש  בו ההיררכיות  שולטות והדחפים  לעשות  לעצמך   ומעצמך פסל ומסיכה. יa  לשאול   אם דינוי המשק  המשפחתי בא לחזק  את היסוד   הלא פורמאליים , את יסוד  האהבה והדברים  הנעשים   באלתרואיזם  החבוי  באמהות ואפשר להדגיש  בו את יסוד  שלטון ההורים בילדים, חברה  סמכותית

האם יתרונו של המשק  המשפחתי נובע מהיכולת שלו  להטביע  מערכת המבוססת על  אחווה או על עריצות של אב על מרד נשי או על ריבוי הילדים. כל אלו הופכות למטאפורות  המחוזקות על  ידי רגעי מצוקה של אימהות, על ידי קוצר יכולתו של הילד להזין את  עצמו ?

היסוד  של הקהילה שנחזה  בשנות החמישים כשלב  בחיי הקיבוץ ניזה מתוך ידיעה  כי השינויים מבפנים מחוללים את המעבר  מהעדה, לקהילה  כשהרעיון הבסיסי  הוא   שהמעבר הוא למוסיקה פוליפונית על פי צרכי  החברים השונים בגיל ושל  הסביבה.

הקהילה  המורכבת נולדת מתוך  התמורה  ההכרחית הנובעת מתוך נצחונה  של הקהילה ותהליכי הזמן שלא מאפשרים  אלא לוותר  בתחומי הזמן  לעדה החד  גילית והצרה בהיקף  המשימות  שנובעת מדרמה  מלחמתית  וחינוכית הפורצות  בעת ובעונה  אחת מבחינה  היסטורית. המערכת החינוכית צריכה  להפגין את כוחה  מול יומרות של הטוטאליטאריזם לכבוש  את העולם מן  הימין ומן השמאל. היא  צריכה  להפגין  סמכות  מצד  שני המערכת  הפוליטית  צריכה  להציג את תעודת זהותה  הדמוקרטית.  דווקא הפעולה  בתוך דרמה  . כשהשתנו התנאים בעקב  הניצחונות והתבוסות של הציונות  התחוללו  תמורות  מרחיקות לכת הן בתודעה והן בסביבה.  חלק  החליט לגלות את שהסתיר  שנים, את שנראה  היה  שאסור לבטא : את הלו יהיה  שהיה  חבוי בלב  רבים וטובים ץ לסיים את  סיפור  המתח הקיבוצי בהם כולם הלכו לשפת  הים והיו לבורגנים  זעירים. רבים  שחיו נכנעים לקונפורמיות חדשה.

למרות  שהמודל הקיבוצי  ראה  צורך לבנות הרמוניה עכשווית, הוא  ייבא מוסדות  וצורות  של התארגנות משותפת בחלקן  מן  הקהילה  היהודית ולקן מהתנועות השיתופיות  המהפכניות של  דורה את  המטבח המשותף עם  מועדון התרבות המשותף, את  המכבסה ואת החינוך העברי. הוא נתקל  במשך השנים  בשאלות מעשיות ונטה  לפתור אותן על ידי  בריאת כלים לשיתוף. על ידי צירופם של מוסדות משותפים. לכלל  קהילה  שתפנית קואופרטיב וקומונה, בית חינוך משותף ואקטיביזם חברתי  ומדיני היו בתוך המבנה הזה  סתירות מובנות שהתגלו עם הזמן. כיצד ניתן ליצור חברה  בלי ליצור  המון, כיצד ניתן לחנך ולא  לחנך לבדידות עריצה ומתנשאת ולא לכזו המועכת את  היסודות 'לא קולקטע\יביזם ולא  אגואיזם ומעבר לשניהם.  הנה  בתחום הכלכלי פוליטי הדגש  היה  על החברתי ובתחום החינוכי  על בנין האישיות ( המבוססת על  גרסה של פרוידיניות המדגישה  את בניין האישיות) על עבודה כשבחינוך היתה הדגשה  על אמנות, על חילוניות  שהיתה מבוססת על  הצורך  לחידושה  של מסורת על ידי  חוש ביקורת ועל ידי  תביעה  ליצירה.            כך בימי משבר  הקיבוץ נשמר  במידה  רבה  בית החינוך הקיבוצי וכמו  מוסדות חינוך רבים היה מסוכן של הקהילה למייצג  של חלום  חידושה וכינונה  בתנאים  החדשים. בכינוסים ועצרות היתה מוכנה המקהלה והרקדנים אך הם היו צריכים להאזר בסבלנות  : רק א5חרי נאומי  המנהיגות הפוליטית היה מותר להם להופיע  בפני הקהל. בסדר היום הקיבוצי  הם היו פורמלית בקצה  סדר  העדיפויות : קדמה להם השליחות  הפוליטית  במובן הרחב  של המילה  (כללה  קליטת נוער,  גיוס לצרכי ביטחון, עזרה ליישובים אחרים, שליחות לתנועת הנוער ועשייה  פוליטית) קדמה  לה גם העבודה המשק שלא נועד רק לפרנס אלא  ליצור תשתית משקית  לחברה הישראלית  שתקום. בתהליך צמיחתו של הקיבוץ ובמיוחד בשברו הסתירות  הללו התגלו לא  כהרמוניה אידילית אלא  כפרשות דרכים. הם עוררו מרבצו את  הוירוס  הפילוגי  במקום את המחלוקת לשם שמיים. הם גילו את הסוד של בפולמוס  המחליף את החתירה לאמת, את  הצנזורה  הפנימית  של  סתירות ושריטות  והפיכתן  לכלי משחית  במאבק  ממוטט ידידויות.  כל זה קרה  כמובן לא רק  בקיבוץ  אך בקיבוץ  כחברה  כפרית קטנה זה היה  סם מוות. ובכל זאת  קם דור  שלא ידע את הפורענות  שהוסתרה מפניו והיום לא יודע איזה  קיבוץ היה של האיחוד ואיזה של השומר  הצעיר, איזה טיהר ואיזה פילג ועל מה.

חלוץ צעיר נטע אקליפטוסים לאורך דרך  חדשה. באותו יום עברה מכונית  של המוסדות  הלאומיים. הם באו לבקר  בקיבוץ הצעיר  המכונית עברה  לידו של החלוץ הנוטע ופיזרה עליו ענן אבק. הוא נעלב  ביותר . מי נושא את החזון אני הנוטע את העצים או  מכונית ההסתרות הציונית  הממלאת אותי באבק.  אני מניח  כי  שלימים , אם האקליפטוס צמח בא  הצלם  של  הארגון  וצילם את העץ תקווה  לרעיוננו ולנחרצות הרצון הציוני לשקם את הארץ משממונה. .   ,

אנו מכונסים כאן האם נציגי  השותלים או נציגי  האבק החונק אותם.

 

האלבום של פרדריק ברנר

 

האלבום של פרדריק ברנר התפוצה מציין עד  כמה מגוונת  ומתרחבת  תפישת  הזהות  היהודית. אם שום דבר יהודי אינו זר לי כמו שכותב  גרשום שלום המתבוננים בצילומים הללו  יצטרכו להרחיב מאד את מושג היהדות והיהודים. לא רק צבעי עור שונים, השקפות שונות. בתפוצה  היהודית החברה הפסיכואנליטית של ניו יורק  ובוגרי בית הספר היהודי בעיר  ההימורים לאס וגאס המתייצבים לתצלום מול מלון   שתפאורתו הגסה מבוססת על פסלי מצריים עשויים מפלאסטיק, בתפוצה  היהודית כובען ונוסע על ריקשה ישנה  וזוג המתחתן יחף בחליפה אירופית כבדה בצפון אפריקה. הגיוון עצום והוא מעמיד בסימן שאלה  גדול את האמירות של המאה  על אחדות הגורל, על הציונות על מארת הגלות כפי שנכתב באחת הטיוטות למגילת העצמאות של מדינת ישראל.   קצת צניעות קורא האלבום בלהט  פוסט מודרני: זיכרו את  קפקא ואת מוכרי המזכרות הנוצריות  היהודים בכיכר  הואתיקן. יהודים פזורים  בכל העולם והשמועה על  קיומם משפיעה  על הסביבה גם אם הם עצמם כבר או עוד  לא קיימים בסביבה.  בכל המגוון הגדול הזה יש תהיה על היצירה  הציונית הכה צעירה והכה משתלטת. אפילו במדינת היהודים יש כל כך הרבה פינות  שהן בעצם שייכות יותר לתפוצה  היהודית  מאשר לפרוייקט הציוני.

 

לפי הצילומים הללו היהודי המודרני הרוויח הרבה מהתפוצה על נדודיה, שבירותה, רגישותה, האנטנות הרגישות שהיא  העלתה. בדבר אחד  היא יכולה להתגאות :  היא ענווה ומרובת פנים. לצערנו גם היא עומדת  בסימן השואה  היהודית שהביסה  גם את הריבוי והרגישות היהודית וגם את כוח ההחלטה והרצון לנווט את העם היהודי לעבר פתרון של תנועות יהודיות שונות.

 

הטון הכללי של ספר  התפוצה  בא מן התלמוד. בתפוצה הרבה קמטים, סודות, סיפורים תחושת מורכבות והרבה שכבות המונחות זו על גבי זו כשהן שבורות. האם ערמה של גרוטאות כדברי ולטר  בנימין ואולי ניצוצות  קדושה החבויים בשברים הללו, באותם כלים שבורים של האלוהים שעל פי המסורת הקבלית מתגלים בכל נידח ועני?

 

מעשה תיקון נעשה באלבום צילומי התפוצה  היהודית : זהו אלבום של מובסים מנצח.רואים בו את אותות הזמן החולף את הנדודים הרבים, זוהי כתיבתם הסודית של  הנרדפים כמי שאומר רק אלו האובדים בזמן ובחלל יעמדו  עמנו תמיד.

 

סיפור המפתח לספר התפוצה הוא  סיפור יוסף ואחיו, סיפור הגלות הראשונה, החטא הקבוצתי  המביא  להחלטה  קולקטיבית של האחים  המוכרים את  אחיהם יוסף  לישמעאלים המובילים אותו  רחוק מאביו וממולדתו  למצריים. סיפור הגולה יוסף  הנופל  לבורות  ויוצא מהם תמיד מנצח. סיפור השתיקות המהולות בשקרים  של האחים,דממת  יעקב  ואלוהים. סיפור יוסף ואחיו הוא  כסיפור הגולה סיפור של הזיכרון וההשכחה. יוסף קורא לבנו  מנשה   כהודיה  על היכולת לשכוח ומעלה את סיפור ההתוודעות האחים כסיפור   המעלה מחדש את  הזיכרון הטראומטי הקושר את האחים האבא והארץ  בברית מחודשת עם הרבה חוליות חלשות . כאן מצוי הדגם לסיפור כוחה של הגולה ולתהליך המוביל להפיכת הניצחון לשעבוד באמצעות  שיכחה הפעם לא  של  הגולים אלא  של סביבתם שלא ידעה  את יוסף.

 

הגולה  אינה  זהה לחורבן הבית , לגירוש  הכפוי של היישוב  היהודי מארץ ישראל למכירתו לעבדות ולנדודים. עובדות היסטוריות אלו  מעצבות  את הגלות ומפענחות אותה   כתוצאה של אירועים פוליטיים ולא כאירועים הניתנים לתרגום פסיכולוגי תרבותי אקסיסטנציאלי. הצלם מחפש צילומים, דיוקנאות, מצבים אנושיים.  הוא  אינו מציב את כל גיבוריו אבלים בתשעה  באב או מגויסים  בצבאות העולם. הם מוזגים תה, מספרים בלוריות  במספרה, הם  מסתופפים תחת כרזה או מלמדים מבשלות שחורות בדרום אפריקה לבשל  אוכל יהודי.

 

אנו רוצים ללכת צעד אחד  בכיוון אחר.  המפעל הציוני היה מפעלם של יהודים  שהגיעו  מן הגלויות . כאן טמונה חולשתו וחוזקו. עד עתה תואר  המפעל והרפתקאותיו ככלל . לעתים באופן חיובי מעריץ המעלים מפעלם של חלק, לעיתים כמפעל מחניק ומרסק חלומות ומפעלים של  יוצריו. אמנם המהפכה  הציונית לא שולחת  את יוצריה  המגוונים  לסיביר או מוציאה אותם להורג אך לא תמיד מסוגלת לראות את הריבוי של  החלומות  והסיוטים שליוו אותם כשותפים למפעל. לא תמיד מבינה  אותם ואת חזונם, לא  את הצלקות והחלומות שהביאו לכאן. אני ארצה להראות את המגוון הגדול שהביאו תפוצות שונות גם כשהחליטו על חיים חדשים . אחד הדברים המעניינים שקרו  בהחלטה שהתגבשה שם  הוא שיצירתם פה  היתה קשורה לצרכים ולחלומות שגובשו שם. גם אם  היה  רצון גדול להשכיח את משא  העבר ולהתחיל פרק אחר, ראשוני הוא ראה לנגד עיניו את אלו שנשארו מאחור, את צרכיהם ואת געגועיהם לעתיד.  גם כשהחליטו  לדבר עברית בכוח שפתם  הושפעה  על ידי הכרעה  שנפלה שם.  חלק מהם ראו את הפה  כהמשך ישיר  של מה  שנהרס או עלול להרס שם וישראל היתה להם מפעל זיכרון וגם  עיצבו את מה  שנראה  בעיניהם  כמחיקון  של מה שהיה  שם. אולם גם המחיקון  עוצב  במידה רבה על ידי השם. מצד שני עם השנים מצאו לתדהמתם כי מי שביקש  לשמור על נקודת המוצא  מצא עצמו שוכח ומי שביקש לשכוח מצא  עצמו זוכר. המפעל הציוני השביר הקטן ועתיר  המשברים כיוון אלומות מן ההיקף אל מרכז ומצא שותפים לא צפויים. אך הכוח הצנטריפוגלי  של המפעל זרק אנשים לקצוות עולם מפה. מה שנראה  כמפעל חד פעמי מתגלה במורכבותו אחרי שנים. השלב  של המפעל שהוא נישא  בעיקר  על ידי  בני הארץ מאפשר לראות את שורשיו המגוונים בתפוצה  היהודית. לבחון את השם שהגיע לפה. נמצא כאן  גם שרידים  של  מה  שהחליטו להביא לכאן וגם את מה  שהחליטו לעזוב בדרך. גם את הגעגועים למקור לשם וגם את הרצון להפוך את הפה למקור מתחדש.

 

ניתן להשוות ,לציין הבדלים וקשרים בין הקהילה  היהודית לבין קהילות אחרות  ואת הקהילה  היהודית לשכניה  הלא יהודים.  במקום זה ניסו ליצור תיאוריה  כוללת של ההיסטוריה  היהודית. כמו יעקב  כ'ץ הטוען לאחידות ההיסטוריה היהודית. גם היסטוריונים לא יהודים עושים זאת לגבי ההיסטוריה  שלהם. הבריטים למשל מדברים רק  על עצמם. פרוקיאליזם  הנובע מתוך  התפישה  האימפריאלית.  בין החוקרים  האקטואלים הדבר  קורה  מתוך החשש להיות  אקלקטים ולא  מקצוענים . מומחה צריך להיות מומחה לקטע.  מומחיות פוחדת מהשוואות.  ההיסטוריה  היהודית נטולת פוקוס  של מקום. כדי להתמחות בה יש להכיר המון מקומות, שפות ורגישויות. היא  היתה  יכולה להיות גן עדן להשוואות אך זוהי מלאכה מורכבת מדי.  היא מתרחשת באיסלאם, בנצרות, בקומוניזם  בקפיטאליזם.

יש בה  איכרים פועלים וסוחרים.  יש בה יסוד מעבדתי לא שאפשר ומותר לעשות בה ניסיונות  אך היא חושפת מימד  התנסותי.

אירועים היסטוריים מנעו את  הפלורליזם במחקר : השואה ומדינת ישראל.

אך הדבר  גם  נובע  מן הסוציולוגיה  של הדעת. מערכת המחקר  ההיסטורי היהודית

בעבר לא היה מקום להיסטוריה על מהמרותיה וסבכיה. היא  היתה דרך להראות את ההשגחה  של האל, מקור סמכות להנהגה. ההיסטוריה  היתה  דידקטית.  היא  היתה  צריכה לחשוף את השגחת האל והתגלותו  הנמשכת גם בהסתר פניו.  הטקסטים ההיסטוריים הם מעטים ביחס. פלאביוס, שבט יהודה, מאור  עיניים וצמח דוד. אחרי  גירוש  ספרד  היתה  עלייה  בטקסטים היסטוריים אך הגל שקע.  ההעדר הטקסטים ההיסטוריים לווה במודעות היסטורית  חריפה. מה אפשר ללמוד פדגוגית מן העבר.  כיצד  הוא נמשך אל תוך ימינו. מה  הוא  מביא  אל העתיד.  התחושה  היהודית היתה  כי ההיסטוריה  כבר  היתה. כי כל  המפתחות להבנתה  כבר ניתנו.  האירועים התנכיים הם גדולים מן החיים והם  בולעים אותם. בהם כבר יש מפתח לכל אשר יתרחש.  המאורעות הגדולים יציאת מצריים, הר סיני, חורבן הבית, בניין הבית השני וחורבנו. גלות פזורה ומשיחיות שקר.

הפנייה  המחודשת להיסטוריה  של היהודים היתה חלק מהקרב  על  הזכות לאמנציפציה. ההיסטוריה  היתה  צריכה  להיות  הבסיס לתביעה להשלמת האמנציפציה. היא  היתה  לוחמת  ואפולוגטית וככזו הועתקה אל העולם האידיאולוגי.  בדור  הראשון של לימוד ההיסטורי אנשים בשני העולמות במסורתי ובהיסטורי.  ההיסטוריה  צריכה להשיב מלחמה להתקפות מבחוץ ולשמרנות מבפנים.  לפיה  כל מה  שהיהודים השיגו בשטח  המונותיאיזם, השירה, המוסר קרה בזכות זהותם וכל הביקורת המוצדקת עליהם שורשה  בניכור  היהודי שהגיע  כתוצאה מן  הלחץ  החיצוני. הרדיפות   והעדר  התקווה לפעול בעולם אכזר.  יש לענות  על ההאשמות של אנטישמים ועל פיתויי המיסיונרים. היהודים לא פולשים ברשעותם ולא  מאובנים. הם לא  ינשופים הקשורים לממלכת הלילה ולא מוכי אור של מהפכה.

 

 

גרץ כתב 11 כרכים מ1876 ועד 1876

לחלק מהיהודים ההיסטוריה  היתה  צריכה להעניק לגיטימיות לשינוי ליכולת להנהיג  רפורמה.  היהדות אינה מאובנת היא מתפתחת.  ובנוסח ההגליאני מתקדמת מן הפרימיטיביות אל הראציו אל הפילוסופי.  זו הסיבה  כי  היא צריכה למחוק את משיחיות השקר, את המיסטיקה, את  האלכימיה  כפי שהיא צריכה  להסביר את ריבוי המסחר,  ואת גבית המיסים. את שומרי החומות ואת הניהיליזם הגנוז  בהפיכה.

הצילומים בספר  מבויימים. אין כאן קביעה עיתונאית אלא  שברים אירוניים. האם התפוצה  היא  הפתרון הנוודות כעיקרון  מגלה. כך יכתוב  בטאי. אחרים יכתבו כי  המתח בין  דת לא שלמה  לאום לא שלם

קהילה לא שלמה  הוא מתח טוב ובריא או חכם  יותר מאשר  בית לאומי מקדש  דתי או אמונה  בקהילה היהודית מתבצרת.  דיאלקטיקה של תפוצה היא  יכולה להיות  מכוננת אוניברסאליזם המונע  על ידי  שברים.  מוצא זה נראה על פי התמונות  שביר מדי. התפוצה יוצרת פינות המשלות עצמן כי  הן הכל או קוראות לסגת  מעמדה  הקוראת לאחריות למכלול.  האמונה  בפרגמנטריות בשברים במקום בתקיעות  יכולה להיות מאוהבות  משתקת  בסתירות, דוגמאטיקה חדשה בה אין מקום לביקורת לא ביקורת בשם האוניברסליזם המופשט ולא הביקורת שלו על ידי אחריות למקום, לזמן ולאנשים.  הצילומים  עוסקים בחמה  שעומד  במבחן ואין לעשות מהן אידיליה אלא הם  מכילים בתוכם ניצוצות  כלואים בקליפותיו  של הזמן. הציונות  שעמדה  על הקריאה ליצירה הנוגדת את רוח ההתפוררות של הקהילה  , של התרבות ושל חיי העבודה והמקום יכולה להתגלגל  לאותה  ככנה  עליה  הצביע  פראנץ רוזנצוויג 'הציונות  הופכת את היהדות מדרך בעולם לדרך לבית מסוים' אולם ההתבוללות  כפתרון ראדיקלי של בעיית היהודים  הוכחה  כאפולוגיה מסוכנת של אי הכרעה, אובדן כיוון. קאפקא שלא היה  כמוהו קורא של מצב הביניים, של כאב אובדן הבית חתר להגיע אל בית כמקום  ממנו נובע תהליך  בנייה יצירתי הכולל בתוכו הרבה נסיגות כאבים ואי  הצלחה אך תהליך הבונה, היכול להיות מודע ולא  נסחף לאפולוגיה  עיוורת אלא מתייצב  בפני המציאות הרב מפלסית ומבקש להיות אחראי  על הקשר ביניהם. מבקש  לבנות  את המקום כזירה של יוצרים.  כחבורה של  אנשים, כשיטה של  גיבוש  הסכמות ומפות דרכים  המטפלות בקרעים ומאזינה לקולות של  שוליים שלא כדי להשאיר  אותם  שם.

בדיחה  יהודית יהודי משטעטל מגיע אל אחיו  המגיען בלונדון.  הוא  עני ולובש סמרטוטים. אחיו  מלביש אותו,  מאכיל אותו, מארח אותו בביתו ואז הוא  פורץ בכי. למה  אתה  בוכה  אחי? 'משום שאיבדנו את הודו' 'איזה בושה'. יהודים הגיעו מעיראק לכלכותה כסוחרי תבלינים וטבק.

התפוצה אינה תפוצה עולמית של אותו יהודי. היא  יוצרת  פנים מגוונות. החיים בה אינם זהים. היא מחלקת את הזהות, את הגוף ואת המראה. זה קורה  אפילו  בקיבוץ הגלויות בארץ. הוא שייך לתפוצה של יהודי עיראק בהודו. ורגני עשיר. בית חצי  קולוניאלי. מסמל את הספר  החברתי. דרידה

מסדרים בינלאומיים לתיקון: פסיכואנאליזה

96

הצלם  ביקש לצלם את הפסיכולוגים היהודים עם  באלונים. הציעו לו  לצלם אותם במשרדי חברה  הפסיכואנאליטית בפארק  אבניו. חתיכת אירופה  בארצות הברית.  נראים כסנהדרין רצינית. צפופים על יד ספותיהם. אין להם לאן ללכת, בלי ארוס,  בלי ליבידו או מין.  המשרד מלא כרטיסיות ודיוקני פרויד עולם של משא ומתן  על גבולותיו של המחקר.  פרויד  באפותיאוזה. האם יוכלו לךשחרר את  המטופלים שלהם. האם זוהי יהדותם של המודרנים שראו ביהדות  המסורתית  יהדות ללא אור.

 

בתקופת  שפינוזה ביקרו את התנ'ך פרויד  כתב  אותו מחדש. עם הרבה  בערות. הטיול עם פפה ועם ממה  והעוזרת הספיק. אדיפוס  הבן הוא  כל  הציויליזציה הגרקו רומאית האירופית. האם כל המוסד  שנוצר הוא כדי לקבל כרטיס כניסה למודרניות ?

הספה  שלוחה  של האלוהי. השחקנים אנונימיים- חברי החברה  הפסיכואנאליטית. הם יהןודים כי הפסיכואנאליזה  היא יהודית כי פרויד הוא יהודי. הכרטיסיה על הקירות היא של ששים ריבוא יוצאי מצרים. ואולי פרויד  הוא משה?

רבי יצחק  חנקין

מגיענים ומנודים ביקורת צינית  ואוניברסליות  תלושה

 

חנה ארנדט תיארה  את היהודי  אחרי  האמנציפציה  המגיען ומנודה. היא  קוראת לדגל  המנודים מרצון כמו ברנר לזר.  פרקים של קפקא נראים לה  כתיאורים מדוייקים של  המודים.  הציונים  קוראים ליצירת הוויה  נגדית לשני הטיפוסים הללו. הם קוראים ליצירת תשתית טריטוריאלית, פוליטית  וחברתית  שתתמודד עם המתח בין המגיען למנודה. יש כאן  סיכון מחושב להפוך לקהילת מנודים ולקהילת מגיענים.  אך יש  גם סיכוי לשרוט את המבנה  הנראה  כל  כך  גורלי.  גם  המנודה וגם המגיען יודעים את החרדה והשקר  המלווים את הטיפוסים  הללו. בשביל הציונים  ההתנסות באהבה במקום  שידוכין, בעשייה פוליטית במקום שתדלנות, של אמנות  במקום הזדהות  עם תרבות באשר  היא  רחוקה וזרה.

הניסיון לזרוק  באוקיאנוס של הזמן המלא חרדות אפוקליפטיות וציפיות  אסכטולוגיות מקום שירפא,  שיביא שיקולים  של המקום הספציפי ויתמודד עם  תלישות של אוניברסליות ריקה וביקורת צינית אך גם יגן על עצמו מפני פרובינציאליות ואלילות .

 

 

106

צילום ממקדש מאו טסה טונג לספר התורה  בסין.  מדוע היהודים עובדים עם סמרטוטים משום שהם מומחים  באיחוי,  בתפירה.  בתיקון.  אברהם מתקן  את  חורבות מגדל בבל. הוא בונה  את האחד  אחרי  הפיצול.  היהודים מתקנים ומאחדים.  כיצד  הגעת  ממהפכת התרבות הסינית ללימוד  תלמוד ?  המהפכה  התרבותית לא  ביקשה להשתלט על הייצור או  על השלטון. היא  ביקשה  אדם חדש.  לשבור  את התרבות הישנה.  המהפכנים חתכו בבשר  החי והעצוב  של החברה.  האפשרויות של  הניהיליזם התרבותי הן  רבות. האינטלקטואלים חשבו : מהפכה כזו מכוונת נגד  האיקונים של החברה.  לא שמנוחלב  כי היא  נבעה  מהאיקון הגדול  ביותר. אברהם הי מנתץ האלילים הגדול  הוא חיפש אחרי  האמת.  יכולת זו מתגלה  בספר יצירה: העולם נברא מאותיות.

בני לוי

 

ציון ופורים – שני הפתרונות היהודיים

 

בעולם לפי  שלום עליכם ממציאים קודם את התרופה  אחר  כך  את המחלה. את התשובה לפני השאלה. את התרופה לפני   המגפה.  כמו הלוויתן  שנברא בימי הבריאה  כדי שיוכל להציל את יונה. אמריקה  היא  מקלט שקדם לפוגרום. דלת זהב  שנסגרת  בפני הבאים היא  מגרש  המשחקים הנצחי למי שמותר לו לשחק יום אחד שנה. פורים  זהו חג לילדים כך אמריקה. היא  מאפשרת לאד  את העולם של  אבותינו בשביל העולם של ילדינו.

שתי אוטופיות  בנות  המאה  העשרים ציון הנשענת על עיקרון המשיח והוליווד הנשענת על עיקרון פורים.  המשיח הנדחה.  זוהי  האתיקה  של העולם  הלא שלם רווחה והצלה תבוא ממקום אחר.  באמריקה  אנו מאמינים כי הרווח וההצלה  יבואו ממקום  אחר.  אך גם שיום אחד  נשף המסיכות ואובדן הזיכרון יגבו מחיר.  אך אנו אוהבים את התיאטרון ואת הכוח של החלום.

סידרה  אזרחי.

 

מקום והבטחת מקום

יהודים ואינדיאנים חשים געגועים אל האדמה  ממנה  גורשו. בגלל הגירוש  האדמה  הופכת אוניברסלית. התורה נודדת האדמה  נשארת.  נושאים את התורה צמודה לגוף אך אין היא  שייכת לו. כמו טלפון סלולרי… המפגש  מעלה מחשבה. רק רב יהודי אמריקאי היה יכול לדמיין פגישה  כזו. בראי השתקפות, חזרה. זהו חוק השיבה. באמריקה  נבחרות ואשמה.  אנו כל בני האדם והחיות אין לנו מקום רק הבטחת מקום. הבטחת מקום  הנסמכת על נישול ממקום. אמריקה וישראל.

דרידה

 

המסורת היא  אותיות ולא חומה

108

פעם  שמע  האדם קול קורא לו לך לך  אל הארץ ומאז  הוא  נודד בין  הארצות ומחפש  לשווא את הארץ  המובטחת.  בניו  קיבלו את  הלוחות ועליהן חקוקות  אותיות. הם היו נושאי ארון הברית. הלוחות השבורים והלוחות החדשים הופקדו במקדש בקודש  בקודשים.  העיקר  הוא  מטות הנשיאה שניתן  עליהן להוביל את הלוחות השבורים והמתוקנים.  להסיע כשהמוטות נשברים מתחילה  האלילות.  האלילות היא  האיבון של מאמיניה.  האותיות יוצרות מצב  של כוננות מתמדת. נושאי הארון יחפשו מקום להניח אותו. נשים ילדים, אנשים ירצו תמיד ללכת עמו.  זוהי עלייה לרגל בה  כל אחד  חייב להראות את פניו.  יש  המנסים לשחרר את האדם מן האות ולהפוך את האבן ללבנה כדי לבנות חומות. החומות  נופלות תמיד ובני ישראל ממשיכים לצעוד.

דניאל אפשטיין.

עשרת השבטים  עלי יאסיף

ואשר ראית אותו מאסף אליו המון שלו, אלה  הם  עשרת השבטים אשר נשבו מארצם בימי המלך  הושע אשר נהג בשבי  שלמנאסר מלך אשור ויגלם מארצם אל עבר הנהר ויגלו לארץ אחרת, כי הם נועצו העצה  הזאת, לעזוב  המון גויים ולנסוע אל ארץ רחוקה אשר לא ישב  בה אדם מעולם, ךמען ישמרו שם את חוקותיהם אשר לא  שמרו  בארצם, ויבואו  במבואות נהר  פרת  הצרים, ויעש  להם העליון ניסים  ויעמיד מעיינות הנהר עד עוברם, ודרך רבה היתה לארץ ההיא מהלך שנה וחצי, ושם הארץ ההיא ארצארת ואשר נשארו מעמך נמצאים בגבול קורשי  (ארץ אחרת) עזרא הרביעי התחבר  קצת אחרי  החורבן.

 

יוסף ה' לי בן אחר (בראשית  ל' כ'ד) למה  קרא  לבנימין אחר? לומר  שהוא  אחר  לגלות, אמר  ר' יודא בר  סימון, לא למקום שגלו י'  שבטים גלה  שבט יהודה ובנימין. י'  השבטים גלו לפנים מנהר בסמבטיון ושבט יהודה ובנימין גלו והיו מפוזרין בכל הארצות… ושבט  אפריים וחצי שבט מנשה שם… והם  זעומי  נפש קהויי לב, בעלי סוסים, יכרתו לבם ולא יחוסו על אדם, ואין להם ממון כי אם שלל אויביהם והם גיבורי מלחמה א' לאלף, אבל שבט יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות, הוי בן אחר לגלות, דבר אחר : עושה  מעשים אחרים.

 

מדרש  בראשית רבתי, ימי הביניים

 

רומאנס אלכסנדר מוקדון  העברי

(אלכסנדר מוקדון וצבאו הגיעו לנהר  הסמבטיון ועברו אותו בשבת. המלך שולח את סופרו מנחם הסופר להיפגש עם עשרת השבטים)

 

ויהי כבוא מנחם הסופר אל היהודים וידבר  אליהם לשון עברי ויאמרו אליו, יהודי אתה ? ויאמר  להם כן. ויהי כשמעם כי הוא יהודי וייחר אפם מאד ויאמרו לו ואיך לא יראת  את אלוהי אבותיך ותעש הרע  בעיני ה' ותחלל את השבת. דע  כי בן מוות אתה. ויען להם מנחם ויאמר  להם אל ייחר  אפכם בי כי אימת  המלכות עלי והוצרכתי לעבור  המים ביום שבת, שאם לא  כן הייתי לבדי ונסתכנתי בחיות רעות את עצמי, ותורה אמרה  'רק הישמר לך ושמור נפשך מאד (דברים ד, ט') ואך  חכמינו אמרו ' אשר יעשה אותם וחי בהם ולא  שימות  בהם' ויאמרו לו שקר  דיברת… ואתה  צא מן הארץ כי בן מוות אתה כי חיללת שבתות ה' ללכת יותר מאלפיים אמה ויהי כשמוע מנחם הסופר ויתעצב אל לבו, ויאמר  לו המלך, מדוע פניך רעים היום? ויספר לו מנחם את כל הדברים האלה'.

 

מנחם התעצב כי הוא חש  כי הוא  חלק מצבא  אלכסנדר מוקדון הוא נטמע.

ויכוח בין תפישה  של הבדלות לבין תפישה  של חיים משותפים. עשרת השבטים בעד  העמדה  הראשונה.

 

בשנת 880 בקהילת קיירואן היא טוניס מופיע יהודי בשם אלדד לפי עדותו הגיע משבט דן ומסר  פרטים מלאי עניין מעשרת השבטים.  הלכה קדומה  עברית ארכאית והלכה  קדומה.

 

128 הונג  קונג

נולדתי בלונדון, גדלתי בה בגיל 19 נסעתי ללמוד  בברוקלין, הוסמכתי כרב  בבוסטון. אמי נולדה  בלונדון. אבי בסקוטלנד.  הוריהם מגרמניה.  אבי הגיע לסקוטלנד  כאסיר  בדכאו שהוחלף.  אשתי סבה נולד באמריקה בן למהגרים שבאו מרוסיה. חותני נולד   במחנה  עקורים בגרמניה.  המשפחה  היגרה  לטורונטו.  ההורים של אשתי היגרו  לדרום  אפריקה.  נסעתי להונג  קונג לנהל שם  תפילות לימים  הנוראים  ב1993. אחרי נישואי הגענו  להונג  קונג. גרנו שם חמש  שנים.  אחר  כך פתחנו בית חב'ד  בבייג'ין.  יש במקום  800 יהודים ועוד  3000 העוברים שם  לרגל עסקיהם. וכתיירים.  עתה יש לנו בית כנסת כששואלים אותי  אם אני אורתודוכס אני עונה  שאני יהודי חב'ד מתכוון  לכל יהודי למרות  שמקיימים בה  את כל ההלכה.  צריך להשתמש  בטכניקה  מודרנית. חב'ד מפרסמת חגים.  אני מחוייב להישאר כאן ולהדריך יהודים באשר  הם יהודים.  הרב שמעון פרוינדליק בסירתו  בהונג  קונג  דג  דגים. שקד

 

העולם הערבי שימר  את התרבות ההלניסטית עד  שהעביר אותה  לאירופה  הנוצרית בתרגומיו.  ליהודים חלק  במעבר הזה.

תפקיד  המחקר לחשוף  מעברים כלה.

להפעיל את החברה בכיוון של עימות והתייחסות

מחקר  מתבונן מבחוץ ומפעיל  כוחות מבפנים.

הגל  הנגדי לגל שפלט את היהודים שעקר אותם. 'היהודים  בודקים את החום  שבמים'.  האם  הריון הפליטה, ההקאה מיצה  את עצמו? האם  התיקון נעשה  על ידי  שבירת הכלים של הכירורגיה  ההיסטורית ?

ההיברידיות כאתגר, כפיתרון

תפישה מהותנית  קלה וא היסטורית.

להגיד  כי אנחנו  מחיים את  התרבות כתרבות היברידית

להימצא בארץ בגלות אשר  בחרנו לעצמנו.כמובלעת תרבותית הובסבאום קומוניסט , יהודי בריטי יהודי ארצות הגירה- מפגש והתנגשויות  בין תרבותיות.  היברידיות תרבותית  כאתגר וכפתרון. תפישה מהותנית,קלה א היסטורית להגיד  שאנו ממשיכים את תור  הזהב  בספרד – הגדרה  מהותנית

באימפריות  זהויות פלורליות מדינת הלאום הומוגנית.  קולוניאליזם הוליד  גם רצון לשחרור לאומי.

באימפריות  זהויות פלורליסטיות  במדינה  הלאומית הומוגניות

הקולוניאליזם הוליד  רצון לשחרור.

המעבר  בין  מסגרת אימפריאליות  כמו האוטונומיסטית  בממשל לממשל לאומי  שלא מקבל  תפישה  פלורלית של הציבור.

בעיות של חילון ומודרניזציה.

בשוואה  בין  עיתונות  בלאדינו  ובין זו של  היידיש.

להשוות את הקהילה  הצפון אפריקאית לבין הקהילה  הצרפתית של המהגרים  לקויבק

בניין חומות של  אנדוגמיה בש'ס  אחרי תקופה של פתיחות יחסית. שיבה  לשידוך אך שונה  ממה  שהיה  קודם.

ש'ס עובדיה מנסה לגבש   הלכה אחידה לקיבוץ הגלויות ולכונן את העדה המזרחית האחידה.  כור היתוך מפולג.

ירון צור

במאה  ה שמונה עשרה ליהודים  שותפות ביצירת שפות שונות  יהודו ערביות

היהודים היו ערבים. שלא  כמו קהילות היידיש ארצות המערב אירופה ושלא  כתרבויות הלאדינו.

הארינטליגנציה  היהודית  לא קראה  ערבית ספרותית.  שפה  זו היתה  השפה  הבינלאומית שח היהודים

שפת  הציונות מצד אחד והאורטודוקסיה  החרדית  יצרו מחדש שפה בינלאומית יהודית

 

האופציה  היהודית עותמאנית נוצרה  עם התיקונים בממלכה ב1839 תנזימט- קביעת חוקה לבית המלוכה הכוללת זכויות ליהודים

אליאנס : שפה משותפת  גבוהה חוצה  את הגבולות. אמנציפציה משפטית ואקולטוריזציה ואינטליגנציה תרבותית בריטניה, איטליה

בקיצוניות אלג'יר פחות בטוניס ופחות במרוקו. דגמים מוטציונים דגם הזהות  והאמנציפציה.

 

כעיראק יהודים המטפחים ערבית כשפת תרבות גבוהה.

זהות מודרניסטית יהודית ערבית. לא היתה מרכז תרבותי כלל אזורי

ההשכלה  העברית ושפת ההגנה  על הפצת העברית.

 

הציונים ביקשו ליצור  אלטרנטיבה שפה להשפעה  עיתונאית על המזרח.

רשת החינוך עברי מקבילה  לכי'ח

 

תרבות הדה קולוניזציה. הלאומיות עקרה  את היהודים ממקומם

הציונות  ניסתה להתערב בהגירה  הסטיכית של היהודים

 

טיהור הערבית  לא הושלם הוא  נכלא.

 

יהודה  שנהב

העדה  כמושג אנטי פוליטי.  עדות  המזרח אוריינטאליס ?

הקשר  בין מחיקה לסימון יהודי כשהוא לא יהודי  ערבי הוא  מזרחי.

נתן פינברג  על וועדת המיעוטים של חבר  הלאומים.

עם הקמת חבר  הלאומים היו שתי אפשרויות לכונן  אותו. הצרפתים הציעו הקמת כוח בינלאומי  שיוכל לכפות שלום. זה  היה צריך להיות ארגון  של הלאומים השונים. האנגלים והאמריקאים העדיפו  ארגון שהשיניים שלו  הם דעת הקהל. הביטוי  הפומבי  היוצר  לחצים  דמוקרטיים וזה  מה  שהתקבל. לצורך זה הוקמו וועדים התומכים  בחבר  הלאומים.  הוועדים היו של אומות ושל אירגונים וולונטאריים. בשלב  מסוים האומות לא  הסכימו כי  כל עמותה  תציע  הצעות. הם  הציעו שרק ממשלות . בסוף סוכמה  פשרה שכל  חבורת אוהדי חבר  האומות כולל של  קבוצות שאין להן  מדינה  יוכלו להציע  הצעות שיידונו על ידי  נציגי הממשלות. חבר  הלאומים לא  היה  רק דובר  הממשלות. היה לו טון מסוים ראייה מסוימת.  ארבע חברות שייצגו יהודים היו מיוצגים בו.לא היו  נציגויות של פולין, של יוון , של יוגוסלביה ולאטביה  כי חשבו כי יש להערך  במאבק פנימי  במדינות.  ב1926 הוקמה  נציגות של יהודי ארץ ישראל. יהודים, ארמנים ויוונים ויתרו על אגודה  בלחץ טורקיה. היתה  תביעה  לצרף ערבים ושהנציגות  תהיה  של ארץ ישראל אך הערבים לא  התארגנו לכך  והפרעות של 1929 מנעו מהגשמת העניין. בראש  הוועד הארץ ישראלי  עמדו דיזנגוף, אוסישקין ליאו מוצקין והמזכיר  היה פיינברג. ראש האגודות התומכות  בחבר  הלאומים  ראיסין קיבל בברכה את הנציגות היהודית ואף טען כי הרעיון בא מן הנבואה.אך לא הוסכם  על  אגודה משותפת של כל יהודי  העולם.

 

ועידת האגודות טיפלה  בשאלת  הנומרוס  קלאוזוס. הונגריה   שהקימה  מנגנון כזה  הודיעה  שהוא  זמני.

כשחבל הסאאר צורף לגרמניה  אחרי תום חמש עשרה  שנה אחרי שהמשאל הסתיים הם התחייבו לשנה   לא לפגוע בזכויות המיעוטים.

 

ב1930 הציעה  המשלחת הארגנטינית בעקבות המאורעות לזרז את מימוש ההבטחה  להקמת בית לאומי יהודי בעזרת מלווה של בריטניה תמורת מיסוי  יהודי  עולמי.  ההצעה  המפתיעה עברה כל מיני דיונים השתנתה ונמסה.

 

ב1938 הגיע לוועידה תזכיר  של  המשלחת  הפולנית.  לפי התזכיר השאלה  היהודית איננה  שאלת  מיעוטים היא  שאלה  בינלאומית.  פוליטית. ההיסטוריה היא היסטוריה  של אפלייה וגירוש  היהודים מארצות שונות. כולם נדחפו לפולין.  פולין לא יכולה  לשאת בעול הזה.  צריך לפתוח שערי פלשתינה

מקומות  דמויות מפעלים ארץ ישראלים

.

 

82

לשואה

האם עדות או ייצוג, דימוי או העדה. הוכחה. יש קירבה  בין המושגים אך אין הם מתיישבים זה  עם זה.  האם יש לנו זכות לעשות את זה או אולי חוה ?  אלו שחוו את הדבר לא יוכלו להעיד. הביאו לעדות את הפילוסוף או את המשורר. כשם שיש צידוק  לצעקה  כך יש צידוק לביטוי.

זיכרון השואה  כהנצחת היצר  הרצחני. האם הזדהות עם הדה הומניזציה.

ההבזק של האור  בתמונות הללו הוא  החשוב הוא  לא מפסיק  את התנועה.

 

בתקופת האמנציפציה  בשלבה  הרומנטי היהודי היה צריך להודיע  כי הוא מתנתק מהצד  הפוליטי. שהוא  נאמן  המולדת שקלטה אותו שהוא  דתי ולא  לאומי.  צד לאומי מערער על התשוקה להשתייך לחברה  הבורגנית הלאומית שקמה  בכל מקום ועל כל מקום.  קיום היסטוריה לאומית יערער  על רצון היהודים להשתלב  באומות המעניקות  אזרחות.

 

 

ישראל

עמ' 17

דרידה

פיתוח תמונות והתגלות הצילום ככתיבת אור (בעברית ככתיבת צל) פיתוח  מתוך חדר חושך והדרך החדשה ללא מתווך. איבוד  עוצמת ההתגלות. אני האור  האמת  החיים  (פוס)

 

המורה הרבי סמל הקהילה. סעודת  החסידים. שותים  ואוכלים את תורתו הלחם שהוא  הגוף הרבי שייך לכולם אך גם לגובה  האינסופי.מזכיר  את הסעודה  האחרונה. שלושת הדתות האברהמיות שייכות לטקס.  בעברית לפתח בשפות אחרות : להתגלות. (המעמד  התיאולוגי של הצילום  האנאלוגי

 

צפיפות הכובעים כאביזרי קודש. מעילים שחורים ומבט אינטנסיבי. הדיבור הוא בקצה לשונם, זהו הטעם שבפיהם. הכלים מכוונים למוקד אחד. אוירה  של דריכות, של ציפייה, של אמונה של אדיקות

 

עמ'18

זכר למעגל. ריקוד נשים. ריקוד גברים מתעלה במחיאות כפיים. מעגלי ריקוד המלווים את האא  שלסבי שסיימו את נדודיהם מסביב לעולם מספרד, לגרמניה ופראג. הגיעו לאוקראינה ועד מאה  שערים.  רוקדים כל הלילה לברך על הגאולה   (שעוד לא הגיעה)במנגינה  העוברת עד שפתי בנותי. הריקוד המפיץ אכסטזה, מלווה  את הנשמה  עם צאתה. כסוכה  הפתוחה לשמש ולכוכבים – הכל  זמני. המגינים על הנדידה. בהקדשה לסוכת דוד  הנופלת.  כמעגל הסובב שמיטה, שמיטת חובות . סוכת הרחם  אצל נשים.

מחיקת היחיד בים הזקנים והמלבוש  האחיד. הם יתמזגו בשחור  הלילה, עד כדי מחיקת העצמי.

מחיקה עצמית בבגדים  שעצרו מלכת מהאצולה  הפולנית של  המאה השמונה עשרה.  מעכלים את התרבות של  החברה  הסובבת ושומרים  עליה. היחיד  המתבטל בפני ההלכה.  זהו הקולקטיב הקדוש. שניים לבושים לבן. שמחה בשותפות האלוהי לא בעלייה  במעמד. במרכז מחיאות  הכפיים. סמכות הרבי האם בזכות  הגיל או הזקן? הוא  היחיד  המחייך. התלות באל גם  בחושך בעומקו אנו חיים.

 

הייתי רוצה  לאהוב  את התמונה מזכירה  את רמברנט עם האור  המגיע ממקור  לא ידוע המאיר  על הבגדים הנצחיים. כאן ביקור מחודש  בשטעטל של אמא.  אטאביזם  המשתלט על הפולחן. אין להיכנע  לגעגוע המתאבל לנוכח הקנאות המצטרפת אליו.  אחרי ששת  הימים האמונה בדחיית הגאולה הוחלפה  במשיחיות חרדה.  הם נאבקים על הנפש של דור  אבוד של רעבי אלוהים. מסתירים את הנשים מתכננים לפוצץ  את המסגד. ולהוריד  את  השלט  של  בן יהודה מחייה  העברית. אסגור  את הספר לפני שאתפתה. סידרה אזרחי

 

הפיתוי של זיהוי עם תמונה  הולנדית, א בגלל הנושא אלא  בגלל הצילום. הכתיבה  באור. חשש מהצפת האור.  שני רקדנים, שני אבות. אור  שמקורו לא ידוע מאיר  כאן ריכוז  אנשים ברצינות. כובד המבט מול הזוהר. המבט של האב הזקן. אני נזכר בחג מול הסוכות האלג'יריות על האדמה כאן הן נראו לי כסוכות שאיבדו את חסדן (בברוקלין) דרידה  התארח בריקוד חסידי  אליו הוזמן על ידי  הרוקדים. אשתו של דרידה ומיכל  גוברין  עמדו וצחקו. (למה  תחקה  מיכל ?)

 

20

 

עוברי אורח הטסים כאילו היו מלאכים. הלכה למאה  שערים בתשעה  באב כדי לשמוע את  בכיית הקהילה. אני מסתובבת כאן שנים בין  החנויות של הספרים המשעולים אני חשה  זרה  במלבושי  בין  הנשים.  הגברים אינם מסרבים לבקשתי לספרים אך תמיד  עושים זאת  כשמבטם  מופנה ממני. אבי גלוברמן היה כבר חילוני. סבי היה  חסיד  סקויר.  קשורים לצ'רנוביל . אני מבקשת לדעת היכן   חסידי  צ'רנוביל.  מעזרת  נשים אני שומעת את איכה.  זיהיתי את  הצלם  כחבר  קהילת  המקוננים. מיכל  גוברין

 

ירושלים  המלאה  קקופוניה  של מלחמה וקדושה. אך תמיד  מופתעת  על ידי השלג. מול פורים שהוא חג  התפוצות איכה  מועד  זיכרון לירושלים שנפלה העיר.  כאן פורים הופך לחג  רציני מלא  כעס ורגשי נקמה.. , מעלה  ריח של נקמה, זעם לא מעודן. אסתר  האנוסה  הראשונה  שנכנסת להיסטוריה  היהודית

סוד וכבוד יחד חג  שלא נכנס לשיקולי  הלכה. אפילו  המילה פור זרה. יהודי  גזל  סיפור תוצאה  של ניצחון  המכבים כאן משל של כוח, כוח סודי ישראל כאי בודד ובתוכו  האי  המבודד של  החרדים..התנגדות למדינה  היהודית והתנגדות במדינה  היהודית. ושל  המדינה   היהודית. כאן שיא  של  תרבות הגולה  : הגולה  בביתו.   דרידה

22תפוצה  בתוך תפוצה צאצא  ספרד ונאמן  ספרד. מזדהה  עם הארץ  שגירשה  אותו.  עם שפתה  ותרבותה גלות כפולה  מארץ ישראל ומספרד. פנייה  לקסטיליה. בתמונה  הבן של הנכד  של  בנווליד  שפתח את  בית הספר  של  כי'ח.בית הספר  של טטואן.

האם הוא  שריד  של  הקולוניאליזם  הצרפתי ? כי'ח ראתה  את תפקידה  הציויליזטורי להעניק  ליהודים אזרחות צרפתית.מצב  שפתח את  העימות  בין ערבים לבין  היהודים.  אין אלה  היהודים הרגילים  שמגיעים לאליס  איילנד.  הספרים  הצורפים, הפחחים. חי בהם זיכרון של מצור.  מדוע הודרו מהמונם של היהודים.  בצילום הוא רצה  להעניק לנו משהו אמיאל אלקלאי

 

92

1979 במאה  שערים. הספינקר  רבה. האם ויתרו על  המודרניות בשביל הקדוש? אנו  קונים תמונות קדושות. הזקנים מעידים על חסידות. יהדות נוסטלגית.  במרכזה  רומנטיזציה  של יהדות של המאה השמונה  עשרה.  יהודים אמריקאים בשפע. הם יכולים לחיות כשם שירצו.  הקשר  שלהם למסורת הם דימויים של מה  שלא  היה  מעולם.  מה  מחייב  אותנו לחשוב   שלקודש יש פרצוף? דיוקן.  דימויים  קבועים  בנו. אנו נמשכים לדימוי של  החכם הזקן. סנטה  קלאוס  היה יכוטל להתקבל  אצלנו כקדוש  יהודי. לא תעשה לך פסל או מסיכה.  יוליוס לסטר

אנו רואים אותם כקדושים אך הם יודעים לירוק ולזרוק אבנים לדידם עצם קיום מדינת ישראל היא  חילול השם.קידום בואו של המשיח. משיח שקר. שטיינר

הרב יודע להשען אחורנית. דבר  שבו איננו מאמינים.  אנחנו חושבים  כי השענות על העבר  היא  נסיגה.שקיעה. המקל בה  למנוע שאדם יוכל להיות בין שתי נשים.  לפי השולחן ערוך.  הנוסטלגיה  היהודית מודרכת  על ידי  האמונה  בחלל הריק.  יצנו עולם של  צורות אפלטניות בו יש רק צורה  אחת  להיות יהודי. יהודים חסידים אלו אינם אנחנו. הם נשענים לאחור ואנו  קדימה.אנו יכולים  לדמיין יהודים כמי שאנחנו לא  רוצים להיות.  אם  התמונות  של ברנר ישחררו אותנו מהצורך לבטא מודל אחד  של יהודי? בלנשארד

 

 

אתיופיה

30

הדרך  לציון  עוברת  במדבר  בזנזיבר.  מחפש  אותו של כניעה לבנה  מתחת לעור  השחור.אתם צריכים להוכיח  שהדת  היהודית  היא  דת של  לבנים.  אמרו לי משהו  על  תבונה  אירופית על ורשה, ואודיסה, על ברלין ורומא.  אמרו משהו על אירופה  על  אוזביץ.  שטרית

פגשתי אותה לראשונה  בהרי  סימנס אחר  כך  במדינת ישראל.  בגלות כועסת  גם בישראל.  עזבתי כדי להגיע הביתה ונכונה לי השפלה.

סרבו לה  בית נידה. את זה צילמתי באתיופיה, שם  הנוהג נשאר כיחיד  בעולם היהודי.  לגלות  בתקופת  הנידה.  בישראל  רואים  אותנו   קודם כשחורים ואחר  כך  כיהודים.  מלאה  ספקות וערעורים . מגמגמת ומבקשת לעבור לאמהרית שאני לא מבין.  יש  שחורים הטוענים  כי  היהדוך נגנבה   ידי  הלבנים.  הרי היהדות נולדה  במצריים.  ייתכן כי  היא  בעצם  דת  אפריקאית.  אך את יהדותם של יהודי  אתיופיה שללו. רק ב1975 ניתן פסק  הלכה  המכיר  ביהדותם.

 

בעת מבצע משה  הייתי  גאה להיות יהודי ושחור. אני זוכר  את פניהם של העולים  המחייכים בהגיעם ארצה לארץ חלומותיהם. האם יהודי  הוא  זה  שנולד  לאם יהודיה ולא  יודע  על יהדותו דבר ?  או אולי זה  שחינך את ניו לחיות כיהודי  למרות שאינו יודע תלמוד.

רב  המצטלמים אדישים למצלמה  .ואולי הם רואים את  המשיח והוא  שחור.

בישראל אין אלוהים אין  מכבדים את ההורים . הזקנים נחשבים לילדים. הילדים והנשים חזקים מן הגברים. אתיופיה  היה  בית נידה. להולדת הבן שהו בו  ארבעים יום להולדת הבת  שמונים יום. העולים מרוסיה  הביאו כלבים וחתולים. אנחנו הבאנו  ספרי תורה והם מקבלים את מה  שאנחנו לא מקבלים.  הם תבעו מאתנו לעבור  גיור. ראיון עם אנטש ברוק  על יד צבי בקרמן.

גרמניה

 

70

משפחה  של רדיקלים גרמנים שגלתה לצרפת  עם עלות הנאצים  לשלטון. נסיעה לארצות הברית. לאבא  חנות ספרים רדיקלית  בתחנת הרכבת  התחתית  בניו יורק. בראשית  שנות החמישים  עם  וועדת מק קארתי ועם  קריאתה  של מזרח  גרמניה לשוב  ולבנות את המולדת  חוזרת המשפחה לגרמניה  המזרחית. לייפציג הרוסה. מכונת התעמולה וברחוב מגייסים את כולם להתנגדות לנאצים. הכל הופכים לפרטיזנים.  יהודים מסורתיים  שנותרו  במקום מקיימים חיים המבוססים על  געגועים למסורת.  מולם יהודים אידיאליסטים  שהשתלבו בשלטון.  דור הבנים שלהם החלו להתעניין ביהדותם.  כך גם אירנה רונגר. נפגשה  עם צאצא אורתודוכסי של יהדות פולין. הוא ידע.  היה לו ברמצווה. החברים  החלו ללמוד  דקדוק.   אירנה התמחתה  בגעפילטע פיש. העיסוק בזקנים הביא  אותה לארצות  הברית. בגרמניה  הכל התפרש  כפוליטי בגיל 18 ביקשה להיות חברת מפלגה. לא  התקבלה.  גייס אותה  השירות  החשאי. הייתי גאה על כך.  ב1980 נפרדנו. הבינה  שבעידן הגלסנוסט צריך משהו אחר.  הכל היה משותק והסטזי היה חלק מהשיתוק.  כעיתונאית  נתקלה בבעיות צפתה  בסרטים על השואה. הזהות הפכה  לאתגר. הגיעה עזרה מחב'ד התחילה ללמוד . הקשר עם גרמניה  המערבית נשאר מורכב.  לא היתה מכוונת לצרכנות.  עם נפילת  החומה  החלו חיים חדשים.  היינו זקוקים לבית חב'ד. היתה שריד של המשטרה  החשאית, של השואה, של מורדי הגיטאות.  רבים מהיהודים  הצעירים חשדו אך באו.  היתה לאזרחית ברלין ושם מנהלת את  המרכז  היהודי.

 

יהדות גרמניה

הקושי : גרמניה לא היתה  קיימת  כמדינה עד  1871

האם מדובר על דוברי הגרמנית ? אוסטריה, מורביה פרוסיה

 

יהדות גרמניה  עתיקה יש אומרים מבית שני אך  במאה הרביעית כבר יש מסמכים.

תקופות של פוגרומים, קידוש השם התאבדויות   המוניות למען הדת

חסידות אשכנז

יהודי חסות ויהודי סתם

במאה  הארבע עשרה  במגפת האבעבועות השחורות שיא בהתנכלויות ליהודים.

קליטת  יהודים מספרד ופורטוגל

 

• אמנציפציה ליהודים
• פרידריך הגדול ונפוליאון

חברה לחקר  היהדות  גרץ היינה

מנדלסון וויזל

גטה ללא ילדים  האמנות לשם אמנות הרמן הסה האמנות האינסטרומנטאלית  ברטולד ברכט

500.000 יהודים בגרמניה

רעיון הבילדונג כרעיון של האמנציפציה : קידום ובדידות רומנטיקה משחררת ומדכאת.

11% פרסי נובל יהודים  9% יהדות גרמניה

תנועת הנוער הונדרפוגל  בלאו וויס ראשית האנטישמיות  הרומנטית

100.000 חיילים בצבא גרמניה 12.000 נפלו במלחמה.

פאציפיזם יהודי : שולם ולנדאור

המהפכה הסוציאליסטית של  איזנר ולנדאור

 

רתנאו והלאומנות הגרמנית

אינשטיין וקורט  בלומנפלד מבקשים מרתנאו לא לקבל על עצמו את התפקיד של  בכיר  בממשלה.

לו הייתי בדאונינג סטריט לא  הייתי מלתלבט

רצח רתנאו 1924

 

משברים  כלכליים וסוציאליזם רופסני. הקומוניזם הלוחם והמתבדל

שאלות   אנאכרוניסטיות מה תפקיד  של יהודי גרמניה  בהשמדתם

ביקורת עצמית וחטא  כלפי  הקרבנות  כאילו הצדקת הרצח

האם אי  תלונה  של היהודים היא  האשמתם?

30 לינואר מינוי היטלר

1935 חוקי הגזע חוקי נירמברג

נובמבר 1938 שאלת היהודים נכנסת לשלב  הסופי

 

בגרמניה ערב המלחמה יחד  עם צ'כיה ובוהמיה 330000 יהודים

185.000 ברייך הישן

הצורך להשאיר יהודים כסמל לנוכחות האוייב

 

בגרמניה   התהליך של  הדרת היהודים וכניסה לחיסול היה תהליך ארוך של  כמו במזרח אירופה

לוונטאל : מלחמה  אשר  יעדה הוא השמדת היהודים כולם  היא מטרתו הברורה  של המשטר הגרמני 1939

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

'להוציא  ליהודים את החשק  לחיות בגרמניה'

 

1933 חוק להשבת הפקידות על כנה (גירוש  היהודים מהמנגנון הפקידותי של גרמניה)

אסור להניף על בתי יהודים דגל גרמני 1935

ביטול האזרחות.

איסור נישואין מעורבים. חמישית מהזוגות  המעורבים נפרדו.

הדרת היהודים ממערכת הסעד. הביטוחים  הסוציאלים  שהופקדו  בקופת המדינה הוחרמו

איסור להיכנס לתיאטרונים, בתי קולנוע, מוזיאונים, גני  שעשועים מגרשי ספורט, ורחובות מרכזיים בהם  שוהים חברי מפלגה

מכירת בתי העסק לגרמנים 'מרצון'

איסור על מכירת רכבים פרטיים. 'ליהודים אין  מה לחפש  בגרמניה מאחורי ההגה' דצמבר 1938

כדי למנוע  התאבדויות נאסר  על היהודים להחזיק נשק

שלשה שבועות מאסר על החזקת סיף ספורט

הקמת בתי יהודים  (לא גיטאות)

מכתבים לבתים של יהודים  שנכלאו  מחנות אחרי ליל הבדולח : בעלך נפטר עקב שבץ לב, אנו שולחים לך את האפר. תשלום דמי הדואר 3 מארק וחצי.

שינוי השמות ושמות המשפחה על כל שם  ישראל ושרה

רשימת שמות מוגבלת

רק בבתי הקברות היהודים ניתן היה  ליהודים קטנים לשחק

המתת נכים יהודים בגאז 5000 יהודים ותביעת כסף עבורם בחשבונות פיקטיבים על טיפול בהם

איסור לקניית  סבון , סבון גילוח כדי  שיהיו אוסטיודן בעלי זקן ולא נקיים… היהודים מצטווים למסור  את מכונות הגילוח  שלהם, מסרקים  לא משומשים

איסור  לשוט בספינות קיטור על האלבה

מניעת עישון מיהודים

עיקול מכונות כתיבה ומכונות חישוב

איסור  שימוש  בטלפון ציבורי

חובה  על יהודים לתרום  פרוות לחיילים 'עקרות בית פשוטות לבשו  פתאום מעילי  פרווה, סחרו בקפה ובתכשיטים: הגרמנים מוכרים את  שכניהם היהודים'

איסור מכירת עוגות ליהודים ולפולנים

חובה למסור  חיות מחמד

על הקהילה לקנות  כוכבים צהובים ולחלק ליהודים (יהודי גרמניה  שהגיעו על הגיטאות במזרח  סירבו להחליף את מגיני הדוד  שלהם עם אלו של  יהודי פולין. עימותים בין יהודי גרמניה ויהודי פולין בגיטאות.

מסירת  דירות  של יהודים לאזרחים  שבתיהם הופצצו

בספר הטלפונים נרשמו כל השמות היהודים  כיהודים

מורים  שגורשו  ביקשו  שיתנו להם לקחת עמם עוד ציוד- ספרי לימוד

הפיכת ההכשרות  למחנות עבודת כפייה

בעבודת דוקטורט להפריד בין רשימה ביבליוגרפית של יהודים לזו של לא יהודים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד לפני  שמתקרר המת  לוקחים לו את הבגדים

 

מאוקטובר 1941 ועד קיץ 1943  3000- 4000 איבדו את עצמם לדעת רבע מן הנפטרים  בסוף התקופה  75%

מכתב  פרידה טיפוסי : 'שנינו איננו צעירים ובריאים די הצורך כדי לעמוד  בחיים  לי כל טיפול, בלי מזון, בקור ובטינופת, כלואים עם אנשים וסובלים  מטיפול ברוטאלי'

מי שלא  הצליח להתאבד  נשלח לבית חולים ומשם  לאושוויץ

הגירה יהודית מגרמניה  נמשכה עד 1941  25.500

6000 הגרו לפורטוגל, 1500 לפלשתינה  כמעפילים 4000 לספרד

30.000 נרשמו להגירה והממשלה  נתנה 500  זכויות הגירה. זה היה מלכודת

הסוכנות העניקה  סרטיפיקאטים  לאנשים ממזרח אירופה ולא ליהודי גרמניה

הסתייגות אסתטית מהאלימות ואבדן רכוש לקהילת העם וחשש  שמי ששרף  בתי כנסת ישרוף גם כנסיות

סוף האירגונים היהודיים כמו ההסתדרות  הציונית איגוד מרכזי של  גרמנים  בני דת משה

 

 

מרווח הפעולה  של  הנהגת יהודי  גרמניה בין תקווה  כורח  עמידה  ומשתפיות

 

המדיניות הגרמנית : גירוש יהודי גרמניה למזרח  אירופה וארשה, מינסק (18.500)

טרזיינשטאט  גיטו לזקנים מ1942 רוב  יהודי גרמניה   במחנה

 

, לודז' ריגה וקובנה (בקובנה  נשלחו ישר  אל מותם) בסוף המלחמה הגיעו יהודי מזרח  אירופה  לגרמניה בצעדות מוות.  מגרמניה ריקה   מיהודים חזרה גרמניה להתמלא  ביהודים.ברגן בלזן מחנה  שבויים לתורך  החלפת  שבויים הופך למחנה 60.000 עם השחרור  35000 שרדו את המחנה

התכנית  ליישוב היהודים  במדגסקר וויכוח בין משרד  החוץ   לגסטאפו על  סמכויות לפתור את בעיית היהודים

גירוש יהודים מגרמניה לדרום צרפת

7000 צוללנים צוללות היו בברלין 1500  הצליחו לשרוד

מאשימים את היהודים בכניעה ושוכחים עד  כמה  המעצמות נכנעו – אחרי וועידת אוויאן

 

 

כליאת יהודים  במחנות עבודה לשכות העבודה  דאגו למניעת אבטלה יהודית הצבת היהודים  בגדודי עבודה סלילת כבישים סכרים וכריית תעלות 20.000  עובדי  כפייה

 

אניות שיצאו פרטית את גרמניה   קאפ ארקונה 25  נוסעים שחזרו להמבורג כי לא  היו להם אשרות

רצון להמריץ את יהודי  גרמניה  לעזוב  את גרמניה ועם הכיבוש של אוסטריה וצ'כוסלובקיה

 

9 לנובמבר ליל  הבדולח  הפוגרום

30 לינואר  1939  היטלר : שיעזוב  היהודי האחרון  את  גרמניה

30 בנובמבר 30.000 היהודים  שנעצרו ישוחררו רק  אם יהגרו

מחנות הריכוז מחנות לתיעול הגירה מהאימפריה

מהפוגרום עד פרוץ המלחמה מ300.000 ל185.0 60% נשים

כך פחתו גם בצ'כוסלובקיה ובדנציג אחרי פוגרום

 

130.000 יהודי גרמניה  היגרו לארצות הברית (על חמישה  מיליונים)16% אקדמאים יותר משליש מהאקדמאים שיתצאו מגרמניה הגיעו לארצות הברית

60.000 לארץ ישראל (על 450.000) פחות מעשרה  אחוז מהאקדמאים הגיעו ארצה

60.000 בדרום אמריקה

30.000 בארגנטינה

 

על יהדות המזרח

טקסט של  בית הספר  הריאלי  בחיפה  של קורות  היהודים. המזרחיים מופיעים בו  ככאלה  שנעצרו  במהלך הזמן. פוסחים  על חלליהם. כתב הורוביץ איש  השומר  הצעיר.  כיצד  היינו  היום אם לא  הצילו  אותנו  מהרי  האטלס.  מהעדר  ההומניזם של הערבים.  שלום  שטרית.

 

הקושי  שבהגדרת יהדות המזרח. האם זו היהדות שהיתה  תחת  שלטון מוסלמי (מה  עם

אתיופיה ?)האם זו הנמצאת מזרח ליהדות אירופה ( מה  עם יהדות צפון אפריקה ?) האם מדינות  שהיו תחת  שלטון קולוניאלי

 

הגדרהגדרה עממית.  עם גרעינים  אידיאולוגים  שליליים.

ספרד, תפוצת הספרדים  באמריקה.

אל נקבע  את תודעת  ההזנחה.

האם היא מורשת  בלבד ? תודעה  שמרנית ?  לפי זה  היא נגד  שחרור  האשה, נגד  מודרניזציה, ציונית. כל הגדרה כזו  תעורר מחלוקת  מה  עם האשה  היהודית השמרנית  והצדקנית  בה  האמנו? יש לעסוק לא  רק  בשאלת  המורשת אלא  במסורת נטישת  המורשת.

'לנו יש מורשת להם יש  היסטוריה. '

 

הסיפר  על יהדות אירופה  הוכן על ידי  אנשי חכמת ישראל.  ההיסטוריות היתה  אמצעי כדי לאבד  את ההיסטוריה  העצמית של  היהודים ולתת להם  כרטיס  כניסה  להיסטוריה  הכללית, של האומות.

לעבור מפרק הסיפור  לפרק הזכויות  האנושיות.

במדינות מחוץ למעגל של חכמת ישראל לא  היתה  תקווה להגיע לכך. הן גם לא  ראו צורך להכין לכך  ציוד מתאים.

הזדהות עם השלטון  הקולוניאלי.

תפישת התרבות העילית של הכובשים אל מול  התרבות  'המפגרת'

מדיניות  של פלורליזם תרבותי ועזיבת כור ההיתוך

מעמד יהודי  ארצות ערב 'כיסאות  שמורים'.

היסטוריה   חברתית, כלכלית,  מגדרית  וכלכלית  משנה  את ההיסטוריוגרפיה

 

המזרח פסיפס ולא  אחיד.

קהילה  קרועה של ירון צור

 

סמית : בין מיעוט טריטוריאלי לבין מיעוטים פזורים. מיעוטים  טריטוריאלים . תודעה  אתנית נודדת ויש לה  עליות וירידות  מיעוטים  יהודיים הופכים על ידי  הלאומיות לתנועה  אתנית קשרים חיים תרבותיים וכלכליים קודמים אך יודעים עליות וירידות.

 

הלל בן ששון ראיית ההיסטוריון  כמי שחובתו  לספר  את הסיפור ההיסטורי מחדש כל הזמן, לפחות אחד הגורמים  לצורך זה  היא  המדינה, כדברי הגל, אותו מוצד  ויוצר  של ההיסטוריה  שכל הזמן מאיימת  לשבש אותה בנוגע לציונות כגורם המשבש את ההיסטוריה  היהודית בן ששון אומר  דברים ברורים מאד.

 

כאשר אתה  בודק את הדברים  במהלכם , בתמונתם, כמו שהתוו  אתה  רואה שאחד  הדברים שקבעו  בציונות, ואיני חושב  שהוא יחדל לקבוע, הוא  הרצון להתעלם מהפסיפס  היהודי ולראותאת האומה  המודרנית  כבניין בנוי עדי  עד על מסד  אירופי בחינת צוק  סלע  של  המפעל הציוני שראשוני בוניו  לא ידעו כי הוא  פסיפס

 

פסיפס  ותמונה  הגמונית יכול להיות אותו דבר ממרחק שונה

אך הלל בן ששון מבקש כי הפסיפס לא  יהפוך ואסןר  שהוא יהפוך לתמונה  אחידה. תמונה  אחידה  משמעותה  מאבק  על  הגמוניה.  הרב גוניות כמעורבות חלקית, בדרך, כנטייה  לחולשה. אם אני מהפכן אני צריך לחתור לטוטאליות. אם אני ליברל אני חייב לפרק  הכל לבדידים. להנות  מהעובדה  שהם  בדידים הפותרים אותי  מאחריות.  אם אני  מהפכן אני חייב לראות בזולת מכשיר ולהפוך עצמי למכשיר. אם אני ליברל אני עוצם את עיני מלראות.  אני רק  מצהיר  כל הזמן כי אינני יכול לקחת אחריות.

 

האם יכולה  להיות ראייה  מעורבת, מחפשת ראייה  כוללת מחוייבת לחתור  אליה. מניחה  כי אינני יכול להשיג אותה  ועל כן עלי  להיות ענו.

פנייה  לעדות המזרח היא  אמירה  ברורה כי הציונות, המדינה  אינן  תשובה יהדותית, תשובה לחידת הרוח היא  יצירת  מפגש הכרחי  מתחדש השואל את השאלות מנקודת מוצא  אחרת.

תגובה ללאומיות ולטוטאליטריות

תגובה  ללאומיות  ולקולוניאליזם.

 

אורי ש' כהן

 

חיתוך הדברים  בתרבות  וחיטובם לא  רק  בדפוסים של ליכוד  עם, לא רק  כפתרון של ליכוד  המשברים והכנסתם לתוך  הרצף אלא  ביחס  אל מסורת כאל מרכיב חי  בתרבותנו  המודרנית. כאשר  אני נמצא בעולם  שבו דפוסי  המסורת הפכו לנוש  של מחלוקת  אקטואלית הרי השאלה  של היחס למורשת מזה ואל אלה  שמרדן בה מזה היא  שאלה  נוקבת  .

 

הויכוח יוצר מצב  שבו ההיסטוריה  הופכת לכלי פוליטי כוללת  בתוכה  קווי שבר בלתי פתורים.

 

התרבות הלאומית שלנו עוד  לא  נוצרה ואולי  גם לא יכולה להיווצר 'מורשת יהדות המזרח היא פירוק של ההיסטוריה  היהודית והלאמתה.

 

תפקידו של ההיסטוריון לא לחשוף את הפסיפס, להשלים את המצרף  אלא לדעת  ולשאוף להרכיבו'  נרטיב   מבוזר, אסתטי, רואה אבן לעצמה

 

אין לנשמתכם  אפילו מלאך אחד, ואף השטנים שלה זקוקים לעזרתם של סיכיאטרים כדי שיהיו מוחשיים. נמצא, שהשאלות העומדות לפנינו, לפני כולנו,  הן איך באים  אל  הכוחות שמאחורי המנהג, איך מגיעים אל עולמות הרוח שבנו אותו… לא  מתוך גאווה  האומרת : תודה לאל  אני דוקטור ולא לצורך עצמי אני פונה  אליכם, אף לא  להבינם; אלא כך טוב לצעירים ולהמונים.

 

יש להכיר ולדעת שאנו פסיפס. לא  אבן אחת, לא צרור  אבנים מתנגשות. את הפסיפס  בונים כאשר  מסתתים  את האבנים, אבל את האבנים אין מסתתים על ידי כך ששמים אבן על גבי אבנים.  בונים  אותו בשיבוץ ובתיאום יחד, שהגוונים והצורות  יהיו מכלול נאה יחד.  במערכת של תרבותינו עולה  גם השאלה של  מה  שהוא בשבילי אותה  בנייה  הרסנית, אחדויות מפלגתיות של ספרדיות אשכנזיות… השאלה ביסודה מבחינה  קיומית היא  אחרת; איך נערוך את  הפסיפס  שלנו.

 

מן החלוציות  החדשה ומן  המסירות הישנה. יחד יארג האריג  השלם וישובץ  הפסיפס  היפה. הזכרתי חוטים שונים ומשונים, שאכן רק מהם יחד נוכל לשזור תרבות אחת. אף היא תהיה מלאת ניגודים,  אף היא תהיה מלאת מתחים. שלווה  יש רק  בבית הקברות.97

 

ברנאי על האסכולה  הירושלמית

 

בין כור  היתוך לבין פלגנות.

אטינגר  היה  בעד כור  היתוך ולא בעד פלורליזם תרבותי.

לכן צריכים להיות יורמים ואורים ולא  קלמנים וזלמנים וגם לא  סעדיות  וזכריות.  תסלחו לי  זאת תהיה  תרבותנו.

 

תולדות  היהודים בארצות האיסלאם בעריכת  שמואל  אטינגר.

 

האם  'אחדות בתהליכים' הם גיוון בתוכן?

הסיפר  הציוני של קורות  היהודים בארצות האסלאם מדגיש  את ארעיותה  של הקהילה?

 

סטילמן מול אטינגר מביא יותר מקורות ערביים ואנגליים אטינגר מקורות יהודיים.

 

הקשר בין חכמת ישראל למחקר  האוריינטאליסטי הגרמני. כולל בו  רצון להדגיש  את האירופאיות של  הסיפור  היהודי. חכמת  ישראל  הדגישה  את  מקומה  של יהדות  ספרד 'תור הזהב' העומד  בשנים אלו בביקורת.

 

שני תחומים זכו למחקר  של האסכולה  הירושלמית  : הנידחים והמשיחיות. המשיחי לא בא רק כנושא של יהודי  המזרח.

 

הפענוח של  השבתאות הפך להיות הפענוח של הציונות.

התהליך הדיאלקטי שאותו סימן דינור. גרשום שלום על נתן העזתי :

גרשום שלום  על נתן העזתי וקליפתו שהיא ישו הנוצרי שהוא  צריך לתקן

'יש משהו גדול בהתרוממות זו שבהעזה, שאינה מסכימה  שה'אבודים' של ההיסטוריה  היהודית יהיו אבודים לעולם. ובדבריו של נתן העזתי כרוך דבר זה בוודאי  במחשבה מרחיקה לכת יותר לאמור : אין אבודים בכלל והכל עתיד לחזור  אל הקדושה'  שבתאי צבי 232

 

זאב יעבץ : הערבי  משמר  היסטורי יש בו כדי  למסור  דרישת שלום חיה ואותנטית מן העבר הרחוק  ומן הארות העברים לדורותיהם'.

 

מלחמת הבלקן  

 

הגדה  של פליטים, ההגדה של המלחמה  הגדה  דה לה  גרה

מה   נשתנה  השנה  מכל השנים ? שבכל  שנה  מישהו מחריב  כפר, אחד  הורס  עיירה עד  היסוד והאחרים  משליכים פצצות, השנה  הזאת כולה  פצצות. השנה  הזאת כולה פגזים  עצומים.

 

אילו פרצה מלחמה ולא  היו טובחים כל כך הרבה  אנשים – דיינו

אילו היו טובחים  כל כך הרבה  אנשים ולא שודדים את רכושנו  דיינו!

אילו היו שודדים את רכושנו ולא מותירים  יתומים רבים – דיינו!

בהגדת הפליטים

אילו היתה  מגיעה  החולירע ולא  הייתה  מתחוללת  המלחמה – דיינו

אילו  התחוללה המלחמה ולא היינו נמלטים מן האוייב דיינו!

 

בהגדה  ארצות הבלקן תופשות  את מקום  פרעה.

יהודי טורקיה  משווים  את  ארצות הבלקן לפרעה

 

מלחמת  הבלקן  מלחמה טוטאלית ראשונה  בה  רוצחים  אוכלוסיה כחלק מן המלחמה.

לא ברור  כמה  יהודים  גויסו לצבא  העותמני.  הגיוס  אמנם היה   כללי אך קשה  היה  לאימפריה להביא  את האנשים  לחזית ועל כן  הצבא  התפורר

בצבא הבולגרי 4200 חיילים יהודים מתוך 45.000 יהודים בבולגריה

700 יהודים  בצבא  הסרבי

400  בצבא  היווני

בעתונות  פורסמו  שמות של  שבויים ארגונים פילנטרופיים עסקו  באיתור  שבויים יהודים בכל  הצבאות ועזרו להם.

שיר  של טשרניחובסקי  על 'בין מצרים' – תמונה  מקדימה  של מלחמת העולם הראשונה.

 

האימפריה  העותמאנית

 

חוקי האימפריה  הטורקית  השתנו מ1839 בעקב לחץ של המעצמות במיוחד  במה  שנוגע לזכויות של   המיעוטים הדימי. ניסיון להפוך את המדינה  למדינה  מאורגנת כמו במערב. צנטרליזם והפקעת הסמכות  ממערכות מקומיות. גם הורדת  סמכות של  מערכות דתיות מקומיות.   כופר שירות  צבאי.  בין הגורמים  לתחילת  הגירה  יהודית.

האם כניסה להיסטוריה היא  שבירת  הרצף ? האם לא יכול לעבור מסבילות לפעילות ? האם  שתי אפשרויות קיימות או התפתחות או שבירה.  האם שבירה  היא תהליך מתמשך כפרידה  נצחית מהרחם או

יהדות  ספרד מתקופת אדריאנוס ועד  גירוש  ספרד. ב1492. חמש מאות  שנים לא נמחקות. היהודים  כתבו את הספרות  המשפטית  הספרדית.  את ההיסטוריה  של  ספרד. הם  כתבו  ספרדית ולא  בלאטינית.  הם ייסדו את  הספרדית  כשפה  כתובה.  המעבר  של תרבות ספרד  לרנסנס על ידי פרננדו  רוחאס.  סלסטינה טרגיקומדיה 'השבט המקרי'. הם הביאו את תרבות  העיר. הכל חולף, יופי, כוח אהבה וחיים. היהודים  שנדדו מספרד  שמרו אותה. ב1990 פתחו את שערי  ספרד  ליהודים 'גירשת  אותנו  כאם חורגת ואנו נשארנו נאמנים לשפתך'  מקום בו נקברה  רוחנו מאיסטנבול ועד  קרקס שמרנו על זהותנו  מסאלוניקי לניו יורק, מסרייבו לריו  דה  ז'נירו. הפכנו את  התפוצה  לפגישה  מחודשת

קרלוס  פואנטס.

הציונות במזרח איננה  רק  הענות למסורת. יש בה  גם ענייני פוליטיקה.  (היום הכח הוא  של המיתוס  המשחרר אותה  מפוליטיקה כי  לא מאמינים לפוליטיקה. ההתחלה היתה ניסיון לשמר יהדות  כדי להצביע  על ניתוקה  מהפוליטיקה ומהמודרנה. היסטוריוגרפית  בורקס לא  מספיקה.  לא רק קאלישר משיחי אלא גם מארקו ברוך.

הציונות  היתה  תנועה  אנטי ממסדית נגד  התלות בגבירים ובהשכלה הרודה של  המערב.  בעד תפישה של עתיד.של קשר  בין קהילתי.

 

במזרח היה  תהליך של מודרניזציה חינוך הגיע  מבחוץ אך גם נבע מבפנים.

 

לכי'ח  138 בתי ספר ב66 ערים ב10 מדינות.  3 תלמודי תורה 2מוסדות לרבנים  2בתי ספר  חקלאיים.

 

עזרה (גרמנית) אגודת אחים (אנגלית).

 

ההשכלה  היתה  עניין של יחידים ולא  של קהילה  כי היא לא  קבעה  את  מעמד  היהודים.  יש עיתונות.

ציונות  מהמזרח אלקלעי, עליות מזרחיות בשולי האימפריה, עולי המגרב ביפו בחיפה.

עלייה  המונית אחרי  קום המדינה.

 

תהליכים מקבילים למתרחש  במערב אירופה ובוודאי  במזרחה.  תופעות החורגות  מתפישה משיחית.

יהדות תחת אימפריות:

בריטניה גיברלטר, הודו שלטון בעקיפין 1757 הודו ישירות 1858 מצרים מ1882  באיזור השלטון הבריטי   זכויות ליהודים.

רוסיה: קרימצ'אקים 1783 גרוזיה 1801, מזרח קווקז  1832

יהדות בוכרה 1864

אנטישמיות כמדיניות

 

צרפת אלג'יריה  1830

תוניסיה 1881

מרוקו 1912

 

סוריה ולבנון 1920 עקרונית ליהודים זכויות אישיות אך ביטול  סמכויות לקהילה.

איטליה  : לוב 1913

באימפריה  העותמאנית   שליש מיהודי ספרד מעמד של ד'ימי אך עם קהילה  חזקה. שוויון זכויות למיעוטים 1839 להלכה 1856 למעשה בתי משפט משותפים ליהודים ולמוסלמים. 1908 חופש לפעילות פוליטית.  1923 תמורות בחוק  התורכי כבר לא האימפריאלי דמוקרטיה חוקתית חילונית. זכויות לאומיות  בחינוך יחד  עם רצון להלאמת  החינוך. פיקוח המדינה  על מוסדות קהילתיים

 

פרס – השתלטות העדה  השיעית ומצוקה ליהודים  מ1502 אפליות בחוק ובמשפט 1906 מהפכה חוקתית שיפור  במצב  היהודים עליית הפהלבים לשלטון  שיפרה  את מצב היהודים. מודרניזציה והחלשת  מוקדי הכוח.

לבנון חוקה  דמוקרטית תוך מאבקים פנימיים. סוריה  הפיכה צבאית 1949 מצרים 1952 עיראק 1958

בין האיסלאם ללאומיות הקרע נופל על היהודים

 

מיצג אברמוביץ

 

אמנית מיצגים משנות השבעים. הציגה  עצמה בעימותים, פוצעת  עצמה, מצטלמת ערומה עם שלד. סוטרת לבן זוגה. גופה נופל קרבן מתמיד ועובר  עינויים בפומבי.  אקטיביות טהורה. מיצב הסיכום שלה  הפוך באופיה. לבושה יושבת מול המבקרים ומתבוננת בהם  בלי דיבורים. עורכת זאת כמה חדשים במוזיאון לאמנות  מודרנית.  מחזירה את  ההתנסות בזמן הזוחל.  דיאלוג ללא מילים.

על עצמה  היא מספרת כי גדלה ביוגוסלביה. שני הוריה  חיילים בפרטיזנים של טיטו. קשוחים. משימתיים. תובעניים. לעולם לא חיבוק ולא  נשיקה. משהו נזירי. משימתי. אך הסבתא  דתיה רכה. מובילה  אותה לכנסיה מלטפת ודואגת. סיפור דומה לבני הקיבוץ ללא סבתא.

 

היישוב  הישן בני יהודה

 

לודז'  פוזננסקי  דפנה

רוז'ין סאדיגורה צבי ברנזון

צרפת נווה אילן

פולין

 

מדינת ישראל  כמדינת היהודים.

 

 

 

 

 

 

סוריה

מיעוטים ושרידי אימפריות. מוזיאון לנצחונות של רגע. פלישות המותירות סבך

מרכז דתי  ושלטוני העובר תהליכים אסמטיים. מקום נכבש ומתעורר

דרך לפילים ומרכז תוסס רוחנית ומסחרית

הלניזם ורומא,  ביזנטיניות  איסלאם. קבוצות שונות  באיסלאם. דרך מעבר

מדבר ועירוניות משגשגת  נמל ושדה

דרוזים, סונים, עלוויים,  שיעים, בדווים מרכז  הלאומנות הערבית החילונית

מקום מפגש  בין מעצמות

גנרל קטרו  ב1959 : כל מעצמה נכנסת על ידי ניפוח  הערביזם ומגורשת על ידי אותה רוח עצמה

יהודים מקיימים את קהילתם העתיקה בתוך כל המהומה.  קהילה עשירה אך  באיום מתמיד

 

 

הגירה  כללית של סורים  עד 1870 למצרים

מ1880 ההגירה  מהמקום מואצת.

מ1900 עד 1920  שיטפון ממש  לאמריקה ולדרום אמריקה.

עד 1907 מסוריה  הגרו למצרים 34.000 מהגרים.

5000 סורים בארצות הברית עד 1919 90.000

 

1840 עלילות  דמשק הרב ענתבי בעינויים ובמעצר.

עזרה יהודית בינלאומית מונטפיורי וכרמיה

בית ספר של אליאנס

 

שפל  מתמשך היהודים מתחילים להגר לארצות הברית עד 1924

לבנון וביירות יעדי  הגירה.  בבירות  ב1824 100 יהודים ב1932 5666

 

אלברט אברהם  ענתבי

 

נולד 1869 נפטר ב1919

נציג חברת יק'א בירושלים  ונציג  כי'ח

בן למשפחת רבנים מענתב טורקיה. סבא שלו הקרבן הראשי  של  עלילות  דמשק ב1840 נחקר ועונה  עד  התערבות כרמיה.  ב1880 נשלח  מדמשק לפאריס ללמוד. ב1896 סגן מנהל של בכר. 1897 מנהל בית הספר  המקצועי. הקים בנק אגרארי. חברה קואופרטיבית לייצור וצריכה. סייע לבעלי מלאכה, לאיכרים.

המליץ ליק'א  בעניינים פוליטיים מיודד עם נרסיס לוון.  מפשר בין איכרים יהודים וערבים. מתווך לפקידים טורקיים.  לעתים משחד  אותם. רשור  עם  קונסולים אירופאים.  נקרא  ראיס  אל יהוד.

ב1902 מודיע  כי הארץ מלאה מובטלים ויש  לשלוח אותם לחו'ל על חשבון יק'א.  במובטלים רבנים, אינטלקטואלים, ציונים. מסייע  בידי צעירים  בעלי מקצוע לנסוע לארצות הברית.

ממשיך בהמלצות  על ירידה  מן הארץ ב1907 סייע  ל28  אנשים לשלושה ילדים להגר לארגנטינה, מצריים וטורקיה.

ב1908 27  אנשים לאוסטראליה,  ארצות הברית ופאנאמה.

כותב  על אלו שמתלוננים עליו  שמארגן ירידה  אך  מבקשים ממנו בחתימה  לאפשר לאנשים לרדת.

מרדכי הלל הכהן  על ענתבי : מכיר  את הפקידות הטורקית. יועץ למשרד  הארץ ישראלי. לגאולה  דיזנגוף. לבונטין.

ב1913 התקיים קונגרס  של  לאומיים סורים בפאריס שאלו את ענתבי האם  להשתתף. ביקש  ברית עם  המתונים.  נגד  אליעזר בן יהודה הבלתי מתון. הקים וועד פוליטי חיסין, שמעון רוקח, דוד ילין והוא.

הקים קופה  מיוחדת  לחיילים יהודים בצבא  העות'מאני. סכסוך על מינוי רב  ראשי  ספרדי  הוא  ביקש  את יעקב מאיר כי היה פעיל אך נחסם על ידי השמרנים. היה לרב  בסאלוניקי

היה לו סכסוך מתמשך עם ביגאר  ראש אליאנס  בצרפת שהיה  אנטי ציוני מוצהר.

מעורב  במעשה   ההתיישבותי.

במלחמת השפות בעד  העברית  (גם משום שלא  אהב  את עזרא הגרמנית)

מתנגדים לו ומאשימים אתו בשחיתות יצחק לוי,  חיים חיסין, אייזנברג שינקין.

בזמן  המלחמה  מציל  את מנהיגות היישוב  ממאסר וגלות מפגש  עם ג'מאל  פאשה.

תיאור מפגש עם הרצפלד

הלשנה  גורמת לו  לגלות לדמשק. מתגייס לצבא  הטורקי.

יחד עם אתא  טורק.  מציל הרבה  ארמנים.

מארגן את עליית השבים ארצה  תחת דגל צרפתי.

נפטר  ערב  עלייתו שלו כשמשפחתו בפאריס ב1919

 

ג'מאל פשה בדמשק אחד מקבוצת הקצינים  הנקראים הטורקים  הצעירים

אהרון אהרונסון  מתמנה לאחראי על  המלחמה  בארבה

נוסע לארצות הברית לשכנע  את היהודים לא לצאת למלחמה  נגד טורקיה

גדליה  וילבושביץ בארץ ישראל פועל עם הטורקים ומגיע לדמשק

מהנדס העיר קורא לברוך צ'יזיק לנטוע ארזים

 

משפחת צ'יזיק

האבא שמואל זנגויל  האמא  שיינדל

רבקה נפטרה  מהרעלה  לכבודה  כתב  ברנר  את מכאן ומכאן

חנה וברוך עלו ארצה ב1905 ממייסדי פועלי ציון  בפולטבה הוא למד בבית הספר  החקלאי  של יקא בבסרביה. הלך לעבוד  אצל  אציל בעל חממות. הלך לעבוד  בקרים. אהבה  ללא יהודיה בחוות הרוזן הביאה אותו להחלטה לעלות ארצה עם אחותו חנה והעלה  את אביו ארצה התיישבו בכנרת אך לא יכלו להישאר בגלל  שהיו הרבה פיות ומעט הכנסה. עברו  למנחמיה  בעוד חיה  נשארה  במושבת  כנרת. הגיע ארצה ועבד בכל מיני מקומות בפיתוח  בוטאני כולל משק בורוכוב ופרחים ראשונים  בתל אביב תחת  הנהלתה של לאה מירון  כצנלסון שני זני חיטה  אומצו  על ידי ברית המועצות  (נציג שלה  בבא לחון בשנות העשרים את  בוטאניקה  בארץ ישראל צ'יזיק וצ'יזיקובה

מונה  על ידי גדליה וילבושביץ  הממונה על הנדסת  דמשק בזמן המלחמה הביא  ארזים מהלבנון ושתל אותם כשדרה בדמשק כותב מחקרים בבוטאניקה חוברות על צמחים מת  בודד ובלי תמיכה של מוסדות

ביתו מוזיאון היסטורי של הרצליה אוצר  הצמחים 18  שנים של עבודה

חנה צ'יזיק מנהלת משקי פועלות

חיה צ'יזיק  בלניקוב כנרת  הרצליה

שרה – נהרגה  בתל חי

אפרים נהרג בחולדה

יצחק סטודנט בארצות הברית, טייס עברי ראשון,מנהל נמל יפו , מייסד  קריית גת

מאיר לוין כתב את הרומאן  המתיישבים על המשפחה

 

בסיס  הציונות  בדמשק – מלחמת העולם הראשונה: גולי ארץ ישראל ובהם  המורה  איתן.י יהודה בורלא  בירם מחיפה משה  שרתוק ובהרב מהצבא  העותמאני.מחנכים הגולים לדמשק בהם יוסף ריבלין.

בית הסוהר בדמשק והחזקת אסיריו על ידי  חלוצים יצחק בן יעקב , הרצפלד

600 אסירים 45 נפטרים. המגפות בדמשק 30.000

מפגש בין האסירים ברכבת ליד מרחביה. אברהם הרצפלד מגיש  עזרה ונודר ללכת עד  דמשק

מרים ברץ ויעקב ברקוביץ  נתפשים יצחק בן יעקב נוסע לחפשם

תנופת החינוך הציוני. יהודה  בורלא מלמד  עברית. הרצפלד  תקופת הרדיפות  ללכת עם  האסורים לדמשק

600 אסירים יהודים בדמשק בתקופת הכיבוש  הבריטי  את דרום הארץ. יצחק  בן יעקב והרצפלד נמצאים  במקום . בעוד  גולים אחרים  שבאו קודם עוסקים  בחינוך. שלושה מחברי אחווה פתח תקווה  נאסרו  ונפטרו במקום גבעת השלושה.

 

הקהילה  הישראלית בדמשק  בתקופת המלחמה :  אליאנס לא יכולה לפעול

יעקב פיכמן בהרב שרתוק  מהגמנסיה ועוד כמה מורים מייסדים  רשת של חינוך עברי בדמשק.

מכבי

 

פיצל מגיע לסוריה מחפש  משען הרי הוא  קשור  לאימפריה  הבריטית ועושה קשר  עם  הלאומנות הערבית.

. מגלה סובלנות ליהודים ולציונות. סובלנות  מותנית בכך שהוא יקבל את סוריה. תסיסה  דמוקרטית בדמשק.  מחאה  אנטי ציונית.  מתברר ההסכם בין אנגליה לצרפת על חלוקת האימפריה  העותמנית בה צרפת תקבל את לבנון וסוריה ואנגליה את עיראק  ופלשתינה.  הכוחות  הבריטים  עוזבים את  סוריה. הכוחות  הצרפתיים  עומדים  מול סוריה  בלבנון. מחאה בסוריה . מבקשים את סוריה  הגדולה. פיצל מוכן לקבל  את  הציונים  ובלבד  שאנגליה  לא תתן לצרפת . ההכרעה נופלת. המורים הגולים   לדמשק מארץ ישראל  מחליטים לעזוב ולהגיע ארצה. תחושת  בגידה של חלק מהאנשים.  הוצאת  העיתון  המזרח א שאראק על ידי צעירי הקהילה  היהודית  בן צבי ואליאס  ששון.  אליהו ששון תלמיד  בית הספר הנוצרי אל עזריה יחד עם עוד  שלושה תלמידים  יוצר חבורה  מנהיגה  של הנוער . ציונות מתוחכמת.  בשלב מסוים גם עוזר  להוציא לאור עיתון יהודי  אך  גם עורך  עיתון ערבי אל חיאת. קשור עם  קלוואריסקי שבא לנהל משא ומתן  לשלום עם ערביי סוריה. בואו לדמשק מעורר את  האנטי ציונים. איום על היהודים לבל יהיו ציונים. האם ישתתפו  היהודים  בהפגנות נגד  הכיבוש  של סוריה. האם נאמנות  כפולה ? גירוש  בנות בית  הספר  של כי'ח מההפגנה  הפרו סורית.

 

הגירה של יהדות דמשק וחלב למקסיקו, ארגנטינה אנגליה בתקופת הביניים דמשק

 

אלברט ענתבי

ביאנקיני  כותב  כי וייצמן לא  רוצה  את יהודי  דמשק  עצלנים ובעלי עודף רגש. באותו זמן בדמשק 50.000 יהודים

מאורעות שבהן מתארגנות  כנופיות . מעשי אלימות  : תל חי.

גורו  הגנרל עם היד  האחת. מה לעשות  בסוריה  האם לעודד  את הניגודים   במסגרת של  הפרד ומשול

אולטימאטום צרפתי. קרב ובו תבוסה  ערבית. פייצל גולה.

הדילמה האם לפצל בין חלקי  הארץ והעדות או להכריז  על אומה  אחת?

עם הכיבוש  של אלנבי  סוריה  תחת  שלטון של  המעצמות.

הסכם  סייקס פיקו ומקמהון עם המשפחה  ההאשמית.  פייצל מבקש את תמיכת הבריטים. גורו מפעיל  את  האולטימטום שלו  כנגד ממשלת פייסל.  דמשק נכנעת אך יש  בעייה  של  אזורים אחרים. בחורן רוצחים  את  נציגי  הממשל  החדש. פעולות עונשין קטרו.

גורו מוסר חלקים של סוריה  לנוצרים  בלבנון :  מייסד  סכסוך אחד

עלאווים,  סונים, בדוים, דרוזים. הממשל הבריטי מלבה לאומנות  אצל השכנים.  1925 משבר גדול בין הדרוזים לצרפתים מעורר את המרד  הגדול של הסורים לצרפתים.

תקופת הגירה  גדולה  ליהודי  סוריה לדרום אמריקה ולארצות הברית  כמו הסורים  עצמם.

משבר לחינוך  הציוני.

סיכום ביניים : הסכסוך בין המעצמות  מודגש  על ידי תמיכתן בעצמאות ערבית אך מוגבל על ידי האינטרס  שלהם בנפט בדרך הפילים.

ראשית  העלייה  השלישית  צעירים ציוניים מארגנטינה מתאחדים עם  ערבים דמשקאים  בתביעה להחזיר אותם ארצה.

העליה  ארצה  פשוטה יותר מהגירה לארצות הברית.

בעלייה השלישית עולים כ350 עולים ארצה.  בעליה הרביעית  עד 1931 800

מ1932 שפל כלכלי בעולם פוגע  גם בסוריה.  ב1934 כותב  אליהו אילת  השפל של יהודי  דמשק מעורר את התקוות של תל אביב.

 

 

 

ראזק עבדול קאדר

הסופי האמיר המרד נגד  הצרפתים 1832 – 1847 בהשפעת  מוחמד עלי וכיבוש  אלג'יריה

מקאדריה  המסדר הסופי מקבל  סמכות בגיל 25 כי אביו מסרב  להנהיג את המרד.

מלחמת גרילה  ושביתת נשק תוך הכרה בסמכותו וכניעתו היחסית.

מרחיב את השפעתו

1847 בורח למרוקו  שנותנת לו חסות עד  מפלתה  מול הצרפתים

מסגיר  עצמו ונכלא  בצרפת כל פעם  בתנאים יותר טובים

נפוליאון השלישי מבקש לשחררו וכשהופך לקיסר משחררו 1855 כיון  שקודם עלה  לרגל מבקש לעבור לדמשק.

העות'מאנים מקבלים אותו בתנאי  שלא יבקש אזרחות זרה. הצרפתים משחררים אותו  בתנאי שלא יתערב  באלג'יר

ששה גלי הגירה  בעקבותיו עד 1920

11 כפרים בארץ ישראל ועוד רבים  ברמת הגולן ביניהם צמח, הושה, דלתון, עמוקה

ב1860 מציל   המוני נוצרים מפוגרומים  (3000  נרצחו.

מקבל מדליה של צרפת

מבקר בתערוכות בינלאומיות  בפאריס. חונך את תעלת  סואץ

מבקשים להכתירו מלך בסוריה  הצרפתית

גיבור  אלג'ירי עד  היום כולל בדגל  של אלג'יר עצמותיו ועלו לאלג'יר  מדמשק ב1966

למשפחה קשרים עם  הציונות  בית הבק ?

 

ראזק  עבדול  קאדר  נינו

נקדימון אלטשולר מרחובות נקרא  לשמור את האדמות אחרי  הכיבוש הבריטי צרפתי

בא במגע עם  עין גב וטדי קולק ועם ההגנה באפיקים

שמאלני, מבקש שלטון נאור אנטי אימפריאלי.  נקדימון  טוען כי הוא  חולם על  האמירות

 

עם השחרור 1946 מגורש מסוריה ומגיע לעמק הירדן נשוי ליהודיה  מהונגריה ?

קרובת משפחה שלו  מגיעה לרמת יוחנן  פאוזיה שופכת לנטשה והופכת לרות  אחות ברמת יוחנן

עם המרד באלג'יריה מבקש  להשתתף במרד.

מגלה כי  האיסלאם הקיצוני והאימפריאלי  מושך  בחוטים

צרפת. מגיע  לעין גב  עם אשתו יהודית רופאת שינים.

שב לצרפת עד  שמרגיש  איומים על חייו

שב למגדל לבדו

מחליף  שמו לדב  גולן

נפטר ונקבר באפיקים.

 

התפתחות  הכלכלה  היהודית בסוריה

והכלכלה  הסורית

ירידת ערכה  של סוריה  בעקב  התעלה  כבר לא  שטח מעבר

משק עולמי וקאפיטולאציות

היהודים והנוצרים  מקבלים עדיפות מסחרית

חומרי  גלם מול תוצרים מוגמרים

ירידת ערך  המטבע

 

בין פרחי למשפחה  נוצרית  . חלק  מעלילת  דמשק בא  מכאן

הבנקים והמלווים בריבית  8% עד 30% משפחת פרחי מלווה  ל200 כפרים סורים כספים פושטים  את הרגל ומוכרים את הכפרים

פשיטת הרגל של האימפריה  העותמנית 1875 –  היהודים פושטים את  הרגל

 

יהודה  קופילביץ  מחפש מתיישבים לחורן

הווצרות החלוץ. מנחם לוזיה  מחפש מקום לחלוצים מדמשק.  חוות כנרת עם  השומר  הצעיר ס.ס.ס.ר פוגשת את מנחם לוזיה. הקושי  בקליטת הקבוצה. הערות גזעניות. ארגון החלוץ.

יהודי  דמשק בתקופת וישי

הפלמ'ח והמחלקה  הערבית

הכ'ג

ריגול בטריפולי

ניסיון להתנקש  בדנץ נכשל בגלל  הפצצה  בריטית

פינוי  הצבא  הצרפתי  מסוריה ולבנון

דנץ מוצא להורג

 

 

1945  1400 ילדים מסוריה  עולים לארץ ישראל. איך קרה  הדבר   שיהדות  דמשק תומכת  בפעילות כזו? שלטון וישי ואחרי הניצחון תסיסה לאומית. מאבק  הצרפתים בסורים ומעורבות  הבריטים.  המצב  הכלכלי הקשה  של  ילדי הגיטו  היהודי. עובדים מגיל  שמונה.

יוני 1945  סגירת  בתי הספר  של אליאנס : בית ספר ערבי עם דגל  סורי

דמשק מופצצת  על ידי  חיל האוויר  הצרפתי 400 הרוגים. הכרזת העצמאות  של סוריה  היהודים לא חשים  ביטחון. סוריה  העצמאית  סוגרת את בתי הספר של אליאנס.  העליה  נעשית באמצעות  הנוער  היהודי  בדמשק. פעילים מנשה  הראל,  יאני אבידוב,רבקה כשרן  (לירה לכל ילד).יש להניח כי חלק מהילדים שעלו חזרו לסוריה  בכל  אופן לא נמצאים בארץ אולי היגרו ?

מהקמת מדינת ישראל  מי שנשאר ומי שהולך

בני  משפחת לוזיה  שטבעו. על ידי המבריח

כמה  קריאות  של זכרונות האלף

חמורים מונית חמורים  עד עין גב

 

הרכב  קבוצות  מפנקסו של  מנחם לוזיה

 

גאולת אנשי סוריה  על ידי יהודיה  קנדית 3200 יהודים

 

 

 

תימן

 

 

אלחריזי. הרמב'ם.

חיפוש עשרת השבטים השד'ר ברוך מירושלים על סף 'גילוי'.

המקום המיתי של עשרת השבטים.

קרע ביהדות תימן נדאף  מול קפאח. קבלה מול השכלה

חבשוש

התימני  כנושא מיתוס הרצף

שוד כתבי היד.  מסחר באוניברסיטאות ובין  סוחרי עתיקות

משה  שפירא מוכר  כתבי יד ואחר  כך מזייף אותם

גילוי הגניזה  בקהיר מורידה את ערך  כתבי היד  התימנים.

הפילולוגיה מול האנתרופולוגיה. עדיף  כתבי יד מלומדים מאשר  מחוות וחיי אנשים

שוד  כתבי היד משאיר  את הקהילה  בלי יסוד חשוב של מרקם חייה : יחסיה  לכתבי היד.

מיתוס העבודה הטבעית

1905 משבר פוליטי בתימן. צנעה  במצור והיהודים  במצוקה.

השכונות התימניות : שעריים ברחובות, נחליאלי  בחדרה.  שכונת התימנים  בראשון לציון, בפתח תקווה.שליחותו של יבניאלי

התנגדות למסע יבניאלי לתימן  הממסד בעדן מחשש  שהיהודים יגויסו לצבא ולא יוכלו  לאכול  בשר כשר בצבא

הרבה  אנשים  מתימן  נרתעים מעלות לארץ ישראל  מפני עבודת הצבא. הרב  הראשי בעדן  שבכלל מתייחס  בחיוב ליישוב ארץ ישראל מביע  את יחסו השלילי לעבודתי בגלל זה באמרו : מוטב  ימותו  היהודים ברעב  בתימן ואל יבואו לידי חילול שבת ואכילת טריפות  בצבא בארץ ישראל יבניאלי למשרד הארץ ישראלי.

הצעירים הם יראי  שמים  בגלוי אבל מתחילים לחטוא  בצנעא… מכל  הדברים האלה נובע  הצורך והאפשרות להתחיל  פה  ביצירת  קבוצה  לאומית ועברית  שתהיה למופת  לצעירים.

משפט או משפח ברל  כצנלסון נגד חדרה על יחסה  לתימנים

התימנים יוצאים את חוות מגדל

חוות כנרת ותימני  כנרת דוד ויוסף צאירי

במלחמת העולם הראשונה

גירוש תימני פתח תקווה במלחמת העולם הראשונה

עולי תימן  במצוקה  הגדולה ואינם יורדים את הארץ

יחס לחלוצים : שושנה  באסאני

הפועל הצעיר ויהדות תימן

חיותה מורי של ילדי  התימנים  בכנרת

.עליית תימנים בשנות השלושים.

מרבד  הקסמים עליית התימנים אחרי קום המדינה 50.000

אגרת רבי סעיד בן חיים אל נדף על מחלוקת בקהילה  ב1913 בין המחדשים דרדעים

(חכמים ומשכילים ) לבין  המשמרים (עקשים) מחלוקת שגרמה  נזקים לקהילה, חרמות,  הפרדה  בנישואין, גביית  מיסים  נפד. המחלוקת מסביב לקבלה  ולספר  הזוהר.

מי שעורר את הוויכוח היה יוסף  הלוי מבקר מבחוץ בעת ביקורו  כמשכיל  בתימן. לקחו אותו לסיור בבתי  הכנסת וראה  כי אנשים  עוסקים בספר  הזוהר ובקבלה.  לקחו אותו כי להראות עד  כמה  האנשים  מסורים לדת.  'ויספוק על ירך ויאמר ברוך דיין אמת עזבו דברי אלוקים חיים ועוסקים בספרים האלה.

ר' יחיא קפאח : כותב  ספר  הזוהר  הוא  נוצרי ולא יהודי. שני הצדדים מעלים טענותיהם בפני האימאם התימני. מסמך של סעיד בן חיים  אלנאדאף לאחיו שעלה   ארצה ומבקש לדעת מה  קורה.

 

סיפורי אהבה תימנים אשכנזים

רות ואבשלום צעיר תימני מתאהב בבת איכר במושבה. היא לא לוקחת את אהבתו ברצינות ומתחתנת עם עשיר שנקרא בן ציון אך יורד מהארץ.

שולטנה יעקב  רימון (אשכנזי וספרדיה)

זוג בורלא סוניה  הבחורה  הרוסית עם ציון חנינא

חלק מהסיפורים מסתיימים  ברע. הרבה  סיפורים נכתבו אחרי  קום המדינה.

 

לוב

טריפולי, בנגזי, קירני

קהילה  עתיקה  מהמאה  השלישית לפני הספירה. תלמי הראשון ממצרים.

לוחמים יהודים נשלחו להגן על הגבול.

בזמן אנטיוכוס  אפיפנס הגיעה  עוד  קבוצת גולים למקום

115 – 117 בקירנאיקה מרד יהודי, מרד  התפוצות הגיע עד מתרים. השלטון הרומאי  דיכא את המרד.  ברחו אל  המדבר ושם  נרצחו או נהרגו.

במאה  ה12 – 13 נמצאו  שרידים יהודיים בדרום הארץ

במאה השש עשרה נכבשה לוב  על ידי ספרד מלך ספרד הוביל לשבי את יהודי לוב  לנאפולי.

הוקמה  בלוב  האינקוויזיציה.

ר' שמעון לביא  בדרך מספרד ארצה  התעכב  בלוב מגלה את יהודיה ונשאר  במקום  כדי ללמד תורה.

לא היתה  הגירה מספרד ללוב. רק לתוניס, מרוקו ואלג'יריה.

1551 הגיעה  האימפריה  העות'מאנית עד 1711. טריפולי נקבעת  כבירה.

הקהילה  היהודית מתפתחת.

1771 לוב  עצמאית פחות או יותר קרמנלי ומשפחתו. וויכוחים וכיבוש  הארץ על ידי אלג'יר.

1836 השלטון  שב אל העות'מנים.  יהדות הופכת להיות של סוחרים  המסגרת נוחה  יחסית אך השוחד  לוחץ

1861 יהודים משרתים פחוות, מזכרים של פחוות.    מושלים זקוקים ליהודים.

מ1835 התקופה  העות'מאנית השנייה

אוטונומיה  יהודית  במסגרת הטנזימאט 1839- 1859  קאיד יהודי מייצג  את הקהילה  בשלטון מתמנית רבנות  ראשית על ידי השלטונות. 1874

 

1861 קשר עם אליאנס 1890 בית ספר  של  כי'ח  בטריפולי. היהודים מדברים ערבית עם מילים בארמית ועברית. בית  המשפט האזרחי מועבר למדינה  בית דין אישי  נמסר לקהילה. לצרכי תפילה ידעו עברית

אליהו חזן מקים  בית ספר יהודי. האינטליגנציה  היהודית לומדת שפות זרות. מטרת בית הספר להנחיל את  התרבות המערבית (1876) מוקם בית ספר איטלקי עם השכלה עברית. את השפה  העברית למדו על ידי שינון. משתמשים  בעגה מיוחדת  צרפתית, ספרדית ואיטלקית

1835 אליהו חזן מקים בית הספר  עם זיקה  לאיטליה

ב1896 מכתב  הרצל  לציוני לוב. תחילת פעילות  ציונית פעולה  חינוכית  וספורטיבית. משכילים, פרנסי הקהילות  בעלי מקצועות חופשים.

כיבוש לוב  על ידי איטליה  בעקבות  המלחמה של 1911

היהודים  בחלקם העירוני  תומכים בשלטון  העותמאני ולוחמים נגד  האיטלקים. היהודים העירוניים תומכים  באיטלקים. שפע  בלוב  בעקות הכיבוש. העשירים לומדים שפות זרות עם העיור  הדרמאתי הם  הגירה מיוחדת של איטלקים ובהם יהודים איטלקים  ללוב.

1913 אליהו נח נחיאסי כציוני תכנית לשיקום הקהילה   היהודית  במקום. 1914 הוקם ארגון 'אורה ושמחה' בהסוואה של בית ספר ולמעשה ארגון ציוני.

1916 הוקם ארגון ציוני  במטרה  לכבוש  את הקהילה.  קרא לדמוקרטיציה  של הקהילה.  נחאסי נפטר ב1916

הוצאת  עיתון דגל ישראל אגודת  ספורט  בני ציון מלחוקות רבות בקהילה ובציונות

• הוקמה ההכשרה  הראשונה  של החלוץ

50 בתי כנסת  במרחב   שני ק'מ  מרובע. רק  אחד נותר  שנוסד ב1923 ושופץ על ידי  קדאפי.

תנועת  בן יהודה  להפצת  העברית ותרבותה. בית ספר  עברי  'התקווה' 500 תלמידים  1931 בזכות הישגיו הגיע ל1200

החיוב ללמוד  בשבת  בבתי הספר של  המדינה  הביא להגדלת  בתי הספר  העבריים הפרטיים.

1938 ראשית חוקי הגזע באיטליה. גלים של פקעות נגד  היהודים. חיזוק  הציונות.

הוקמה  שכונת בנגזי בבני ברק ושכונת מונטפיורי  בתל אביב.  כ500=- 1000 עולים.

איטליה  מצטרפת למלחמת העולם השנייה  ב10.6.1940  מפגש עם חיילים עבריים בעקב ניצחונם של האנגלים .  כיבוש  בריטי. רומל.יהודים  נלקחים למחנות עודה  יהודי קירנאיקה. ג'יאדו  מיקום המחנה. 712 יהודים נלקחים להשמדה.

 

1943 לוב  משתחררת  מהכיבוש  האיטלקי  גרמני. חודשה  הציונות. הבריטים  סוגרים  את  בתי הספר  יהודים ותובעים חינוך ערי לאומי. מורים עבריים הוכשרו על ידי  חיילים ארצישראלים.  50 צעירים  הוכשרו  במסגרת החלוץ לעליה  ארצה  במסגרת ההעפלה.  עם שובם של  החיילים ארצה  פעלו כבר  המורים שהוכשרו על ידם  מבני המקום. הם הוכשרו גם להגנה  עצמית וגם לחיי חקלאות.

ב1945 ההכשרה נבזזה ונהרסה.

ב1946 הוקמה  הכשרה  עירונית.בפוגרום הגדול 133 הרוגים 400 פצועים ישאל גורליק  איש  שדה נחום מדריך את היישוב היהודי להגנה. 1947 הבריטים גילו את  ישראל גורליך וגרשו אותו.

ב1946   היחס  של הסביבה  לא משתפר.  אליהו  אלימלך אורבך רב  צבאי  בצבא  אנגליה מבקר  בלוב  שיקם את הקהילה  על ידי  שתיווך  בין הקהילה  לבין  הצבא  הבריטי.  10 טון מזון מגיעים מן הארץ  לקהילה  היהודית .  מורים שליחים מגיעים למקום.  לפני רומל כבר פועלים  חיילים  ארצישראלים  בקרב  הקהילה. קריאה  משותפת  של חיילים ארצישראלים עם יהודי  לוב  של  מגילת אסתר. השפעה  ציונית  על היישוב  היהודי.

38.000 יהודים  בקהילה   בתום המלחמה.

 

פוגרום נגד  היהודים 142 נרצחים  בראשון יש פוגרומים  נוספים

חתונות פיקטיביות של יהודיות מלוב  עם חיילים  ארץ ישראלים. ערבי פלסטיני מחלק פספורטים  המאפשרים לצאת מהמדינה. קבוצות הופנו להשתלמות באורט איטליה והוברחו ארצה.  היו כאלה  שנשלחו ללמוד  בישיבה  של הרב פראטו  באיטליה  ומשם הגיעו  ארצה. העפלה  של יהודי לוב. הגיעו לאיטליה  בסירות רעועות ומשם ארצה.  האירגון היה  של אנשי לוב. היו שעשו מההברחות כסף.  לעיתים הבריחו יהודים  לטוניס לעתים נאלצו לחזור  כי לא  היה להם אפשרות להתפרנס  בשלב  הביניים בטוניס. בין 1948 ל 1952 עלו רוב יהודי לוב  ארצה. עם הקמת המדינה  הכריזו הבריטים כי מי שיוותר  על אזרחותו  הלובית יוכל לעלות ארצה . הממשלה  הלובית הרשתה   לאניות ישראליות להביא  עולים באופן רשמי. כניסתן  של אניות כאלה  עוררה  התרגשות מרובה.   אחרי העלייה  המאסיבית נותרים  במקום 4000 יהודים. (בשלב מסוים היתה  הגבלה מסוימת לעלייה מטעם מדינת ישראל. )

 

גרעין ביכורים  הגיע לשדה  אליהו ונכשל  בקליטתו. הגיעו  גם לעין הנצי'ב כישלון ביצירת  קיבוץ של יוצאי לוב. הרעיון של קיבוץ של יוצאי לוב  נכשל. גם כשהגיעו לקיבוץ חילוני כמו שדה נחום למרות שהיה  הקיבוץ של ה'דוד' ישראל גורליק  נכשלה  הקליטה. גם ברגבים  שהיה של יוצאי  צפון אפריקה  נכשלה  הקליטה. הוקם  פנימייה ליוצאי לוב בסג'רה.

חלק מזה  היה משום שהגיעו ההורים.  800 בני העולים מלוב  נקלטו  במסגרת עליית הנוער.

רוב  העלייה  נכנס למעברה. העלייה  הלובית נקלטה טוב.  הם התיישבו בעיקר  בגוש דן, חלק חשוב  בנתניה. 52% התיישבו בגוש דן לעומת 8% משאר עדות צפון אפריקה.  המון נישואי תערובת.

18 מושבים  אחיסמך

אלישמע

בן זכאי

בית  שקמה  עמרוס וטריפולי

דלתון 450 נפש הגיעו ממקום בשם מסילתה במקום היה  קיבוץ השחר  שהתפרק. אחר  כך  התברר כי המקום לא ראוי והמושב  עבר  לכפר  הערבי דלתון.  84  נחלות 20 משפחות של  בנים 3  בתי כנסת במקום וכולל אחד  של הרב  המקומי.

זיתן זליתן מלוב

חצב מושב ראשון של יוצאי לוב

יציץ

עלמא מכפר זאוויה קלט  חבור  של איטלקים  שהתכנסו מסביב  של אה  שראתה  בהתגלות  שעליה לעבור ליהדות היא ואנשיה  עברו  ארצה והתיישבו  במקום משום שהיו  בו דוברי איטלקית  הם  עזבו את המושב.

עוזה כולם מיוצאי  יפראן (יישוב הררי מלוב)

פורת יוצאי הכפר גריאן של יושבי מערות בלוב. משפחת חג'אג'. תיאור  הגעתו של ברוך  דובדבני הקורא להם לגיע  אל ארץ ישראל  הנגאלת 'בא משיח  לירושלים'  תרגום אנשי  המקום.  עלייה  בתנאי שיעלו כולם 5  עולים ארצה. עלו לאוהלים  בשרון.  בתחילה  מנסים לחפור  בתים כאן  אך לא הולך.'שם האדמה  היתה  כמו  בטון'. פריג'ידר  בקיץ ותנור  בחורף. בעלי מלאכה  נודדים סוחרים נודדים עם שכנים ערבים ביחסי שכנות טובה.   עשרים שנים אחר  כך  עדיין לא עזבו את מקום והוא  מונוליטי. מלאכת  האריגה  מן הכפר  מיוצאת לניו יורק.  צילום של אורגת  במושב פורת בשנות החמישים. לא  כרגע. סכסוך בין  החילוניים  לדתיים על  סגירת השער  בשבת.

שדה עוזיהו מכומס ומצאבתה

שלווה טריפולי ומיפרן

שובה טריפולי

כ100.000 צאצאי העדה  בארץ לעומת  1.000.000 ממרוקו וטוניס.

170 בתי כנסת לובים בארץ

לובים לא אוהבים לעמוד  בחזית  בית הכנסת.

בית הכנסת  המפואר  של העדה  הלובית בבת ים. לא הוכנסו בו מסורות זרות.

בית כנסת מפואר  בושייף העתק  של בית הכנסת בטריפולי מושב זיתן

נוהגים מיוחדים לעדה פטר חמור  שבו מחליפים עיר  בכבשה.

האם לחנים טורקים  במסורת  המוסיקלית של העדה ?

1967 עלו יהודים ואחרי מלחמת  ששת הימים עלו השאר.  בחלקם הגרו לאיטליה.

ב2002 עלתה  אחרונת יהודי לוב  רינה  דבש ונפטרה  כעבור  כמה חדשים.

איטליה

שליחי החשמונאים מגיעים לרומא

יהודי אלכסנדריה וגולי ארץ ישראל

קטקמבות יהודיות פורות  מקומות רבים

 שנת 95  משלחת של  רבי עקיבא מגיעה לרומא

שטה בסוכות

עבדים משוחררים יהודים

האפיפיור  פורש  חסותו  יצירת אוטונומיה בלי  אמנציפציה

איסור  פקידות יהודית

הקמת הגטאות במאה  השלוש עשרה

הגבלות על היהודים לא לעסוק  בעבודת האדמה ולא בפקידות

1215 נשיאת אות הקלון שלמדו מהמוסלמים

פולמוס  התלמוד והקבלה  הנוצרית

תקופת  הקונטרה  רפורמה

ברנסנס אין תרומה  אמנותית  ארכיטקטונית או בציור היהודי

1515 שיא  בהקמת הגטאות חשיבות המאה ה16 עד ה18

1555 שריפת  10 אנוסים

1565 גירוש  היהודים 16 גטאות באיטליה

הגעת יהודים מאשכנז  אוטולנגי ובן  זקן

הרמחל 1707 1743 תנועת נוער  ראשונה. חבורת לומדים חברים. התגלות מגיד

דרשות המוניות ויצירה לירית תלמיד  של הרב  באסאן . הרב חאג'יז  מחרים.

ביקורת של רבנות. גניזת הארגז  עם כתביו.  גולה לאמשטרדם .כותב מחזות.  שוב  האורטודוקסיה  תוקפת. יש  בארץ ישראל מקובלים  שיוכלו לבדוק את הקבלה שלו. עכו. נקבר בכפר יאסיף כנראה

השראה  לגאון  מוילנה, תנועת המוסר,  מנדלסון, ביאליק

1792 כיבוש  צרפתי  קרבות קשים

הצהרת האמנציפציה  היהודית

1848 אמנציפציה   במקום אוטונומיה

1861 איחוד  איטליה

1871 11 יהודים  בפרלמנט  האיטלקי

מקום בצבא  גנראלים  יהודים בצבא  האיטלקי.

היהודים עם  גריבלדי

• בית הכנסת של רומא ושאר בתי כנסת

פריחת יהודי   איטליה באמנות  בצבא  באוניברסיטאות

ביאנקיני

אנג'לו לוי  ביאנקיני 1877- 1920 רב חובל  בצי  המלכותי, חבר  בוועד  הצירים נרצח בדרעה גזלה בהתקפה על רכבת של  חבורות של תומכי פייצל  שתקפו רכבת שהביאה  ערבים  לדיאלוג  עם הצרפתים. נרצח על ידי  מארחו  בכפר  שנמצא  והוצא להורג.

נולד  בונציה בן  שני למשפחה  קשורה  עם איחוד איטליה.

ב1890 בן  13 התקבל  לבית הספר לימאות בליוורנו בן 17 קיבל הצטיינות צורף לצי המלכותי. פעל  באניה  האמריקאית  קלטיק  שבאה לעזרה  ברעידת האדמה בסיציליה

ב1911 רב חובל על אניית הכשרת  מלחים

השתתף  במלחמת איטליה  בלוב. במסגרת זו  ביקר  בים האדום.  ב1913 1914 לימד  באקדמיה  הימית בליוורנו.  השתתף  במלחמת העולם הראשונה  במיוחד  נגד אוסטריה . צייד  טורפדות זכה למדלית כסף. נלחם בבסיס  אוסטרי שאיים  בהפגזה מאניות על ונציה.

ב1918 1919 הוצב  במשרד  החוץ האיטלקי והיה  לשליח בארץ ישראל הכבושה  בידי אנגליה.  בחיל  המשלוח  של  אלנבי היו 500 חיילים איטלקים.  כנציג איטליה  הזעיק את האנגלים לקראת  המהומות  שאורגנו לחג נבי מוסה והצליח.  עימות בין צרפת לאיטליה  על המזרח  התיכון. מבקשת  להשפיע  על  נציגי הכנסיה הקתולית בשפה  דתית.  בהשפעה  על  בתי הספר  היהודים  במיוחד  על הספרדים  כמשקל נגד כי'ח . ביאנקיני  כאוהב יהודים אך קודם כל  כפטריוט  איטלקי.  חושב  כי  הספרדים לא משוכנעים הם חושבים שהציונות   סיפור אשכנזי, גרמני, רוסי.שהספרדים מופלים בו  לרעה.  מופלים לרעה . פועל  גם  במצרים ופועל להחזיר ממנה את  6000 היהודים שהוגלו ממנה.

מוסר דו'ח על רצונם של  הערבים המחולקים. אחדים מבין הערבים  הנוצרים מצדדים בסוריה  בעלת אוטונומיה תחת  שלטון צרפתי.  אחרים רוצים פדרציה ערבית יהודית עצמאית ואחרים ממלכה ערבית שתכלול את דמשק, חלב, ארץ נהריים וארץ ישראל ותשתחרר מהחיג'אז.

השאלה  היא  האם  לעבוד למען הציונות או בעד  האיטלקים הורגשה אך הוא  היה חד משמעי : הוא  איטלקי. בכל זאת  בעל קשר  עמוק  עם היהודים. בוועידת  סן רמו משפיע  על ראש ממשלתו לתמוך   בציונות. ביקש להיפגש עם פייסל כנציג איטליה  או  כציוני יהודי אך לא הורשה לעשות כן מחשש של אי הבנה  עם הצרפתים.  ארגן מסע של אוניה  על נמלי  המזרח התיכון לארגן את היהודים הספרדים שהם מועטים ומופלים על ידי האשכנזים  הציונים לעמוד לא רק  אחרי  צרפת בכי'ח אלא  כל אחד  כפטריוט למקום שהוא יושב בו ולעם היהודי. במסגרת זו  יש לעודד יהודים ללמוד  באיטליה. להקים בית  ספר  לרבנים. לקרוא לישראלים ללמוד. אחרי מאורעות תל חי נסע  לסוריה כדי להיפגש עם  יהודיה נרצח ב20.8.1920

 

המגייס אותו  לשליחותו  אנג'לו סרני

 

רוטנברג, בילינסון ,ז'בוטינסקי, יעקב  סלע

עליית הפאשיזם הפוסט  סוציאליסטי אצל מוסוליני

פאשיזם – נולד באיטליה במלחמת העולם הראשונה

עמדות ימניות עם אלמנטים  סינדיקליסטיים ומהפכניים פופוליזם.

נגד ליברליזם  ומרכסיזם

מדינה אוטוריטרית, גיוס  המונים

לאום קהילתי מהפכני

הערצת המנהיג. מדינה, צבא.

אימפריאליזם כד  לשוב אל נעורי האומה

הערצת הצעירים  כמייצגי המחר.

המקום מלחמת מעמדות  מלחמה בין הלאמים

מוסוליני והציונות אניית האימונים שרה  של  התנועה   הרביזיוניסטית

תנועה לאוטורקיה כלכלית

כלכלה פרוטקציוניסטית

התנגדות לחומרנות רציונליזם

בעד אירציונליזם, ויטליות, סובייקטיביות

סוף המאה תביעה ליציאה מהמשבר באמצעות גיבוש אסטטיקה ושררה גזעית

אוגניקה

התנגדות  לפסיכולוגיה  של העדר והשמתה.

באקונין  התעמולה  של המעשה

לאומנות של מוראס

לאומיות אינטגרלית

סורל : הפוליטיקה של  האלימות 1908

השביתה  הכללית

דת פוליטית חשובה

שום דבר  אינו יותר אריסטוקרטי מן הדמוקרטיה שלטון הממון.

נע מן השמאל הרדיקאלי  אל הימין הרדיקלי

נגד  המהפכה הצרפתית

לשחרר את הסוציאליזם מכבלי הבינלאומיות והדמוקרטיה

נשען על  שחיתות המשטר האיטלקי

פוטוריזם של מרינטי פולחן המחר

המניפסט  הפוטוריסטי

הדגשת הגבריות, מלחמה נחוצה  למודרניות

ב1914 וויכוח על  כניסה למלחמה

מוסוליני בעד  התערבות  אחרי שהתנגד למלחמת איטליה בלוב ב1913

לאומיות  וטכנוטלוגיה פעילות בהמון

דנונציו בפיומה  בעד  לאומניות  איטליה לא קיבלה  את שהגיע לה במלחמה

1919 1920 תקופה אדומה

ברית בין הפאשיזם והשמרנות

המפנה הגדול ימינה לשיתוף פעולה  עם ההון עם התעשיינים הבעד שוק  חופשי

משפחה, הגבלת עבודת הנשים נגדד תכנון המשפחה

1921 250.000 אחרי  התאמה  עם הימין

1922 המצעד לרומא

רצח מטיאוטי

1925 זכות  בחירה לנשים

1929 בקונקורדאט עם הוותיקן

התקפה  על האי קורפו

נגד טורקיה

אלבניה פרוטקטוראט

התיישבות  בלוב אחרי פטציפיקציה.

1923 היטלר מנסה  לחקות את מוסוליני

ההמנון הפאשיסטי על הנוער הגיינה מוסרית

גיוס  השקר השיטה צריכה לעבוד אופורטוניזם

 

גראמשי איש  המפלגה  הקומוניסטי נכה, איש תרבות  תלמיד של קרוצ'ה  היה למנהיג  המפלגה  הקומוניסטית עד  שנכלא כתב  בכלא

על המרכסיזם לדבר  עם העם

מונופול תרבותי דרך אירגונים אמצעי תקשורת

כך נמנע  הקומוניזם

לא פאטאליזם

פיתוח  אינטלקטואלים בין הפועלים

פדגוגיה ביקורתית, חינוך עממי

 

ביקור  הרצל באיטליה לשיחה  עם המלך

בואם של מרגליות ופרץ חיות מלומדים יהודיים לאיטליה

בילינסון  ולאטס

 

סרני

נולד  1905

אביו שמואל סרני  משפחה עתיקה מימי  הבית השני  האבא  רופא מלך  איטליה

האמא  משפחת פונטקורבו אנריקה, לאה, אמיליו הצעיר  מסרני

הסבא  פונטקורבו מייסד  מפעל  יצרני

הדוד  אנג'לו סרני   ששלח את  ביאנקיני

יומן תראפויטי  נמסר  לילד

בן 12  אני בן אדם טוב, ישר, גדול מטורף והדיוט אבל צדיק וטוב

רואה  את חייו  בתוך המוזיאון הגדול של רומא

השפעת ד'אנונציו

החברות בעתון ילדים ג'ורנאלינו

ביומן – אהבה  סרנית  סנטימנטאליות שנכשלה

היחס  לאנריקה ולאמיליו

עבודה  בקרב  עניי הגיטו ברומא

השפעה של קרוצ'ה וג'נטילה

בואנאיוטי השפעה  ספיריטואלית

לימודי קאנט מארקס  הצעיר

מפגשים ציונים אחיו הגדול נוסע  לקונגרס ציוני בקארלסבאד

רייכרט, בילינסון,

היטהרות מהפאשיזם  למרות הקרבה : רואה  את האלימות והשליטה דרך אלימות

נשבע  לדמוקרטיה

וועידת  1924 פאצ'יפיצ'י למיטב  הנוער  היהודי באיטליה

נאום הסיכום צריך מהפכת עלייה

סרני עולה  ארצה פגישה  מחודשת  עם  בילינסון

הכניסה לחבורה של וולין

עלייה  מגרמניה

גבעת ברנר

הגזבר  האוכל מצלחות החברים.

הפאציפיסט שומר  עם מקל

מבקר  בכפרים הערבים.

גבעת ברנר קיבוץ לא מגובש ואסור  שיגובש

מקום למשפחה  התורמת כסף ובונה   בית למשפחה

שליחות לגרמניה, ארצות הברית

מצרים  שליחות  לשבויים מאיטליה

סרני נאסר  על ידי בריטים  שרוצים להפריד בין איטליה  לגרמניה

שביתת רעב ומעורבות של משה  שרתוק

הכנה  לשליחות אחרונה : הצנחנים  התכנית הגדולה  משא ומתן  עם  גנרלים איטלקים

ביקור בסן ניקרדו

שמואל ברדה

דכאו

צנח לו זלזל הכרעה  לחיות

 

סן ניקרדו גרגניקו

דונטו מנדציו הנכה אחרי המלחמה  נחשף למיסיונריות פרוטסטנטית  אמריקאית

מגלה  את התנ'ך איפוא השבת ? האם המשיח  כבר  היה ?

ישו   כנביא ולא  כמשיח.

האם יש יהודים בעולם

גיור   ב1930

משוחררי  חוקי הגזע

פגישה עם יהודי סאן ניקארדו  עם יחידה 178 אמיר  גלבוע ברלה פלדמן ועם אנצו סרני

עליית  יהודי  סאן ניקרדו כ80 איש אברהם צ'ארונה

כרם בן זימרה, עלמה עם יהודי לוב

מה קורה  כאן לדת היהודית ?

הקהילה  היהודית של היום רק  של הנשים הגברים  קתולים

 

משה בילינסון

 

הסוציאליזם הוא הרבּה יותר מארגוּן תוֹעלתי של המשק בּלבד וסיפוּק לטובת הנאתם של הפּועלים.  הסוֹציאליזם – הוּא השחרור.  פּירוּשוֹ – שימת קץ לניצוּל אָדם את חברוֹ, אם גדול ואם קטן הוא הניצוּל, אם רב ואם מעט הוא "העוֹדף" הנשאר לבעלים;  הכרה חדשה של הזכוּת והחוֹבה המוּטלת על האָדם;  רגש הכבוֹד לעבודה;  חיי ישרים בּעמל, דרך הפתוּחה לפני כל, התפּתחוּתה המכּסימלית של התרבוּת, קץ לאוֹנס כלשהוּ, חירוּת המחשבה, עקירת השקר משרשוֹ, השקר האוכל בכל פּה את החברה על שרשיה – כל שקר שהוא:  כמעמדי, כמיני, כגזעי וכדתי;  פּירוּשוֹ ראש זקוּף – גם לך החושב כמוני וגם לך החושב אחרת.  הכשרת הלבבות וחידוּש חינוּכו של האָדם למען ישׂנא את הממון והשׂררה.  ואם יש הכרח בעוני, יהא זה העוֹני הגא!  סוציאליזם – פּירוּשו שלום, אמת ואיש לרעהוּ אח.

הבולשביזם היא הפּשרנות בתנוּעת הפּועלים.  אין פּשרנוּת זאת מתבּטאת במש-וּמתן שהדיפּלומטיה הסוביֶטית מנהלת עם הדיפּלוֹמַטיוֹת של המדינות הרכוּשניוֹת ובהסכּמים שהיא כּוֹרתת אתן.  לא בזה שהיא עכשיו נאלצת לקוֹמם את המשטר הרכוּשני.  כל זה חוּליה בתוך יתר הקוֹמבּינַציות הפּוֹליטיות הנהוּגות גם בקרב הסוֹציאליסטים.  הפשרנוּת של הבוֹלשביזם היא בהשלמתוֹ עם כל תכסיסי השלטוֹן של העוֹלם הישן;  בּזה שירש לו את כל אלה וגם הוסיף עליהם נופך לא קטן משלוֹ.  ועל-ידי כך ויתר הבוֹלשביזם על היעוֹד האמתי של הסוציאליזם.  ובו הסכנה האמתית לתנוֹעת הפועלים:  כי גם בקרב הסוציאליסטים ישנם כאלה, והם לא מעטים, המוכנים להשלים עם הבוֹלשת מפּני ששמה הוּסר ל"צ'קה של ממשלת פועלים ואכרים", עם שׂררה מעמדית, מפּני ששׂררה זו מתגשמת לשם מעמד הפועלים (אם גם לא על-ידי מעמד הפועלים עצמו), עם צמצוּמה ומיעוּט דמוּתה של התרבּוּת, מפּני שצמצוּם זה נתקדש בשם "פּרוֹלטקוּלט", עם מעשי כפיה ואונס, עם מעשי עריצוּת והתעללוּת בחירוּת המחשבה – מפני שמעל לראשי האנסים והמתעללים מתנופף דגל אדום.  ואם הסוֹציאליזם לא ימצא בקרבּו די גבוּרה ואוֹמץ מוּחלט לומר: "הדגל האדום הזה חוּלל.  הדגל האדום שלנוּ – אחר הוא "  –  יתעה אז מן הדרך-דרכו, לבלתי שוּב אליה לעולם.

כאמור אין כתנועה האיטלקית הנותנת אפשרות להקים בנין האנלוגיה לתנועה הציונית – עד הקו הטראגי ביותר של תנועת האיחוד האיטלקי, עד החזיון הזה של מיעוט ההולך כחלוץ לפני המחנה, האדיש למחצה, ועד בכלל. נזהרתי מלחפש ומלהבליט קוי-דמיון אלה, באשר אין לך דבר בלתי-נכון ביסודו והיכול להכשיל על נקלה כאנלוגיות היסטוריות.

אולם אם אין מקום לאנלוגיות  שטחיות – יש, כמדומני, מקום לנחמה וגם ללקח. "לעולם לא" של אוסטריה ושל המיניסטר הצרפתי ושל האפיפיור ושל רבים מבין שליטי העולם לא הועיל כלפי האיטלקים. המפעל הוקם – למרות המכשולים החיצוניים ולמרות הפסיויות של רוב העם האיטלקי. הוא הוקם משום שהצדק האנושי וההיסטורי חייב אותו, משום שהוא היה הכרח לבני עם איטליה. כאן – בשורה הארוכה הזאת של תבוסות ומפלות שנמשכה יותר מיובל שנים והוכתרה בנצחון מלא – מקור נחמה גם לנו, השומעים "לעולם לא" מכל אפסים. ואשר ללקח – הריהו, לפי דעתי והרגשתי, ברוח הגבורה, שהתבטאה במעשים, של המיעוט החלוצי, הצירוף האורגני של "עצמאות" ו"חירות" (ומה שהיתה ה"חירות" למאה התשע-עשרה – הוא שחרור העבודה לדורנו), במזיגה / אמנם שלא מדעת / של הפוליטיקה האֶמפירית, היודעת אך את המציאות של היום, ושל הפוליטיקה הדמיונית, החשה בכוחות של יום המחרת – בפוליטיקה ריאלית. אמנם הפוליטיקה הריאלית הזאת התנוונה לעיתים, וגם התוצאות ההתנונות הזאת יש ללמוד, כשם שיש ללמוד מהפירוד הפטלי בין העיקרון הלאומי והעיקרון הסוציאלי בקרב מעמד הפועלים האיטלקי. אין לי ספק, שחזיונות אלה בתנועת האיחוד סייעו כעבור יובל שנים לנצחון העריצות במשטר האיטלקי. מסגרת הספר לא איפשרה לי להוכיח בעובדות, מתוך תולדות איטליה בשנות 1922-1870, את דעתי זאת. ועל הכל יש ללמוד: נאמנות. תבוסה, מפלה, קרבנות, אויב עצום כאן, אויב

 

 

 

 

 

 

 

קטעים מתוך המניפסטים הפוטוריסטיים

קטעים מתוך המניפסטים הפוטוריסטיים
תורגמו מאנגלית על ידי ד"ר רות מרקוס מתוך הספר:
.Apollonio, U., (ed.) Futurist Manifestos, Thames and Hudson, London, 1973

מארינטי, "המניפסט הפוטוריסטי"

קטע מהמניפסט כפי שהופיע בכתב העת "סטודיו", מס' 41 , פברואר 1993:

"…בחרנו באיטליה כדי להפיץ מניפסט זה של זעם סוחף ומצית, ובאמצעותו אנו מניחים היום את היסוד לפוטוריזם, שכן רוצים אנו לשחרר את איטליה משחיתות המורים, הארכיאולוגים, מורי הדרך וסוחרי העתיקות. זמן רב מדי היתה איטליה שוק של סוחרי גרוטאות. אנו רוצים לסלק ממנה את המוזיאונים לאין-ספור המכסים אותה כבתי קברות לאין-ספור.

מוזיאונים, בתי קברות!…אכן זהים הם במגעי גופותיהם הזרות זו לזו. אולמות שינה ציבוריים שבהם ישנים לנצח לצידם של יצורים שנואים או אלמוניים. אכזריות הדדית של ציירים ושל פסלים ההורגים זה את זה ביריות של קווים ושל כתמים באותו מוזיאון עצמו.

נבקר בהם אחת לשנה, כשם שאנו מבקרים את מתינו…לזאת נוכל להסכים!…נניח אפילו זר פרחים אחת לשנה לרגלי מונה ליזה! אבל לא נסכים להוליך יום-יום במוזיאונים את יגוננו, את אומץ ליבנו השביר ואת מועקותינו!…הרוצים אתם להרעיל עצמכם? הרוצים אתם להירקב? מה אפשר למצוא בתמונה עתיקה זולת העווית המעיקה של האמן החותר להריסת מחיצות בל יעבורו כדי לבטא את חלומו במלואו?

להעריץ תמונה עתיקה – פירושו להריק את רגישותנו לתוך צלוחית אפרו של מת, במקום להפעילה בהתפרצויות נועזות בכיוון היצירה והפעולה. התרצו לבזבז את מיטב כוחותיכם בהערצה חסרת תועלת של העבר, שתותיר אתכם תשושים ורמוסים?

למען האמת, הביקור היומיומי במוזיאונים, בספריות ובאקדמיות (בתי קברות אלה למאמצים שנידונו לכליה, דרכי יסורים אלה לחלומות שהועלו לגרדום, טפסים אלה לתנופות שנעצרו!…) אינו שונה מאפוטרופסותם הממושכת של הורים על צעירים נבונים, שיכורי כשרון ומאוויים שאפתניים.

אם מדובר בגוססים, בוכים ובאסירים, ניחא! יהא העבר המפואר מרפא למחלתם, שכן העתיד מהם והלאה. אך לנו אין חפץ בזאת, אנו הצעירים, החזקים, הפוטוריסטים התוססים!

גשו הלום, מבעירי שריפות על אצבעותיכם המפוחמות!…הציתו אש במדפי הספריות! הסבו את זרם התעלות כדי להציף את מרתפי המוזיאונים!…היסחפו-נא בזרם, תמונות עטורות הילה! לכם מיועדים המכושים והפטישים! נתצו את יסודות הערים הנערצות!

למבוגרים שבנו לא מלאו עדיין שלושים שנה; על כן עשר שנים לפנינו כדי לעשות את המוטל עלינו. כשנהיה בני ארבעים יזרקונו-נא צעירים ואמיצים מאיתנו לסל, ככתבי יד חסרי שימוש!…מרחוק יבואו נגדנו, מכל מקום ייאספו, יקפצו למקצבם הקליל של שיריהם הראשונים, ישרטטו את האוויר באצבעותיהם העקומות, יריחו בפתחי האקדמיות את ניחוח רוחנו הנקרבת, שיועדה זה מכבר למחשבי הספריות.

אנו לא נהיה שם אומנם, הם ימצאונו לבסוף, בליל חורף, אי-שם בכפר, ישובים ליד אווירונינו הזועמים במחסן שעל גגו ינגן הגשם החדגוני, מחממים ידינו על אש עלובה, שאותה יזינו ספרינו הבוערים בעליות תחת מעופן הזוהר של תמונותיהם. הם יתקהלו סביבנו ונשימתם נשימת חרדה ומפח-נפש: אומללים למראה אומץ ליבנו הגאה והבלתי נלאה, הם יזנקו לרצוח אותנו, ושמחתם תגדל ככל שתגדלנה בליבם אהבתם והערצתם כלפינו. אי-הצדק ישתקף מעיניהם המאושרות. ואכן האמנות אינה אלא אלימות, אכזריות ואי-צדק.

למבוגרים שבנו לא מלאו עדיין שלושים שנה וכבר הוצאנו לריק את אוצרותינו, אוצרות הכוח, האהבה, אומץ הלב והרצון ללא חת; אוצרות שבזבזנו בפזיזות, בטירוף הדעת, ללא חשבון, במלוא המרץ, עד כלות הנשמה.

התבוננו בנו! לא נותרנו חסרי נשימה… ליבנו אמיץ בנו! כי אכן ניזון הוא מאש, משנאה וממהירות!…זה מפליא אתכם? הרי אינכם זוכרים אפילו שחייתם! – עומדים אנו בפסגת העולם ואתגרנו שלוח שוב לכוכבים!

טענותיכם? מספיק! מספיק! אני יודע מה הן! ברור! אנו מיטיבים לדעת שתבונתנו היפה והמזויפת מעניקה לנו אישור. אין אנו, היא אומרת, אלא תמציתם של אבותינו והמשכם. ייתכן! נניח!…מה זה משנה?…אין אנו רוצים לשמוע! הישמרו לבל תחזרו על מילים בזויות אלה! מוטב שתרימו את ראשיכם!

מארינטי, "המניפסט הפוטוריסטי", 1909

נכתב ב- 1908 ופורסם לראשונה בפברואר 1909 כהקדמה לספר השירים שהוציא מארינטי במילאנו, ראה אור שנית והתפרסם בפברואר 1909, מעל גבי העתון "לה פיגארו", פריז.

4. T. Marinetti, “The Founding and Manifesto of Futurism", pp. 19-24.

מסקנות

1. בכוונתנו לשיר את אהבת הסכנה, החיוניות וחוסר הפחד.
2. אומץ, עזות ומרד יהיו היסודות העיקריים של שירתנו.
3. עד כה רוממה הספרות חוסר תנועה מהורהר, אקסטזה ושינה. בכוונתנו להעלות על נס פעולה תוקפנית, ערנות קדחתנית, דהרת הפרש, זינוק המות, סטירת הלחי ומהלומת האגרוף.
4. אנו מאשרים כי הדרו של העולם התעשר בעושר חדש: יופי המהירות. מכונית המרוץ שחרטומה מקושט בצינורות אדירים דמויי נחשים של נשיפה מתפרצת, מכונית שואגת הנראית כאילו רכבה על פגז, הנה יפה יותר מ "הניצחון של סמותרכה".
5. ברצוננו לשאת המנון לאדם האוחז בהגה, המטיל את כידון רוחו אל מעבר לאופק, לאורך מעגל סיבובה.
6. המשורר חייב לכלות את עצמו בלהט, פאר ונדיבות, להפיח רוח בקנאות הנלהבת של היסודות הקדמוניים.
7. אין עוד יופי אלא במאבק. יצירה ללא אופי תוקפני אינה יכולה להיות יצירת פאר. על השירה להסתער ולהתקיף את הכוחות הלא-נודעים, להכניעם ולמגרם בפני האדם.
8. אנו עומדים על הצוק העתים האחרון. מדוע עלינו להביט לאחור, כשכל רצוננו לשבור את הדלתות המסתוריות של הבלתי אפשרי? זמן וחלל מתו אתמול. אנו חיים כבר במוחלט, כי יצרנו את הנצח, המהירות ההווה בכל.
9. אנו נהלל את המלחמה, ההיגיינה היחידה של העולם, מיליטריזם, פטריוטיזם, המחווה ההרסנית של מביאי החופש, הרעיונות היפים השווים למות עבורם, והבוז לאישה.
10. אנו נהרוס את המוזיאונים, הספריות, האקדמיות מכל סוג, נלחם במוסר, בפמיניזם (בנשיות), ובכל פחדנות סתגלנית או תועלתנית.
11. אנו נשיר על ההמונים הגדולים המתקהלים, המרוגשים על ידי עבודה, בידור ומהומות; אנו    נשיר על  השיטפונות הרב-קוליים של המהפכה המהדהדים בערים המודרניות; אנו נשיר על רטט הלילות הנלהבים של בתי הנשק והמספנות הבוהקים מעוצמת ירחי החשמל; על תחנות רכבת חמדניות הבולעות נחשים של  פלומות עשן; על בתי החרושת התלויים בעננים בחוטי עשנם המתפתל; על הגשרים הגומעים נהרות בפסיעות של אתלטי ענק, נוצצים בשמש כברק סכינים; על הזרמים ההרפתקניים המרחרחים את האופק; על הקטרים רחבי הדופן שגלגליהם חובקים את המסילות ככיפות של סוסי ברזל ענקיים אסורים בצינורות, ועל מעופם החלק של מטוסים שמדחפיהם מרשרשים ברוח כמו דגלים שהונפו לעידוד על ידי קהל משולהב.

המניפסט של הציירים הפוטוריסטיים, 1910

חתום על ידי: אומברטו בוצ'וני, קארלו קארה, לואיג'י רוסולו, ג'אקומו באלה, ג'ינו סווריני. פורסם כדף מינשר על ידי "פואזיה" ב-11 בפברואר 1911, מילאנו.

Boccioni, Carra, Russolo, Balla, Severini, “Manifesto of the Futurist Painters”, pp. 24-27.

מסקנות

1. נהרוס את הסגידה לעבר, האובססיה עם העתיקים, הפורמליזם האקדמי והדקדקני.
   2. נבטל לחלוטין כל צורה של חיקוי.
   3. נעלה על נס כל ניסיון למקוריות, ככל שהיא נועזת וככל שהיא אלימה.
   4. נישא באומץ ובגאווה כל כתם של "שיגעון", שבשמו מנסים לחסום את פי כל המחדשים.
   5. נתייחס לביקורת האמנות כאל חסרת ערך ומסוכנת.
   6. נתמרד נגד הרודנות של המילים "הרמוניה" ו"טעם טוב" וביטויים קלושים אחרים, בהם ניתן להשתמש גם כדי להרוס את יצירותיהם של רמברנדט, גויה ורודן…
   7. נטהר את כל שטחי האמנות מכל הנושאים שנעשה בהם שימוש בעבר.
   8. נישא ונפאר את עולמנו היום יומי, אשר מתעתד להמשיך ולהשתנות בצורה נהדרת בעזרת המדע המנצח.

המתים יקברו במעמקי האדמה. סף העתיד יטוהר מכל החנוטים. פנו מקום לנעורים, לאלימות ולתעוזה.

המניפסט הטכני של הציור הפוטוריסטי, 1910

חתום על ידי: אומברטו בוצ'וני, קארלו קארה, לואיג'י רוסולו, ג'אקומו באלה, ג'ינו סווריני. פורסם כדף מינשר על ידי "פואזיה" ב-11 באפריל 1911, מילאנו.

Boccioni, Carra, Russolo, Balla, Severini, "Futurist Painting: Technical Manifesto",  pp. 27-31.

ב-18 במרס, 1910, לאור הזרקורים של תיאטרון צ'יארלה (Chiarella) בטורינו, שילחנו לראשונה את המניפסט הראשון שלנו אל קהל של שלושת אלפים אנשים –  אמנים, סופרים, סטודנטים ואחרים; היתה זו צעקה אלימה וצינית שביטאה את תחושת המרד שלנו, את סלידתנו עמוקת השורשים, את תחושת הבוז העמוק שלנו נגד ההמוניות, הבינוניות האקדמית והדקדקנית, נגד כל סגידה קנאית לכל מה שהנו ישן ואכול תולעים.

באותו מעמד קשרנו את עצמנו לתנועה של השירה הפוטוריסטית, שנוסדה שנה קודם לכן על ידי מארינטי, מעל טורי הפיגארו.

הקרב בטורינו הפך לאגדה. החלפנו הרבה מכות, כמעט כמספר הדעות, כדי להגן על הגאוניות של האמנות האיטלקית מפני המות.

ועתה, במשך הפסקה קצרה וזמנית של מאבק נהדר זה, אנו יוצאים מתוך ההמון כדי להרחיב, על ידי  פירוט טכני מדויק, את תוכניתנו לחידוש הציור – מה שבא לידי ביטוי מרהיב בסאלון הפוטוריסטי במילאנו. הצורך הגדל והולך שלנו באמת אינו מסופק עוד על ידי הצורה והצבע כפי שאלה הובנו עד כה. המחווה שאותה נייצג על הבד לא תהיה עוד רגע מסוים בדינאמיזם האוניברסאלי, אלא תהיה זו התחושה הדינאמית בעצמה.

אכן, כל הדברים נעים, כולם רצים, כולם משתנים במהירות. פרופיל לעולם אינו חסר תנועה מול עינינו, אלא הוא מופיע ונעלם שוב ושוב. בגלל השארות הצורה (after image) על רשתית העין, אובייקטים נעים מכפילים את עצמם כל הזמן; צורתם משתנה כתנודות מהירות במרוצן המשוגע.  וכך סוס דוהר אינו בעל ארבע רגליים, אלא עשרים, ותנועתן משולשת.

אמנות הכל הנו מוסכמה. שום דבר אינו מוחלט בציור. מה שהיה אמת לגבי ציירי האתמול אינו אלא שקר היום. אנו מצהירים, למשל, שהדיוקן אינו צריך לשקף בדייקנות את הדוגמן, וכי הצייר נושא בחובו את הנופים שאותם יעלה על הבד. כדי לצייר את דמות האדם אין צורך לצייר אותה: יש לתאר את "הכוליות" של האטמוספירה הסובבת אותה.

החלל אינו קיים עוד: המדרכות שטופות הגשם תחת האור הבוהק של נורות החשמל, נעשות עמוקות עד מאד ונפערות עד ללב כדור הארץ. אלפי קילומטרים מפרידים בינינו ובין השמש ובכל זאת הבית שלפנינו נראה כחופף את גלגל החמה.

מי יכול עוד להאמין באטימות הגופים, מאז שרגישותנו החדה והמוכפלת פי כמה כבר חדרה אל תוך ביטויו האפל של המדיום? מדוע נשכח ביצירתנו את הכוח המוכפל של ראייתנו, היכול לתת תוצאות זהות לאלו של קרני X (רנטגן)?

כדי להוכיח את האמת שבטענתנו די אם נצטט מספר דוגמאות שנבחרו מבין אלפים: ששה-עשר האנשים שמסביבך באוטובוס נוסע הנם לחילופין ובו בזמן אחד, עשרה, ארבעה, שלושה; הם חסרי תנועה והם משנים מקומות; הם באים והולכים, משתלבים בתוך הרחובות, פתאום נבלעים באור השמש, וחוזרים ויושבים לפניך, כמו סמלים עקשניים של התנודה האוניברסאלית. כמה פעמים אנו רואים על לחיו של האדם שעמו אנו מדברים את הסוס שעבר בקצה הרחוב? גופינו חודרים לתוך הספות שעליהן אנו יושבים והספות חודרות לתוך גופינו. האוטובוס שועט אל תוך הבתים שאותם הוא עובר, והבתים בתורם זורקים את עצמם אל האוטובוס ומתמזגים בו. המבנה של הציור עד כה נבע ממסורת טיפשית. ציירים הראו לנו את החפצים ואת האנשים ממוקמים לפנינו. מעתה והלאה אנחנו נמקם את הצופה במרכז הציור.

כשם שבכל תחום של רוח האדם סולקה האפלה הבלתי משתנה של ההלכהdogma) ), על ידי מחקרו של הפרט הרואה נכוחה, כך גם על הזרם המחייה של המדע לשחרר במהרה את הציור מהמסורת האקדמיסטית. אנו נחזור ונשתלב שוב בחיים, בכל מחיר. המדע המנצח מתנער בימים אלה מהעבר, כדי לשרת טוב יותר את הצרכים החומריים של זמננו. אנו מייחלים שהאמנות, על ידי הכחשת העבר, תוכל לשרת סוף סוף את הצרכים האינטלקטואליים הטמונים בנו.

הכרתנו המחודשת אינה מרשה לנו להביט על האדם כעל מרכז החיים האוניברסאליים. יש לנו אותו עניין בסבל האנושי כמו בסבלה של נורת החשמל, אשר צורחת בתנועות עוויתיות ביטויי צבע שוברי לב. ההרמוניה של הקווים והקפלים בבגד המודרני משפיעה על רגישותנו באותו כוח סמלי ורגשי, כפי שהשפיע העירום על רגישות האמנים הגדולים של העבר.

כדי להבין ולקלוט את היופי החדש של התמונה הפוטוריסטית, יש לטהר את הנפש ולשחרר את העין ממסך של מורשת ותרבות, כך שתוכל סוף סוף לראות בטבע ולא במוזיאון את קנה המידה הבלעדי.

ברגע שתושג תוצאה זו נהיה מוכנים להודות שצבעים חומים מעולם לא חדרו מבעד לעורנו; נגלה שהצהוב זוהר מבעד בשר גופנו, שהאדום לוהט, ושהירוק, הכחול והסגול מרצדים עליו בקסם שעוד לא סופר, תאוותניים ומלטפים. כיצד יתכן עוד לראות את פני האדם בצבע ורוד, עתה, כאשר חיינו המועשרים בעזרת חלומות בהקיץ הכפילו את הבחנתנו ורגישותנו לצבע? פני האדם הם צהובים, אדומים, ירוקים, כחולים וסגולים. חיוורון פניה של האישה המתבוננת בחלון ראווה של חנות תכשיטים, מגוון באינטנסיביות גדולה יותר מאשר הלהבות הפריזמטיות של התכשיטים המהפנטים אותה.

עבר הזמן שבו היינו צריכים לבטא בלחש את רגשותינו בציור. בעתיד אנו רוצים לשיר אותם ולהדהד אותם מעל בדינו, כדי שיפרחו בניצחון מחריש אוזניים. עינכם, הרגילה לחצי אפלה, תיפתח בקרוב אל מראות מוארים וזוהרים יותר. הצללים שנצייר יהיו מאירים יותר מברק האור של קודמינו, וציורנו, ליד אלה של המוזיאונים, יזרחו כאור יום מסנוור ליד חשכת הלילה העמוקה ביותר.

מסקנתנו היא כי הציור אינו יכול להתקיים היום ללא דיביזיוניזם. זה אינו תהליך שניתן ללמוד אותו ולהשתמש בו רק לפי החשק. עבור הצייר המודרני הדיביזיוניזם צריך לנבוע מתוך השלמה מולדת (של צבעים משלימים), נחוצה והכרחית.

אמנותנו תואשם, כנראה, בשכלתנות מעוותת ומנוונת. אך אנו רק נענה שלהפך, אנחנו הם הפרימיטיביים של הרגישות החדשה, המוכפלת פי מאה, ושאמנותנו שיכורה מרוב כוח וספונטניות.

אנו מצהירים

1. שיש לבזות את כל צורות החיקוי ויש להאדיר את כל ביטויי המקוריות.
2. שהכרחי למרוד ברודנות של המונחים "הרמוניה" ו"טעם טוב", כביטוים גמישים מדי שבעזרתם ניתן להרוס בקלות גם את יצירות רמברנדט, גויה ורודן.
3. שביקורת האמנות הנה חסרת ערך והרסנית.
4. שיש לסלק את כל הנושאים שהשתמשו בהם בעבר, במטרה לבטא את חיינו המסוחררים בפלדה, גאווה, קדחת ומהירות.
5. שיש לראות תואר כבוד במילה "שיגעון", שבעזרתה מנסים לחנוק את כל המחדשים.
6. שהשלמה מולדת (צבעים משלימים) הנה בעלת נחיצות מוחלטת לציור, כמו שהמשקל חופשי נחוץ בשירה, והפוליפוניות במוזיקה.
7. שהדינמיזם האוניברסאלי צריך להתבטא בציור כתחושה דינאמית.
8. שהכנות והטוהר הנם צורך ראשוני ליצירת הצורה שבה מבטאים את הטבע.
9. שתנועה ואור הורסים את החומריות של הגופים.

אנו נלחמים

1. נגד הצבעים בגווני הזפת שבעזרתם מנסים לזייף את עקבות הזמן על גבי ציורים מודרניים.
2. נגד הארכאיות הבסיסית והשטחית המתבססת על צבע שטוח, ואשר, על ידי חיקוי הטכניקה הקווית של המצרים, מורידה את הציור לרמה של סינתטיות חסרת כוח, ילדותית וגרוטסקית כאחת.
3. נגד טענות מזויפות של שייכות לעתיד, המובאות על ידי הנבדלים והעצמאיים, שהקימו אקדמיות חדשות שהנן לא פחות שחוקות ושגרתיות מאלה שקדמו להן.
4. נגד העירום שבציור, המבחיל והמייגע לא פחות מאשר הניאוף בספרות.

אנו רוצים לבהיר נקודה אחרונה זאת: אין דבר הנחשב לבלתי מוסרי בעינינו; זו המונוטוניות של העירום שנגדה אנו נלחמים. סיפרו לנו שלנושא אין משמעות וכי הכל טמון בדרך שבה מטפלים בו. דבר זה מקובל גם עלינו; אנו מודים בכך. אך אמת זו, שהיתה ללא עוררין לפני חמישים שנה, אינה כך היום במה שקשור לעירום, כי אמנים אחוזי דיבוק להציג את גוף המאהבות שלהם הפכו את "הסאלון" לשורות של בשר חולני. כבר עשר שנים שאנו דורשים לבטל את העירום בציור.

 המציגים אל הקהל, 1912

הקדמה לקטלוג התערוכה בגלרית ברנהיים-ז'ן בפריז, שנפתחה בתאריך 5 בפברואר 1912, חתומה על ידי בוצ'וני, קארה, רוסולו, באלה וסווריני, אך מבוססת על רעיונותיו של בוצ'וני שפותחו בהרצאה שנשא ברומא ביום 29 במאי, 1911. מתורגם מאנגלית מדברי הפתיחה לתערוכה בלונדון, גלריה סקוויל, מרץ, 1912.

Boccioni, Carra, Russolo, Balla, Severini, “The Exhibitors to the Public”, pp. 45-50.

אנו יכולים להצהיר, וללא התנשאות, כי התערוכה הראשונה של הציור הפוטוריסטי האיטלקי, שהוצגה לאחרונה בפריז ועתה הובאה ללונדון, הנה התערוכה החשובה ביותר של הציור האיטלקי, אשר מעתה והלאה מוצע לשיפוטה של אירופה.

אנו צעירים ואמנותנו מהפכנית ואלימה. מה שניסינו להשיג וגם השגנו, כאשר אנו מושכים מסביבנו הרבה מחקים מוכשרים כמו גם הרבה זייפנים חסרי כשרון, העמיד אותנו בראש הזרם האירופאי בציור, בדרך שונה, אך עם זאת גם מקבילה, לזו שבעקבותיה הלכו הפוסט-אימפרסיוניסטים, הסינתטיסטים והקוביסטים בצרפת, מונהגים על ידי המאסטרים פיקאסו, בראק, דרן, מצינגר, לה פוקונייה, גלייז, לז'ה, לוטה וכו'.

למרות שאנו מעריצים את גבורתם של אמנים חשובים אלה, אשר הביעו בוז קולני למסחור האמנות, ולמרות שביטאו שנאה רבה לאקדמיזם, אנו חשים ומצהירים על עצמנו שאנו מתנגדים לחלוטין לאמנותם. הם ממשיכים בעקשנות לצייר אובייקטים חסרי תנועה וקפואים, ואספקטים סטאטיים של הטבע; הם סוגדים למסורת של פוסן, אנגר וקורו, מזקינים ומנוונים את אמנותם בהצמדות עקשנית אל העבר, עובדה שבעינינו נראית בלתי מובנת לחלוטין.

אנחנו, לעומתם, מנקודת מבט המכוונת בעיקר אל העתיד, מחפשים דרך לעצב תנועה, דבר שעדיין לא ניסו לעשות לפנינו.

רחוקים מלהתבסס על דוגמאות היוונים וגדולי האמנות, אנו משבחים באופן עקבי אינטואיציה אינדיווידואלית; מטרתנו להגדיר חוקים חדשים לחלוטין, אשר ישחררו את הציור מפסיחתו בין הסעיפים. מטרתנו, לתת מבנה מוצק ככל האפשר לתמונותינו, לעולם לא תוביל אותנו חזרה אל איזושהי מסורת. בכך אנו משוכנעים לחלוטין. כל האמיתות שנלמדו באסכולות ובבתי האולפנא לא קיימות עוד עבורנו. ידינו חופשיות וטהורות כדי להתחיל הכל מחדש.

אין ויכוח כי כמה מההצהרות האסתטיות של חברינו הצרפתים מגלות סוג של אקדמיזם מוסווה. האם אין זו למעשה חזרה לאקדמיה בעצם ההצהרה שהאובייקט בציור הנו חסר משמעות לחלוטין? אנו מצהירים, לעומת זאת, כי ציור מודרני לא יכול להתקיים ללא נקודת זינוק של תחושה מודרנית מוחלטת, ואין דבר היכול לסתור אותנו כאשר אנו טוענים כי ציור ורגישות הנם שני עולמות שאינם ניתנים להפרדה. אם הציורים שלנו הנם עתידניים הרי זה כתוצאה מתפיסות עתידניות מוחלטות – מוסריות, אסתטיות, פוליטיות וחברתיות.

לצייר מודל בתנוחה הוא אבסורד ופעולה של פחדנות נפשית, גם אם המודל מתורגם על הבד על ידי צורות קוויות, קובייתיות או עגולות. להעניק משמעות אלגורית לדמות רגילה בעירום ולבסס את משמעות הציור על האובייקטים המוחזקים על ידי המודל, או מסודרים מסביבו, זו לדעתנו הוכחה לגישה אקדמית מסורתית. שיטה זו, הדומה לשיטה שבה השתמשו היוונים, רפאל, טיציאן וורונזה, חייבת בהכרח להרתיע אותנו.

יחד עם דחיית האימפרסיוניזם, אנו שוללים גם את התגובה העכשווית, אשר ,בגלל מטרתה לחסל את האימפרסיוניזם, היא מחזירה את הציור בחזרה לצורות האקדמיות הישנות. ניתן להגיב נגד האימפרסיוניזם רק על ידי כך שנתעלה עליו. אין דבר יותר אבסורדי מאשר להלחם בו על ידי אימוץ חוקי הציור שקדמו לו. נקודות המפגש האפשריות בין חיפוש אחר סגנון ובין מה שמכונה "אמנות קלאסית", אינן מעניינות אותנו. אחרים יחפשו, ובודאי גם ימצאו, הקבלות אלה, כמו חזרה לשיטות, למושגים ולערכים המועברים דרך האמנות הקלאסית.

מספר דוגמאות יבהירו את התיאוריה שלנו: אין אנו רואים הבדל בין אותו עירום המכונה בפי כל אמנותי ובין שרטוט אנטומי. מצד שני, יש הבדל עצום בין אותו ערום ובין התפיסה הפוטוריסטית שלנו על גוף האדם. פרספקטיבה, כזו המובנת על ידי רוב הציירים, יש לה אותו ערך עבורנו כמו זה שהם מעניקים לשרטוט הנדסי.

הבו-זמניות של מצבים נפשיים ביצירת האמנות:  זו המטרה המשכרת של אמנותנו. הבה ונסביר שוב על ידי דוגמאות: כאשר מציירים אדם על המרפסת, כשהוא נראה מתוך החדר, אין אנו מגבילים את הסצינה למה שמסגרת החלון המרובעת מאפשרת לראות; אלא אנו מנסים לתאר את סך כל התחושות  החזותיות אשר חווה האדם על המרפסת; ההמון שטוף השמש ברחוב; שתי שורות הבתים הנמשכים לימין ולשמאל, המרפסות מלמטה וכד'. זה כולל את הבו-זמניות (סימולטניות) של הסובב וכתוצאה מכך גם את פירוק האובייקטים, פיזורם והתמזגותם של הפרטים, המשוחררים מכל הגיון מקובל ועצמאיים אחד מהשני.

כדי לאפשר לצופה לחיות במרכז הציור, כפי שביטאנו במניפסט שלנו, הציור חייב להיות סינתזה של מה שאנו רואים ומה שאנו זוכרים. עלינו לתאר את הבלתי-נראה, אשר חי ונע מעבר למכשולים מסתירים, את מה שנמצא מימין ומשמאל ומאחור לנו, ולא רק את הריבוע הקטן של חיים הדחוסים לתוכו באופן מלאכותי, כאילו היה מסגרת של במה.

הצהרנו במניפסט שלנו כי עלינו לתאר את התחושה הדינאמית, זאת אומרת – הקצב המיוחד של כל אובייקט, כיוונו (נטייתו), תנועתו או, ליתר דיוק, כוחו הפנימי.

נהוג לראות את האדם במצבים שונים של תנועה או חוסר תנועה, של התרגשות עליזה או מלאנכוליה עמוקה.  אך מתעלמים מכך שכל האובייקטים הדוממים מגלים דרך קוויהם שלווה או התרגשות, עצב או שמחה. נטיות שונות אלה מעניקות לקווים שמהם נוצרת צורתם, משמעות ואופי של יציבות כבדה או של קלילות אוורירית. כל אובייקט מגלה בעזרת קוויו איך יתפרק באם יעקוב אחר נטיות כוחותיו. התפרקות זו אינה נקבעת על ידי חוקים קבועים, אלא משתנה בהתאם לאופי האובייקט ולפי מצב רוחו של המסתכל. יתר על כן, כל אובייקט משפיע על שכנו, לא על ידי הקרנת אור (על יסוד הפרימיטיביזם האימפרסיוניסטי), אלא על ידי תחרות אמיתית בין הקווים, ועל ידי סכסוך אמיתי בין המישורים, בהתאם לחוק הרגשי השולט בציור (על יסוד הפרימיטיביזם הפוטוריסטי).

במטרה להעצים את התחושה האסתטית, על ידי מיזוג בין הבד המצוייר לבין נפש הצופה, הצהרנו כי הצופהחייב בעתיד להיות ממוקם במרכז התמונה. הוא לא יהיה נוכח, אלא ישתתף בפעולה. אם נצייר שלבים של התקוממות, הרי שאת ההמון המתפרץ באגרופים מורמים ואת רעש התנפלות הפרשים, יש לתרגם על הבד על ידי מסלולי הקווים המסוכסכים, העוקבים אחר כללי האלימות של התמונה.

קווי-כוח אלה חייבים להקיף את הצופה ולערב אותו, כך שלמעשה יהיה חייב להיאבק בעצמו עם האנשים שבתמונה.

בהתאם למה שהגדיר הצייר בוצ'וני כטרנסצנדנטאליזם פיזיקאלי, כל האובייקטים מתכוונים אל האינסוף על ידי קווי-הכוח שלהם, המשכיות אשר נמדדת על ידי האינטואיציה שלנו. את קווי-הכוח האלה עלינו להתוות כדי להפוך יצירת אמנות לציור אמיתי. אנו מתרגמים את הטבע על ידי תאור אובייקטים אלה מצויירים על הבד כהתחלות או כהמשכים של מקצבים שאותם האובייקטים עצמם מטביעים על תחושותינו.

לאחר שייצגנו בציור, למשל, כתף ימין או אוזן ימין של הדמות, אנו טוענים שיהיה זה חסר ערך ומיותר לצייר גם את הכתף השמאלית או את אוזן שמאל. אין אנו מתווים קולות, אלא את תנודותיהם לסירוגין. אין אנו מציירים מגפות, אלא את התסמונות והתוצאות שלהן.

נוכל להסביר את רעיונותינו על ידי השוואה הלקוחה מהתפתחות המוסיקה: לא רק שעזבנו באופן החלטי את המוטיב המתפתח במלואו בהתאם לשיווי-משקלו המלאכותי שנקבע מראש, אלא בפתאומיות ובאופן מכוון אנו משלבים בכל מוטיב מוטיבים נוספים, אשר אף פעם אינם מתפתחים במלואם, אלא נשארים כצלילים של פתיחה או אמצע או סיום. כפי שתראו, יש עמנו לא רק מגוון, אלא גם אי-סדר והתנגשות של מקצבים, הסותרים זה את זה לגמרי, שאותם אנו משלבים להרמוניה חדשה.

וכן אנו מגיעים למה שמכונה ציור של מצבים נפשיים. בציור המתאר מצבים נפשיים שונים של פרידה, קווים אנכיים, גליים, וכאלה שכאילו מתוך עייפות נצמדים פה ושם לצלליות של גופים ריקים, יכולים לבטא תשישות וייאוש. קווים מפרפרים ומבולבלים, ישרים או מעוקלים, המשולבים בקווי מתאר על תנועות מהירות של אנשים הקוראים אחד לשני, יבטאו תחושה של התרגשות חסרת סדר. לעומת זאת, קווים אופקיים מהירים וקופצניים, החודרים בברוטאליות אל צדודיות של חצאי פנים אבודים, או מפוררים או מחברים חלקי נופים, אלה יתנו את התחושות הנרעשות של אנשים עוזבים.

אין זה אפשרי, למעשה, לבטא במילים את הערכים המהותיים של הציור. גם הקהל צריך להיות משוכנע שכדי להבין את התחושות האסתטיות שאינו רגיל להן, עליו לשכוח לחלוטין כל תרבות אינטלקטואלית, לא כדי להטמיע בתוכו את יצירת האמנות, אלא כדי לתת לה את עצמו בכל נפשו ומאודו.

אנו מתחילים עידן חדש של ציור. מעתה והלאה ניישם תפיסות בעלות חשיבות מדרגה ראשונה ומקוריות שאינה מוטלת בספק. אחרים יעקבו אחרינו, באותה החלטיות ונועזות, ויכבשו את הפסגות אשר אותן אנו יכולים לראות רק במבט חטוף. לכן הכרזנו על עצמנו כעל הפרימיטיביים של הרגישות המחודשת לחלוטין.

בכמה מציורינו המוצגים לקהל יש תנודות ותנועות המכפילות כל אובייקט עד אין סוף. כך הצדקנו את הצהרתנו המפורסמת כי לסוס דוהר יש עשרים רגליים ולא ארבע.

כמו כן, ניתן להבחין בציורינו בכתמים, קווים ואזורי צבע, אשר אינם מתאימים לשום מציאות, אך אשר, בהתאם לחוק של המתמטיקה הפנימית שלנו, הם מכינים את הצופה באופן מוזיקאלי ומגבירים את תחושותיו. כך אנו יוצרים מעין אווירה רגשית, אשר בדרך האינטואיציה מחפשת את הקשר והסימפטיה הקיימים בין הסצינה החיצונית (קונקרטית-מוחשית) ובין הרגשות הפנימיים (אבסטרקטים-מופשטים). קווים אלה, כתמים אלה, אזורי צבע אלה, שלכאורה נראים לא הגיוניים וחסרי משמעות, הם המפתחות המסתוריים לציורינו.

נעמול בהחלטיות ובשאפתנות כדי להגדיר ולבטא את הקשרים הדקים, המאחדים את הפנימיות המופשטת שלנו עם החיצוניות המוחשית, על ידי צורות הניתנות לקליטה. עם זאת, האם נוכל לתת חופש מלא להבנה של הקהל, אשר תמיד רואה, כפי שלימדו אותו לראות, דרך בעיניים לוטות בשגרה? אנו נמשיך בדרכנו, ונהרוס כל יום בתוכנו ובציורינו את הצורות הריאליסטיות ואת הפרטים הברורים, אשר שימשו לנו לבניית גשר של הבנה בינינו ובין הקהל. כדי שהקהל יוכל ליהנות מעולמנו הרוחני הנהדר, שאותו אין הוא מכיר, אנו מספקים לו את התחושה החומרית של העולם. בכך אנו עונים לסקרנות הפשטנית הגסה המקיפה אותנו, על ידי ההיבטים המציאותיים האלימים של הפרימיטיביזם שלנו.

מסקנה: הציור הפוטוריסטי שלנו מגלם שלוש תפיסות חדשות של ציור:

1. זו הפותרת את בעיית הנפחים בציור, בניגוד  להתמוססות  האובייקטים,  המקובלת על ראייתם של  האימפרסיוניסטים.
2. זו המובילה אותנו לתרגם אובייקטים  בהתאם  לקווי-הכוח המייחדים  אותם, ושבעזרתם  מושג כוח חדש לגמרי של אובייקטיביות פואטית.
3. זו (כמסקנה טבעית משתי האחרות) אשר תיתן את האווירה הרגשית של הציור, הסינתזה של מקצבים מופשטים שונים של כל אובייקט, שמהם נובע מעיין של ליריות תמונתית שלא נודעה עד כה.

המניפסט הטכני של הפיסול הפוטוריסטי, 1912

חתום על ידי בוצ'וני, ופורסם במנשר על ידי "פואזיה", מילאנו, ב11- באפריל 1912.

Umberto Boccioni, “Technical Manifesto of Futurist Sculpture”, pp. 51-66.

כל הפסלים הנראים במונומנטים או המוצגים בתערוכות בכל הערים האירופאיות, מהווים מחזה מעורר חמלה של ברבריות, אי-התאמה וחיקוי מיגע, עד כי עיניי הפוטוריסטיות נסבות מהם בתעוב עמוק ביותר!…

…קשה להסביר את העובדה שאלפי פסלים ממשיכים דור אחר דור ליצור דמויות בובתיות, מבלי לטרוח ולשאול את עצמם, מדוע אולמות התצוגה של הפסלים מעוררים שעמום או אימה, או מדוע הם שוממים לחלוטין מאדם; או מדוע הסרת הלוט מעל מונומנטים בכיכרות בכל העולם מלווה בגיחוך וחוסר הבנה. מצב זה אינו קיים בציור, מכיוון שהציור ממשיך כל הזמן להתחדש. למרות שתהליך זה של מודרניזציה הוא עדיין איטי, בכל זאת הוא מספק את כתב האישום הטוב והברור ביותר נגד כל העבודות המזויפות והעקרות הנוצרות על ידי הפסלים בני זמננו.

…לא יתכן כל חידוש באמנות מבלי שכל מהותה תתעדכן. מהות זו טמונה בראיה ובתפיסה של קווים ומאסות, היוצרים את הערבסק הפנימי. אמנות אינה הופכת לביטוי של זמננו רק על ידי רפרודוקציה של המראות החיצוניים של החיים העכשוויים; וכך הפיסול, כפי שהובן על ידי האמנים במאות האחרונות ובזו שלנו, הנו אנכרוניזם מפלצתי.

…עלינו לקחת את האובייקט שאותו אנו רוצים ליצור ולהתחיל עם גרעינו הפנימי. בדרך זו נחשוף חוקים חדשים וצורות חדשות, אשר מקשרים אותו בדרך בלתי נראית אך מתמטית (מחושבת) לאינסוף הפלסטי החיצוני שלו ולאינסוף הפלסטי הפנימי שלו. אמנות פלסטית חדשה זו תהיה תרגום – על ידי גבס, ברונזה, זכוכית, עץ וכל חומר אחר –  של מישורים אטמוספריים אשר מקשרים וחותכים דברים. ראיה זו, שאותה כיניתיטרנסצנדנטאליזם פיזיקאלי (ראה את דברי "המציגים אל הקהל") תוכל לספק לאמנויות הפלסטיות את אותם רשמים של הזדהות ורגשי קרבה מסתוריים, היוצרים השפעות צורניות והדדיות בין המישורים השונים של האובייקט.

הפיסול , חייב אפוא, להחיות את האובייקטים על ידי כך שיראה את התפשטותם בחלל בצורה מוחשית, שיטתית ופלסטית. איש אינו מאמין עוד שהאובייקט מסתיים במקום שאחר מתחיל, או שאין מסביב לנו דבר – בקבוק, מכונית, מלון, רחוב – שאינו נחתך ונחלק על ידי קוים ערבסקיים או ישרים.

…בפיסול, כמו בציור, לא יתכן חידוש ללא חיפוש אחר  סגנון של תנועה, זאת אומרת, על ידי יצירת סינתזה מוגדרת ושיטתית של הגישה הפרגמנטרית המקרית, ומכאן האנליטית, של האימפרסיוניזם. שיטתיות זו, של תנודות האור וחדירות הדדיות בין המישורים, תיצור פיסול פוטוריסטי שביסודו יהיה ארכיטקטוני, לא רק כקונסטרוקציה של מאסות, אלא שהגוש הארכיטקטוני עצמו יכיל מרכיבים ארכיטקטוניים של הסביבה הפיסולית שבתוכה קיים האובייקט. בדרך זו ניצורפיסול סביבתי.

הפיסול הפוטוריסטי יכלול את אותם יסודות מתמטיים וגיאומטריים מופלאים, שמהם בנויים האובייקטים בני זמננו. האובייקטים הללו לא יעמדו בסתירה לפסל, כמו אטריביוטים מפרשים או כמו מרכיבים קישוטיים מנותקים, אלא בהתאם לתפיסה הרמונית חדשה הם יהיו מוכלים (encapsulated) בתוך קווי השריריים של הגוף. בדרך זו, גלגל שיניים של מכונה יבלוט מתוך זרועו של מכונאי, או קווי השולחן יחתכו את ראש הקורא לשניים, או הספר ודפיו הפתוחים כמניפה יבתרו את בטן הקורא.

הפיסול המסורתי חדר את תוך, או בלט מתוך, האטמוספירה של המקום שבו היה מוצג. הציור הפוטוריסטי כבר התקדם מעבר לתפיסות עתיקות אלה, של המשכיות ריתמית של קווים בתוך הדמות, או של בידוד הדמות מהרקע או מן החלל העוטף הבלתי נראה. …מדוע צריך הפיסול להיות זה שמפגר מאחור, כשהוא טעון לעייפה בחוקים שלאיש אין זכות לכפות? בואו ונהפוך הכל ונתבע את הביטול השלם והמוחלט של קווים מוגדרים ושל פסלים המכילים את עצמם. בואו ונפתח את הדמויות שלנו ונכניס את הסביבה לתוכן. אנו מצהירים כי הסביבה חייבת להיות חלק מהשלם הפלסטי, שהוא עולם לעצמו עם חוקים משלו: כך שהמדרכה תקפוץ אל שולחנך, או ראשך יחצה את הכביש בעוד שמנורתך תשזור קווים של קרני גבס מבית אחד לשני.

אנו רוצים שכל העולם הנראה לעין יתהפך מעלינו, יתמזג ויצור הרמוניה על בסיס אינטואיטיבי טהור: לרגל, לזרוע, או לאובייקט אין כל חשיבות אלא כמרכיב בריתמוס הפלסטי של השלם, וניתן לוותר עליהם, לא משום שאנו מנסים לחקות את הפרגמנטים היוונים והרומיים, אלא במטרה להתאים להרמוניה הכללית שהאמן מנסה ליצור. השלם הפיסולי, כמו בציור, לא צריך להדמות לדבר כלשהו אלא לעצמו, מכיוון שעל הדמויות והאובייקטים להתקיים באמנות ללא כל קשר למראה ההגיוני שלהם. וכך יתכן שלדמות כלשהי תהיה זרוע אחת לבושה והשניה ערומה ובאותו זמן הקווים השונים של כד הפרחים יתרוצצו בחופשיות מוחלטת מסביב, בין הקווים של הכובע ובין אלה של הצוואר. וכך, בצורה דומה, משטחים שקופים, זכוכית, רצועות פח, חוטי תיל, מנורת רחוב או אור הבית, כולם יכולים לסמן מישורים – הצורות, הגוונים וחצאי הגוונים של המציאות החדשה.

…ומה שטענו ביחס לקווי הכוח בציור (ראה את דברי "המציגים אל הקהל") ניתן ליישם גם בפיסול – להביא לחיים את הקו הסטאטי של השריר, על ידי קווי-כוח דינאמיים. הקו הישר צריך לתפוס מקום של כבוד בקו השרירי, כי הוא היחיד המתאים לפשטותה הפנימית של הסינתזה שבעזרתה אנו מתנגדים לאקסהיביזיוניזם הבארוקי החיצוני. אלא שהקו הישר לא יוביל אותנו לחקות את המצרים או הפרימיטיביים או הפראים, כפי שנוהגים פסלים אחדים המנסים נואשות להשתחרר מאחיזתם של היוונים. הקווים הישרים שלנו יהיו חיים ופועמים. וכך כולם יווכחו בהכרחיות המוטבעת ביכולת הביטוי הלא-מוגבלת של החומר, וצורתו החשופה, הנוקשה והראשונית תהפוך לסמל של נוקשות הפלדה בקוויה של המכונה המודרנית.

ולבסוף, אנו רוצים לומר, כי אל לו לפסל לחשוש מאיזושהי שיטה חדשה המאפשרת לו להגיע אל המציאות. אין פחד טיפשי יותר מזה שגורם לפסל לחשוש מעזיבת הדרך האמנותית שבה הוא עובד. אין עוד ציור או פיסול, או מוזיקה או שירה, יש רק יצירה! וכך אם נראה שתנועה קצבית מסוימת נדרשת לקומפוזיציה במטרה להוסיף או לסתור את הריתמוסים של השלם הפיסולי (הדרישה הבסיסית לכל יצרת אמנות), אפשר להשתמש בכל אמצעי, ולו גם סותר, כדי לתת תחושה הולמת לתנועה הקצבית של המישורים או הקווים.

אל לנו לשכוח כי תנועת המטוטלת או תזוזת זרועות השעון, תנועתה של הבוכנה פנימה והחוצה בתוך הגליל, התחברותם והתנתקותם של גלגלי השיניים… כל אלה הנם מרכיבים פלסטיים וציוריים, שכל יצירת פיסול פוטוריסטית חייבת לנצל אותם. תנועת הפתיחה והסגירה של שסתום יפה לא פחות מתנועות עפעף העין והיא בוודאי גם מודרנית יותר.

מסקנות

1. להגיע לרקונסטרוקציה מופשטת של מישורים ונפחים בכדי להגדיר צורה פיסולית ולא ערך פיגורטיבי.
2. להרוס בפיסול, כמו בכל אמנות אחרת, את "הנשגבות" המסורתית של הנושא.
3. לבטל בפיסול כל ניסיון של סטרוקטורות ריאליסטיות מקריות; לאשר את הצורך המוחלט של שימוש בכל המרכיבים של המציאות, כדי לגלות מחדש את היסודות הראשוניים של הרגישות הפלסטית. על ידי התייחסות לגוף ואל חלקיו כאל אזורים פלסטיים, כל קומפוזיציה פיסולית פוטוריסטית תכיל מישורים של עץ או מתכת, ללא תנועה או בעלי תנועה מכנית, כדי ליצור את האובייקט. צורות של סיבים מעוגלים עבור השיער, חצאי עיגולים של זכוכית עבור הצנצנת, חוטי תיל ורשת עבור מישורים אטמוספריים וכו'.
4. להרוס את ההדר הספרותי המסורתי של אנדרטאות השיש והברונזה. לסרב לקבל את הבלעדיות הטבעית של חומר אחד בקונסטרוקציה של השלם הפיסולי. לעמוד על כך שאפילו עשרים סוגים שונים של חומרים יכולים לבוא לידי שימוש ביצירת אמנות אחת, במטרה להגיע לתנועה הפלסטית. להזכיר מספר דוגמאות: זכוכית, עץ, קרטון, ברזל, גבס, שיער, עור, בד, מראות, אורות חשמל וכו'.
5. לעמוד על כך שבמישורים מצטלבים של ספר ופינה של שולחן, בקווים הישרים של הגפרור, בוילון המשוך על גבי החלון, יש יותר אמת מאשר בכל השרירים המשתרגים, כל החזות והישבנים של גיבורים ושל ונוסיות, אשר מהווים עדיין את ההשראה היחידה לפסלים המודרניים התמהוניים שלנו.
6. להשתמש רק בנושאים מודרניים ועכשוויים כדי להגיע לגילוי הרעיונות הפלסטיים החדשים.
7. הקו הישר הוא האמצעי היחד לגלות את הטוהר הראשוני (פרימיטיבי) של סטרוקטורות ארכיטקטוניות חדשות של מאסות ושל אזורים פיסוליים.
8. לא יתכן כל חידוש אלא דרך פיסול סביבתי, כי רק דרך אמצעי זה תוכל האמנות הפלסטית להתפתח ולהגיע לעיצוב האטמוספירה הסובבת את האובייקטים שלנו.
9. הדברים שאותם אנו יוצרים מהווים רק גשר בין האינסופיות הפלסטית החיצונית ובין האינסופיות הפלסטית הפנימית, ולכן האובייקטים לעולם לא יוכלו להיות סופיים, אלא רק לחתוך אחד את השני בדרך של אינספור אפשרויות של כוחות המושכים והדוחים.
10. יש להרוס את העירום השיטתי והתפיסה המסורתית שמאחורי הפסלים והאנדרטאות. יש לסרב באומץ לב ובכל מחיר לקבל כל יצירה שאינה עשויה כקונסטרוקציה טהורה של מרכיבים פלאסטיים מחודשים לחלוטין.

 

המניפסט הפוטוריסטי של בגדי גברים, 1913, ג'אקומו באלה

Gacomo Balla “The Futurist Manifesto of Men’s Clothing”, pp. 132-3.

אנחנו הפוטוריסטים, באותם מרווחים קצרים שבין מאבקינו לחידוש, הקדשנו זמן לויכוח, כמנהגנו, על נושאים רבים. זה זמן מה שאנו משוכנעים כי הבגדים של היום, גם אם הפכו אותם לפשוטים משהו כדי להתאימם לדרישות מודרניות מסוימות, הם עדיין פסאיסטים להחריד.

עלינו להרוס את כל בגדי הפסאיסטים וכל מה שקשור בהם שהוא צמוד, חסר צבע, אבל, מיושן, משעמם ולא תברואתי. ובמה שקשור לבד, יש להרוס: דליל, נחמד, קודר ובעל צבעים טבעיים, יחד עם דגמים שמורכבים מקווים, משבצות ונקודות. בגזרה ובעיצוב: השמדת הקווים הסטאטיים, כל הצורות האחידות כמו הקפלים ופתחי האיוורור המגוחכים וכד'. בואו ונסיים את המנהג המביש והצבוע של לבישת בגדי אבל. הרחובות ההומים שלנו, התיאטראות ובתי הקפה כולם טבולים בצבעי קבורה מדכאים, כי הבגדים נוצרו רק כדי לשקף את מצב הרוח העגום והקודר של הפסאיסטים העכשוויים.

עלינו להמציא בגדים פוטוריסטיים, בגדי שמח-שמח-שמח שמחים, בגדים מעיזים עם צבעים מבריקים וקווים דינאמיים. עליהם להיות פשוטים, ומעל לכל יש לעשותם כך שיחזיקו מעמד זמן קצר בלבד, כדי לעודד פעילות תעשייתית ולספק בקביעות הנאה חדשה לגופינו. באריגים יש להשתמש בצבעים בעלי כוח שרירי – אדום הכי אדום מכל האדומים, הסגול מכל הסגולים, הירוק של הירוקים, צהוב חזק, כתום. ארגמן – ובצבעי מתאר של לבן, אפור ושחור. יש להמציא לבדים עיצובים דינאמיים שיתאימו לצבעים ושיבטאו אותם בצורות דינאמיות שוות ערך: משולשים, חרוטים, ספיראלות, אליפסות, עיגולים וכו'. הגזרה חייבת לשלב קווים דינאמיים וא-סימטריים, כאשר שרוול יד שמאל וחלק שמאלי של המקטורן בעיגולים, בעוד צד ימין בריבועים. וכך לגבי המותניות, הגרביים, הכובע וכיוצא בזה. כתוצאה מן הסנוור העליז שיווצר על ידי הבגדים שלנו בשילוב עם הרחובות הסואנים, שאותם נשנה בעזרת הארכיטקטורה הפוטוריסטית שלנו, הכל יתחיל לרצד כפריזמה מפוארת של חלון רואה ענקי של חנות תכשיטים, וסביב לנו נמצא גושי צבע לולייניים…

אנו נלחמים נגד:

א.    הביישנות והסימטריות של הצבעים, צבעים המסודרים בדגמים קלושים של נקודות או פסים טיפשיים;
ב.    כל הצורות של לבוש חסר חיים הגורמות לאדם לחוש עייף, מדוכא, אומלל ועצוב, המגבילות את התנועה ויוצרות חיוורון עצוב;
ג.     מה שמכונה "טעם טוב" והרמוניה, המחלישים את הנפש ומוציאים את הקפיציות מתוך הצעד.

אנו רוצים שהבגדים הפוטוריסטיים יהיו נוחים ושימושיים
דינאמיים
אגרסיביים
מזעזעים
חיוניים
אלימים
מעופפים (ז"א יוצרים תחושת ריחוף, התרוממות, ריצה)
מפולפלים
מלאי שמחה
מאירים (כדי להאיר אפילו את הגשם)
זרחניים
מוארים בעזרת נורות חשמל

החלפות של דגמים יש לספק בשרות משלוחים (פניאומאטי) וכך כל אחד יוכל לשנות את בגדיו בהתאם לצורך או למצב הרוח.

השינויים הניתנים להשגה יכללו:
אוהב
מתייהר
משכנע
דיפלומטי
חד-גוני
רב-גוני
מוצלל
מבושם.

כתוצאה מכך, יהיה בידינו מבחר חיוני של בגדים, גם אם תושבי עיר זו או אחרת בעצמם הם חסרי דמיון.

האושר של הבגדים הפוטוריסטיים שלנו יעזור להפיץ את אותו סוג של מצב הרוח שאליו התכוון חברי הטוב פאלאצסקי (Palazzeschi) במניפסט שלו נגד העצבות.

 יופיע בקרוב: מאניפסטו פוטוריסטי על בגדי נשים.

 

 

הפאשיזם היהודי  באיטליה

 

ראש הטופס

הפאשיזם היהודי

תחתית הטופס

 

מרגריטה צרפתי בת למשפחה יהודית בוונציה גראסיני  קרובה  של נטלי גינזבורג

מומחית לאמנות  שראשונות הרוכשות ליטוגרפיות של  טולוז לוטרק

איבדה את בנה  במלחמת העולם הראשונה

בעלה  הצטרף לפאשיזם והיה  בין מתכנני המצעד לרומא אשתו של מוסוליני לא אהבה אותה

צרפתי בין מתכנני המצעד לרומא.

סאלון פוטוריסטי ואהבה למוסוליני תכתוב את הספר עליו ב1925

1300 מכתבים אליו

משפיעה  על הרעיונות של שיבה לרומא  העתיקה השדרות המוחקות את שרידי האימפריה למען האימפריה החדשה

האומנות הפאשיסטית

ה1938 נמלטה לארגנטינה  בעקב  חוקי הגזע  שנכתבו על ידי  מוסוליני

חיפשה את בניה  אחרי המלחמה הם ניצלו אך לא אחותה  שנשלחה  לאושוויץ

שבה לאיטליה  ב1947

ביקרה  בישראל

 

רוטנברג, ז'בוטינסקי, בילינסון ,  הקומונות הנודדות  בצפון איטליה, יעקב סלע ורחל המשוררת

 

אברהם  שטרן

יהודים מצטרפים  הגברת צרפתי  אהובתו של מוסוליני

גראמשי על התרבות ההגמונית

מפגש  מוסוליני עם וויצמן

 

פאצ'פיצ'י נסיך היהודים על פי מוסוליני לימים בכפר  הרואה. אנצו סרני,  גבעת ברנר, נצר סרני ורביבים.

1938

 

 

חוקים נגד  יהודים

בין גרמניה ואיטליה חוקים נגד יהודים

חובת גירוש  למגיעים אחרי  1919.

כניעת איטליה וחלוקתה

תחיית  הצפון ופלישת  הנאצים

שואת  כ8000 יהודים

היחס  של הקהילה  מרגע ידיעת ההשמדה

הרב צולר קרא להימלט ועבר  דת  אחרי  המלחמה

הרב של ונציה  התאבד ולא  מסר  את  הרשימות

הסתרה  של הרבה יהודים  בידי  איטלקים ,

 

 

עליית 3000 יהודים ארצה אחרי  המלחמה

עדה  סרני מארגנת העפלה

 

פרימו לוי 1919 טורינו רופא סופר וכימאי. זכרונות. שירים

מ650 איטלקים שהיו באושביץ  20  שבו

ניצל כי היה  בבית החולים  במחנה מאד  חולה ולא  נלקח לצעדת המוות

שהה  במחנה  מעצר ברוסיה הסובייטית וצעד  חזרה   לאיטליה דרך פולין, רוסיה,  הונגריה

מבקר : הסתכל על כל השדה וחשוב

מכל ארץ שתגיע  כאן אינך זר.

נפגש  עם איטלקי באושביץ בנאי שהעניק לו חלק ממנת  המזון שלו והציל אותו  קודם כל  על  ידי האחווה שגילה

הוא  הצליח לתקשר עם המשפחה ולהודיע על  זה שהוא עדיין חי. המשפחה  שלחה חבילה.

ךמה  אנו קיימים בעולם אם לא  כדי  לעזור איש  לרעהו.

 

פרימו לוי

 

נביאים הם  החולי הרע של ימינו ואולי של כל הזמנים משום שאין  אפשרות להבדיל בין  נביא  אמת ונביא  שקר

 

איפוק בן אלף שנים של יהודי  התפוצות, נאלצנו לחיות  בשתיקה ובחשד, להקשיב הרבה ולדבר מעט, לא להתבלט כי הרי 'לעולם אין לדעת'

אהבה אירונית ופולמוסית לmole     בית הכנסת של מילאנו הגדול והמוחצן

 

לכל מדינה יש  היהודים שהיא  ראויה להם.

 

הלשון  הליטורגית היא  הווקטור  היחיד שבאמצעותו ליוו העברית והארמית את התהפוכות של יהודי  התפוצות

 

'כאשר מתחים בין קבוצות ניכרים שפות  כלאיים לא  נוצרות אין דיאלקט יהודי   פולני גם לא  שפת  כלאיים גרמנית  איטלקית  בצפון איטליה

 

יהודית מקומית שפת פיימונטה שפת המשפחה והבית מיזוג בין הדיאלקט הפיימונטי לבין הלאקוניות של העברית

 

האדם חצוי לשניים  שילוב של  רוח שמימית ושל אבק ארצי. העם היהודי לאחר  תפוצתו הפיק  ממנה לקח תבוני :  הלא  הוא  הצחוק  הנעדר מן  התורה והנביאים.

 

יהודי פיימונטה  התגייסו מוקדם נגד  הפאשיזם ו'זכו' לבתי כלא מוקדמים.

 

בכל קבוצה אנושית יש מצבור  קריטי שלמטה ממנו אין עוד  יציבות אזי היא  נסחפת אל דלדול הולך וגובר ואל העלמות  שתוקה  ונטולת כאב.

 

אופטימיות היא  הימור, אופטימיות  חרף היותה לא  רציונאלית היא  נקודת מוצא נכונה, גם אם מתברר לנו כי טעינו.

 

זרעי  הטירוף  המוסרי והטבע  הקרימינלי קיימים לא כיוצא מן הכלל אלא  כנורמה בשלבים הראשונים של חיי  אדם ממש  כמו שרואים דרך קבע אצל העובר  תורות אצל המבוגר  הן  עיוות צורה. כך אצל היליד, כאדם שאין לו חוש מוסרי, מציג  את מה  שחוקרי  הנפש  קוראים משוגע  נורמאלי ואשר  אנו מכנים פושע  מולד.

 

יש משהו  בתרבות  הנוצרית  המעודד את הקשר עם האחר רק  במטרה להביאו להמיר  את דתו.  כל קשר אחר שלא מבוסס  על  המטרה  של המרת דת. כל קרבה  שאינה מכוונת  להמרת דת  נחשבת  מיותרת ומסוכנת.

 

אין  לשכוח שגילוי  אמריקה  הביא להשמדת עם.

 

הפאשיזם  פרי  'מיתוס  הניצחון  שנגדע'  פאשיזם הוליד טירוף  שמצא  את  ביטויו בפולחן האדם  הנכון בזמן הנכון ובהתלהבות מאורגנת מלמעלה.

 

היטלר קשר  בין  ענן טעון חשמל לאדמה (העם) – היו שם חילופי  ברקים

 

מסר  מעורפל יכול להיות אלים כמו במקרה  של ניטשה. הערפל בו  נוקטים הפוליטיקאים שלנו הוא אחת הרעות  החולות הלאומיות  שלנו.

 

 

'רציתי  לומר לך עוד שאין שפה  משותפת למי שנתנו אהבת החיים  ולמי שאיבדו אותה … לחיים אין מטרה : הכאב גובר תמיד על  השמחה. על כולנו נגזר למות אך לא  גילו לנו מתי נוצא להורג. נגזר  עלינו לראות במות  הנפשות  היקרות לנו מכל.

 

החופש טוב  בעיננו יותר מן הסם והמוות יותר מן האשלייה (נכתב  בימי אושוויץ)

 

לעם  שמתאבד הוא  שולח פקטור שני שמחזיר אותו לחיים.

 

מרצון ושלא מרצון אנו מגיעים להסכמים עם השררה ושוכחים כי כולנו  בגיטו, שהגטו מוקף גדר מערה  עומדים אדוני  המוות ולא  רחוק משם ממתינה  הרכבת

 

לא היו לנו ספקות, אנו נהיה  כימאים. אך הציפיות שלנו והתקוות שלנו היו  שונות. אנריקו ביקש להיות  כימאי  כדי לרכוש ביטחון  בחייו, כדי להתפרנס. אני ביקשתי  משהו אחר, בשבילי הכימיה ייצגה ענן בלתי מוגדר של ציפיות כענן  שהסתיר     את הר סיני. כמשה דרך הענן ציפיתי  לחוק שלי, חיפשתי את הסדר  הפנימי בתוכי , מסביבי, בעולם.

 

74 פרדריק  ברנר

 

בפני  הכנסיה הנמצאת  בכניסה לגיטו ברומא.  מאות בשנים היו  היהודים מחויבים לשמוע את  הטפות הכומר בכנסיה.  על הכנסייה  כתובת  של ביקורת  על היהודים מפי  הנביא ישעיהו.  הקהילה  היהודית ברומא נמצאת כבר מחורבן הבית. לאורך הטיבר הוקם הגיטו של היהודים. החומות מסביבו  הוקמו רק   במאה השש  עשרה. החומות נפלו לפני שלוש מאות שנה.  הכנסייה  ביקשה  מאנשי העם קשה  העורף להתנצר. היא  עשתה  זאת בהתלהבות.  המבוגרת בין הנשים בתמונה  אולי עוד  זוכרת את מתקפות הגרמניות על היהודים ב1944.  ייתכן שהוסתרה אז.  על ידי לא יהודים או אולי אפילו נזירות.  גביהן של הנשים לכתובת  שייתכן אין הן יכולות לפענח.  הן נשאבו לתוך  החיים האינטנסיביים של נישואין, גידול ילדים ותפילות שהיו קרוב למקום הצילום.  כמה  שנים אחרי  הצילום הכנסייה  היתה  ריקה וסגורה ובבית הכנסת ממול הצטופפו לחתונה ליד השער.

נטלי דיויס

ארבע נשים יהודיות  בפתח הגיטו המבוגרת זוכרת  את המצוד  על היהודים ב1943-1944 עברתי  במקום כמה  שנים מאוחר  יותר. ארבע הנשים התגמדו מול הכנסייה שמאחריהם ארבעה  דורות של אופות הן עומדות והן חזקות  מהתפאורה  שמאחוריהן.  היכן מרוכז  הצילום  בפנים או  בחוץ. בתפוצה של רומא לנוצרים שליטה  על  הסימנים והשלטים. ליהודים יש תכניות  חיים אלטרנטיביות. סמיוטיקה  של החיים. צבי  בלנשארד

 

הקתולים קראו : הכנס לגיטו  ותראה את נוולותם של הכופרים במשיח.  היהודים שהיו ראשונים במקום יישארו אחרונים.  אין להם קשר לכנסייה הם נסוגו אל בדידותם

 

 

76

מסוף המאה  התשע עשרה היהודים מוכרים מזכרות ברחובות רומא. גם מול  הוותיקן.  ספרי טיולים לצליינים ותיירים.  הרישיונות  לחכירת המקום עוברים מדור אל דור.

'אין כאן  קאתולי אחד  שמוכר. אנחנו  היחידים.  הייתי צריך לעשות עצמי משוגע, למזוג  בנזין על עצמי ולאיים בהתאבדות כשניסו לנשל אותנו.  היתה פאניקה  בוותיקן . יהודי  שורף עצמו מול הוותיקן . כאן אני חי וכאן  אמות.  ראיון עם ללו  צרפתי מוכר מזכרות  מול כנסיית סן פיטרו.

 

לכבוד  האפיפיור  היהודים הוכו  כל שנה. בהסכמת האפיפיורות הם הושפלו אך  האפיפיורים גם עזרו ליהודים להתקיים. הם צריכים היו להעיד. שהכל יראו כי הרשעים מקבלים  כגמולם.  נענשים על עקשנותם.  כל העולם היה  צריך לראות מה  הן תוצאות סירוב  האמונה במשיח.  לכן אולי היה חשוב  להראות כי  בחזית הוותיקן נמצאים יהודים. אני פותחת את זרועותי אומרת הכנסייה. אני חייבת לכם. לעולם לא אוכל להחזיר לכם את החוב על כן אני פוגעת בכם.  האפיפיור לא  סלח ליהודים הם לא  סלחו לו.  הם עשו עסק: הם ימכרו פסלים, מזכרות,מחזיקי מפתחות. לשם כך יפנו את  הלחי השנייה. ברקע של הכל נמצא שמעון היהודי סן פיטרו. פרויד מצא  את  מפתח אדיפוס. רומא לא היתה פחות מלאה בקטקומבות מאשר הפסיכה  האנושי. כאן זה מופיע כפארודיה איך זה יופיע  בעתיד אנו לא יודעים. גרינבלט

 

היהודים עורכים מסחר חליפין בסמלים. את המקדש  הפכו למקדש מעט  בבתי כנסיות.

יהודה  הלוי כשהתקרב  במסעו לארץ ישראל חרוזיו התמלאו בארוס של הגעה. קשר מיסטי עם  המזבח שחולל. היהודים כאן יותר חשובים מן האלילים שהם מוכרים. עגנון הביא מילים וסמלים וקיבץ אותם. אולם משהו נשכח בדרך, נשבר והתכווץ.

 

סידרה האזרחי

 

78

מייצרי פסלים יתר  רומאים מהרומאים יהודים  מייצרים פסלי רומא. ברנר ישב  ארבעה חדשים ולא ידע מה לצלם. כיצד לצלם פזורה בת אלפיים שנה.  רומא אם  הציויליזציה   המערבית ואם הפזורה  היהודית. היהודים הוגלו לרומא אחרי  החורבן כעבדים.  היהודים ברומא צאצאיהם. יש בהם נאמנות לירושלים ולרומא.  באחד מהבתים בגיטו נשאל  היהודי מה זה להיות יהודי  ברומא: אנו רומא. רומא בתוכנו. שער אוקטאביאנוס עובר  בתוך דירתו של אחי.

 

פ. ברנר

 

היהודי  בתמונה  דומה לפסלים  המוצגים מסביבו. כאן הפרדוקס של הפזורה. היהדות שנדמת למהות קבועה והיהודי מחוייב  להגן ולהמשיך מצד  שני היהודים זורמים עם  התרבות שמסביבם. חלק מהפרדוקס בשפה.  השפה  הרומנית של  היהודים מנציחה  את ההוויה  היהודית ואת יכולת  קליטת הסביבה בה היהודים חיים.  האתניות שלנו ניתנת למשא ומתן תמידי.  לא שכחנו מי אנחנו גם כשקנינו אתניות במזון, בבגדים בקישוטי  הבית.  החלפנו את הקנייה של מי שאנחנו ביצירה  של מה  אנחנו בוחרים לחיות. בלאנשארד

ליהודים  מותר  היה  למכור  חפצים אלו כי זו נחשבה לעבודה לא  ראוייה. רישיונות למכירה מצויים עד היום בעירייה. הרשיון שלי אומר אחד  המוכרים הוא מ1911. לשאר אין אמנם רישיון אך הם עומדים כאן  שנים.

ראיון עם מיסאנו יהודית גולדשטיין

 

שיעור אחרון

 

אנצו סרני – השלב האחרון

בשליחות לגרמניה

עליית הנוער

תחת  המשטר הנאצי הברחות, עלייה, ארגון הנוער

שליחות לארצות הברית נוער יהודי  עם חינוך אמריקאי ניתוח מחדש של כוחות הגולה

בסקטים בבית

ספר על הסכסוך הערבי ישראלי

אבוקה

הפרהוד בעיראק המחתרת להגנה  עצמית תנועת העלייה

עם שמריה גוטמן ושליחים אחרים

המערכה  במדבר נפש איטליקית הומיה

שליחות אנטי פאשיסטית  נתקלת בפאשיזם בתוך  בריטניה

בבית הכלא

הכנת  הצנחנים וההחלטה לצנוח

אשכנע את הגנרלים

שרת ובן גוריון

'אל תתפלגו'

הצניחה

אל בארדה נודד בין  מחנות

דכאו דוד פור מבקש למות

צנח כאן מישהו מן הארץ

 

יוסף גבאי

ליוורנו עיר  הנמל

המאבק על האוכל

אני רעב הילד צועק ומקבל מכות

החלון בליוורנו

יש לתת את הטבעת למוסוליני

עם ההכרעה להשמדת היהודים נדודים

בחצרות איכרים מבקשים אוכל

למה לא לקחנו את הדומינו לבית הקברות

אבא משכיל יודע שפות ותורה

אבן במקום שוקולד

מקומות מסתור

בבית הקברות

עליה לארץ בן שמן שער הגולן

אובדן הקשר עם ההורים

אמא

קיבוץ  גלויות בערב שורשים: עיראק, מרוקו, לבנון , יוון, רומניה, יוגוסלביה  בולגריה, הונגריה, טוניס, סוריה, ארץ ישראל,  רוסיה, פולין, ארצות הברית, פינלנד, ארגנטינה, אורוגואי.

 

ארכיון אפיקים מנדודים פוליטיים בזמן ,שם של סבל פוליטי, דיונים באסיפה על השם ועל הפה,

ארכיון של קולקטיביזציה של הצילומים לבין הפרטת הצילומים

מועדון תיאטרלי בברית המועצות- החולצה  הכחולה

 

ספר  עשרים וחמש שנה  לאפיקים וחגיגה של 10.000 איש בשנת המצור הגדול האדמה הזאת, וועדת הזיכרון לחלוצים

 

ארכיון  במרתפים ועיצוב פעיל של הזיכרון

הארכיון הנשכח והמוצף

החיאת הארכיון וארכיון  הממשיך את הוותיקים

ןןתיקי דגניה  העוזבים  מתכנסים לחג

חברי דגניה נעדרים

בין זאב  הגדול לבין לסיה גלילי האם להתקרקע או להתפורר

מן ההיסטוריה  אל המקום

 

מה שנשכח לא תמיד אבד

תנועה פוליטית אך עצמאית מפעלית פרולטרית ולא חקלאית כפרית

עם מי משוחחים היסטוריה של אל מי משווים. מהפכה או  המשך

 

ארגנטינה

שטח  2.700.000 ק'מ  ב1800 1.200.000 תושבים

גאוחצ'וס בוקרי דרום אמריקה נקראים בשמות שונים. נודדים רועים . אטהואלפה  יופנקי : הפרות והצרות הולכות אותה הדרך הפרות של האדונים  הצרות שלנו

הטיפוס האלים השותק, הלוחם. מלחמות הגאוצ'וס הטיפוס  הגאוצ'ו : מופנם ופעיל.

 

 

ארגנטינה  קלטה 46% מכלל ההגירה  לדרום אמריקה.  רוב  המהגרים מדרום אירופה  47% מאיטליה 32% מספרד

1853 החוקה  הארגנטינאית פתיחת המדינה  למהגרים 1.200.000  תושבים  על שטח  עצום  'לשלוט זה ליישב'

 

 

1876 חוק ההגירה וההתיישבות עידוד ההגירה

 ליישב אין פירושו  להביא את הציוויליזציה כאשר מיישבים עם סינים, הודים אסיאנים, שחורים מאפריקה התיישבות היא להביא מגפות, להרעיל, להביא לניוון של הארץ.  כאשר במקום  ליישב  את הארץ בפרח הקהילה  האנושית העובדת  של אירופה מביאים אשפה אנושית של אירופה  המפגרת… אלברדי

 

חוק חינוך ממלכתי חילוני מרשם  תושבים חילוני

הגירת יהודים ראשונה ממערב  אירופה

מ1870 הקמת בתי בושת ראשונים של יהודים

1881 תפנית הגירה

1889 גל הגירה  גדול שמונה  המשפחות לוונטל מביא את הידיעות לאירופה והבארון הירש משתכנע.

1892 והופעל חוק  התושבות הגירה  ספרדית לארגנטינה ולדרום אמריקה בשנות התשעים של המאה  התשע עשרה הבארון הירש והמושבות

העניין  המארגן  את הקהילות היו בתי הקברות. זו היתה  הדרך לשלוט  בחברי הקהילה.

50.000 פרנק השקיע הבארון הירש   בהתיישבות  היהודית בארגנטינה.  האדמה לא  היתה טובה. סרוב לעסוק  במשהו אחר  מחקלאות.  קשיים מנהליים. ציפייה  להגירה מאנגליה לא התממש. הדים על קהילת  הטמאים  עצרו הגירה  יהודית

1909  התקפה  של אנרכיסט על ראש  המשטרה  חוק להגבלת  ההגירה  היהודית ליאון  חנוביץ  נכלא

1910  הגאוצ'ו  היהודי  של אלברטו גרשונוב ביטול חוקי ההגירה  בעקב מצוקה  כלכלית.

 

מתוך 73.000 מהגרים יהודים 8000  יהודים ספרדיים בראשית   שנות התשעים  1912 נשבר שלטון האוליגרכיה יריגוז'ן עולה  לשלטון.  מוקמת מדינה  דמוקרטית. שיבה  להשפעת הכנסייה..

רוב  היהודים הספרדים  הגיעו  מסוריה  ולבנון

ההגירה  האשכנזית הגיעה  אחרי הגבלת ההגירה  לארצות הברית בשנות העשרים של  המאה  העשרים.

הגיעו  מהגרים ממרוקו  הספרדית.  אחריהם מהאימפריה  העותמאנית.

ב1936 82.6% יוצאי  אירופה  המזרחית

4.3 % מרכז אירופה

4.3% דוברי ערבית

0.3 % צפון אפריקה הספרדית

5.3% דוברי לאדינו

50.000.000

מלחמת העולם הראשונה  מעלה  את הפחד מפני מהפכה  בולשביקית. פחד מפני הרוסוס ציד הרוסים עקב  השביתה ב1919  פוגרום.

תולדות החברה  קדישא  1894 אשכנזית 1897 ליהודי מרוקו סרבו לקבור  יהודים  ספרדים 1919 בית קברות אשכנזי

1909 קואופרטיבים חקלאיים לזרעים, מימון חקלאות

שיטת יקא לא  פילנטרופיה אלא מטודולוגיה יישובית

5000' משפחות לשנה'

170 מושבות 7.000.000 דונם אדמה

המשק  המעורב, רועים, פלחים, קצת פירות  טרקטורים

לעתים בני עיירה אחת. הרבה אורטודוקסיה ענייה עד 1940 ה מגיעים  מהגרים הסתננו,.

ארגון  תרבות לבני  המהגרים

ארגון  תנועות מהפכניות המגיעות לארגנטינה

ארגון בונדיסטי אוואנגארד גרעין ההתנגדות לציונים חלק ממנו הצטרף לקומוניסטים. ארגון ךתמיכה  בהתיישבות היהודית  ברוסיה  הובייטית געזערד אירגון  ליישוב  עמלים על הקרקע.

י. בצר בקונגרס  הציוני  השמיני  בהאג.

1908- 1909 אגודת יוגנט של פועלי ציון ואנרכיסטים לפעול נגד  הטמאים העולם התחתון היהודי.

האם להציג  עצמנו  כרוסים וגרמנים או כיהודים.  פועלי ציון מנהלת מאבק למען יהודים.

1909 הגירה  ספרדית לארגנטינה ולדרום אמריקה בשנות התשעים של המאה  התשע עשרה. לאחר  המהפכה  של הטורקים הצעירים הגירה  של יהודים. משפחות מגיעות מתוך חשש לתוצאות של התפוררות האימפריה.

נרצח ראש משטרת ארגנטינה על ידי אנארכיסט יהודי. לאחר  המהפכה  של הטורקים הצעירים הגירה  של יהודים. משפחות מגיעות מתוך חשש לתוצאות של התפוררות האימפריה.

 

1909 ליאון חזנוביץ  בא לבדוק  מה קורה  במושבות  נאסר מגורש  מארגנטינה

'זורעים חיטה וקוצרים דוקטורים'  נוצר  פרולטריון יהודי ויש הגירה  מהכפר העירה 1913 כינוס ציוני ' 'רק מי שנאמן  לעמו ומוצאו ולוחם למען זכויותיו יכול להיות נאמן לארץ מושבו'

1400  שוקלי שקל ציוני 80.000

מפלסים מושבות הבארון הירש, הגאוצ'וס חודיוס 1910 אלברטו גרשונוב

מליטא  לקולוניה  היהודית. בואנוס איירס ועיתון  הנסיון

בראשית הפוגרומים

המעיין החריש הראשון

מנוחת הצהריים הסיסטה, השיטפון או אסון הטבע, בין התנ'ך לשירת הגאוצ'ו, רצח האב על ידי הבן, מנוסת הכלה, מאשימים את הרב  בגנבת סוסים (אנטישמיות)

געגועים לשעת הפרידה מן המולדת.

 

שמות המושבות כוללות  את מונטזומה  רומנטיקה  אינדיאנית , פטריוטיות  ארגנטינית  סאן מרטין שמות  הקשורים למשפחת  הירש מויזסויל, מאוריסיו הירש, קלרה, לוסיין, פקידי יק'א אביגדור  גולדשמיט לוסיין,  ואפילו סרס  הוא כורש.

 

דוד קידר  אינדיו  קולוניה וילה

 

הסתירה  שבאמנציפציה  שביקשה  את היהודי  החקלאי כפסגת ההשכלה  אך ביקשה  להדיר  אותו מהשכלה  כדי שלא יברח  מהחקלאות. הסיפור  של התישבות העובדת התביעה  בא מבפנים  הפקידים בא  מלמעלה. העוני וההסתפקות במועט הם תנאי להתמדה  בחקלאות

 

הבנים שבים כפקידים – ביקורתיים כלפי מה  שקורה כאן. רעיון הזיקית – להתאים עצמך לסביבה

הסטודנטים עוגן  במטרופולין- ראשית  עזיבת המושבות.

רודפי  בת יענה וחורשי מזימות

 

היום סי מביט אלי מן האבן

הקבצן הזקן

מהתיבה של משה הירש אל האדמה  הצחיחה

הגלח

לא לאכול את  הסוכריות הקתוליות המיסיון שם ובארץ ישראל

גינה   מדם המנהיג הבונדיסטי הזונה  האדומה  עומדת להגיע

אהבה שגויה

תכנית קאלינין

או המשפחה  או  קאלינין

השפיות הזדונית של האדומים

המדינה  הדמיונית היא  הציונית

צריך להתחפר

העולם  החומרי של המושבות בארגנטינה  אל מול  המושבות של יקא  בארץ.

הקהילה הדמשקאית

1920 הקהילה  החלבית קהילות נפרדות לרודוס ואיזמיר שכונת הטורקים הציונות מאחדת  בתי הקברות מפרידים ונותנים שליטה.

כיצד לבנות מהחברה קדישא  קהילה

דה פרולטריזציה

השפעת המושבות כי הן  היו  קהילות שלמרות שאת הדת עזבו את השייכות והמוסר  היהודי לא עזבו.

בשנות העשרים  נכנסו לארגנטינה  75.000 יהודים

הפיכת החברה קדישא לקהילות  ארגוני בריאות, מושב  זקנים, ארגוני צדקה של נשים

1930  דיקטטורה  של אוריבורו בעקב  המשבר  הכלכלי בארצות הברית התערערה  הכלכלה  הארגנטינית מאז   בחירות פיקטיביות החייל נותן  את המעטפה.

1933 עליית הנאציזם  והתגברות האנטישמיות הקמת הדאיה

1938  התכנסות אוויאן וסגירת גבולות ארגנטינה  בפני הגירת היהודים.

1944 הכרזת יהודי ארגנטינה – אנו יורשי יהודי אירופה.

1945 ביטול הרישיון לפרסום באידיש ובעברית  – וביטול הביטול בעקב  התערבות רוזבלט

פרון אוויטה בין הכנסיה לאצולה הארגנטינית  הפופוליזם  פרשנות  שמאלית וימנית.

הטמאים

1930 מערכות של עולם תחתון של סרסורים וזונות. נציגי עולם תחתון מציעות שידוך ועודה  אלפי נשים צעירות מהגרות. במסע לדרום אמריקה הן  נאנסות ונכנסות לעולם  הזנות.

בארגנטינה  הזנות היתה  ממוסדת 25% ממנה  היו יהודיות.

הקהילה  היהודית  בתחילה  קיבלה ותן הן שיחדו את כולם ותרמו לקהילה  היהודית  שלא ידעה מה לעשות עם התופעה.

בקורות העובדות הסוציאליות  הראשונות  שטיפלו  בנשים בזנות קשורות לקהילה  היהודית הזאת.

לימים החלה  מחאה של היהדות המקומית הממוסדת

לגרש אותן  מבית הקברות היהודי.

כנראה  היו סך כל 30.000 נשים יהודיות  ו2000 בתי בושת. ב1935 השמידו את כל המסמכים הארכיוניים  שהיו קשורים בבתי הזונות  הרשמיים בארגנטינה. קהילת העולם התחתון  הקימה  מערכת  קהילתית וארשה  השגריר  של פולין מחא נגד  קריאת השם וארשה נקרא מאז מגדל

העוני

ומיעוט הגדול בנשים בין המהגרים.

מהפכה צבאית בעקב  המשבר  הכלכלי בעולם בעקבות קריסת הבורסה  באמריקה

אוריבורו  שלטון פרוטו פאשיסטי.עד שנות הארבעים הבחירות  פיקטיביות.

הארץ נסגרת להגירה.

וועד להגנת יהודי גרמניה ב1933 ממנו צמחה הדאיה.

1938 סגירת גבולות  ארגנטינה ליהודים.  פעילות של קבוצות  אנטישמיות. חוק בדבא איסור על פעולות אתניות  הפוגע  גם בציונות.

1945  מהפכת   פדרו  רמירז. התקפות אנטישמיות  מעוררות תגובה של ביטול  פרסומים לאומיים כדי לעצור את ההתנגשויות.  הפסקת  פרסומים באידיש כתוצאה  מלאומנות. רוזבלט מוחה וההוראה מתבטלת.

ריבים נצחיים בין  קהילות של  מהגרים ואנשי מפלגות ציוניות.  גאולת ציון  חבורה ציונית של בני הארץ 1928 בית ספר ' התקווה' של יוצאי ירושלים

1944 הקהילה  היהודית בארגנטינה מכריזה : אנחנו  היורשים של יהדות אירופה

קןסטרינסקי ניכנס לעול מצוות מעשיות, נלמד, נבנה, ניאבק, נהיה  חלוצים !

1997 50.000 עולים מארגנטינה  חמישית מהקהילה פי  14 מהעלייה מארצות  הברית 84.000 מתוך 5.700.000

קולונל  גולדשמיט מa  ועד z   מארגנטינה עד ציון

116

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דרום אמריקה

 

פרופ' יהודית בוקסר ליברנט

החלום של המהגרים היהודיים לאמל"ט מורכב מארבעה חלומות או חלום אחד שבו ארבעה מימדים :

המימד האישי כלכלי

המימד הקהילתי

המימד האמנצ'פטורי

המימד הציוני

לענות לשאלה האם החלום המורכב האמור עדיין בתוקף דורש תשובה המתיחסת למציאות שהתפתחה ולזמן שחלף. לא קל להציג תמונה כוללת של הקהילות היהודיות באמריקה הלטינית לאור הגיוון הרב של הארצות השונות והשינוים הפוקדים את היבשת .

התהליכים האלה ניתן להגדירם בקוד של הגלובליזציה, הפועלת בתחומים שונים: כלכלה , מדיניות, חברה, תרבות וכו' והאינטראקציות שביניהם. התהליכים אינם אחידים ובסיכומו של דבר בתוך עולם הולך ומתאחד נשמרים השוני וההטרוגניות .הדילמה  הדמוקרטיזציה והגברת הפערים  החברתיים

כשבוחנים היחסים הגומלין בין שינוים מדיניים וכלכליים, אנו עדים לפרדוקס. החל משנות ה- 80 היבשת עברה תהליכי דמוקרטיזציה, פתיחות ופלורליזם על רקע של השינוים הגלובליים. לשינויים אלה נלוו תמורות כלכליות שהובילו לליברלזציה בשווקים שגררה ירידה כוללת ברמת החיים, בהכנסות, מיתון, אבטלה ותת-תעסוקה; וצמיחתה של כלכלה בלתי פורמלית. אחת ההשלכות של תמורות אלה היא העמקת העוני והאי-שוויון. לפי נתוני CEPAL מחצית אוכלוסית אמל"ט ב- 2002 חיה מתחת לקוו העוני. ל- 5% מעשירון עליון 25% מההכנסות ו- 30% של עשירונים תחתונים מקבלים 7,6% מההכנסות. לתהליך זה היה מחיר כלכלי כבד כאשר נדחקו לשוליים מגזרים שלמים ביחוד של מעמדות הביניים, תוך צמחיתו של עוני מסוג חדש. על רקע זה קמות תנועות חברתיות חדשות ומתפתחת אלימות פוליטית . להשפעות התהליך על הקהילות היהודיות דוגמאות שונות ומנוגדות: מצד אחד יהדות ארגנטינה, לה היה מעמד ביניים רחב במדינה שמעמד זה היה משמעותי ביותר. (בשנות ה- 80 כ- 75% מהיהודים השתייכו למעמד הביניים). כיום המצב שונה לחלוטין, ע"פ אומדן ב – 1999 פונים לקהילה לבקשת סעד יותר מ- 18,000 איש ויש להניח שמאז המספר רק גדל . במובן זה החלום של מוביליות כלכלית-חברתית הגיע לסופו .

במקסיקו 73,7% מהיהודים שייכים למעמד בינוני וגבוה (באוכלוסיה הכללית רק 8,3% מהתושבים) ורק 5% מן היהודים שייכים למעמד נמוך (בין לא יהודים 63%). ואכן המשבר פגע בעיקר באלה. ב- 2002 כ- 1000 יהודים , אותם 5% נזקקים לסיוע מהקהילה, אם כי המשבר גם השפיע מעבר לכך; יש עוד כמה אחוזים של יהודים הזקוקים לשירותים קהילתיים לעומת שנים קודמות בהם היהודים השתלבו בכלכלת הרוב. הגלובליזציה פועלת כיום נגד התבססות זאת ולקיטוב פנימי בתוך הקהילות היהודיות. העוני המתפשט בקהילות היהודיות , השפעתו לא רק על הפרט היהודי אלא גם על החיים הקהילתיים .

וזה היה המימד השני בנית חיים קהילתיים , שנבנו לספק צרכים חומריים ורוחניים של המהגרים שבאו ליבשת. הוקמו מוסדות שהיו מקור להזדהות יהודית. לעומת ההישגים המרשימים דאז, אנו עדים כיום לתהליך של הצטמקות והתרופפות קהילתיות. במקסיקו אליה הגיעו לאחרונה יהודים רבים מדרום היבשת ישנו לעומת זאת עדיין תהליך של התרחבות . בארגנטינה ירד מספר היהודים מ- 300,00 בשנות ה- 70 לפחות מ- 200,000, בברזיל מ – 140,000 ל- 98,000 וזה תהליך שגם בולט בישובים אחרים: אורוגוואי, וונצואלה , קולומביה וכו'. גם אחוזי ההשתייכות לקהילה משתנה מאוד: במקסיקו מגיע ל- 91% , בארגנטינה סביב ל- 50% .

החינוך היהודי מסמל יותר מכל את המימד של החיים הקהילתיים. מערכת החינוך היהודית ביבשת הקיפה בעבר בין 60% ל- 70% מהילדים היהודים בגילאים 17-3 . בנסיבות של השתלטות כלכלה ניו-ליברלית לא הצליחה הקהילה היהודית בארגנטינה לחולל שינוי שיאפשר הסתגלות, והתוצאה סגירה של כ- 10 בתי ספר מ- 1995 עד עכשיו, כאשר רק

כ- 40% מהילדים הינם תלמידי בתי הספר היהודים. בצ'ילה וברזיל יש יציבות אבל אחוזים נמוכים. רק במקסיקו גדל מספר התלמידים מעל 90% של הפוטנציאל כאשר הישג זה הוא שילוב של מאמצים וולונטרים של התמודדות עם הקשיים; מדיניות של מלגות לרבות מעורבות ממדינת ישראל. כמו-כן השתנו דפוסי המנהיגות היהודית. אנו עדים לניתוק בין המימד הפוליטי-ציבורי לבין המימד הרוחני-ציבורי. בהקשר זה יש להצביע על שינויים שחלו בחיים הדתיים של יהודי היבשת, כמרכיב של זהות וכמרכיב של התארגנות. שתי דוגמאות לכך :

א.	חדירת התנועה הקונסרבטיבית שמגיעה לאמל"ט החל משנות ה- 60, שמקורה ארה"ב, תוך הסתגלות לתנאים המקומיים. בית הכנסת קיבל אופי קהילתי מובהק ואף הוקם סמינריו רביניקו שמציע מנהיגות רבנית צעירה (יותר מ- 70 בוגרים והם משמשים 41 באמל"ט, 15 בארה"ב ואף מספר מהם בישראל ).
ב .	התפשטות נוכחותה של תנועת חב"ד ביבשת עם הקמת מרכזים בקהילות גדולות וקטנות כאחד. באמל"ט משרתים 59 רבני חב"ד, בברזיל 20, בארגנטינה 33, ביותר מ- 40 מוסדות ונוכחותם גם מורגשת במקסיקו וקהילות אחרות. הדת שוב חזרה לזירה הציבורית .

אחד האתגרים של החיים היהודים כיום הוא השילוב בין תהליכי הפרטה של הזהות היהודית לבין החיים הקהילתיים. יהודים מחפשים אחרי הגדרות חדשות של זהות קיבוצית ולאומית. הספרות היהודית מהווה זירה המשקפת חיפוש זה. הדרישה בזכות השוני , הלגיטימיות של הפרטיקולרי הפכו לנחלתם של עשרות סופרים יהודים ביבשת. יצירתם מעידה על תסיסה תרבותית ולעתים על ניכור מההתארגנות הקהילתית. מלבד הכמיהה לעבר ולשורשים על רקע החוויות הטראומטיות (ביחוד בארגנטינה עקב הפיגועים של שנות ה- 90) חיזקה את תודעת ההישרדות הכל כך טיפוסית משך ההסטוריה .

הדינמיקה של חיפוש אחרי זהות מצביעה על המימד השלישי של החלום, החיפוש אחרי חופש ושווייון החלום האמנצ'פטורי בו יש היבט משפטי-פורמלי, יכולת היהודים לממש את הזכויות שלהם ולהגיע לעמדות מפתח בפוליטיקה, כלכלה וכו'; והיכולת של חברת הרוב לקבל את השוני ולתת לגיטימציה למיעוט היהודי. מענין לציין שביבשת כולה, הן בארצות אינדו-אמריקניות, הן באלה אירו-אמריקניות יש מעבר למשטרים דמוקרטיים – פלורלוסטיים המאפשרים השתתפות יהודית נרחבת בחיים הציבוריים. לכן גם כאשר המשטר הדמוקרטי לא מצליח להתגבר על גורמים אנטישמיים ניתן לומר שהחלום האמנציפטורי השיג את מטרתו באמל"ט .

מימד זה מוביל למימד נוסף, מרכזי בחיי יהדות אמל"ט, חלום הרעיון הציוני ואירגון חיי הקהילה תוך זיקה לרעיון זה. מרכזיותה של ישראל שימשה כמוקד להכוונת האנרגיות הציבוריות. הציונות סיפקה מקור הזדהות ולישראל תפקיד מכריע במישורים החינוכי , התרבותי והפוליטי-מוסדי. הציונים כבשו את הקהילות תוך מאבקים עם גורמים מתחרים ומתנגדים. בעקבות מלחמת ששת הימים גברה התלות ההדדית בין ישראל והתפוצות וכאן יש פרדוקס; מרכזיותה של ישראל לא בהכרח חיזקה את מגמת ההגשמה, אלא המשיכה את עבודת ההווה וחיוב החיים הקהילתיים. אבל למרכזיותה של ישראל ביטוי ממשי יותר כאשר כ – 100,000 עולים מאמל"ט חיים בה. המניעים לעליתם השתנו משך הזמן ולאחרונה הם בעיקר נסיבתיים .

בעולם הגלובלי של היום ישנה דרישה לפלורליזם ושילוב היהודים בחברת הרוב, אבל באותה העת שאיפה למרכזיותה של ישראל המחזקת את ערך החינוך היהודי ושל התרבותיות היהודית, יש חיפוש לערכים שיוכלו להבטיח המשכיות יהודית, בתהליך מורכב מגמות אחרות ולעתים במצוקה סביבתית לא קלה. על ישראל להתמודד על ליבותיהם של יהודי אמל"ט תוך הבלטה של הערך המוסף של קיומה .

לפי הניתוח האמור הערכה ותוקף החלום של יהדות אמל"ט דורשת ראיה כוללת של כל מימדיו. יש בתמונה המצטיירת סתירות המשקפות את התמורות ביבשת והמשפיעות על מצבן ונטיותיהן של הקהילות היהודיות בתפוצות .

הרב מאוריסיו בלטר

רוצה לדבר כאיש שטח ולא כאיש אקדמי למרות שגם עוסק במחקר. הזכירו בהרצאות הקודמות את החלום; אם כי לדעתו יש לדבר על אשליה; בנינו את הקהילות, בעיקר בחלק הדרומי של יבשת אמל"ט, על אשליה, שאנו בונים דברים שיהיו נצחיים ולא שמנו לב לתהליכים שונים שהתרחשו סביב. בענין בנית הקהילות התבססנו יותר מדי על שכבות הביניים וכאשר מעמד זה נופל גם אנו (והקהילות) נופלים יחד איתו. לצערו לא שמע על המשבר המנהיגותי; ביחוד בארגנטינה וכיצד זה משפיע על הקהילה .

בעקבות דברים אלה הפרויקט הדרום אמריקני השתנה בהרבה. והיום הערך העיקרי הוא הישרדות , ביחוד בארגנטינה ואורוגוואי. אנו עדים לתהליך של רה-אירגון בקהילות, ואף קהילות כגון גואדלחרה (מקסיקו) מזמינות יהודים לבוא אליהן. גם היסודות של השתייכות לקהילה משתנים. אם פעם היתה מצוינות בחינוך היום המרכיבים העיקריים הינם צדקה וסולידריות .

הוא נוסע הרבה ביבשת ומנסה לענין אנשים לעליה ויכול להעיד שיש שינוי גדול בחינוך. באחד הביקורים האחרונים נפגש עם המזכירות של תנועת נוער הכי גדולה בארגנטינה, בפגישה נכחו 24 צעירים מהמזכירות; לשאלתו רק 2 ענו שלהם יש תוכנית לעליה, ואז אין הבדל בין תנועה "מגשימה" למועדון חברתי; בנושא זה יש, איפה, מלאכה רבה. אם ברשת החינוכית יש רק 50% ילדים רשומים, כפי שטענה פרופ' ליברנט, אז למעשה לרבים מן היהודים אנו לא מגיעים. לדעתו עיקר המאמץ צריך להשקיע בנושא העליה תוך גישה חדשה ויצירתית. ב- ½ 4 שנים בפרויקט מאמל"ט כבר הגיעו 333 משפחות (1200 נפש ) לקרית ביאליק. 8 משלחות יצאו לאמל"ט. לא די במתן כרטיסי טיסה והטבות אלא גם צריך תוכן ציוני. בין האנשים שמגיעים משם ניתן לאבחן קבוצות שונות. כאלה שמגיעות תוך אידיאולוגיה; ישנם מהגרים, שבודקים תנאים ואפשרויות במקומות שונים ולפעמים מגיעים לארץ. קבוצה שלישית הם הפליטים, שלא היה להם זמן לבדוק וצריכים להגיע. פירוש מעשי שאנחנו צריכים לסגל שיטות עבודות תואמות לכל קבוצה; כי אם לא נתאים עצמנו למצב משתנה באמל"ט אנו עלולים לאבד את הרכבת .

תמצית הדיון

ש –        מה הן המגמות בקרב יהדות אמריקה הלטינית בדור האחרון לגבי שלושת התחומים הבאים: א. הזיקה למדינת ישראל ולציונות; ב. זיקתה של יהדות זאת לדת ולמסורת; ג. מה היא גישת יהודי אמל"ט לנושא היהודי בכלל ולהתארגנות יהודית בפרט?
ת –        פרופ' יהודית ליברנט  בוקסר משיבה שבסעיף הראשון נעשים מאמצים בלתי פוסקים לשמור על קשר בין ישראל ויהודי היבשת. קיימים הבדלים בין האזורים השונים מבחינה דמוגרפית, מעמדית ומבחינות אחרות. יהדות ארגנטינה הצליחה בהקמת מסגרות המכשירות כוחות היכולים לשמש הן כמורים, הן לצורכי דת (רבנים); אשר כיום ממלאים תפקידים בארצות שונות בקהילות היהודיות לאורכה ולרוחבה של היבשת. ישראל מצידה משקיעה אמצעים לא מעטים ואנו יכולים למנות בעת הזאת (סוף 2002) כ- 50 מורים שליחים ועוד 37 שליחים המטפלים במסגרות בלתי פורמליות, אלה מספרים משמעותיים לשמירת הקשר בין ישראל וקהילות אלה.

בנושא הדתי חלים היום תהליכים ביהדות התפוצות ולא רק באמל"ט של פריבטיזציה. יש חיפושים למשמעות במישור האישי, הפנימי של האדם היהודי. מגמה זאת מתחזקת לא מעט על חשבון ההיבט הציבורי-חברתי של הדת. אמנם באמל"ט גם בולטים ההיבטים הכלליים שמאפיינים את חיי קהילות ישראל. מורגש מתח מתמיד בין שני מימדים אלה ועם זאת אין ספק שאנו עדים להתחזקות הגורם הדתי ביבשת אמריקה, אשר התאפיינה עד לא כל כך מזמן באופייה האתני חילוני.

בנקודה השלישית גם כאן אנו עדים לשינויים ולצורך של בניה מחודשת הן במישור התודעתי, הן בהיבט הארגוני. הקשר שהיה בעבר בין הרס לתחיה, בין שואה לתקומה משתנה. בקרב אוכלוסיות שלמות כמו אינטלקטואלים וסופרים, בין בעלי מקצועות חופשיים ובשורות הנוער מורגש הצורך למלא וואקום שנוצר והדחיפות בבניין קונצנזוס של הזדהות חדשה עם מדינת ישראל ועם השואה; כאן אתגר שעל מדינת ישראל ועל הקהילות המאורגנות למלא בהקדם.

בהמשך מספר הערות שנשמעו בדיון:

–           כאשר מתארים ומנתחים את החיים היהודיים באמריקה הלטינית צריך לראות ולהסתכל על יחסיהם של היהודים ועל מעמדם בתוך חברות הרוב הסובבות אותם. ביבשת זאת כבר כיהנו בעבר 3 נשיאים ממוצא יהודי, ונשיא נוסף נשוי ליהודיה. חשוב לציין את החברות האלה המאפשרות את עליתם של יהודים לעמדות רמות כנשיאים, שרים, שגרירים וכו'; כי ללא ספק דבר זה הוא בעל משמעות ואומר משהו על פעילותם ועל השתלבותם של הקהילות היהודיות בסביבה הזאת.

בדרום אמריקה, וביחוד ביהדות ארגנטינה התנפצו 2 חלומות. היה חלום אחד, לפני יותר ממאה שנה, על התישבות יהודית כפרית רחבה ביוזמתו של הברון דה הירש. כיום למעשה ההתישבות היהודית אינה קיימת עוד. חלום אחר שהתממש היתה הקמתה של רשת חינוך יהודית לתפארת. עם היעלמות החלום של ההתישבות היהודית בארגנטינה אין לנו בעיה, אבל יש לנו בעיה מאוד גדולה עם מצבה של רשת החינוך היהודית בארגנטינה. חובתה של מדינת ישראל להציל מערכת זאת, ההולכת וקורסת. משרד החינוך הישראלי חייב להיות אחראי על התכנים ועל התקציבים של החינוך היהודי בתפוצות, ובתוך זה כמובן גם לחינוך היהודי בארגנטינה.

–           קיימת בעיה גם בנוגע למסר הציוני לקהילות היהודיות בחו"ל, דוגמא הקהילה היהודית בדרום אפריקה וגם הקהילות היהודיות באמריקה הלטינית. אנחנו מדברים על קהילות בהן המחנה הציוני לאומי היה דומיננטי. וראה מה קורה, בעיתות משבר היהודים יוצאים מארצות אלה, ונוסעים לאוסטרליה ולקנדה וכו' כשמדובר על יהדות דרום אפריקה או למיאמי ולמקומות אחרים כשמדובר על יהדות דרום אמריקה. מתברר שמקומות אלה מושכים יותר ממדינת ישראל. אל לנו לנזוף ביהודי התפוצות בגלל זה, אלא לבדוק מה חסר לכח המשיכה של מדינת ישראל ולהסברה הציונית.

לבסוף מדוע מעליה של כמאה אלף איש מאמריקה הלטינית, ברובה עליה אידיאולוגית, אין ייצוג ואין ביטוי באליטה הפוליטית ובהנהגת המדינה?

–           יש להבדיל בין 2 מובנים במה שקרוי העליה הקטסטרופלית עליה דיבר פרופ' אבני. הציונות אכן התבססה על סוג של קטסטרופה שנכנה רעיונית. לצערנו כיום אנו עדים לקטסטרופה שהיא ממש קיומית מבחינה יהודית.

בדרום אמריקה ההזדהות היהודית היתה הזדהות לאומית עממית שינקה לא מעט מהמקורות של שפת היידיש, וניתן לקרוא לה זהות אתנית. היו לה ביטויים במחנה השמאלי הלא ציוני (הקומוניטים היהודים, הבונד) וגם כן היו לה ביטוים במחנה הלאומי הציוני. זהות זאת קרסה, והיום זהות דתית הולכת ותופשת את מקומה; אם כי הזהות הראשונה לא נעלמה לגמרי ועדיין היא מסבירה בחלקה את העליה לישראל גם כאשר אצלנו שורר מצב בטחוני קשה. אחד הצרות הגדולות בארץ היא שהציונות לא מצאה פתרון כלכלי או מקצועי לאותו מעמד הביניים שקודם עסק במסחר לקיומו ושהיה בעל זהות לאומית אתנית, חילונית ברובה, כפי שאמרנו קודם. הזהות היא חלק ממרכיב התודעתי של הציונות, אבל כאשר הוא לוקה בחסר התוצאה היא הגירה אבל לא דווקא עליה למדינת ישראל (כמו היהודים שיצאו מצ'ילה ומדינות אחרות). הגורם התודעתי הוא הנותן את הכיוון שהגורם האנרגטי, הדינמי כמו אנטישמיות או המצוקה הכלכלית מביאים לתזוזה. למרבה הצער לא טיפלנו מספיק בגורם הזהותי. ניתן להוסיף לכך שגם לעתים התווסף לחסר זה משבר חמור של המנהיגות היהודית, כפי שהיינו עדים לו בארגנטינה.

.

כיום באמל"ט חיים כ- 450000 יהודים, כשבארגנטינה כ- 200000, ובברזיל כ- 100000 . הפריסה הגיאוגרפית נרחבת והקהילות לרוב מצטיינות בהזדהותן ובאהדה למדינת ישראל משך השנים; גם החינוך ברמה גבוהה. בביקורו בשנה האחרונה במקסיקו התרשם עמוקות מההזדהות היהודית ומחיי הקהילה התוססים. היה מלהיב לשהות בקרב הקהילה בסוף שבוע (שישי – שבת), בתי כנסת רבים גדושים מתפללים. לצערנו בשנים האחרונות גם ביבשת אמל"ט ישנם תהליכים לא קלים והתהוו מצבים משבריים. כב' הנשיא גאה על

כ- 100000 עולים מאמל"ט התורמים רבות למדינת ישראל בתחומים שונים: תרבות, כלכלה , אקדמיה, רפואה וכו'. ואילו בשנה האחרונה אנו עדים לגידול בעליה מארגנטינה. במצב של קשיים שם יש לעודד עליה לישראל ולא סתם הגירה לספרד או ארה"ב. זאת האופציה הרצויה והעדיפה למרות כל הקשיים, למען העבר ההסטורי ולמען הדורות הבאים. נושא זה חייב להיות על סדר יומה של יהדות אמל"ט בחיים הקהילתיים שלהם. אופציה שלאורה יש לחנך ולכוון, כך שמוקדם ככל האפשר היא תתממש .

הזנות היהודית בדרום אמריקה

בתל עדשים. השתתפות בגדודים. עלייה  שלישית ספרדית.

הצעה להקים כפר יהודי ספרדי  רפובליקה  ארגנטינה  במצפה הים יד מרדכי. ארגנטינה תל עדשים

גאוצ'וס  חודיוס מפגש. מויזס ומפלסים. האם הם מרגלים קומוניסטים.

נערה פוליטית קיבוץ ארגנטינה

שער  הנגב מפלסים מויזסויל ועולים מגרמניה לארגנטינה פרלמוטר ויהודה  שוסטר

יצחק  שפיגל מגורדוניה לכרמיאל

אמהות הנעדרים  בואנוס  איירס

 

אמא  אחת יוצאת שואה, אמא  אחת שברחה  לארגנטינה  בעקב  עליית הנאצים לשלטון. נערה שחזרה מן הארץ כי  התקוממה  נגד  היחס למזרחיים.  בנים אידיאליסטים. מוסיקאי שאמו קשורה  אליו גם אחרי שנרצח דרך המוסיקה. כיצד נשדדו, נרצחו, עונו באופן מיוחד  כיהודים.  כשמאלנים יהודים.

שיח אמהות לבנים  שנלקחו על יד   שלטונות הצבא ונעלמו.  חוסר האונים של  כל מי  שפנו  אליו.

 

הממשלה  הישראלית לא  התערבה  בגלל הקשרים האסטרטגים בין  שתי המדינות.  זה  היה פצע  עמוק  של הקהילה  היהודית. נחשפים כאן תהומות  בקיום היהודי תחת השלטון  הטוטאליטארי בעידן המודרני.  הוא תובע או משתפ'ים או אדישים.  הנשים הללו יצאו להפגנות כשהחל  להיחשף  כי לממשל יש  סדקים.  פגעה  במיוחד ההעלמות. חוסר מציאת  שריד, מקום קבורה.

,

אינדיו מניר עם,  הנעדרים ומשטר  הגנרלים, אמהות בכיכר.מרדכי קוסטרינסקי דינה פורת  קרובי משפחה  בבירוביג'אן

 

 

24

 

באופרה  במנאוס, ברזיל

 

להבנת משפחה  גרעינית מספיק  פרויד.לא כן משפחה מורחבת. מסודרים  באשכולות. בעל ואשתו אם ובנה והמוות מקבל  צורה של  סימטריה  שנשברה יש  השבים לספרד אך אין היא  ספרד  המגרשת. היא מזמינה למצוינות. הספרדים רואים  עצמם כאצולה לא מתערבבת. הם אינם מתערבבים  עם האשכנזים  באמשטרדם או עם הברברים בצפון אפריקה. דניאל  דיין.

 

תמונות של אנשים שאינני מכיר ואינני יודע מה  בהם יהודי. דמויות  המצפות שבחרו להן מקום. הצלם  כמארגן, כסדרן, אחראי לאולמות, למדים, לציוד לתפאורה.הוא  נותן לדמויותיו לחיות בשלום. למרות שאין הם  בשלום.  הוא  החליט ונשאר  מחוץ לתמונה. המשפחות  נווטו למנאוס  בבהלה  אחרי הגומי.  האם הם  הודבקו לתמונה ?  אמנם נאמר לי מיהם אך הם לא  מוסברים לי.  ילנק

 

המנורות  בתמונה  שרידי  הבטחות  לנאורות.  החלונות ללא נוף מזכירים את הסיוט האירופי שנשאר מאחור.  זוגות יחידים הם מייצגים משפחות, זוגות יחידים. אולי לא  נראים  כשבטים  האבודים, כפיסות של  זיכרון אבוד.  גופי  החלום  הארכאי  שלי.  את  התמונות שלהם  אני רואה  במבט אתנוגרפי אך הם מולידים רגשות של כעס או  סבלנות.  משפחת  בנשימול  זקוקה לטקסט. הם היברידים יהודים ממרוקו שהלכו בדרך  הגומי וייבאו את האופרה  מאיטליה. סניף מרוחק  של אימפריאליזם ללא  תביעות. ללא תנועה או תביעה  לא מוסלמים  שחשים  שהדירו אותם.

מה  עושים יהודים  ליד  האמאזונס. על היהודי תמיד  שואלים מדוע אין  הוא    במקום שלו. התשובה  משום  שהוא יהודי. השיבה לציון לגביהם היא בל קאנטו, תמיד  הוא  במקום אחר.  הוא  יהודי  שלעולם  לא  יהיה  בטוח  כי הוא יהודי  בלבד.

סידרה אזרחי.

 

יהודי ברבדוס

1625 עבר ג'ון פווול אנגליה  את ברבדוס וקבע שם מקום להתיישבות אנגלית 80 איש  הגיעו למקום ב1627 ברבדוס  אי בעלי הזקן ( האם עצי תאנה ) ראשוני היהודים  כנראה  עוד  במאה  השבע עשרה כמגדלי סוכר בעזרת מתיישבים מברזיל אחרי שעיבדו חיטה.  1655 נשלח  רופא יהודי אברהם דה מרקדו. יהוים מתנצרים בחלק  הפורטוגזי של ברזיל גילו  כי הפורטוגזים חורשים רעה   נגד  ההולנדים.  1680  חמישים   וארבעה משקי  בית יהודים 184 39 מיהודי  רסיפה יהודים מסורינם, המבורג  אלטונה, ומרטיניק.

בני ווילובי מושלי האי העדיפו את היהודים על  הצרפתים הקתולים שביקשו להגיע מסורינם שפונתה על הצרפתים. כעס עליהם מצד  האנגלים. מאבק עם האנגלים התקפות אנטישמיות. דרישות לגרש את קהילת צולבי ישו.  חיסול אחת  מהקהילות  באי בפוגרום.  עזרת הקוויקרים  הנרדפים. לא ניתן ליהודים להעיד

ספרי התורה  נמסרו על ידי הקהילה  הפורטוגזית של אמשטרדם רב אחד אנוס  שחזר  בתשובה משפחתו ברחה  מפוטוגל לדלמטיה ומשם להולנד.  יצחק  קריגל מחברון נפטר ב1777

 

ספר יהודי ספר יד  לאברהם של מצווץ נולד בספרד, נאסר  על ידי האינקווייציה שב ליהדות בלונדון, למד  באמשטרדם לימד בברבדוס הקהילה  שלחה תרומות  להקמת בית הכנסת בפילדלפיה, טבריה ב1840 לדמשק ורודוס.

 

עבדים הובאו לברבדוס  על ידי חברות הולנדיות ובריטיות.  15000  בחמישים שנה. יהודים  כמעט לא העסיקו עבדים ושחררו לא  מעט מהם. תעודות שחרור  עבדים נמצאו  של יהודים.

 

קהילות  מראנוס  ' חזירים'  בדרום אמריקה

על פי איזה  קריטריון מאבחנים בין יהודי, אנוס, נוצרי מומר.  לגבי  הנוצרים כולם  נוצרים חדשים  כלומר יהודים.

בכתבי ההרשאה  למתיישבי  מקסיקו נכתב  במפורש לא לקלוט נוצרים חדשים  מוסלמים או יהודים.

הרננדו  אלונסו נפח  בצבא קורטס ב1528 נשרף  על המוקד.  נאשם בקיום מצוות דת משה

בסוף שנות השלושים באינקויזיציה ווידוי  שנהגו להתכנס ולהתפלל בסוד  עם טליתות 'האנוסים מכירים זה  את זה, סועדים זה  עם זה גם מתארגנים כדי ללמוד.

בבית פרטי יש להיזהר מפני משרתים, עבדים אינדיאנים.

זוגות מעורבים יש  לשמור בסוד חדר סודי לפולחן המוסווה  בכלי פולחן נוצרים.  צירוף  משפחה מורחבת שאין בה סודות . האתגר : צירוף אנוסים מבחוץ. התוודעות בין שניים שיכולה  להסתיים ברצח.

'אחי' 'איש טוב' כינויי סתר  לאנוסים. מאד מושפעים מהדת הנוצרים המקויימת  על ידם  בגלוי.

מוראלס – מנהיג  קהילת האנוסים במקסיקו. התוודה אליהם באוניה

לואיס קאראוואחאל מיסטיקן אנוס. גילה  את התנ'ך ושמונה  פרקים של הרמבם. משפטים נגדו. קהילתו  הלכה  אחריו גם בסכנה. הועלה  על המוקד.

חוגגות חגים אך  לא  את ראש השנה, סוכות, חנוכה.

תענית אסתר המועד  המקודש  על ידי  האנוסים  שלשה ימי צום.  צומות  רבים למניעת פורענות.

בעיית האנוסים כיצד למנוע ווידוי  נוצרי לפני המוות.

אמונה  כי המשיח  יבוא ב1632 הביאה  להתנצרות של  אנוסים  מרוב ייאוש.

אין לשכוח האנוסים  ביקשו  להתגורר  במכסיקו ולא להגר ממנה.

דומינגו רמירז  ביקש להחזיר  בתשובה  את אחיו  הנוצרי. האח סרב. האנוסים  הציעו  לרצחו כדי למנוע  הלשנה.  קאראוואחאל מורה  האנוסים  רצח נוגד את  ההלכה.

קהילת האנוסים חוסלה 1596 אוטו דה פה בו נענשו 60 איש 47 אנוסים. 9 נשרפו.  1601 124 נענשים 43 אנוסים 2 נשרפו.

אנוסים חוגגים פסח בפורטוגל. לא רק מחתרת אלא  דת יהודית ששינתה פניה מחשש.  התנגדות פנימית לנצרות ונכונות  לקדש את השם.  סתירה פנימית ויומיומית בין חיי פנים וחיי פנים.  סודיות  עמוקה ומשיחיות לוהטת.  סובייקטיביזציה  פנימית של הדת. ללא  רבנים או בתי כנסת.ללא  ספרים או  בתי ספר.  האנוס  הוא של עצמו.  מושפע מהדת אותה  הוא מקיים למראית עין. סינקרטיות  רבה. אנוסים התפללו בכריעת ברך.  החגים  צונזרו והשתנו. פורים נעזב  כנראה.  צום אסתר  קיבל חשיבות מיוחדת. דמותה  של המלכה כמי שפעל  בעולם זר.  היא  היתה להם למשל. היא  היתה  צריכה  לעבור  על חוקי  היהדות. היא  הארכטיפ של היהדות.  סנטה  ראינה קראו לה. יוסף חיים ירושלמי.

 

חוגגים  משועבדים את פסח המשחרר.  הם חוגגים  לא את חציית ים  סוף אלא  את העובדה שהם חצו את הזמנים ולא  הועלו  במוקד.  הם חוגגים שהצליחו להסתיר ולקיים. עדיין צריכים להסתתר  בעליית הגג. לובשים את הלבוש  הלבן. למחרת יצאו לשדה ויחגגו את יציאת מצריים. ממרומי עליית הגג על הסוד  הנשמר. עליית גג נשגבת. אני עצמי  הצגתי  עצמי כאנוס.  אני מאמין כי מישהו מאבותי אנוס מפורטוגל. והשם של אמא  שלי אסתר.  בלמונטה מבצר  היהדות האחרון בפורטוגל. פסח נחגג חודש יותר מאוחר כדי להערים על האינקביזיציה.  זו הפעם הראשונה  שהם מצטלמים. מה  הם חושבים עכשיו בפנימיותם ? מריו סוארז  ביקש  מהם  סליחה.  עתה  הם מאבדים את הסוד. כשהם יכולים לשוב אל  יהדות נורמלית הם  שוכחים את הסוד. דרידה.

66

יצא  מן הלילה של האהבה  הנוצרית על האינקביזיציה  שלה המעבירה  על דתה בכוח  קהילות  שלמות.  קורע ילדים מהוריהם כדי לשכנע  אותם על הבן.  'ישראל החדשה' הנצרות מעוררת  את הנוצרי  החדש. כל יהודי  עומד  בפני הבחירה  האחרונה.  'היהודי בזמן רדיפות חייב  לסבול מוות ולא לוותר  על אמונתו.  הן אם  נתבע  בפני מניין והן אם נתבע  היחידות עם רודפו (הרמב'ם) לעתים  היהודים הקריבו את קניינם וברחו אחרים קיבלו על  עצמם  למראית עין את הדת השלטת.  משך הזמן  הידיעה לא עוברת נותרות רק מחוות וסממנים חיצוניים. מרנוס  חזירים הופך לשם  אצולה. זהו  היהודי  המודרני.  היהודי המודרני חוקר  את האנוסים כי  הוא חוקר  את  עצמו. שבתאי צבי  המומר יורד אל מעמקי הרוע כדי  להביא את הגאולה. בן ההשכלה  החליט  להיות יהודי בביתו וגוי  בצאתו.  הצעיר  בן ימינו לוקח  מלוא חופניים זהויות ומתגאה  בזהותו. זהות היא  מעבר לטוב ולרע. המרניות שברה  את  הנפש  היהודית. הזהות היהודית של אי זהות. סודה חילול  השם.  היהודי מטמיע בתוכו  את תרבות הרודפים אותו. הם יורשי  האנוסים אך הוא לא יודעים זאת.  כעסם סטרילי.  האם לאטו להיות  הקדושים  המעונים של ממלכת רומא.  האם לא  עדיף שיוכלו לקרוא  קריאת שמע  של  רבי  עקיבא ?  הדלקת נרות של מרנוס  בבלמונטה בסוד.

מתבוננים בנרות. לא מצפים אלא לבא השבת ולבא  המשיח. סבלניים. בלי להוציא הגה. האנוסים האחרונים.  היא מתפללת  על ברכיה  בשקט. הוא חושב  בישיבה.  הצילום תמיד  אילם.  כאן  הצלם מצלם את השקט. את השתיקה.  ניזכר  באם  המדליקה  את הנרות כשמשתקף אסור  יותר להדליק.  הגלות ממרוקו לצרפת הביאה לתמורות.  הפרויקט להביא  את הסוד  אל  הקבר. רואים  את  המלנכוליה  של המצולם אך האם אפשר  לקרוא  אותה ?  האם הוא  מקונן  את מה  שהיה או את אובדן  השיכרון ?  את מה  שצריך לפרנס  את היכולת  לקיים. 'הזיכרון  גדול מאתנו' אנו קטנים. לא  זוכרים אלא  שאנחנו זוכרים.  הנר ידלק רק יום אחד בין שני לילות ארוכים.  דרידה

 

68

 

64

השרידות יכולה לזרום מתחת לפני הקרקע כנהר אבוד.  יצירת האנוס  היהודי היא  עקשנית.

קהילת האנוסים רדופה ולמלאת  ספקות. הקהילה  של האנוסים בבלמונטה עלת זיכרון שנותר  כמעט בתת  ההכרה.  הם קימו נוהגים ולא  זכרו את מוצאם.גם לא  של ההסתר.  ברנר   תופש  בתמונה  את  הסכיזופרניה.  הסלע והעץ  על ידם הם מתפללים מזכיר  את הסנה  שלא  אוכל.

 

תמונה  שלאחריה  מופיעה תמונה של אותם אנשים האוחזים איש  ביד  רעהו ומתפללים  כמו הנוצרים. הטבע  כמסך. כמקום בו הזהות יכולה  להתנסח מחדש להיות מתורגמת הטבע כסף. הם מהלכים בטבע עם בגדי  ההולכים לכנסיה.  אך הם עיוורים לגבי הטבע  שמסביבם. ואולי הטבע לא עד  אלא  שופט?

כאן הם  דוחים חמש מאות שנות נצרות. ממציאים פולחן  אלטרנטיבי.  האם זוהי כוריאוגרפיה  של  הפולחן  היהודי? הם מלקים יהודים  שלא  ראו  מימיהם. בנוף  הם צריכים להמציא  יהדות.  לשאוב מן הזיכרון  שסומן בגופם. שטיינר ודיין.

קריאת שמע  אינה  תפילה, זוהי  קריאה  למעורבות. היהודי צליין ההולך בדרכי העולם. מונע על ידי חרדת דורות. קריאת שמע נאמרת  גם בעיניים חסומות מהעולם על ידי  הידיים.  לפי ההלכה  ברכות צריכות  להאמר  בחדר. מי  שמתפלל  בחוץ לא צנוע. רש'י : כשהוא מתפלל  במקום  נכון הוא חש   יראת אלוהים ולבו נשבר.  מקדשם נחרב והם נותרו רק  עם הקריאה- פועלים  בחשכת הזמן. האם יכולה להתקיים דת פרטית ? האם יכולה  משפחה  פרטית לקיים דת ? בעיירת האנוסים חלק  מהאנשים  קוראים לעצמם יהודים וחלק מסרבים לקרוא לעצמם כך.

 

 

אודסה

אודסה

 

טרנסיסטריה צבא רומני באודסה. השואה  באודסה. לגיטו  סלובודקה שם  נרצחו 34000 איש.  אמנם רבים מתושבי אודסה  היהודיים ברחו מן  המקום אך  רבים מתושבי בסרביה  ברחו אליה  ונרצחו.

 

יוסף גולדין זהבי

נשוי  לאיטה בת ר' אליעזר  קרול

1905 עלה  ארצה  מאודסה בין מייסדי בית ספר תחכמוני וירד לאודסה חזרה עקב משבר  של בית החרושת  שלו ש/שלח לו כסף ארצה. בית  חרושת שעבד  לצבא הרוסי. עלה ארצה  באנייה  רוסלן  בדצמבר 1919 אחיו יצחק ומשה.  בוגר ישיבת  אודיסה. סיים גמנסיה  הרצליה. למד  באיטליה. ד'ר לכלכלה מנהל  המשרד  הארץ ישראלי בטריסטה. היה מזכיר הוועדה למהגרים עבריים.

 

שמואל אבא פן צאצא הצדיק ר' פנחס מקוריץ.  אודסה  העיר  האוניברסיטאית  היחידה בתחום  המושב. תעודת בגרות אכסטרנית.  פעל  כעתונאי כללי  כמו ז'בוטינסקי. רבנות מטעם. יחד  עם חיים טשרנוביץ עורך דין השתתף בייעוץ  המשפטי בעניין  עלילת הדם של בייליס.. כתב  על המושבות היהודיות בארגנטינה, בארץ ישראל ובאפריקה  הצפונית. הגן על היהודים בזמן מלחמת האזרחים. נאסר על ידי הצ'קה.  ב1920 עלה  ארצה. יועץ משפטי  בעיריית תל אביב.

 

טשרניחובסקי תרגם  מונחי רפואה  באוניברסיטה העברית  בירושלים.  הוצאת דביר  נולדת על ידי מורדכי סובל  הקונה  כתבי יד  של  סופרים  במצוקה בזמן מלחמת העולם הראשונה. ביאליק  העורך עם רבניצקי.  לנין תמך בהבימה  בניגוד  לייבסקציה. הוצאת דביר עברה לברלין החתונה  של אלקה  בזמן אסון  באודסה. בברלין דפוס עברי זול.  פאיסון מימן את שמן ואת דביר. טשרניחובסקי עורך. בתקופות  מצוקה מתרגם את  האודיסיאה מיוונית. גם את האיליאדה. ממומן על ידי  שטיבל שהשקיע כל הזמן  בספרות העברית. עד  שתעשייתו, תעשיית סוליות נעליים פשטה את הרגל. בארץ עבד  בשיתוף פעולה  עם  הוצאת נחום טברסקי. תמך בגרעונותיה  של הוצאת הספרים. בוארשה ניו יורק ובארץ ישראל.  טשרניחובסקי  גר בכפר וכתב  על המנוניטים.

 

אמרתי לצאת לישע  עמי, לתת נפשי  כפרתו ומאומה  לא עשיתי כי בעבותות השושנים רותקתי, כליל  שושנים עצרוני.

שושנים קידמוני בחיים והרעל שבריח השושנים הוא העושה לי כל זאת

הוא בא להאפיל  בחכליותו על כל המעשים הנעשים סביבו

להיות לו  לסתרה משממות עולם.

 

העולם נברא לששון ולשמחה, לחיים ולאושר. לא נולד האדם להיות כפוף ומעונה, חולה ומעונה.

 

ביאליק  בא ממעמקי העם – טשרניחובסקי מן הנכר  היפה והרחוק.

 

אוי לעם שאין בעולמו צריח

ושיחת לבו- לזר

וזרעו על כל צחיח

נולד  במיכאילובקה  כפר בדרום  רוסיה. 1875 בן חמש  עשרה  הגיע לאודיסה. התקשר  לחברי הקבוצה  האודיסאית כולל לרב צעיר  אולם  בניגוד לאחד  העם היה  הרצלאי.  מבחינה  אקלימית קשור לז'בוטינסקי. לא לפולני בנוסח בגין. כפרי, בעל  פולחן שמשי שהיה מקובל על הרוסית  המתגעגעים אל הים ואל השמש. מעורה  בספרות הרוסית.  (ביקר מאד  את הטיוטה של תרגום  שלונסקי  מיבגני אוניגין. שלונסקי למד  מן הביקורת. ) קודם משורר אחר  כך  למד בהידלברג. באוניברסיטה  פגש את פסל אפולו.  הושפע  על ידי   ניטשה וראה ביוונים  קשר לסיפורי יהושע ושופטים חי במצוקה  כלכלית  גדולה. לא יכול להיות משורר  שהוא  רופא. משך שנים ארוכות היה  קשה לו מאד  להתפרנס.  היה  בפינדלנד, ברוסיה  תמיד  העדיף לטפל  לא  ביהודים. הם ראו  בו משורר.  התחתן עם נוצריה שאחרי  המהפכה הקומוניסטית היתה  לפרובוסלאבית  אדוקה. לבתו קרא איזולדה.

עיראק

1021 ביקור רופין בעיראק כדי לרכוש  הון לרכישת קרקעות. ביקור אטינגר  בחוות חקלאיות יהודיות

פיצל מקבל  מידי צ'רצ'יל את עיראק. אחרי  שנסוג מסוריה  והגיע לאנגליה. בריטניה  מבקשת להסדיר  סמכותה  דרך שלטון מוגבל. פייצל לא  מוכר  בעיראק. אחיו עבדאללה  בירדן.  השושלת ההאשמית מגורשת מסעודיה  על ידי  עבדול  אבן סעוד . פאיסל מנסה לבנות לאום  מכל הקבוצות  בעיראק. אך יש מפלגות לאומניות וקומוניסטים המתנגדים  לבית  המלוכה מטעמים דמוקרטיים וגם משום זרותו של פייצל ומלוכתו.

ב1932 נגמר  מנדט הבריטי על עיראק

פייצל  מת ב1934

יורש  אותו  בנו יחידו גהאזי הוא מגלה  נטיות פרו נאציות

פוגרומים אכזריים נגד אשוריים נוצריים בצפון  המדינה

בסוף 1933 מתפרסם בעיראק  התרגום  של מיין קאמפ של היטלר.

ד'ר גרובה מעודד צעירים עיראקיים ללמוד בגרמניה  הנאצית.

בעקבות מאורעות 1929  גלי שנאה ליהודים.

1935 רמז מבקר  בעיראק : בני ישראל כבולי  דיכאון.

יהודים  הלומדים  בבתי ספר  של מהמדינה  שומעים דרשות אנטישמיות.

רדיו ברלין מנהל  הסתה סוערת בערבית.

1936 יהודים נרצחים בבגדאד ובערי השדה.

1941 אפריל הפיכת  ראשיד  כילאני המלך הינוקא בורח עם חברי הממשלה.

1941 מאי הסתה   במסגדים בתקשורת, בדרשות  במסגדים.

1-2  ביוני פרעות בבגדאד ערב  דיכוי  המרידה של ראשיד  כילאני

130.000 יהודים בעיראק  90.000 בבגדאד

יהדות מאובנת וסגורה

פותחים בתי ספר  של  אליאנס עם שיעורי  דת ונשענים על גירוש  יהודים  מבתי הספר  הכלליים.

אגודות ציוניות  קמו ודעכו.

סלח יחיא ציוני  שנרצח ב1920  קצין משטרה עיראקי זכור ליהודים  כגיבור

ששון בן אליהו נחום  משכמו ומעלה עלה ארצה  נפטר ב1935

1933 בנציון ישראלי רוכש תמרים ושליח

1935-1929 אגודת אחיעבר לעברית  נחנקה  בעקב  פעילות השלטונות.

1935 גורשו המורים  הארץ ישראלי

ומודח  הנכד  יורש אותו. הוא  קטין העולה  לשלטון רק ב1952

יורש  העצר קטן כשמת אביו הדוד מנהל את המדינה  עד שהבן גדל רק ב1952  נכנס לבית  המלוכה ובמהפכת 14   ביולי 1958 מודח  מכסאו ומוצא להורג עם חלק גדול מהמשפחה.

 

עיראק  התנועה  החלוצית  אנצו  סרני ושמריהו גוטמן.עלייה  דרך סוריה.  הפרעות של פארהוד 1941 לפי השמועה נהרגו 100 יהודים למעשה  120 700 פצועים  900 דירות נבזזו 2300 נותרו ללא קורת גג. . .   מאבק עם הממסד. שחרור  הנשים של אנצו סרני. רוח קדים של שלמה  הלל .  שדה  התעופה  של יבניאל  בתקופת המנדט האחרונה  שאול אביגור אור יהודה חביבה  פדאיה. יהודה  שנהב  על הגזל של יהודי עיראק על ידי ממשלת ישראל.

עיראק

נסיעה  באוטובוס : בית יוסף שהיתה  למושב  ליוצאי  קורדיסטאן

ונוה אור  שהיתה  לישוב שגורשו ממנו  העיראקים

גן עדן והגירוש  מגן עדן שהיה  בין נהרות עיראק.

גם משם יוצאים לארץ כנען אך איטן הד  דומה  ליציאת מצריים ולחובה לא לחזור לשם

יהדות עיראק יחד עם  יהדות המזרח  התיכון יהודי עיראק  במצרים בסוריה, בהודו ובסין

כפר יחזקאל ובית הספר כ'דורי.

בבל החופשית משלטון רומא תנאי ריבונות ללא  סמלי הארץ הקדושה מול ארץ קדושה  הנשלטת על ידי מעצמה  זרה

מה עושה  את התלמוד  הירושלמי שונה מהבבלי האם השפעת הדמיון המזרחי ? הודי? פרסי? נזירי?

תחושת הכוח של יהדות בבל ניזונה  משלטון מבוזר שקיים במקום ברגע שהשלטון נעשה מאויים יותר, מאוחד יותר מצבם  של היהודים משתנה והתלמוד נחתם. מסורת של פעילות פוליטית עצמאית בין יהודי עיראק.

ההבדל בין האמנציפציה  במערב  שעקרה  את המשכילים מן הקהילה לבין הקהילות היהודיות בארצות ערב שחשו שהם יוצרים זהות חדשה כשהם מביאים לקהילה  את ההשכלה. קהילות  שמביאות חינוך מרחוק.  חינוך  מלונדון ופאריס.

 

בתי הספר בעיראק מהחדר ומדרשה, מהמדרשה  לאירופה אך גם למהפכה.

עם בא  בית הספר   של כי'ח נוצר  קרע. המורים רואים את היהודים המקומיים  כנעדרי השכלה.

מלחמות ואחריהן השלום לא מגיע מה  שמגיע זו ספיגת תוצאות המלחמה.  הצורך להתיר  את  תוצאותיה. לעכל אותה. וזה נעשה  בתוספות של אלימות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה שבה הגיעה  האימפריה  הבריטית למלוא כוחה  היא לא  הצליחה ולא יכולה  היתה  להצליח להחזיק באימפריה שהתפשטה. ב1919 בכל האימפריה  המנצחת מהומות. בהודו פורץ גנדי.  מהומות בקהיר, בארץ ישראל מאורעות. בסוריה  מהומות.

ברוסיה נהרגו במלחמות העולם ובזמן שביניהם 60.000.000 איש כיצד השפיעו תקופות השלום של מעבר על התקופות אחרי כן ?

פאיסל המודח מסוריה ומערב הסעודית הופך למלך עיראק

מי שאינם מקבלים אותו הם הרפובליקאים ובמיוחד הקומוניסטים  והלאומנים העיראקים שרואים בו מלך  שהוצנח עליהם. אך הוא  מצליח איך שהוא לקיים שלטון נאור.

בעיראק ריכוזים יהודים שונים אורפלים,  קורדים,  בגדאדיים. . הראשונים שומרים על  השפה  הארמית. יש חקלאים יהודים . מבקר אותם אטינגר וארתור  רופין. יוצרים קשרים חקלאיים.

ב1932 מסתיים המנדט האנגלי על עיראק. פאיסל מת ב1933.

 

בתי ספר  של אליאנס בין יהדות – ציונות, קומוניזם ותרבות מערבית

יהודי עיראק מטפחים את המוסיקה  המקומית

תזמורת הנוסעת לקהיר  לקונגרס של מוסיקה מזרחית מורכבת כמעט כולה  מיהודים.

ב1936 מתערב נורי סעיד  במרד נגד בריטניה בארץ ישראל ומכניס את  הארצות הערביות לסכסוך הערבי יהודי  על ארץ ישראל

המופתי מכנס  כנס מוסלמי עולמי בהר הבית ומעביר  קבר של מוסלמי פאקיסטאני למתחם הקבר.  (היהודים מבקשים לקנות את הכותל המערבי). במקומו של פאיסל  עולה יורשו שאינו מתגלה    כמסוגל לנווט את המים הסוערים.

גרמניה  שולחת למקום דיפלומט המפיץ את התורה  הנאצית באנטישמיות בוטה ובתעמולה  אנטי בריטית. היהודים הצעירים  פונים לקומוניזם.

ב1936 פוגרום אנטי יהודי

ב1933  מגיע  בנציון ישראלי כדי לרכוש תמרים

1929 – 1935 לחץ  לגירוש מורים מארץ ישראל וערביזציה של בית הספר היהודי

אגודת אחיעבר מתחסלת

אנצו סרני  ושמריהו גוטמן מגיעים לעיראק כשליחי  הציונות יארגנו  אחרי המהומות הגנה  עצמית ותנועה ציונית של חלוצים בה יש מקום לנשים.

המופתי הירושלמי עם 400 איש  מוצאים מקלט  בעיראק

ב1941  מרד ראשיד  אל כילאני צבא בריטי מגיע מהודו וארץ ישראל כדי לדכא  את המרידה.  המופתי ומעגלו בורחים לגרמניה. בזמן שעולים על בגדד ולא  נכנסים נערך הפוגרום הגדול על יהודי  בגדד הפארהוד נהרגים בו  173 יהודים המון  נפצעים הרס גדול.  בדיכוי  המהומות  נהרגים 400 ערבים.

יאני אבידוב אלג'יריה, אוסטריה (הבן), עיראק אחרי מותו של בנציון ב1954 מביא 35.000 חוטרים על סיפון אניה  המיועדת לקפריסין ומשם מנווטת  ארצה.

המרד בעיראק והטבח  ביהודים. התארגנות  של נוער  חלוצי. אנצו סרני משחרר את הנשים. מארגן את החלוץ .

לקראת הצעת החלוקה מודיע  נורי סעיד כי  יגרש את היהודים שיפלשו למדינת היהודים ויחסלו אותה. ההצעה נראית בעיני  הממשל העיראקי  דמיונית.

 

הצבא העיראקי  שנשלח לארץ ישראל מודיע  על ניצחונות וחוטף מפלות. לא רוצים להחזיר  אותו  מחשש  שאם יחזור יתמרד.

הכרזת חגיגת מדינת ישראל על ידי  הנוער בעיראק במלאת שנה  למדינה.

עליית יהודי עיראק מטוסים ביבנאל (לפני הקמת המדינה). אירגון העליה של יהודי עיראק.

הסתננות של רבים מיהודי עיראק אל מעבר לגבול . הממשלה לא מצליחה לבלום את יציאתם לאיראן ולארץ.

הממשלה  מתחלפת ומכריזים בפורים כי מי שרוצה  יוכל ללכת  בתמורה לרכושו. מתארים שיצאו 12.000 ויוצאת כמעט  כל הקהילה. מדינת ישראל מארגנת חברת תעופה  אמריקאית שהיא  בעצם חברת בת  של אל על.  יוצאים מעיראק  דרך  קפריסין ומגיעים ארצה.

החוק של  החרמת רכוש היהודים.

דיון בממשלת ישראל האם לשלם ליהודי עיראק פיצוי על  הרכוש  שנלקח. להודיע לעולם על  הלאמת הרכוש  הנטוש בתגובה?

 

 

126

בנקאי שלמד היסטוריה  במשרדו  תמונה  של  בן איש חי, איש ההלכה  הגדול של העולם הספרדי. תמונת הבגדדי.  בבגדד בתים גדולים עם גנים.  הסבים שלי נדדו לבירות בשנות השלושים.  בירות היתה אז השוויצריה  של המזרח  התיכון. ב1948 השמיעו הרמקולים: פלסטין שלנו והיהודים כלבינו. אבא נסע לאסיה לברר  עסקיות. הוא  היה  בשנחאי ובבנקוק לבסוף התיישב  בג'נבה.  אחיו הגדול הצטרף אליו. אח אחר  נסע לקנדה וכולם היו שותפים לבנק.  הסבים מצד  האם היגרו למילאנו, אמא שלי לסאן פאולו.

הדוד  שלי למד  באליאנס  במילאנו. בבית דיבר  ערבית. אמא  שלי ואחותי התחתנו עם בגדדים רק  אני  התחתנתי עם יהודיה צרפתית ממוצא מרכז  אירופי. כיצד נעביר לילדינו את מסע משפחותינו ? כיצד נמנע מהם את חווית השואה ואת המעברים של קהילות  המזרח.. כיצד יוכלו להתפתח כיחידים ולהזין את החלל הקהילתי במסגרת עם היהודי?

אני מנסה להעניק נקודות קשר. ערכים. גבולות. פתיחות כמו שאני זז בין  השבט ועולם החיצון.

כיהודי בגדדי  שנולד  בג'נבה אני עשוי מחוטים מזרחיים  העקורים משורשיהם. אני כבר לא יכול לתקשר  בערבית.  כל יום ראשון אני נפגש  עם סבתי ואני מבלה  עם המבטא המזרח  תיכוני שלה  המחבק אותי. אני מקל ממנה  רוח של אור וחום. גם אנרגיה לפנאי שאני מגלה  כי חסר לי  באיזור ההר.

 

סולי אלן לביא

 

1919 1935עולים 6500 יהודים 5% מיהודי עיראק כתוצאה ממניעים דתיים.  היהודים עדת חסות. יש  יהודים הרואים  עצמם כעיראקים בני דת משה.

החשיבה  על החלפת אוכלוסיות 1949

מורים מארץ ישראל מגורשים השנות השלושים

שלום דרוויש ראש  הקהילה  היהודית  חש  כחלק אך רואה  כי  המשפט אינו משפט והיהודים מוקעים כיהודים. לא יכול לחיות בארץ כזאת.  שפיק עדס סלמן צדיק נתלה  כקומוניסט

החרמת רכוש   יהודי תימן. השוד  הגדול ? יהודה  שנהב מאשים את מדינת ישראל  שלא  החזירה  ליהדות עיראק את רכושה.

 

הציונות  בספרות הערבית והיהודית  בעיראק

הממסד והאינטליגנציה  היו אנטי ציונים. בגולה   כתבה  ספרות  אנטי ציונית בארץ המרה לציונות.

 

שלום דרוויש ואלי עמיר

שלום דרוויש בן כפר עבר לבגדאד עורך  דין היה  בממסד  היהודי בעיראק. אנטי ציוני.  פעל  בספרות הערבית בעיראק.  נגד  הסכם  פורטסמות ב1948.  יהודים השתתפו  בהפגנות  דרוויש   חבר  בפרלמנט העיראקי. הוקיע  את הגזרות אנטי דמוקרטיות. השלטונות  הסיתו נגד  היהודים כדי לגבור  על  התנועה  הלאומית העיראקית.

 

32

 

אבי נסע מעיראק לטורקיה. רבים נסעו מעיראק  להודו. האם  הוא  קרוב  אלי?

המושב של מפעיל הריקשה  ריק. אין מושב.  הבוס  היה  כנראה לקורבן.  הכוחות  שהניעו חברתית  כלפי מעלה שינו כיוון. מפנים מקום לכוחות של הזמן  והמוות.

 

תמונה מכלכותה. כביש  מלבנים  וקיר לבן, רשמי. איך רואים את העיר. התשליל : עיר  סואנת, צבעונית, רוגשת. היא מעבר לחומה. כבתצלומים אירופאים שהקרינו מבצרים  וקישוטים אציליים בביתו של  הצלם ויצרו עולם אצילי. החומה  כאן לא  באמת  לעורר את הדמיון אלא להרדים אותו.  אין  בתמונה צבע, ריח, צבע, סימן של מקומיות. אין בה פרספקטיבה.  רק הגוף והעגלה חונטים סיפור.

בעגלה יש אופניים הולנדיות ומושב כחפץ שנמצא  על ידי  אמן כדושאן. אך כאן אין מיצג מוזיאלי. האדם שבתמונה  אינו  בעל העגלה. הוא לא מתאים. הצלם אירוני- הנושא  שלו תמים ? לא.  הוא מגוהץ ומצוחצח. הוא יהודי  שומר מצוות.  הוא מנסה להציג חגיגיות את עמו.  הוא  שגריר.  בתנועותיו הוא  עושה  רושם שהוא  בשלום עם  העולם. הוא  אהוב. נשוי.  גידל ילדים. כרבים מגיבורי  הצילום של ברנר הוא באיה   שהוא מקום  איש גאה… הוא שותף של  אלוהים.

 

34

ביתו של  אליאס כלכולה

בית ריק מילדים ונשים. תפאורה  שאף אחד לא  מסתכל  עליה.  חלל  ריק  עם שני זקנים. האחד יושב  על כיסא מלכותו.  השני ממלצר אותו בשיבתו. שניהם לבושים בלבן.  זהו בעל הבית  ומשרתו. הןא חש  במקום כשלו השני מקומו  בחוץ. מוזס אליאס.  מסביבו רכושו כורסאות ומנורות. הוא  חושב  שהן  שלו אך הוא  שלהן.  זהו בית קברות לרהיטים יש בו געגועים לאיטליה, מקלט לעכברים ועובש  של קירות. ונציה  הנרקבת.  מוזס  אליאס  קם משנת הצהריים הוא  גאה אך מנוצח. חלןמןת  הצהריים שלו היו  סיוט וחידה.  מסע  אל ארץ  המוות.  הוא זקן ובודד.

פעם  הוא  היה  ילד והבית  סימן לגביו אופק  רחוק וסקרנות.  עולם מתרחב. הבית  היה  הצהרה. אך  המצהירים נפטרו.  מה  שנותר הוא חשש להתעורר עם טעם רע בפה. 'מעכשיו כתב  רומן גרי 'הכרטיס  שלך פג תוקפו' סבתי מתה בעיירת פיתוח. זכרוני  האחרון. סבתי יושבת  על  כיסא פורמייקה בדשא לא מסודר. בערב של שמש שבורה  בפברואר. היא  כמעט עיוורת. לובשת שחורים שהובאו מספרד. מסביבה תרנגולות שוחרות לאוכל. היא מתעלמת מהן. עטופה  בצעיף היא מדמיינת את עצמה  במקום אחר. גולה לא  קיימת. גם כאב לא. לוסיין פרויד : יש להשאיר  את  התיקונים כמו שאדם מתקן את דיבוריו והסתירות נשארות באוויר ותורמות למשמעות גם אחרי  שתוקנו.

דניאל   דיין

ב1975 כותב מאמר  המסביר  את יציאתו מעיראק על בסיס  של  גיהינום משפטי הוצאה להורג  של   שפיק עדס סוחר יהודי ומאסר  של ראובן בטאט.

בארץ נדחק  לשוליים עבד  בעסקי טיפול  ביישוב   הערבי.  פרסם  סיפורים ושיחות.

'שיירה  מן  הכפר' סיפור  שפורסם בעיראק  ב1948  הגיבורה  שלו עז המלווה משפחה  מן  הכפר אל העיר רבשה  כי נולדה  בבוקר.  היא  מלווה  את המשפחה ונותנת להם חלב. אך נעשה  להם צפוף והם  מבקשים  למכור אותה.  סוחר  ציני  קונה אותה  בזול  והיא מגורשת  מהמשפחה. הסופר  כתב זאת מתוך זיכרון אישי במעבר שלו  לבגדאד.  אך הפירוש  נתפש אז  כאלגורי  על גירוש   יהדות עיראק ממולדתם. הוא  כמעט נאסר  על הסיפור.

 

רוני סומק  כותב  בעקבות מלחמת  המפרץ בה ראו  רבים את עיר מולדתם בגדאד

 

ברחובות  המופגזים  האלה נדחפת

עגלת  התינוק  שלי

נערות בבל צבטו בלחיי ונופפו כפות תמרים

מעל שערי הבלונדיני

מה  שנשאר מאז השחיר מאד

כמו בגדאד

וכמו  עגלת  התינוק שפינינו מן המקלט

בימי ההמתנה שלפני מלחמה  אחרת

הו חידקל, הו פרת, נחשי התפנוקים

במפה הראשונה  של חיי

איך השלתם עור והייתם לצפעים

 

אלי עמיר הציוני כותב  במפריח היונים חצי אוטוביוגרפוה רומאן חניכנ  ציוני. הוא  מפריז בשיתוף הפעולה  של קומוניסטים וציונים.  סמי מיכאלי מאופוזיציה  ציונית לכותב קאנוני ישראלי.

אלקלעי  על הס מתורגם חזרה  מאנגלית

אישיותי לא  נשברה  לגמרי, למרות  שבמובן מסוים היא  התנפצה  לחתיכות. הדבר  היחידי   שהחזיק  אתי כל הדרך  היתה האשלייה שהיתה לי שלא  נשברתי לגמרי.  אבל עדיין נותרת התחושה הזאת  של  כלומיות, תחושה  אנושית שאת אפס וריק, שאת שטיח תחת רגלי אחרים שאין להם מושג   קלוש מה פירושה  של תרבות חיה… בתוכי מתקיים  עימות  בין המזרח  הצנוע והתמים ובין  התודעה שאינה  דבר  תמים.  הפכתי  לאדם  שאינו תמים בשום מובן וזה  הופך אותי  לעצובה מאד.

 

אני הולכת ורצה  ממנו

הולכת ומתקרבת

הולכת ומתרחקת

ילדה   קטנה

תלויה  שנים

על מטוטלת שבורה

 

בן שמחון

 

אצבעות אבי  כזאבים

לבדי אני שרועה  על אצבעות שירי

ערסלים של שנת נסיכה

כבר אבא  אינו  בחלון

רק כפחמים במכרות הכרתי

כבר  שנים שירי שרוכים על  זכרונות

ואצבעות אבי  כאבים

עוד פורמים לעתים גידים אחרונים

של אילת חרדותי

זאבי אבי עוברים באצבעותי כבר  שנים

עכשיו  אין עוד עבודה קשה  באבא

ונסיכים ממלאים  את ביטני

תופינים מתוקים מבעד

לחלון  הקרוע שהותיר

בן שימחון  מעוניינת עמ'  27

וילנה

לודז'

וארשה

 

124

 

 

כאן הפורים שפיל  בטיקוצ'ין. במגילה  הרי לא  מוזכר  שם האלוהים.  זהו  החושך של הגלות. סיום הנבואה. האם יראו היהודים  בחשכה.  סיסמת האובדן היהודי  שם  מוזכרת.  היהודים יצאו את טיקוצ'ין בשירה. הכינורות ניגנו התקווה.  ב25 לאוגוסט 1941. זוהי  היתה  תהלוכת מוות  2300 נרצחו.

 

בתלמוד כל 70 שנה ברומא עשו יוצא  בתהלוכה רכוב על יעקב  הצולע.  הוא לבוש בבגדי אדם ראשון. על ראשו מסכת ישמעאל, אבנים יקרות לצוארו. גם רגליו מקושטות  באבנים טובות . ההמון קורא: נבואת החורבן של יעקב שקרית. אחיו של  אדוננו שקרן! עבודה זרה י'א עמ ב'

2002 הפולנים בטיקוצ'ין מקיימים טקס פורים ללא יהודים.  מתחפשים ליהודים.ץ תולים את המן  הממונה  על הפתרון הסופי.  כל אחד יכול להתחפש לקרבן. תהלוכה זאת  התרחשה  בפולין, בלב  אירופה.  הילדים של  מקום

גודו כן! משיח לא! אושביץ לעולם לא ! שובו אל פניו של ישמעאל ותפסיקו את  הפרודיות האלה.

 

בני לוי

 

צרפת

מרק בלוך, לוינס,  סימון וייל ,  ואלטר  בנימין בצרפת הרזיסטנס והעלייה ארצה  נווה  אילן. אלי בן גל  בלוך  מאלזס יהדות אלזס  המסורתית.1870  עם סיפוח  אלזס לגרמניה  המשפחה  הפטריוטית היתה  צריכה להחליט  אזרחות גרמנית או  איבוד  עיר  ההולדת.  החליטו על צרפת.  בזמן השואה  הפקירו הגרמנית  את הסבא  המשפחה  הגיעה  לדרום צרפת  לכפר  לה   שמבון. שם נקלטו  כמה  אלפי יהודים.  הכפר היחידי  שהוכרז  כחסיד  אומות העולם. השואה  התקופה  המאושרת  בחייו של  אלי. חי בכפר. סיפור אהבת  בן הכומר אליו. התאבדותו של בן הכומר.  גילוי  שואת יהודי צרפת ורצונו של  הנער  לעזוב  את צרפת.  בן  גוריון מתערב  אבא מתערב.  הנער  החרד מגיע לארץ לשדה  אליהו אך שומר  על קשר  עם כרמיה.  אך יש  לו קשר  עם שליחת  השומר  הצעיר  רגינה יערי. מגיע  בסופו  של דבר  לקיבוץ ברעם.  פה  בארץ הוא מחליט לעבור ליהדות חרדית מודרנית.  מתנגד  לדתיים  הציוניים כי הפכו  ללאומנים ולחרדים  בגלל  שלא מתאימים לתקופה.  רואה  הקיבוץ  קהילתיות נורמטיבית  עם הלכה.   קיבוץ ברעם. היזהרו מחריגים בקיבוץ : אנחנו הולכים להיות כאן הרוב. ההכשרה לא  רואה  סרטים עם כתוביות  בצרפתית.  הדרך לארץ התבוללות, חזרה  בתשובה, בני עקיבא,  שמאל, השומר  הצעיר, קיבוץ, סארטר,כשאוכלים עם השטן. שליח  שמאלן בצרפת  קשר עם  הפלשתינאים. אבא קובנר, בית התפוצות, שיבה ליהדות מוסרית  בין עמוס  לרענן.  שני הגיבורים שלו  בספר. הולך ללמד אקסיסטנציאליזם  בתאילנד..

 

27 משפחת רבה  בבורדו

משפחת רבה  נמלטה מהאינקויזיציה  ב1760 לבורדו.  התעשרה וקיבלה  המתנות מהמלכה. ארמונה  בבורדו האם המשפחה  מודה על שאבותיה מסתירים אותה ? ווידוי של  בנימין רבה.  המשפחה  נמלטה מן האינקויזיציה. הדרך  היחידה שלא  היתה  בפיקוח היתה  ספינה  אנגלית. האבא  נפטר כשהאמא  היתה  בת 28. המשפחה  עשתה  כסף ממסחר הוגן. חלק ממנה  היגר להאיטי ושב לצרפת  כעבור  עשרים שנה.  היו מאד  עשירים עד  המהפכה  הצרפתית בה  איבד  הכסף  את ערכו.

 

 

צפון  אפריקה

 

בין ציויליזציה לבין עלילה אישית

צפון אפריקה ציויליזציה קדומה

מי לא עבר שם ?

פניקים.  שבטים מהדרום, רומאים, ונדלים, ביזנטינים, מוסלמים, ספרדים, צרפתים, איטלקים

המלחמות הפוניות

מפת מרוקו : מעבר מן המדבר,חוף הים פנים הארץ

האם הקהילה  היהודית גולה מן הארץ ?

קהילה  הלנית יהודית בנוסח של מצריים

תהליכי  הטלת הדת  גיור  מתקדם

מה קרה לגיור הפוליטי

מרד  התפוצות בתיאור  רומאי

אחד  מפרפוריה  של הגולה  כניסיון להתאגדות צבאית כובשת

השפעת מרד הגולה על  מיסוד הנצרות

הנצרות הכובשת

אוגוסטינוס הקדוש וקרבות פוליטיים בין מניכאים לקתולים

משלושת מדינות המגרב  מרוקו הריבונית מכולן

סיכום של  יגאל בן נון

 

הכיבוש  המוסלמי המלכה היהודית האגדית שלא היתה יהודיה אך שמרה על  היסוד של הקהילות העצמאיות

כיבוש הארץ על ידי מוסלמים לא שלם

ברברים מתאסלמים

 

המלח ושורשו

הסיפור על הנסיכה  ומאה הראשים

צנזורה פנימית של הקהילה  המרוקאית

סוחרי  המלח

המלח   שכונה  המלח המוסלמי

ההפרדה הרצונית והבלתי  רצונית  של הגיטו

וועידת לטרן 1176

 

אלמוהדינים וצרות  ליהודים בכפיה דתית

הרמב'ם  מגיב איגרת שמד

מסורת מקובלים  מדרעה

קהילות יהודיות הקשורות  להרי האטלס, לכניסה למדבר

המסורת הקבלית  שלפני השפעת  הפילוסופיה  המערבית

גילוי ספר הזוהר  האם בדרעה  או בספרד

מדרעה לארץ ישראל

איזוטריות , אוקולטיזם, מסורת לשונית סודית

 

קהילת אטלס 7000  או 8000 יהודים בלמעלה מתשעים קהילות

קרב  של מסורות  בין הקהילה הספרדית והקהילה  המקומית

מסורת מקומית מתגבשת

בצל  התנפלויות על יהודים במשך ההיסטוריה  של המקום – חילוקי דעות מעוררות מהומות נגד יהודים.

ראשית ההשפעה  האירופית

שפות יהודיות  במרוקו  המוגרבית,

השפה השלחית –  בין  הברברים

שפה  ספרדית יהודית

 

 

גירוש ספרד

התנגשות בין  מגורשים ותושבים

בין הצפון לדרום

 

שושלות מלוכה

תבוסת פורטוגל בידי מלך מרוקו

מרוקו מתערבת  בפוליטיקה העולמית

קשרים עם הולנד השגריר יהודי

 

 

המאה התשע עשרה

כניסת האימפריות צרפת, ספרד

אנגליה , איטליה

האימפריה  העותמאנית והמעצמות

ייבוא מן המערב מביא לכיבוש הדרגתי : נסיגת האימפריה  העותמאנית

1862 בית הספר הראשון של  אליאנס

ההתנגדות לבתי הספר על ידי הממסד הדתי

מה  תהיה עמדתו של הממסד של כי'ח  כלפי הדת

העמדה  לא חילון עד הסוף, לא הקצנה דתית

מרקס והיהדות  צרפת  ופרוסיה  זכויות  לאזרחים היהודים ונסיגה מן הזכויות

האבא  של קרל מארקס עורך דין מודח גלל יהדותו ממיר את דתו.

פולמוס נגד  אור : המעבר  בין נצרות לבין  סוציאליזם ברור על כן  על היהודים  להמיר  את דתם

מרקס : יהדות לא יהודים כן

התפישה  התרבותית של צרפת : עיקרון ולא מימוש.  זכויות אדם ולא חוקים המשקפים מציאות

1904 חלוקת צפון אפריקה בין האימפריות , מצריים לאנגליה

טוניס ואלג'יר לצרפת

מרוקו  עצמאית

השכלה יהודית במרוקו עיתונות, השתתפות  בתנועות עולמיות.

 

כניסה  הולכת וגוברת של  צרפת  1912 פרוטקטורט

אופי האימפריה  הצרפתית

 

פרק ארץ ישראלי

עליות במשך השנים קהילות מגיעות לארץ בעיתות משבר תחת השלטון העותמאני

אלמזלג ויפו תשתית לעלייה  הראשונה שלוש , עלייה  דתית

קהילת יפו ומרוקו

השפעת  הקהילה  המרוקאית בארץ  על תחילת הציונות.

 

השפעת  הפרוטקטורט

היהודים מוגנים  על ידי  האימפריאליזם או נושאים את  החזון של מרוקו החופשית

1921 92000 יהודים

1931 125000 יהודים

1947 198000 יהודים

1960 160000 יהודים

1964 60000  יהודים

2005 2500 יהודים

 

 

מלחמת העולם השנייה

התנדבות יהדות מרוקו לצרפת לפני הכיבוש

הגעת פליטים מאירופה למרוקו קאזאבלנקה

וישי והיהודים ראשית החוקים האנטישמים

הוצאה מהממסד

מחנות העבודה לפליטי אירופה

אושוויץ

החלת חוקים נגד יהודים  במיוחד  עם הכיבוש  הנאצי

 

כיבוש  נאצי מחנות עודה למהגרים שליחה של כמה מהם לאושוויץ

הכיבוש האמריקאי  והמשך המדיניות של וישי  כלפי היהודים

אובדן האמון  בצרפת הקולוניאלית

פעילות ציונית

תנועת שארל נטר

תנועות נוער  במרוקו

הקמת המסגרת

 

עם הקמת מדינת ישראל  20000 עולים אחוז קטן מיהודי מרוקו

בעיית הסלקציה בשנות1949  19561953

הויכוח הגדול : פולין, צרכי המדינה בן גוריון מול המבצעים

ידיעות קשות מהקליטה בארץ

הפסקת הדואר

הסולטאן המודח והתנועה  הלאומנית

יהודים בין  קומוניזם ללאומנות מרוקאית

החזרת  השולטן התנועה  הלאומית הערבית

בן ברכה  והשלטון הקיים

פרוטקטורט פעיל

אנטישמיות

 

הסוציולוגיה  הקונפליקטואלית ויוצאי  מרוקו יהודה  שנהב, מרטין בובר ויהודה  שנהב בין הדיאלוג  והקונפליקט. בין הקונפליקט לפונקציונליות, בין הדיאלוג  למודרניזציה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ארז ביטון משורר יוצא אלג'יריה  ממשפחה  של יוצאי  מרוקו.  גר  בלוד. בגיל 11 בתאונה איבד  את מאור עיניו. עובד  סוציאלי ומשורר.

 

סמי שיטרית  ושלמה  סבירסקי : מרקסיזם מחודש.

 

……….

גשר  נפל בחיפה

חולצים עכשיו את איבריו

בזהירות

למרות שהם יודעים כבר

שהוא מת.

———

זוהר  אלפסיה

 

אומרים עליה שכאשר שרה

-לחמו  חיילים בסכינים

לפלס דרך  בהמון

להגיע לשולי שמלתה

לנשק את קצות  אצבעותיה

 

היום ניתן למצוא  אותה

באשקלון, בעתיקות ג'

ליד  לשכת הסעד.

 

הוא  הולך בשקט

אומרים, הוא  בודאי מחבר  שיר

הם לא  אומרים

אולי דמיו שותתים  בפנים

 

כשרק  עלינו לארץ ישראל

רצתה  אמי להקים  בחצר הבית

כפר הולדת

 

כשרק  עלינו לארץ ישראל

רצתה אמי להקים

בחצר הבית

כפר מולדת

 

ואנחנו מה  אנחנו, חומרים של ידידות

נדידה ונדידה משל ליסודות הבית

אבי נשאר  על סף הבית

אמא  רצתה  להקים  בחצר בית

איפה  את ואיפה  עפר ארץ ישראל ?

 

לאמי

לא חיו לה ילדים

לאמי.

 

הראשון

לא חי לה הראשון

שקראו לו דוד

על שם אביה.

 

השני

לא חי לה השני

שקראו לו מאיר  על שם רבי מאיר בעל הנס,

ולא  היה  נס לחות.

 

השלישי

חי לה השלישי

שקראו לו יעיש

שזה חיים

וזה הייתי אני,

וחייתי לה

וחייתי לה

 

אבל

אינה חיים חייתי לך

אמי.

 

קניתי חנות בדיזנגוף

כדי להכות שורש,

כדי לקנות שורש,

כדי למצוא מקום בחול

מי הם האנשים בחול?

מה בחול

מה יש  באנשים בחול?

מה  הולך באנשים  בחול?

אני לא פונה לאנשים בחול

כשהאנשים בחול פונים אלי

אני שולף את השפה.

מילים נקיות : כן אדוני, בבקשה

אדוני, עברית  מעודנת מאד.

בשעה אפלולית בחנות  דיזנגוף

אני אורז חפצים לחזור לפרברים

ולעברית האחרת.

 

 

ואני

בהתיישבות

 

מרוקו אליעזר שלוש נווה צדק

במאה  התשע עשרה מקובל  כי נסיעה למרחקים טובה  לשיפור מצבים  של נדכאים וחלשים.

 

ניסיון לארגון הגירה של אנשי מרוקו לאפריקה  השחורה במקום לנסוע לאמריקה  הדרומית.  להביא צעירים יהודים ממוגאדור לאמריקה  הדרומית

שלשה צעירים הגיעו לקונאקרי והיה  כישלון גדול.

קהילה  ספרדית  בעלת רשתות  בינלאומיות  נפגשת עם קהילה  מקומית (כמו בתוניס)

שלוחה ספרדית מגיעה  על  כנפי  המסחר ופוגשת מסחר  מקומי של יהודים מהמקום.

 

חברה  פרה  קולוניאלית ממשיכה  להתקיים בחברה  קולוניאלית. חדירה מסחרית  הופכת לחדירה  צבאית  פוליטית. הילידיות מחסום בפני השתתפות בכלכלה  גלובאליות.

הקולוניאליות הצרפתי מוסיפה  אירופאי  ליליד ולסוחר.

זהות מקומית  על קהילתית מסחרית חלות תמורות  ביחסים בין  קהילות.

 

מעבר הדרגתי בין שלטון הסולטאן לצרפתים  בתחילה   הסולטאן מאבד  את ריבונותו.גורמים חדשים   החלו להשפיע.  כי'ח מעודד פיתוח מודרניזציה יחד עםזה  הכשירה  את תלמידיה לקלוט ערכי תרבות צרפתית.

 

ציונות  בקרב  המשכילים ציונות בקרב  הלאומנים.  לכל  מיגזר  ביהדות מרוקו יש היסטוריה  קצת שונה.

לכל מגזר בחברה  המרוקאית  יש היסטוריה  קצת שונה.

מגזר ילידי  'מתקדם' למשכיליות והדתיות שמרנית.

 

תגובות  שונות של מגזרים יהודים לקולוניזציה, למודרניזציה ולחילון

מפגש של העילית הרבנית עם הממסד  הדתי באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה מחזק אותה. בין פטריוטיות צרפתי (מתערביים)

מרוקני  שמרני- ציוני- לאומי

אלו נטו להגר לצרפת ואלו לישראל.

משפיעים על יהדות צרפת  לאומיות  מרוקנית- לאומיות  צרפתית לאומיות ישראלית.

 

תנועות  טריטוריאליות  נוטות להתחדשות (באותו מקום) לבין תנועה  של שיבה  של פזורה.

קיבוץ גלויות מדיניות  של  בינלאומיות

בין ברברים לערבים – התחדשות להתאים למודרנה ולהשתחרר מעול זרים.

חברת תפוצות – לארגן הגירה, ארץ יעודה וכו'

וויכוח בין המשלבים – פחד  דמוגרפי ראשון  החלטה  להקים מדינה המסתייגים  חששו  להקים חברה     מזרחית שתנה  את  החילון והדמוקרטיה

 

יש לחלץ את תולדות היהדות מן הזירה  הפולמוסית

הציור של המזרחי כאחר משחררת  ממנו.      

110

ג'רבה טוניסיה.  כנראה  זו היא הקהילה  היהודית העתיקה  ביותר  בים התיכון.בין טקס  פומבי, משפחתי וסודי (אנוס) האיטוהר מתקיף את האבחנות הללו, הוא מדביק, מתפזר, משנה  את התרבות 'בבית  בבית זר '

לפני יום הצילום, הטקס מבקש ראות, תיאטרון,  מופע.  הם זרים לסודיות , לסוד.  בכל טקס וקרבנות  המתח  הזה מופיע.  כשהצילום מופיע וחודר מופיעה  ה'פוזה'  העמדה.  הנושא חש  עצמו מצולם עוד לפני הטקס.  הקדושה  עוברת  את הסף. הילת המעמד  המיוחד.  הצילום מקדש  את הרגע.  כמו פולחן.  לכל  הצילומים כאן יש  דמיון לפולחן לקידוש לליטורגיה.  הזוג   הנשוי לובש בגדים אירופאים אך החתן עם  הכיפה וללא נעליים כאילו הוא   במסגד. האישה  עם חינה בידיה (נוהג  ערבי) ההורים לבושים   בבגדים מסורתיים.  גם אצלי אלג'יר תמונה כזו היתה  אפשרית. הציבור  היה  כבר אירופאי, אך הקריאות של  הנשים, החינה והמוסיקה  האנדלוסית היו ברקע. יש תמונה  של אבא מעניק כף מרק לכלה.

דרידה

יהודים  במגרב  הרבה לפני הפלישה הערבית (מחצית  השנייה  של המאה  השביעית.

פליטים  מהחורבן ומרד  התפוצות שבטים  ברברים מגוירים.  מול השבטים  המוסלמים. עד  המאה  האחת  העשרה ממלכות יהודיות  בדרום מרוקו.

יסודות  מיתולוגיים לסיפורים אלו.  1147- 1269 רדיפות  של  שלשלת האלמחדון התקפת   קנאית  שחיסלה  את  הנוצרים במקום.  היהודים מיעוט מדולדל יחידי  שאינו מוסלמי.  1000 שנה של  עצמאות עצמאות פוליטית חוץ מהפרוטקטורט  הצרפתי 1912- 1952 אך למעשה  אנרכיה  ויריבויות שבטיות.  יהודים מחולקים לשניים אלו שיו תחת  השלטון  מרכזי 'ארץ האוצר'  והארץ המחלוקת. בראשונה  היהודים תחת חסות  השלטון  המרכזי ונכנעת  לשחיתויותיו בשני תלויים  בנותני  חסות.  שתי תפיסות של  חיי  היהודים  במרוקו האחת אידילית השנייה  רווית מתח וסיכון.  ארץ  המחלוקת  בהרי האטלס עיירות וכפרים. בין ברברים רוכלים ואמנים נודדים עם הרבה  סכנות ובריתות.  המרחק  התרבותי ביןם  היהודים בין המוסלמים קטן  מהמרחק  בין הנוצרים  והיהודים פולחן  הקדושים  היה מוסלמי אך שם הוא  של צאצאים של משפחות הקשורות  במוחמד.שורפה ובראכה  בין יהודי  מרוקו קשור  להתפתחות הקבלה  במקום. לקדוש  מעמד  של מתווך עם כוחות  עליונים. כאן  המיוחד  כי  הקדוש  מהווה מתווך אחרי מותו.  מעשה  הניסים קשורים לכן לקברי הצדיקים.

 

מרוקו פרוטקטורט צרפתי מ1912 לא  כמו אלג'יר  שסופחה  לצרפת.

מעמד לאזרחים  הצרפתיים והזרים.

ערבים  ברברים יהודים מיעוטים  עם  זכויות

תעמולה  אנטי יהודית של מוסלמים  במרוקו משנות השלושים והשלטון הנאצי בגרמניה. תקריות  ב1933

באלג'יר בקונסטנטין ב1934 פוגרום. נציגי הוועד  הערבי העליון  של פלשתינה  הגיעו לצפון אפריקה ולמרוקו והסיתו נגד  יהודים ונגד   הציונות.

במלחמת האזרחים בספרד  היו  היהודים של צפון אפריקה  הספרדית  להביע  תמיכתם בפרנקו.

בפרות המלחמה  תמכו יהו'די  מרוקו  בצרפת. ביקשו  לתרום לביטחון מתנדבים אך צרפת  לא איפשרה. כשצורפה  צפון אפריקה  לוישי  נחקק חוק  אוסר על  היהודים לעבוד   במערכת  המשפט והחינוך. נאסרה  השתתפותם במוסדות   נבחרים, בניהול  בתפקיים מרכזיים. פוטרו יהודים ממערכות חינוך. יותר מאוחר  נאסר  עליהם לעסוק  במקרקעין נומרוס  קלאוזוס  ברפואה. ב1941 רוכזו היהודים  במלח רבים סולקו  מבתי הספר.

הגיעו פליטים רבים למרוקו . כאלה  שברחו לצרפת ונדחקו  לצפון אפריקה. אלו נלקחו למחנות עבודה.לעבודת פרך.

אחרי מלחמת  העולם  השנייה  הגיעו נציגי חב'ד  והכניסו לתוך פולחן  הצדיקים  אלמנטים חסידייים.  ( הבאבא  סאלי נקרא  אדמו'ר נפתחו כוללים וחצרות

 

מרוקו וא'י

 

יישוב  ראשוני  יהודי  מרוקו  בארץ בארבעת ערי  הקודש

מ65 משפחות  ביפו רק  שלוש  אשכנזיות השאר רוב של יהודי  צפון אפריקה

משפחת אמזאלג קונסול בריטניה  ביפו  מיישבים את ראשון לציון נשיא וועד  יסוד  המעלה

הק3הילה  המרוקית  קנתה  ¸מחנה ישראל השכונה  הראשונה  בה  גרו יהודים מחוץ לחומות  במעונות שאננים  גרו בתחילה

 

537 יישובים הוקמו מהקמת המדינה  100 מיוצאי מרוקו

עיירות הפיתוח בחבל  הת

יהודי קווקז

הויכוח ממתי  החלה  יהדות קווקז המסורת מימי  עשרת השבטים 772 מתקופת שלמנסאר . מה  שיותר מתקבל עם הגירת הטטים  מדרום איראן להרים של הקווקז. המקום עבר  כיבושים רבים  ארמנים, מוסלמים, טורקים , רוסיים. האם  השליטה  הכוזרית השפיעה?  יהדות מקומית  עם שפה יהודית מהמקום ג'והורי  (בין יהודית לעבריות מאד מיוחדים במסורתם  המלחמתית.)  נאמנים לצאר  ניקולאי ומתגייסים לו לצבא.  במשך השנים הגרו למקום יהודים  מרוסיה אשכנזים במיוחד  בזמן מלחמת העולם השנייה. מתח גדול  והשמדה  נאצית.

ב1850 שכונה  בירושלים  נבנתה  על ידי יהודי קווקז למען הגורג'ים.

מימי  התחלת  הציונות פעילים מבקשים דרך  להתיישבות. הרצל רואה  בהם  את האלמנט  החקלאי החלוץ של האומה.    900 עולים ב1905 ב1907  השכונה  בית ישראל הקימה  רפתות ורעתה  כבשים לחלב.  גם במחניים השתתפו קווקזים  בעלייתה השנייה.

הגיע יעקב יצחקי הרב שעל שמו  נקראת באר יעקב. במילא יחשבו  שזה יעקב  אבינו.משפחת ניסנוב  בעקבות  השומר.  יחזקאל  נהרג ביבנאל האם  החזיקה  את המשפחה והצטרפה לציבור  האלמנות  בכפר גלעדי האשה  החזקה והשותקת.

1924 שכונת הקווקזים בתחנה  המרכזית בתל אביב.

ב1926 כפר ברוך מכמה עדות.

היישוב חיננית מיוצאי הקווקז.

ארצות הברית

אניות קולומבוס

המייפלאור

סנטה   קטרינה אניית  הנמלטים מברזיל הנכבשת  על ידי  פורטוגל

רוסלאן

אניות המעפילים אקסודוס

מרבד הקסמים והעלייה  המוטסת מעיראק ומאתיופיה

 

• אנוסים נמלטים להיו אמסטרדם ומקבלים זכויות

1664 ניו אמסטרדם הופכת  לניו יורק

איסור להתפלל בפרהסיה  סובלנות ונצרות בעת ובעונה  אחת

סלומון פיטרסון מתחתן  עם נוצריה ואשר לוי מקים  קהילה  יהודית

נרשמים  חמישה עשר אחוזים של התבוללות

ג'ורג'יה לא מרשה ליהודים  להתיישב

6 קהילות 2000 נפש

בזמן המהפכה 100 יהודים משרתים בצבא  המהפכה  אחרי לבטים באיזה  צד לעמוד

ערב פסח בזמן המהפכה – תפישה  של יציאת מצריים כגאולה

בניו המפשייר יהודים מקבלים  זכויות לעוד  בממשל רק ב1877

האם יהדות אחת ?

הגל השני  מצוקת  קץ המהפכה  ב1848 רעב  בבוואריה וגרמניה פוזן ופרוסיה

30 אחוז  רווקים והשאר  משפחות

1880 250000 יהודים

90 אחוז  קהילות רפורמיות

הרפורמה  עוברת  לארצות הברית

 

לויב  קוהן

יעקב  שיף

1843-1920

חינוך מסורתי תלמיד רבי הירש

חתן של לויב

 

1880 1904 1500000 יהודים  מהגרים לארצות הברית

חברות ספנות, תעשייה

יראי שמיים

שוויצרים פולחן הדולר

סוציאליסטים

הוויכוח על  על ההגירה  לארצות הברית החפץ חיים מתנגד –  ההגירה מביאה לכפירה

ארצות הברית התחייה, וודווין, אליעזר יפה, מניה שוחט, יהודה מאגנס, ברנדייס וחזון הארץ  החופשית  לא ריכוזית, הציונות האמריקאית  מול המזרח אירופית. רמת יוחנן, עין השופט, הנרייטה  סולד,יהל, לוטן, קיבוץ קטורה

 

גיור  כהלכה?

 

כרב המגיע לכל מקום קיימתי כשלוש מאות חופות. העברתי  כחמישים איש ליהדות. בבית הכנסת שלנו אנו מברכים על כל מי שבא להתארח   אצלנו.יש  אצלנו כ500 חברים בבית הכנסת לא בחובה הם מגיעים.אנו מגיירים אדם ליהדות  כשהוא מוכן לא כשאנו מוכנים.לא אדחה  אנשים אני לא  יודע איך אומרים לא  לבני אדם.  אלוהים לא  קורא לי אך אבא  שלי כן.  אני מרגיש צורך לעזור לאנשים , מרגיש חובה  לעשות זאת.

הרב פרנק של בית כנסת המגייר.  חצי יום של שיעורים ואח'כ הולכים לים למקווה  הגדול.

 

בין אינדיאנים ויהודים

100

מפגש  של אינדיאנים  משבט נבחו  ויהודים. חשתי קשר  עז בין היהודים לבין  ני אדמת אמריקה.  יהודים איבדו את  אדמתם הקדומה יצאו לגולה ולא  איבדו את החלום  לשוב  אל  האדמה.  הגעגוע בא לידי  ביטוי  בתפילה ומנהגים . בנדודים אידו  היהודים את הקשרים האינטימיים והדאגה  לארץ הקדושה.  עבודת האדמה  היתה  למופשטת.  יהודים נדדו בקרב  עמים שלקחו את האדמות  מידי  בעלי הארץ.  בשבת בראשית נפגשו רנים עם  רופאי השבט ונושאי המסורת האינדיאנית.  בקניון של  צ'לי שמעו יחד  את השריקות של העצמות הנשר יחד  עם קולו של השופר.  כאן המקום בו נברא  העולם לפי המסורת של השבט.  בת השבט לימדה  אותנו להקשיב לרוחות ולכבד את האדמה.  כמו שאבא שלה  הקדים לברך ברכות לפני  כניסתו לבית.  מתבוננים יחד בנוף ומחליפים מילים קדושות.  דווקא בגלל סבל  הניתוק  מהאדמה  צריכים ללמוד  שוב להקשיב לה.

 

בעיר  בילינג מונטנה  עשירם משפחות יהודיות. לבית של אחת נזרקה אבן.  העיתון המקומי פרסם תמונה וביקש  שכל אחד יציג  את עיתון  בחלון.  ברנר  החליט  לערוך  צילךום של 250 מנורות בעיר.  את המנורות גייס  אצל ממציא  המנורות  החשמליות.  כל העיר  הקטנה  הופיעה  להפגנה.  הליצן, הרופא, ראש  העיר.  האינדיאנים  בתחילה  סרבו.  'אם היה  קורה לנו מקרה  כזה  של גזענות לא  הייתם מפגינים'  בסופו של דבר  הצטרפו.  'האינדיאנים הם היהודים האמיתיים שבתמונה.  ברקע נוגן השיר  על אמריקה  היפה.  לפני זה היה  באותו מקום  גם  הפגנה  נאצית והתקפה של זוגות מעורים של אינדיאנים ולבנים.

גימבלט

 

באחד מהאיים הקטנים ביוון קיבל ראש  הכנסייה חוזר מהשלטונות הנאצים המבקש  לשלוח רשימה  של יהודי המקום. הוא  החזיר  את המכתב ורשם עליו 'אני היהודי  שבאי'.

 

הצילום נעשה  דרך החור בזכוכית, כחור  של החלון בו פגעה  האבן. לא תמיד  אנו ערים למדיום דרכו אנו רואים. זו החתימה  או  הפצע. Attestation, contestation,protest, test,     המפגינים נגד  האנטישמיות בכל העולם  נושאים תמיד  את אותו  שלט  : הזדהות עם המיעוט  המדוכא 'אנו יהודים גרמנים' 'נלבש את הטלאי  הצהוב' 'כולנו' המסה  הגדולה  מזדהה עם המיעוט הקטן.

הם מפגינים עד  זהותם האמריקאית למרות האפלייה והניצול זוהי ההבטחה  האמריקאית הדמוקרטית. חירות דתית,  זכויות לאזרחים ולמיעוטים.

דרידה

 

94

באליס איילנד. תמונות של יהודי  ארצות הברית  שתרמו  המון  לתרבות האמריקאית.  איחולים של יהודים לחברה  האמריקאית.

98

המרקסיסטים

גרושו מרקס  כסמל לליצנות היהודית. הומור  ניתן למצוא  כבר  בתלמוד ובפורים שפיל  המסורתי. הצגות הפורים שפיל פורסמו  במאה  ה18  והעניקו השראה לתיאטרון האידי. ההתקפות  על  הנצרות יו סודיות. היה  גם תיאטרון ששיחק  בפני דוכסים וגויים. רחל פליקס השחקנית היהודיה  שיחקה  את  ראסין ואת קורניי. בניו יורק והוליווד  החלו להתרקם בדיחות  סודיות אך לאט  לאט  הן הסתננו  בזהירות  החוצה.  אל ג'ונסון בן של  חזן שהתחפש  לשחור ושר שירים. האחים  מרקס שיחקו את המרקם של המהגרים לאמריקה. צ'יקו שיחק  את האיטלקי, גרושו הופיע  עם ההומור  היהודי. הם חשפו יהודים שהתביישו ביהדותם.  מי היו אלו  שפרדריק  ברנר הלביש ואיפר  כגרושו מרקס ?  יהודים ? גברים?  שחקנים שהמשיכו את  המסורת הקומית  היהודית כמו וודי אלן ? או אולי הם  מרקסיסטים השייכים לשמאל הפוליטי?

הצילום הוכיח כי גרושו מרקס  הוא  הלוגו של יהודי  אמריקה. הגלות.  השחקנים מציגים את מהות הזהות . מי הם ומה  הם ? היהודי  בגלות.  היהודי  בגלות  אבל השפעתו כשהוא  מפעיל את שרירי  שכלו. כשהוא  איש  עם הומור.  שריר השכל הפועל כשאין כוח.  'לא  הייתי רוצה  להשתייך לשום מועדון שמוכן לקבל אותי.' אומר  גרושו מרקס.  ברנר  מסכים לכך כשהוא קובע  לצילום את הכותרת  'מרקסיסטים' כאן אוסף של יחידים ללא קונטקסט או קהילה.  זהו דבר  אהוב  על היהודי בן זמננו  לשור כל קונטקסט וכל  קהילה.  'הם כולם  נראים אותו  דבר '  החיקוי של גרושו  מרקס  הוא  היפוכו. האורגינאלי הוא  יהודי  גלותי. המתחפשים מתחפשים לו.

בלאנשארד

80

 

האקדמיה  היהודית לוקסור, מלון לוקסור בלאס  וגאס נוודה.

מקהלת מלאכים צעירים שרה  הללויה בפירמידות היא שרה למכונות המכירה, לקלפים, נינו בית לאדון במדבר נוודה. .מצריים המזויפת בלאס  וגאס העיר  שנבנתה  על ידי הגנגסטרים המהמרים והיהודים. מה  יכולה  המסורת היהודית לעשות כאן ? הרי בארצו של פרעה  נולד  העם היהודי.  פני פרעה מקשטים את עיר  ההימורים. לצלם את הגלות . היא  איננה מצב פוליטי בלבד. אין מקום המבטא  קיום יהודי מהותי. אפילו לא  ארץ ישראל. הפירמידה של היהודים  כאן בנבדה היא כסמל. מנוכרים לגולה  בה  התאהבו. רק התאהבות בסתירות מביאה לפריחה  שכזו. שטרית

 

הציויליזציה  המצרית מהעתיקות ומהמפותחות  אוהבת חיים ומעצבת אותם אחרי  המוות.  האם יונגיאניות- צל לאגו היהודי. האם הפיכת המצריות לשטנית שדית היתה  דרך להיפרד ממנה בגלל  המשיכה  הגדולה  אליה.

מנהלת  האקדמיה  היהודית  בלאס וגאס ילידת מאה  שערים. 15% מהלומדים בה לא יהודים. הם לומדים מונותאיזם  אתי.  בשמאל  הפירמידה  הופכת להיות אנושית, אקדמית, עשויה  מבשר ודם האדם מול הספינקס.

 

מכתבים מן הומניות לפני ואחרי  היידיגר ששנא תיירות ואמריקה. שתי גלויות

הגל ומרקס נוסעים לאמריקה ללאס וגאס  בירת הקאפיטאל היא משקיעה  בביטוח, בהימור. יצאו ממצרים. שוק מטורף מלונות עם קישוטים היסטוריים בדרך זו מעצבים את הניצול של הזיכרון – בזיל הזול.  דרידה.

84

השלב  האחרון של  הגיור  הוא  המקווה. בלכתי למקווה  לא היה  שם שלט חיצוני שם פגשתי את בית הדין קיוויתי שתהיה לי התנסות מיסטית  כלשהי.זה לא  היה. חשתי רטוב. היה לי קר.  האם אם הייתי  הולך כבתמונה לאוקיינוס  כמקווה ?  אם הייתי חש  בחוויה  כחוויה  של קבוצה ? אני יודע  כי לא  היתה  זו חוויה מיסטית בגלל הביקיני. הצלם הכניס אותה משום שקהל לא מקבל אותה  כתמונה יהודית אופיינית. הכוח הגדול של היהדות וחולשתה  היא  היכולת להתאים  עצמה לסביבות  משתנות.  כך באמריקה.  בעבר לא  היו יכולים לקבל תמונה שכזו.  לרב  כאן נוח עם  יהודיו  החדשים.

יוליוס  לסטר

 

 

86

חברת הובלה  בשם  ילד יהודי טוב בתמונה  כל העובדים שחורים . האם הם יהודים האם העובדה  שידועים נודעים כמי שלא מסוגל לעשות עבודה טכנית, סוחרים  נותנת ערובה  לקליינטים להשתמש דווקא  בחברה הזאת משום שהם יהיו עדינים למה  שהם צריכים להעביר.

 

90

 

 

התנועה  החלוצית  ארצות הברית

1905 הקמת החלוץ בארצות הברית

1908 האיכר  הצעיר אליעזר יפה, אליעזר לוין, ש.ד. יפה,  הכניסה לכנרת, הקמת גיוס  עבודת דחק  מלחמת העולם הראשונה

המושב

בן צבי ובן גוריון בארצות הברית

הוויכוח בארצות הברית  על  מלחמת העולם הראשונה

בורוכוב ורוטנברג מול ז'יטלובסקי

הוויכוח עם הן גוריון מה קובע הסטיכיה או  החלוציות?

ארלוזורוב  בארצות הברית : מול האידיש  תרבות אמריקה  מתגבשת

הצורך בהחלוץ

 

חנה  הופמאן עולה ארצה

 

משלחת להקמת בנק הפועלים מניה שוחט, ברל כצנלסון, יוסף ברץ

מרדכי סגל יטה  קולר כפר  גלעדי  החינוך הקיבוצי.

גולדה מאיר

אנשי עלייה   שנייה  מגיעים ללימודים באוניברסיטה לחקלאות דייויס

הדסה מקימה  את נהלל כבית ספר  חקלאי

השירותים הרפואיים של הדסה

 

קהיליית ציון  עפולה הרצליה,  בלפוריה

 

ברנדייס יישוב ארץ ישראל בדרך אחרת.

 

קבוצת דטרויט 1927

עלייה  בשנת 1930

הגעת  הלל גלעדי  מדגניה ב'  התחלת  החלוץ עם שיר  השירים.

הגעת  לסיה גלילי

קבוצת בני אילן 1932

אנטישמיות  בארצות הברית  פופוליסטית, דתית,  אנטי מהגרית  פורד וקנדי,

 

משבר  נען  ו41  החלוצים

1935 הגעת אנצו סרני

בן הלפרין המשותף בין אמריקה והציונות , הגבול  החדש, ההתחלה. תנועת הנוער בונה אישיות, החלוץ מנווט משימתיות.

על בעיית הערבים – הקובץ הפרובלמטי

הכשרות החלוץ לנוכח סגירת הגבולות  (עד  1951 1969)

וויכוח השומר  הצעיר  עם מפא'י

חילוקי הדעות  בממסד היהודי

הוועד  היהודי  האמריקאי, הקונגרס היהודי  האמריקאי  הג'וינט, ברגסון, הכט, אגודת ישראל, וועידת בילטמור

משלחת אצ'ל : פיטר קוק, רפאלי, בין אצ'ל, הרוויזיוניסטים וביתר

 

שלב א' העפלה

תפישת יחסי הציבור עיתונים קולנוע , גראפיקה במקום בית כנסת., הבנת ההתבוללות.

ז'בוטינסקי ובן גוריון  מבינים  כי החזית באמריקה

ז'בוטינסקי  ופיטר קוק העימות

ז'בוטינסקי מגיע להנטר ושם נפטר

 

שלב ב' הגדודים העבריים.

בין עבריים ויהודים : לגייס רק את בני  המהגרים

הכישלון הגדול יש צבא אוסטרי, יש צ'כי, יש אחרים, יש ממשלות גולות  אין גדוד עברי.

אירים ויהודים.

הוליווד מתערבת שחקנים כמו אדי קנטור כותבים  כמו בן הכט.

מתבוללים פעילים

הקשר הכנעני : מקימים  אומה חדשה גורביץ  בן חורין, יונתן רטוש, התפישה  הכנענית

 

1939 האם יוכלו לגייס  גדודים עבריים

טרומן ורפובליקאים משתפים פעולה

דמוקרטים  מבקשים הוראות מרוזבלט

 

השואה

 

יהודי ארצות הברית הג'וינט,  הקונגרס היהודי העולמי בשוויץ וועדת חירום של ציוני ארצות הברית בראשות וויז

: אוספים ידיעות

נובמבר 1942 מברק רינגר. הגעת  ה69  משרד החוץ משהה

מסיבת עיתונאים בעמוד 10

בין אלאונור  רוזבלט לרוזבלט היא קצת ל'ו וקצת אנטישמית הוא אנטישמי ולא ל'ו

מפגש בין פיטר קוק לביו אלאנור  רוזבלט

 

בן הכט והמסכת הענקית המפגש עם המשלחת של אצל – מיתולוגית

בין וויצמן לבן גוריון חילוקי  דעות האם לשתף פעולה עם מי שלא מוכן לשתף פעולה?

 

תגובת יהודים בארצות הברית על השואה

רוזוולט והגירת יהודים לארצות הברית

 

פרסום השואה  בעמוד 10 של הניו יורק פוסט

ההתגלות לפיטר קוק

לערוך הפרדה בין ציונות לבין הצלת יהודים.

1944 ועד  הפליטים של רוזבלט המשך  לוועידת אוויאן

הנרי מורגנטאו מתחיל לעזור

משרד החוץ שם מכשולים

הביורוקרטיה מנצחת ?

האם ניתן יהיה להגדיל את המכסה?

הקונגרס רק יצמצם אותה

רוזבלט מנסה לבודד את האנטישמים והבדלנים, כולל גם את  הפופוליסטים האנטישמים.

איך להכניס את  ארצות הברית למלחמה. איך לעבור למשק מלחמתי.

בממשלת צ'מברליין מבקשים הקמת גדודים עבריים

 

לורד מוין שר המושבות דוחה את הרעיון

 

 

שותפי  הוועד למען ההצלה  ואן פאיסן , הרסט, בן הכט

טחרי  פלישת ברברוסה  קריאות אנטישמיות רבות. כשלינדברג ניצח. 120 אגודות אנטישמיות

 

בן הכט בלי ציוניזציה של הליגיון השפעת ההתבוללות

לגיון עברי מול לגיון יהודי

גורביץ בן חורין  שמואל מרלין הכנענים יונתן רטוש שני יהודים חלושים הנתמכים על ידי  חיילים עבריים חסונים

ההתנגדות לכנעניות.

המודעה צבא יהודי בן 135.000 במיוחד  של ארץ ישראלים. לפנות לבריטניה : בריטניה מסרבת

ההצעה גדוד  בצבא האמריקאי – לא עוברת  רוזבלט לא רוצה הבלטות יהודית

גרסת  הצד השני

וויז בשנת 1932  ביקשתי מרבני גרמניה להעיד על סכנת הנאצים 29 אמרו כי לא  קיימת סכנה כזאת דאג ליהודי פולין ורומניה !

 

עם עליית הנאצים לשלטון וויז מארגן הפגנה וויכוח על  בויקוטי

מבין אלו שעזבו את גרמניה ב1935 שבו לשם

 

כוחו של האיזולציה, הפופוליזם, הסוציאליזם כתנועת שלום

 

ההתנגדות ליהודים 120 אגודות אנטישמיות.

 

מכסת ההגירה 153000 65000 מבריטניה 25000 גרמניה

הובר אף מהגר  שיהיה לנטל לא ייכנס.

 

אחרי מלחמת  ספרד הורשו להיכנס לארצות הברית 252 מהגרים משם.

הוועד להצלה  בינלאומי מקבל אנשי  מדע. וועית אוויאן

פולין ורומניה מודיעים : גם אנחנו נגרום למצוקה  יהודית…

 

ליל הבדולח רוזבלט מחזיר את השגריר

 

מרכז ההתקפה  האנטישמית הפך אותם לבוגדים

האריך את כל הוויזות  הזמניות

 

מול הנשיאות הכוח של הביורוקרטיה: דואגת לקונגרס ולהלכי נפש של אליטות  כלכליות

הטעות האמון בביורוקרט לונגה

35% מההגירה מ1933 עד 1941 פליטים יהודים

 

אחרי ההודעה  הצנועה על השואה הפגנת המונית.

אדוארד מורו מודיע על הרצח.

 

ריכארד ליכטהיים

אתה לא יכול  להסב את עינו של הנמר מטרפו עליך להרגו.

וועידת ברמודה אסון היהודים  לא חשוב.

קובוביצקי  מקבל הצעה  של ממשלת  צ'כיה הגולה להפציץ את אושוויץ

התשובה אי אפשר להשתתף  ברצח יהודים במודע.

קובוביצקי השיב בשלילה  על הרעיון

וועד להצלה הנרי מורגנטאו

 

ההצגה לא אמות כי אחיה

הלל קוק פוגש את אלינור רוזבלט

קוק על רוזוולט ואשתו:

 

אלינור  רוזוולט היתה חצי אנטישמית חצי ל'ו

 

רוזוולט היה הרבה יותר אנטישמי ולא ל'ו

 

 

הבלדה  על היהודים הנידונים למוות

בן  הכט וארתור שיק

 

דודי אברהם מדווח

ארבעה מיליונים יהודים מחכים למותם

היתלו ? היישרפו ?

 

אך שקט יהודים!אל תפריעו, חבל על המאמצים

כי בחדשות אחרות עסוק העולם!

 

רוזבלט לא עמד על הצדק, אלא בצידם של המלאכים

 

אחרי וועידת ברמודה

שהצהירה על 62  קטגוריות של קרבנות הנאצים אך לא הזכירה  את היהודים

 

דודי אברהם הוא רוח רפאים. הוא השתתף,  באסיפה של רוחות הרפאים שנרצחו בידי  הנאצים 'איך ייתכן שאנשים טובים אלה, רוזוולט, צ'רציל וסטאלין, לא איכפת להם שהורגים אותנו, הלא לא ייתכן  שהם לא יודעים! לאחר וויכוח ארוך, כמקובל, הוחלט לשגר את הדוד  כמשלחת  יחיד לברר את הסיבה לכך. מאז הוא שוכן מאחורי שולחן הכתיבה של רוזוולט, פנקס לבן ועיפרון בידו ועדיין הפנקס  חלק, הוא כבר יודע שלא ישמע ממנו דבר על היהודים.'

 

פגישת אלינור רוזבלט עם  הלל קוק

 

.אמרתי לה גברתי את יודעת, אני לפעמים מתפלא מאין אני לוקח כוח לשבת פה  אצלך ולדבר את הדברים האלה, דברים ל טעם. לו הייתי לוקח עכשיו  שני אקדחים והייתי יורה בך, והייתי יורה בכל אחד שעומד בדרכי ומתפרץ לחדרו של הנשיא והייתי יורה בו, זה לא היה יותר מדי, אני לפעמים מתפלא מנין הכוח שיש לי לא לצאת מדעתי ולא לעשות דברים כאלה, איך הנשיא יכול לומר שבמצב של השמדת  חמשת אלפים ליום… ואנחנו מנסים לצעוק  'הצילו' שאנחנו עושים יותר מדי… היא הביטה עלי  ואמרה 'אינני יכולה להתווכח עם דבר כזה.'

הלל קוק

בן הכט :דוד אברם שולח  דו'ח

 

1942 הפרת הפריטי בין ערבים ויהודים

1944 הבריגדה היהודית

 

 

הקרב  עם  אנשי הכט  על מה צריך לעשות נוכח גרמניה  פעילות ציבורית , חרם, או העברה.

 

 

 

ארצות הברית מרכז  הפעילות הפוליטית וועידת  בילטמור

אם צריך  לעסוק בצד  הציוני של ההצלה

לקראת ההכרזה

15  למאי במטוס נוחת בשדה דוב

אחרי  המלחמה   ארצות הברית מרשה להגיע לארצות הברית רק 2400 מהגרים יהודים  בעד עלייה  לארץ ישראל.

תגובה חלוצית לשואה – יעלו ארצה לעזור לעולים הנקלטים מהשואה

20.000 צעירים  לעלייה ?

חיל האוויר  בתכנית להכשיר 500 טייסים אהרון רמז, וויצמן,  לימים זוהרה לביטוב.

הקמת חיל האוויר

 

הפילוג  בשומר  הצעיר

שליחות לארצות הברית

מק קרתי

ההשתקה של השמאל והקמתו מחדש. כן פעילות או לא פעילות של השמאל  בזירת הפנים והחוץ

ספרות יהודית אמריקאית

 

שנות הששים.

מלחמת ויטנאם

מלחמת יום הכיפורים ומלחמת ויטנאם

החבורות

כהנא צאצא של  הוועד של אצ'ל בארצות הברית  בין רטוריקה חילונית לדתית

שיחה  בקליבלנד על יהדות הצעירים

מאיר אריאל

הדיבור החופשי

מרקוזה

חנה  הופמן

 

כשהייתי  במכללה התחלתי לחשוב לעלות לפלשתינה. אמרתי לחבר שלי שלא  אוכל להתחתן עמו משום שאני  מבקשת לעלות לארץ ישראל. כשהייתי במכללת  סמית ביקשתי לקרוא לעצמי  היפית חדשה או ההיפית  של 1925     ביקשתי לעשות משהו חדש, עם אנשים צעירים נוספים כמו לבנות ארץ חדשה. אולי מכאן יבוא  המשיח.

 

זו היתה שאלת  הנוער, מסורת אמריקאית, מאה אחוז של מסורת  אמריקאית . חשתי כי  אני חלוצה. המתיישבים  הראשונים נעו למערב לבנות ארץ ואני אסע לפלשתינה. אני רואה  דמיון גדול במחשבות האמריקאיות והישראליות. חלוציות ועניין  בתנ'ך  השפיעו עלי  לעלות ארצה.

 

מתוך ראיונות  מאוחרים עם  חנה  הופמן

 

שמונה  חדשים  התלבטתי. ביקשתי  לעלות לפלשתינה להיכנס לקומונה, לעבוד  את האדמה, לחיות כמו כל האחרים  בלי הבדל. להיכנס לחיים, לחיי עבודה וחיים משותפים.  בלי לכפות על אחרים  תאריכים יבשים עבריים על  בנים ובנות, בלי כפייה  של  מעמד  משפחתי ומסורות  קטנוניות  של  העיר.  כן, ייתכן שדיברתי רק  עם  עצמי. האם עבדת יותר מכמה  שעות עבודה  פיסית? האם את אוהבת כל כך יהודים מזרח אירופאים, כאן הם היו לאמריקאים  אך נראה  אותך  עמם שם.  האם  באמת את רוצה לחיות בשדה  בחוץ או שאת מדמיינת את החיים שם  כמחנה קיץ ארוך ללא עבודה מתמשכת  ?

 

 

שכחתי לספר לך איך שכנעתי את אבא להסכים לרעיון שאסע לפלשתינה. אמרתי לו האם אני צריכה לחכות עד  גיל ארבעים הגיל בו אתה  החלטת לשנות את מסלול חייך?

 

אני רק מקווה  שאני מרגישה  כל כך חופשייה לא מפני  שאין  לרעיון כל ממש.

 

תפקידה  הראשון של  חנה  הופמן בארץ היה להיות מלצרית  במסיבות הפתיחה  של האוניברסיטה בירושלים. משם  הגיעה לבית אלפא ותל יוסף כדי  להחליט היכן תתיישב. היא  החליטה  על תל יוסף.

 

יום אחד הלכתי למטבח של בית אלפא ושאלתי בגרמנית  מה  אני יכולה לעשות.  הם התלבטו ואמרו  לי כי אני יכולה להתחיל  לשטוף את  הספלים. אני מניחה  שעברה  שעה כשאני משתמשת באפר  כאבקת סבון. האישה  שהיתה ממונה  על המטבח היא אשתו של פרופסור למתמטיקה ופילוסופיה בווינה.  הוא למד סנדלרות אך עתה  הוא  מורה לתלמידים.

 

הלילה סיימנו עבודתנו  במטבח די מאוחר, בערך בעשר  בלילה. התקלחנו זה הזמן  בו כבה  החשמל.

אך מהגבעה  בה  אני  מתגוררת, שמעתי שירה, הלכתי לפסגת השביל והקשבתי. זו היתה  המקהלה  שלנו ונשמעה  הרמוניה  נפלאה. רבים מהשירים שהושרו היו בעלי  אופי רליגיוזי – זה נשמע מוזר.

 

היתה לי הרגשה נהדרת  כאשר  התיירים לא שמו אלי לב ואמרו לכולם  שלום. שמעתי  את הערותיהם  בגרמנית 'איך הם יכולים לעבוד  עם כל כך הרבה  זבובים?'

 

כאן בתל יוסף, אם הבנתי  נכון, הם כמעט  התייאשו לתת חינוך שלם. זה בגלל בעיות כלכליות. פעם נגמר  התקציב של קרן היסוד ולא היה  להם לחם  שלושה  חדשים.

 

הפעמון צלצל לארוחת הערב. כמעט  אי אפשר לאחר לארוחה כי אתה מסתכן בכך שלא  יישאר לך  דבר לאכול. אתה לא יכול להגיד  עוד  חמש  דקות. רק אם העבודה חשובה או שאין להפסיקה באמצע  אתה מבקש  שישאירו לך  מיוחד אוכל. ולכתוב  מכתבים נחשב  כעניין מאד לא חשוב, על כן  אפסיק לכתוב  מכתבי זה.

 

תודה על הדברים הטובים  ששלחת. אדון מילר ביקש ממני  שאכתוב לכם תיכף ומייד .עבר כבר חודש מאז שכתבתי לכם לאחרונה.  אבא  אתה צריך להאמין  שאני אוהבת אותך גם אני לא  כותבת- הדבר  החשוב ביותר  הוא לחיות, לחיות ולהתכונן לבאות. זה מה  שאני מנסה לעשות ואם ההתכתבות ביננו שגם היא חשובה מאד  לא  תמיד מתקיימת אתה צריך  לקבל בסיפוק  את חיי  ולא  את מה שאני אומרת. אמן ! אני צריכה ללכת לעבודה !

 

רק עתה  ראיתי משהו. (ואינני מבקשת לדעת  בדיוק  מה  ראיתי אבל אני  חושבת שזה עכבר).  לא זזתי, לא צעקתי, כך שאתה  יכול לראות  שהשתפרתי. אתמול השתתפתי בתהליך  שהוכיח כי הוא  תהליך מעניין :  תשע או עשר   שעות עבדתי  בחלקת  המלפפונים , הרגתי  רמשים, תולעים וביצים.  אני מקווה  שאף אחד לא  קורא מכתב זה  בארוחת הבוקר  שלו…

 

בתשע בערב דוליק הורוביץ הרצה משך שעתיים וחצי. על כלכלה ועל תנאי העבודה בארצות אירופה ובארצות הברית. אני מניחה  כי יגיע  כמו בעבר על ההשלכות  של כל זה  על כלכלתה של פלשתינה ושל אנגליה.

יש לו ראש בהיר והוא מדבר בבהירות ובכוח כזה שנראה  שהוא  זורק  רעיונותיו עליך כמי ששולח אותם ישר אל גופך. הוא מדבר  עמי אנגלית  בהרבה  שגיאות (הוא  קורא  הרבה) אך אני מבינה  בדיוק מה  הוא  אומר.   ראשו הוא  הראש  הכי  מיוחד ועמוק בגדוד  העבודה השאר נשמעים כמו  תועמלנים. מטיפוס  זה או אחר , כאלה  הם מניה  שוחט מנחם אלקינד ויהודה  קופילביץ

 

דיברתי עם ילד האופה  את הלחם. הוא  סיפר לי  כי למד  בישיבה  כדי להיות רבי.  הוא  סיפר  כי יש  בגדוד  עוד כאלה.  שאחד מהם אפילו קיבל סמיכה לרבנות . . פעם תהיה  איזה שהיא  התאמה בין הדת הישנה והחיים החדשים, אך כיצד תיראה מי יודע ?

חלק  מהבוקר  ביליתי בספרייה  שלנו. מצאתי ספרים של הוטורן טניסון באנגלית וספרים בגרמנית. יש לנו כאן ספרייה  קלאסית גרמנית  והקלסיקאים כמו גטה  שילר אך הבחור סיפר לי כי הטובים בספרים הם הרוסים, גם חדשים המספרים על המהפכה, על תיאוריות חברתיות כלכליות. מלבד זה יש  ספרים בעברית ובאידיש וגם בצרפתית. אתה יכול לתאר לעצמך ספרייה  רחבת מימדים אך זוהי טעות. חדר הספרייה קטנטן. שניים על ארבעה.

 

היו כאן מה פגישות  לקבל החלטה  האם מקיימים הפסקת עבודה  לכבוד ה7 לנובמבר, יום הדחת  הצאר.  בסוף סוכם להתאסף להתכנסות מיוחדת בערב.  אך למרות שחדר הקריאה  היה מקושט ונקי, פרחים ותמונות של לנין ומרקס היו תלוית על הקיר , ולמרות שבא נואם מטעם פועלי ציון זה  היה  כישלון. לא היתה  מורגשת ההתלהבות לה ציפו מארגני הערב. דוליק טוען כי  יש אכזבה כללית מתוצאות המהפכה וממדינת המופת.

 

העט, עט הכסף שלי, עמה  אני כותבת עכשיו נשברה. מישהו בהתקפת מנהגים קומוניסטית אידיאליסטית  או אולי  בתוקף השיגרה    שאל את העט וכשהחזיר העט היתה שבורה.  אינני יודעת מי היה זה  שביצע  את הפשע ואני מקווה  כי אוכל לתקן אותה כשם שאמרתי בגרמנית  הרבה פעמים לחברי אחרי  התקרית , שבעניינים אלו אני מעדיפה לחיות תחת צווי האופנה  הישנה.

 

אני רוצה להדגיש  פניכם  שיש כאן הרבה  אנשים המבינים את משמעו של  הקניין  הפרטי.  רבים לא יכולים  להתאפק, במיוחד  כמה  מהמשפחות, יש בהם   משהו  מ'בעלי בתים' הם מתעניינים מאד בקניינם הפרטי וכיצד הם מסודרים.  כמובן שאין הם יכולים  לממש את  יצרים אלה, מכיוון שחיים הם  שניים או ארבעה  בחדר, עם מיטה  אחת ,כמה בגדים וכמה  ספרים. הדרך  שבה  הם מבטאים את רצונם היא  בכך שהם יוצאים  אחרי ארוחת הערב לחדריהם. האינטליגנטים יותר  והרדיקלים יותר אם לומר  זאת בדיוק יותר מבקרים את הנוהגים הללו, הם חושבים כי יש להמשיך את פיתוח החבורה  גם כאשר יש  חברים של קבע.

 

גשם לא היה לנו מספיק גם אך אתמול סוף סוף ירד והוא  היה  כל כך חזק  שהיום

לא יצאנו לעבוד בשדה אנו עובדים בסיקול אדמות בקומי על פסגת הגבעה שם גרות האמהות עם הילדים. כאן יש  שלושה  בנינים ובכל בניין ארבעה או חמישה חדרים. הם בנויים מעץ על יסודות  של אבן ויש להם מרפסות, עם ריצוף ורעפים יעילים.  הם נבנו לילדים. נהדר לראות אתם. אני עוד חוששת לדבר  עמם בגלל השגיאות בעברית.

 

היתה  התרגשות  גדולה כאן בשבוע שעבר. היינו צריכים להחליט מה  לעשות עם  שלושים וחמש לירות שניתנו על ידי  אחת החברות המתגוררת בקומי.  החליטו  להשתמש כסף יחד עם  חמש  הלירות שנתרמו על ידי גברת גולדרינג מבאפלו  ולקנות מקלט רדיו. התחלתי לחלום על כל מיני דברים שנראים בלתי אפשריים , שאוכל לשמוע  את קולו של אבא ואת קולה  של אמא.

 

איננו מקבלים כסף לסיפוק  צרכים, אלו צריכים להגיע  אלינו  מקרן היסוד  אך מתנות כאלה שייכות  לקטגוריה  אחרת.  היה וויכוח  אם לרכוש מכונת   קולנוע,  כלי מוסיקה או פטיפון.

 

בתשובה  לשאלותיה  של אמא. יש לנו כמה  מכונות תפירה ופטיפון קטן שהביא  רופאנו החדש.  דיברתי  עמו כמה  פעמים. הוא  נראה נחמד ואינטליגנטי למרות  שמוזר לדבר  עם מישהו הדומה  כל כך  לעולם  החיצוני, שאיננו מוכן להסתגל לדרך חיינו  הלא אסתטית.הוא  הרשה לי לקחת את הפטיפון  אלינו לחדר. נהנינו לא מעט מהתקליטים.

 

ישא חפץ ניגן כאן בעין חרוד במחצבה- התיאטרון. אנשים הגיעו לקונצרט  אפילו  מחיפה. שם הכרטיסים היו כל כך יקרים ! הייתי  צריכה להגיע לפלשתינה כדי לשמוע  אותו.

 

החבילה  בה  אמא  שלחה  לכאן בובות  חזרה. היא  חזרה כנראה כי  חשבתי שהמשרד ישלם  דמי משלוח. נקווה  כי אמא  תשלח אותה  שוב. אני מאד מצטערת.

 

אם הזבובים לא נותנים לי לישון לפחות יתנו לי לכתוב מכתב…מישהו אחר ישן עתה  תחת  הכילה…

 

אחת השאלות עליהן דנים  היא  כיצד להתמודד עם ההוצאות הגדולות של  הילדים. האם אין הם צריכים לחוש לעתים את המחסור הגדול ממנו  אנו סובלים. עתה  הם אוכלים וחיים  כבורגנים. למרות שהם קטנים הם חיים בשוויון עם  המעמד  הבורגני.

 

מי אמר לגברת קוסי  לשלוח לכאן  צעיף משי ? אתם רואים כמה  אני לא יודעת להכיר  תודה. הכל היה טעים מאד היא  קנתה נרות ושוקולד ועוגות היה לנו  זמן נפלא. מהצעיף  עשינו כל מיני בגדים. הבנים  התחפשו לטורקים וצעיף ראש סודר לאחת הבנות. סיפרנו  סיפורים, אחד הבנים גם שר.

 

אני לא  רוצה  להיות מהצד של  האמריקאים שנותנים. אין זה  מטריד אותי, אך  נראה לי כי לא  הייתי רוצה  שירגישו בי כי אני נותנת  . הם חשים שאמריקאים אוהבים להיות פילנטרופים, ה'נותנים לכלב עצם'. את יכולה   לשלוח את הבובות – אך לא יותר. שוקולדים וגרבי צמר זה בסדר.

 

בשבת שעברה לקחתי את הבובות  ששלחת לקומי, שמעתי  שני ילדים קטנים בני שנתיים וחצי שלוש מדברים :  זוז- זוהי  המיטה  שלי' וכאן  בתל יוסף  למרות שאנו משתדלים לעשות כמה   אבחנות  אין לנו עמדות כאלה 'זה שלי ואל תגע' העמדה  היא  בנוסח 'זה שלי, אך אם אתה  רוצה את זה מאד אתה יכול להשאיל את זה'.

 

החבילה  של הבובות היתה  נהדרת אמא.  אני חושבת כי הערכתי אותה  יותר  מכל שכתבת  או שלחת קודם.  הבובות היו עשויות  במחשבה, המגוון של הבובות , וחתיכות הבד בשביל להרכיב להן לבוש. הכל היה  מחושב  כל כך ויפה.  היתה  זו  סנסציה.

בשבת לקחנו את הבובות  לקומי, הקטנים שראו אותן פעם ראשונה  מאד  התרשמו והחלו להוליך אותן ולהושיב  אותן. הגננת החליטה לא לתת להם את כל הבובות יחד ולהשאיר  כמה  בובות  לזמן שהבובות תשברנה. אחת מהנערות שעבדו בגן כל כך התלהבה  מהבובות ובמיוחד  מהבגדים שלהן. הסברתי אז כיצד מועדון של נערות ואמהות הכינו את הבובות הללו האמהות היו מאד  מרוצות. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בינטל בריף

 

 

אני סוציאליסט הבוס  שלי הוא איש טוב. אני יודע  שהוא  קפיטליסט אך אני  אוהב  אותו. האם אני עושה  משהו רע ?

 

עורך  נכבד

הבן שלי הוא  כבר בן עשרים ושש ואיננו רוצה  להתחתן. הוא טוען שהוא  סוציאליסט ושהוא  עסוק מדי.  סוציאליזם זה  סוציאליזם אך  גם להתחתן חשוב.

 

עורך אדון  יקר

 

האם זהו חטא להתפדר ? האם נערה צריכה להיות יפה ? אבא שלי  לא מרשה לי להתפדר. האם זה חטא?

 

1908

 

עורך יקר

 

לפני זמן מה אשתי  שכרה עוזרת יהודיה היא נראתה עצובה. דברנו אתה, שאלנו אותה מה לא בסדר, היא  ספרה לנו את הסיפור הבא: היא  הגיעה  מליטא, נמצאת בארצות הברית כשלוש  שנים. אין לה חברות . היא עבדה  כל השנים   במקום אחד . היא חסכה  מאתיים וחמישים דולר שהיא  שמרה  בבנק  אפשטיין בברוקלין. לצערנו בנק אפשטיין נסגר לפני  כמה  חודשים. היא  רצתה לחסוך שלוש מאות דולר ולשוב הביתה עכשיו אין לה  אף  סנט.

לצערנו אנחנו יכולים לנחם אותה  רק במילים.  כל הזמן היא  מודאגת. לפני  כמה ימים  עני דפק  בדלת וביקש נדבה. אשתי  אמרה לה  לתת לו פני. היא לקחה  את המטבע , ניגשה לקבצן ואמרה לו 'אדון אפשטיין לקח ממני את כל כספי, אין לי כלום' ונפלה מתעלפת לרצפה.

אשתי נבהלה ובקושי הקימה  אותה. כשהתאוששה אמרה לאשתי 'אני רוצה ללכת לישון ולא להתעורר' אנו  חוששים שמשהו יקרה  לנערה שלנו נטולת המזל.

אנו פונים אליך לעצה כיצד לטפל בה. אנו שולחים לך את כתובתנו.

 

תשובה:

 

האם מפתיע שהנערה כה  שבורה ? לקח לה זמן  כדי לחסוך את הכסף. זוהי מכה  קשה, ויש לקוות אנשים טובי לב יוכלו  לאסוף לפחות חלק מן הכסף שאבד. אנו מקווים כי המכתב יגיע לאנשים  שבמצבם יוכלו לעזור לנערה ולהשיב  לה  את  רצון החיים. כותב  המכתב ואשתו צריכים לעשות הכל כדי לשמור  על הנערה  אצלם. יש לקוות יחזירו לה  את שלוות הנפש.

 

1910

 

עורך יקר

 

זהו קולם של  שלושים ושבע אנשים  עלובים שנקברו אך לא כוסו באדמה, קשורים אך לא בשלשלאות, שותקים אך לא אילמים, שלבם  דופק כלב  אדם, אך אינם דומים  לשאר  בני אנוש.

כשאנו מסתכלים על בגדינו המרוטים, כמו אל חברינו שבתאים, המוכים אנשי החברה התחתונה, שמזמן איבדו את הכבוד  האנושי, הדם קופא בעורקינו. אנו חשים עצמנו מושפלים ואומללים כאן.ומדוע  אנו עצורים כאן ?  בגלל  הפשע הנורא  שאנו עניים, שאיננו יכולים לספק את  צרכיהן של נשותינו. לכן אנו  שוהים כאן כעצירים.  לכן בזים לנו, נגזלה חירותנו ומתייחסים אלינו  כאל כלבים.

אנו מבקשים ממך עורך יקר לפרסם  מכתבינו זה כדי שהקוראים ובמיוחד  הנשים שבהם, ידעו  כיצד  אנו חיים כאן. מכתב זה  אינו כתוב  בדיו כי אם בדם לבבינו. ..

… אי  התמיכה בבית היא  מגיפה, המגיפה  הגרועה  שבכולן. בשביל שטויות אדם נתפש ונידון . אין לו אפשרות להגן על עצמו. אפילו ברוסיה  בזמן הנורא  ביותר  של  הריאקציה אנשים לא  סבלו כמו שסובלים אנשים  כאן באמריקה בגלל נשותיהם.  לאישה יהודיה  קל כאן  לדון את בעלה לבית  סוהר   . זה קל בשבילה  כמו למדוד   כפפות.

מה  הן חושבות  הנשים הללו ? אם הן חושבות  שחצי שנה  של בית סוהר יטהרו בעליהן ויצאו מבית הסוהר טובים יותר, מתוקים ואוהבים הן טועות.

הטעות הגדולה  יותר  היא של חברות הצדקה   היהודיות  הם  דואגות לנשים שבעליהם בבית הכלא. על ידי  כך הן  מטפחות את  אלמנות הקש ואת היתומים. האישה  טועמת את הדולר הקל והחופשי, הנשים מגלות כי החברות לא תתנה להן  לרעוב ולא אכפת להן שבעליהן  עצורים.  האישה חיה חיים קלים, נהנית ואיננה חושבת על בעלה…

 

תשובה

 

התשובה  מדגישה את העובדה שהרבה גברים מתחמקים מעזרה לנשותיהם ופרנסה  לילדיהם וזהו פשע. נכון, לשלוח אותם לבית הסוהר איננו מביא לתוצאה  הרצויה, אך מגיע להם  להיענש כי אין הם ממלאים  אחרי חובתם. אין זה משתלם לנשים  שבעליהן   עצורים כדי לקבל צדקה. מגוחך לחשוב כי  הן חיות חיים עליזים.

יש להעיר כי בין השלושים ושבעה יש בודאי כאלה   שבאמת לא יכלו לפרנס את  משפחותיהם, אך אין חדש בכך שאנו מוצאים  אנשים תמימים הסובלים יחד  עם  האשמים.

לבסוף מוסיף העורך שהיה  רצוי  שהנשים  תדאגנה  שלפסח ישוחררו בעליהן.

 

1911

 

עורך יקר

 

אנא עשה לי  שירות והדפס  את מכתבי זה, משום שבעוד  כמה  ימים לא אהיה יותר  בין החיים. בחרתי את העשרים וששה בינואר  כדי  לסיים את חיי, משום שזהו  יום ההולדת שלי. ביום זה נולדתי וביום זה  אמות. אינני כותב את המכתב הזה כדי לבקש עצה, משום שאין כבר מה  שיוכל לעזור לי. אני כותב את  המכתב כדי לבקש סליחה על מה  שאני עומד לבצע ביום ההולדת העשרים וחמישי לחיי.

אני מבקש את חברי שידאגו לשרוף את גופתי אני  משאיר מכתב לאלה  שיוכלו לבצע זאת.  הסיבה  להחלטתי היא  שאני חולה  זה  כמה  שנים אך אף פעם זה לא  היה קשה  כמו עתה.

מה מכאיב לי ? … כאן בא תיאור קשה  של מצבו הגופני…אין לי דרך לפרנס  את עצמי, אני פועל  בתעשיית הבגדים אך אין לי כוח לעבוד.

אני בודד  כאן  בארץ בה  אני חי  חמש  שנים ואני חושב כי הגיע הזמן להשתחרר מצרותי.  'חירותי' כבר עומדת  על שולחני בחדר השינה. אני מבקש סליחה מחבריי.  שלום.

בכבוד רב, האומלל מרחוב סטנטון, ניו יורק.

 

תשובה

 

אנו מדפיסים  מכתב זה  בתקווה  שאולי כמה  מקוראינו יזהו את  הכותב ויצליחו להצילו  ייתכן כי הוא  רק סובל מדיכאון ומצבו אינו טראגי כפי שהוא מתאר.ייתכן כי אם יתייעץ עם רופא טוב  מצבו יוכל להשתפר.

 

1921

 

עורך  מכובד

אני אלמנה שנותרה ללא מקור  הכנסה. בעזרת ידידי פתחתי  מסעדה  קטנה באיסט  סייד.

כל מיני אנשים באים למסעדה שלי. ביניהם היה   נער שנמשך אל בתי הצעירה. היא  היתה  צעירה למדי אך הוא  שכנע  אותה  להתחתן אתה.  ראיתי כי  הצעיר לא היה  בשבילה אך לא יכולתי לעשות דבר  כדי למנוע  את  החתונה .

לאחר  החתונה התברר לי כי  חתני  עצלן ואין הוא  רוצה לעבוד.  לבתי הטיפשה לא היו  הצרכים  הבסיסיים ביותר.  מכיוון שאני אמא  שלה עזרתי לה  והתחלקתי עמה   במזונותיי.

למזלי הרע חתני 'היקר' שכנע  את בתי להאמין במדע  הנוצרי. בתי  הבלתי מנוסה קיבלה את מרותו וקיבלה  על  עצמה  את  התורה  החדשה.  היא  חלה  להאמין כי  מחלה יכולה  להירפא  על ידי  תפילה בלי רופאים. בגלל זה  איבדה  את בנה  הראשון.   כשבנה  חלה  במקום לקרוא לרופא היא ניסתה לרפא  אותו בתפילה והילד  המסכן מת.

עכשיו לבתי  ילד  שני, וכשהוא  חולה  היא מרפאה  אותו בתפילות ומדברת בהתאם להוראות של  המדע הנוצרי.  אני פוחדת שגורלו של  נכדי  השני יהיה  כגורלו של הראשון.  חתני מרוויח מעט מאד. הוא מנסה לשכנע  את בתי שכמו שאדם יכול לחיות  בלי תרופות הוא יכול לחיות  בלי אוכל. את מעותיה  האחרונות היא  נותנת  לכנסייה.  היא  מאמינה כי כך היא  מבטיחה לעצמה  מקום  בעולם  הבא. בתי  באה  אלי כשהיא  רעבה או כשהיא  זקוקה  לכסף. היא ובעלה  אינם דואגים לי ועושים את אשר  הם יכולים נגדי.זה הגיע  עד  כדי כך  שהם לא מלו את  בנם.

הייתי צריכה לוותר  על המסעדה משום שלא  היה לי הכוח  לנהל אותו לבדי.עתה אינני יכולה להרוויח  אפילו בשבילי ועוד  אני צריכה  לעזור  לבתי.  אני תוהה האם אני צריכה להמשיך לתמוך בה כשאינני  יכולה  לשכנע  אותה  לעזוב את דרך חייה  המטופשת . אנא  תן לי עצה.

 

תשובה

 

לדעתנו, האמא  אינה צריכה לתרום כסף לבתה כדי  לעזור לכנסייה.  הבת והחתן אינם זכאים לעזרה מהאם אלמנה ענייה שבקושי מצליחה  לספק את  צרכיה  היא.

 

1923

 

נולדתי בעיירה  ברוסיה. אמא  שלי גידלה  אותי לבד כי איבדנו את אבא כשהייתי ילדה.  אמי  הטובה  השתמשה  בכל האנרגיות שלה  כדי להעניק לי חינוך  ראוי.פרץ פוגרום ואמא  שלי היתה  הקרבן הראשון במרחץ הדמים.  הם לא  הותירו  אף אחד  בחיים ולי לא נשאר  אף אחד.  אך זה לא  הספיק לרוצחים, הם  חיללו את כבודי. ביקשתי מהם  להרוג אותי, אך הם נתנו לי לסבול ולהתאבל.

אחרי זה  היו ימים ארוכים של כאב וצער. הייתי לבדי, ללא בית עד שקרובי  באמריקה הביאו אותי לכאן.  אך לבי השבור לא מצא  כאן תרופה. כאן אני לבדי ולאף אחד לא  אכפת. אני  נדחית, ללא קרן תקווה משום שחלומות עתידי בעבר  נופצו.

לפני כמה  חדשים פגשתי  אדם צעיר, מעודן וישר. לא לקח הרבה  זמן והתאהבנו.  הוא  הציע לי נישואין ועתה  הוא מצפה לתשובה.

אני רוצה  להתחתן  אתו אך אני דוחה  את תשובתי משום שאינני יכולה  לספר לו את הסוד שמכביד  על לבי ומפריע למצפוני.  אין לי מנוחה ואני כמעט יוצאת מדעתי. כשחברי  בא לשמוע  את תשובתי אני רוצה  לספר לו הכל. שידע את הכל.  נעלתי  את כאבי בתוכי זמן רב מדי.שישמע  את הכל ויחליט אך אין לי מילים שיוכלו לספר לו משהו.

אני מקווה כי תוכל לענות לי ולייעץ לי מה  אני יכולה  לעשות.

 

תשובה

 

בפוגרומים, באסונות היהודיים הגדולים, אסון זה קרה לנערות יהודיות רבות כמוך. אך אין  את צריכה להרגיש  עצמך אשמה או דחויה.  גבר  היכול להבין ולהזדהות יכול לשמוע כל דבר.  אם חברך הוא  כזה ואם הוא  באמת אוהב  אותך, הוא יהיה אתך אחרי שייוודע לו סודך.

מכיוון שאין אנו מכירים את חרך, קשה לנו לייעץ לך אם לספר לו על כך  עתה או לא.  על כך את  צריכה לקבל אחריות. את מכירה  את האיש ואת בוודאי יודעת, פחות או יותר אם הוא יוכל להבין.            

1945

 

עורך יקר

 

לפני זמן מה, דרך הפורוורטס נודע לי שאחייני בן השמונה בחיים והוא חי  בצרפת  במשפחה  נוצרית\. הם אנשים טובים אך אני לא  רוצה  שהילד יישאר  עם נוצרים.

קיוויתי  שאחי  ואשתו ישרדו  את מחנות הריכוז אליהם נשלחו באכזריות לפני שלוש  שנים על ידי  החיות הנאציות. אך נמחקו כל העקבות. היה לי עוד אח נשוי עם ילדים  בפולין אך גם מהם לא  שמעתי דבר. אתה  יכול לתאר  לעצמך מה  אני מרגישה בלבי.

עתה  אני רוצה  להציל לפחות את הילד הזה לעמנו, ואני מבקשת את עצתך בנידון.

אני שולחת  חבילות רבות  לילד; אני חוסכת מעצמי ועושה  את כל המאמצים שאני יכולה  אך  אין זה מספיק.  לבי כואב  על כך  שאחייני המיר  דתו וגודל  כנוצרי. אני מבקשת להביא  את הילד  לארצות הברית. אני מוכנה לחתום על כל המסמכים שאשמור  עליו כבן אך המשפחה מנסה לשכנע אותי  לא לעשות כן.

העובדה  היא  שהמשפחה בצרפת המגדלת את הילד אינה  מוכנה לוותר משום שהיא אוהבת אותו מאד.   אומרים לי  כי יהיה קשה לעשות משהו, שצריך להשיג  עורך דין צרפתי כי העניין  יצטרך להגיע לבית הדין. אני לא יכולה  לקחת את המטלה  על עצמי לבד ואין מי  שיעזור לי. יש לי בנות נשואות והן חושבות שטוב יותר יהיה לילד להשאיר אותו  במקום שהוא נמצא.  אינני דתית אך אני  בת יהודיה ואני  רוצה שבני משפחתי יישארו יהודים. מה אעשה ?לאן אלך ?אני מוכנה להיאבק על הילד ולהביא אותו אלי. עזור לי להציל את הילד מלגדול מנותק. אני אודה לך לנצח.

בכבוד רב,

קוראת נאמנה

 

תשובה

 

מוצע לכותבת  המכתב לא להירתע בגלל אלו המרפים את ידיה. מוצע ללכת להיאס ולא  להירתע  מלבא  במגע  עם ארגונים אחרים.יש לדפוק על דלתות רבות ולכתוב  מכתבים למשרדים מיוחדים.  נתנת לקוראת תקווה שתוכל להרחיק  את הילד מהמשפחה  הנוצרית.   

 

על אופני  דוידסון אל מול בית הכנסת  עם הסמלים  היהודיים עם זקן לבן וכובע . שם האופנוע  דוידסון מכוון למוצא יהודי. אך כנראה  כי מדובר  כאן על פולחן לא יהודי ולא יהודים  בתמונה… בית כנסת עם לוחות הברית ומגן דוד  אך  הפולחן  בחוץ הוא לאופנועים

 

1960 וראשית המהפך אנשי הדור השני של המהגרים : יותר אמריקאים יותר מודים בבורותם

מחפשים יהדות

ארצות הברית מול החיתולים האדומים

דיור חופשי,  לאבד את ההדחקה,  לחפש את השמאל פרובוקציה ואדישות

דור הפרחים והמלחמה

הנוער בדמוקרטי. מקום היהודים

הרב הרטמן עולה ארצה

הרדיקליזם השחור והפמיניזם

וודסטוק

יוסי יונאי

קיבוץ קטורה, גזר,

ראשית התנועה  לחידוש פני היהדות

פגישות עם השמאל החדש מרד של תרבות או יכולת  להשתמט

 

ניצחון הריאקציה בעולם פינושה, ברזיל דרום אמריקה. מילטון פרידמן ונועם חומסקי.

 

מצריים

 

מצרים חיים צדיקוב בצלאל אמיר

ז'אקלין כהנוב

ארץ הגלות המחייבת את יציאת מצריים מצד שני ארץ השבר, זימרת הארץ, הגלות הנעימה. בית עבדים ובית מקלט. נקודת מוצא ליציאה  לחירות.

ירמיהו גלות בית ראשון ושני

 

מקדש ייב  לגדודים יהודים  השומרים על מצריים  בפני  נוביה. נמצאו  כתבים משם.

מה מקומו של מקדש  בגולה. עמדת הקראים  הציונים, תלמוד ירושלמי :  עבודה  זרה

מקדש חוניו בתקופת  מרד החשמונאים  האם בגלל סכסוכי ארץ ישראל מראשי  המתייוונים

6000 – 7000 יהודים  באמצע  המאה  התשע עשרה

1882 כיבוש מצריים על ידי  בריטניה ב1900 כבר 125000 זרים ב1927 כבר 200.000

יוונים, איטלקים, מארצות הבלקן, מצפון אפריקה

קהילה  יהודית  מזרחית (מצרית) ענייה יושבת  במקומות מסוימים, קהילה יהודית ספרדית מדברת צרפתית לאדינו יוונית  האריסטוקרטיה  היהודית מצרית. ב1881 בעקב  סופות נגב  מגיעה  עלייה  ממזרח אירופה  האשכנזית קהילה  שגודלת, קהילה  קראית  שורשית  (8000) פועלת יחד  קהילתית אך לא בנישואים עם הקהילה  היהודית.

קהילה  שבראשה  עומדים יהודים מתבוללים, סוחרים שכבר  פרשו  מן  השכונות היהודיות. השלטון בקהילה חילוני. מתח גדול  מבחינה  סוציאלית. אשכנזים לא מתאחדים עם ספרדים כי לא  רוצים לתמוך בעניי  הקהילה.

הקהילה  האשכנזית מקבלת  תגבורת חשובה עם גירוש יהודי ארץ ישראל  11.000

בזמן מלחמת העולם הראשונה  גירוש לדמשק ולמצריים. שליש  מהיישוב החדש  בין המגורשים רבים ממנהיגי היישוב כולל טרומפלדור. הגדודים העבריים גם הם חונים  בקהיר

אהרונסון

חנוכה תרע'ד הגירוש  הראשון

פסח תרע'ה  הגירוש  השני

תרע'ז הגירוש  השלישי סך הכל ששה  גלי גירוש.

אך במחנות הפליטים יש 5000 פליטים אחרים נוסעים הלאה  אוח מסתדרים.  האם יוכלו 20.000 יהודי מצרים להחזיק 5000 פליטים.

 

הוקם   במצרים  בית ספר  מקביל לגימנסיה  הרצליה.

עיתון  בנכר בעריכת יוסף אהרונוביץ.

עם סיום המלחמה שיבה לארץ ישראל.

סך הכל 11.277

היום הראשון של הגירוש 698 גולים באניה  איטלקית.

25% מיהדות מצריים לא ביקשה  אזרחות ולא קיבלה אותה נהנו מהקאפיטולציות וגם כשהן  בוטלו  היהודים לא  קיבלו אזרחות   מצרית

הגירת  איכרים העירה והעדפת זרים ומיעוטים – אבטלה עירונית  במקום כפרית

חומר  נפץ פוליטי

הואפד מדינה  מקומית חילונית  במסורת ייחודית של מצריים לעומת הפאן איסלאמית  והפאן ערביות

בראשית שנות הארבעים האחים  המוסלמים פוליטיקה  של הפגנות, רצח

התעשרות גורמת  לניכור  כפול של יהודים מקהילתם  ומן המצרים.

השפעת הנאצים על תנועות הנוער  המצריות הפנייה  נגד  הבריטים ונגד  היהודים.

חרם על גרמניה  של יהודי  מצריים בעקבות  עליית האנטישמיות המדינית

1942 פוגרומים לקראת רומל 1945 פוגרום היום הקובע  ה2 לנובמבר הצהרת  בלפור

1948 פוגרום נוסף

גירוש  ראשון של יהודים  במלחמת  העצמאות 20.000 עלו עד 1952

60.000 נשארו אך החלו להגר לארצות המערב   במיוחד לצרפת וארצות הברית.

הפרשה

30.000  גורשו אחרי מצע  סיני

3000 היו  במלחמת  1967 מחנות עבודת פרך ועינויים

תרומת יהודי מצריים כפר ידידיה, השומר  הצעיר  שזורק את  השמאלנים בכוח מעין שמר.

דוד שווה מדען  הגרעין

ויקטור מדינה  בנקאי

דוד הררי ממציא המזל'ט.

גושן – מועדון ליוצאי מצריים

הלבנטיניות כרעיון פלורליות  קהילתית  במקום  כור  היתוך

 

 

מצרים

 

כמה תוספות לפרק  על מצריים

 

• ארגזי הגניזה מגיעים ללונדון קמברידג' זלמן שניאור שכטר מביא את שליש  מהגניזה ללונדון.

יחד עם הקונגרס הציוני: חיסול גלויות  באופן מוזר.882 כנסיה  קופטית מוסבת לבית כנסת  בית עזרא.

הקרב נגד  מצריים של המלך יאשיהו 609 לפני הספירה

האיש  שהיה  בעל  הנטייה  הדתית החזקה. ביעור הבמות גילוי ספר  דברים

האיש  שממלכתו חרגה  מיהודה

מותו של יאשיהו בקרב עם מצריים מעורר שאלה ודמיון: המשיח מת.

שאלה תיאולוגית  קשה

במדרשים נאמר  כי הוא  לא שמע לקול התוכחה  של ירמיהו. שהסתפק  בחווית התיקון הדתי

חשב  שכולם צדיקים כמוהו

 

מה נגנז ? נגנז כי חשוב  מדי לדור או כי הסמרטט?

ומיהו שמן המשחה והתניא משנגנז ארון נגנזה צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרון  שקדים ופרחים, וארגז ששגרו פלישתים דורון לאלוקי ישראל , שנאמר ואת כלי הזהב ומי גנזו ? מלך יאשיהו מלך יהודה  גנזו, ויאמר  המלך אל הכהנים תנו את ארון הקודש פרקי  דרבי אליעזר פרק י'ז הלוויים העומדים על דוכנם בשיר והשרות הן נשותיהן  פרק י'ז

 

 

 

הר מגידו ארמגדון אסכטולוגיה ואפוקליפסה. השפעה  על המשיח בן יוסף וישו. מלחמת גוג ומגוג. קץ הימים תיאוריות נוצריות רדיקאליות

קרב אלנבי על יד מגידו עורר את הדמיון

כנסיה  ומעבר של האפיפיור  לישראל

דמותו של  המשיח המת  במערכה ודמותו של משיח בן יוסף. הפרדוקס של מותו של מלך המשיח.

הרב קוק על אחאב ויאשיהו. זה נהרג מעודף צדיקות וזה מעודף הזדהות  עם צרכים של העם.

 

 

ביישוב  של קהיר  העתיקה.

1012 חורבן בית הכנסת על ידי  פורעים

בית הכנסת משוקם בעזרת הנשים בקומה  השנייה  חדר ובו  גניזה.  כל מה  שכתוב  בעברית נגנז

גניזות בכל העולם היהודי בארצות המזרח בחלקו בבית הכנסת  בחלקו נקבר בבית הקברות.

עולים לרגל לקבר  הגניזה.

1864  ספיר  מגלה  את הגניזה  בקהיר- חכם ונוסע ארץ ישראלי.

ראשון חוקרי הגניזה פירקוביץ הקטעים  מגיעים  לסן פטרסבורג אוסף דוד  גינזורג ליהדות

ורטהיימר מפרסם מהגניזה  בתי מדרשות

השני והגדול שכטר

הזיכרון הוא  באותיות עבריות

300.000 מסמכים בגניזה

ב75  ארצות כיום 1500 חוקרים בעולם עוסקים במחקר הגניזה. מפעל  ענק של  העלאה לרשת של הגניזה.

 

תפילין מעידן לא ידוע

ספר לימוד ערית ממצריים במאה  האחת עשרה

מאה חמש עשרה אשה תובעת מבעלה לחזור  הביתה

מכתב עם חתימתו של יוסף קארו

רשימת המקומות הקדושים מהמאה השש  עשרה

קטע מספר תורה המאה  ה11

פיוטים מהמאה האחת עשרה

הדיוואן של יהודה  הלוי

קרב יום פיוטי  ייני

כתובות כולל כתובה  קראית

רבי יוסף ראש  הסדר ניסיון למשנה תורה

מזכיר  הרבה  כתובים לא ידועים לנו

יהודי בבל, יהודי  סוריה , ארץ ישראל

שני לוחות על חידוש  החודש

גאונים עונים על שאלות

נוסח בבל ונוסח ארץ ישראל  קריאת הפרשיות וההפטרות

ההפטרות הקראיות

 

הרמב'ם המורה  שמגיח מספרד הפונדמנטליסטית המאה   ה11

נגד משיחיות שקר – המשיח מלך שמצליח

אסור לדור  במצריים אך אין מצווה  לעלות לארץ ישראל

פינס מה  הוא עשה לתלמוד ולהלכה, מ  הוא עשה לפילוסופיה

המרכז הוא  ביחיד הלומד

הסוחר דוד  שמקיים אותו טובע

הרופא והמחוקק, ההוגה והמנהיג.

 

 

1830 כיבוש הארץ על ידי מצריים  מוחמד עלי ואיברהים פחה

גיוס לצבא עימות עם פלאחים ואסון לקהילת היהודים בצפת

ראשית  התנועה  המשיחית  קול התור נשמע  בארצנו

הגירה מצרית לארץ. הצבא  המצרי שנכח

בין הבדואים ובישובים  קיימים

ג'יסר אל  זארקא הגשר לכבוד  ביקור הקיסר הגרמני 1898

יחד עם בדואים

וויכוח כמה  היתה  ההגירה  המצרית המרבים 94.000 מספר מוגזם

30.000 נפשות עם השם מאסרי

 

ייבוש ביצה  על יד חדרה שותפות של מאות פועלים מצרים

הג'יפים  הסבלים שמגיעים ממצריים

 

גיוס הג'יפים מאנשי העלייה  השלישית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כהנוב : 'היכולים אנו שלא לשאול על משמעותו או על חוסר משמעותו של קיומנו  היהודי. אנו שישבנו במצריים  אך לא  הרבינו ולא  היטבנו לדבר בשפתה ? האם לא חשבנו שמשונה , ואפילו שערורייתי, לחוג  בפסח את יציאתנו ממצרים כשחזרנו אליה לאחר טלטלת ענק של הארץ

 המובטחת ?

 המבוגרים אמרו לנו שכל ארץ וארץ היתה לנו כמצרים של הפרעונים, ואין הבדל בין ישיבתנו כאן לישיבתנו כאן. שתקנו, היכולנו שלא  לשאול את עצמנו לפשר  המשוואה ללא פתרון של הקיום היהודי, שבגללה אנו כאן אך גם שם. בכל מקום ובשום מקום? רק לעתים רחוקות ניתן לפתור את הבעיות. אם נכון ש2+2 הן לא תמיד 4, הרי מי שבשבילו 2+2 לעולם  אינן 4 אולי טועה. אך ייתכן שסוד  הבריאות בשביל היהודי משמע להניח שלפעמים לפחות 2+2 = הן לא תמיד 4 . אך ייתכן שסוד הבריאות בשביל היהודי משמע  שלפעמים לפחות 2+2= 4 וטוב  שכך. המספרים, המילים, הלשון לא יספיקו אן המילה  אינה  מושרשת במציאות  קונקרטית.

 

ז'אבס

 

סיפורי לידת הבאר

 

הבאר שממנה  שאבתי היא האדמה  היהודית

על אבן הבאר אחי ישבו

שתו מי אדמתם.

אני אחזיר לכם את הבאר.

סיפור לידתו בבאר

מתחילה היו המים זכים ורעננים

אחיח איבדו את בארם

אחי בכו את בארם

אני מחזיר  לכם את הבאר

 

מים אלה הם המים  שחמשת אלפים שנה השאירום בכפות ידינו

 

סגרתי את המעגל.

סבבתי סביב עצמי  בלי למצוא מנוח.

בפנותם אלי אמרו אחי לגזע :

'אינך יהודי . אינך מבקר בבית הכנסת '

בפנותי אל אחי לגזע אמרתי :

'אני נושא את בית הכנסת בחובי'

 

בני גזעי… כלואים בפחדיהם ובאמונותיהם… כל יהודי  גורר  בתוכו את גרעין הגטו, פרודת אימה שניצלה, שהיא מקלטי. השרשרות מבודדות אותו מן העולם, אך הן נופלות כשהיהודים שרויים בגפם.

אדמה מקוללת שקיבלנוה כארץ מובטחת, אדמה  בודדה, תדמית האדמה  שממנה התקווה תפרוץ.

 

אם האלוהים  קיים הרי זה משום שהוא  קיים בספר, אם קיימים החכמים הקדושים והנביאים, אם קיימים המלומדים והמשוררים, אם קיימים האנשים והחרקים- הרי זה  משום ששמותיהם רשומים בספר. העולם קיים משום שהספר  קיים, כי  להתקיים משמעו לגדול בשם מסויים.

 

בראשית היתה  הלשון. האלוהים הוא חוג אותיות  מאירות, הוא כל אחת ואחת מאותיות שמו. חיינו בטוב לובשים צורה של אות כתיקונה ומהדהד בנו הד הצלילים, שהיא מוצאם.  חיינו ברע לובשים צורה של אות הפוכה; הוציוה מספר הספרים על היותה מטושטשת'.

 

דיברתי  אליכם על אודות  הקושי  להיות  יהודי הכרוך בקושי לכתוב כיוון שהיהודים והכתב אינם אלא  אותה  ציפייה, אותה  תקווה, אותו  דלדול  הכוח.

יש  ספר  אלוהים שעל ידו נדרש האלוהים, ויש  ספר  האדם, העשוי  במתכונת ספר  האלוהים.

כדי לחיות  בקרבנו חדל האלוהים להיות נצחי. מן המיליארדים של שרי אלוהים הרצופים  בחיי האדם נעשה האלוהים נצחי וחי.

 

 

ז'אקלין כהנוב  לז'שבס

 

אתה יודע קהילות  אחרות  חוו סבל שאיננו מסוגלים לתאר לעצמנו, אך לפחות היו להן סופרים שרשמו את תולדותיהן. אנחנו לא הותרנו דבר, ואתה  אדי, מספר  על מותנו לא  על חיינו. הרי זה  כמו למות פעמיים, גם  בבשר וגם רוח. אני ניסיתי כתבתי התחלות רבות כל כך, אך משהו עוצר אותי תמיד לפני שאני מגיעה לסיום.

 

אני  מכירה את מקום הקרע, ששם  נתלשו  דפי חיינו, ויודעת שרבים הם פצעינו שלא יעלו ארוכה לעולם. עולם יהודי זה היה כתוב וחקוק  בנו, אך  לא ידוע, כדף שהופכים בלי שיקראו בו. אני שואלת  את עצמי : מי מאתנו לא שאל את שאלותיו לפני שלשת המשולשים של הפירמידות והדמות  העצומה  של הספינקס הרובץ? שלש פירמידות + ספינקס אינן  במקרה  הדנן אלא שאלות ללא תשובות. אני זוכרת את  המרחב  החולי שהטחנו בו את שאלותינו או את שמותינו כהטח חלוקי אבן, והפירמידות החזירו לנו את הד הדברים מוגבר ומפחיד לאין שיעור.

 

 

 

יוון

ארכיון הקהילה  היהודית בסלוניקי  נשדד על ידי הנאצים. הוא נמצא  היום במוסקבה ומכיל למעלה מ300.000 מסמכים. ב1908 בעקבות  המהפכה  בטורקיה  קמה תנועת  הפועלים  המקומית.ברבע האחרון של המאה  התשע עשרה 28.000 יהודים. בסוף המאה 60.000 יוונים 20.000 מוסלמים 20.000 בולגרים   10.000 אחרים 5000

היו הרבה  קבוצות של דייגים  כל קבוצה  נקראה  על שם הקאפיטאן שלה.  הן התפללו  בבית הכנסת של הדייגים קהל קודש סיציליה  הישן פעלו במסגרת של גילדה.

בעקב  המהפכה  של 1908 הכריזה בולגריה  על  עצמאותה, בוסניה והרצוגובינה  הצטרפו לאימפריה  האוסטרו הונגרית . דייגי  סאלוניקי  סרבו לטפל באניות שלהן.

ב1912 הסתיים השלטון העותמאני בעיר. בתחילה חשבו כי תהיה עיר  עצמאית ואז זו היתה  הופכת לעיר עצמאית עם רוב יהודי אך בסופו של דבר  היא  סופחה ליוון. כשעברה העיר לידי יוון הוחלט על הלניזציה  של העיר. שרפה שפקדה את העיר  ב1915 היתה עוד מכה ליהודים.  יום השבת שהיה היום שבו שבת הנמל עבר ליום א' העבודה בשבת פרצה לנמל.

הסוורים החלו להגר יחד  עגלונים ודייגים.

עד 1924 האוכלוסיה  בסאלוניקי  ברובה יהודית. אז עם הטרנספר הועברו אליה  כפרים יווניים בטורקיה והיהודים הפסיקו להיות רוב.

במאה  התשע עשרה הוקמו  במקום מפעלי תעשייה  במיוחד  תעשיית הטבק.  בראש פדרצית העובדים  הרבה יהודים אברהם ארויה, אלברטו ארדיטי, שמואל  אמון ונטורה,  עיתון הפועלים  מופיע  בלאדינו, תורכית, בולגרית ויוונית.  קטיף הטבק מיון ואריזה  על ידי פועלות יהודיות צעירות ורווקות.אחרי העבודה מתגנדרות ולעתים  מנדים אותן כזונות. מתארגנות  לשביתות על השבת יום מנוחה, על שעות עבודה ועל עבודת ילדים בבתי החרושת עובדים ילדים מגיל  שמונה.  מנסים להחליף  גברים יקרים  בנשים זולות. הן  נכנסות לאיגוד  המקצועי.  מהפגנה  של 4000 פועלים 95% יהודים.  הנשים מארגנות תיאטרון  סוציאליסטי ב1  במאי  1913 תהלוכה גדולה בעיר.   בעבודת הטבק אפשר לדבר לא כמו בבתי חרושת  עם  מכונות

אל קה סה  קסה קון   אמור ויוה  אנ דולור el que se casa con  amor vive  en  dolor אהבות אסורות פורצות ומסופרות בין מעמדות , בין לאומים.אסתרינה  כהן – אבי לא הסכים לחתונתה  החתן דקר אותו אך לא למוות. התחתנו בסוף. סרט ספרדי גרמני על כרמן בסלוניקי.

1911 בן גוריון נמצא בסאלוניקי  שנה מבקר את הקהילה, את הפדרציה  הסוציאליסטית (ויתור על יהדותם מספיק להם כדי להיות  סוציאליסטים.למעשה פעילות של יהודים כיהודי. בין הפועלים  הפועלות פעילות רבה כיהודים. פתיחת  ספריות ציבוריות לבני הפועלים, פועלי הטבק הרג'י. אך יש קשר  בים פועלי סאלוניקי לבונד. דייג  סלוניקאי  בארץ

1925 מגיעים ימאים  מסאלוניקי  לעסוק  בדייג  בעכו.  מייסדי  ענף הדייג  העברי  בארץ. הניסיון  הסתיים  במאורעות  תרפ'ט

הוקצו  סרטיפיקאטים לסלוניקאים  בשנות השלושים.  מחלוקת  בין הדייגים  למוסדות  הלאומיים.

 

הים מרחב  ביולוגי – דייג ,עורק תחבורה,  זירת מאבק  בין מעצמות, מרחב לפיתוח טכנולוגיה וחקר  מזג  אוויר.  מרחב לתרבות פנאי ובריאות ומקור  השראה  לאמנות.

מסוף  המאה  השש עשרה דייגים יהודים בסאלוניקי. יצרו  גילדה גם  כתוצאה כחובה  מול השלטונות. בעיות מיוחדות של  הדייגים  בנוכחות  בבית הכנסת. הדייגים  נעדרים מן הבית תקופות  מיוחדות. נוסח מיוחד נוצר  בשבילם לתפילה  מקוצרת במקום להיות נוכחים בבית הכנסת.

היהודים קיבלו  מונופול על הדייג   במפרץ  סאלוניקי.  בתי האב  התלכדו לעבודת  הדייג. ייתכן  כי  המקור  של משפחות הדייגים  מסיציליה , פלרמו. ב1493 גורשו  היהודים מסיציליה ב1497  התיישבו בסאלוניקי. חגגו בסאלוניקי  את  פורים של   סירקוזה.  מגורשי  ספרד  מצאו בסאלוניקי  עיר  נטושה.

ברבע  האחרון  של המאה  התשע  עשרה 28.000 יהודים בעיר

בסוף המאה  60.000 יוונים 20.000 מוסלמים 25.000 בולגרים 10.000

אחרים 5000

. הקהילה  היהודית   מודיעה להסתדרות הציונית על ההלניזציה  הפוגעת ביהודים.

בקב הטרנספר  בין יוון וטורקיה  מגיעים לסאלוניקי  כפרים יווניים שלמים מטורקיה.  בעייה  כלכלית.  הדייגים היהודים  מתייאשים. השותפות ביניהם מתפרקת.

ארכיון העיר  סאלוניקי  נמצא  בארכיון  הצבא  הרוסי.

 

140 שאלוני הגירה ממקצועות הסוורות, העגלונות והדייג מגיעים ארצה. ניסיון לכבוש  את העבודה  בדייג  בעכו.מגיעה משלחת ארצה  לבדוק 45 ממשפחת  ברכה וגאטיאנו אחרי כישלונות של הדייג  העברי בכנרת. בעכו יחד  עם חבורת הכובש . בכנרת  נדחה הדייג  העברי  בכוח על ידי  דייגי  הערבים. בעכו  הדייגים  הסאלוניקאים  התגברו על  ההתנגדות הערבית אך לא  על  בעיות  הפרנסה. הנשים לא ידעו עברית או  ערבית והסתגרו. קשיים עם הקבוצה  של  הכובש.  ניסיונות לארגן  אותם על ידי  ההסתדרות הציונית. אוסישקין ותשבי נלהבים אך הכישלון גדול.

1932  סרטיפיקאטים  לסווארים  סאלוניקאים  לנמל חיפה בחלקם יגיעו  גם ליפו.

 

28 סלוניקאים

מה  קרה

הסלע עזב  את ההר. צלן. שתי  המורשות : לעולם לא ! אוי בני! עם  הנקמה  העולם יהיה  עצוב יותר. חפש דרך אחרת.  האגרוף  קמוץ והשפתיים הנסתרות. אין שירי ערש  או סיפורים הדמות  שהשטן נגע בה בעיניו  הוא  האלוהים. הסתיר  את פניו.  העיניים מדברות את אושביץ מדברות לאדינו ויוונית  ואת  סאלוניקי. הנושאים בהם  ההיסטוריה  מטפלת הם הרעיונות  המתגלגלים והסבל  המשתק. 'גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות'. סידרה האזרחי.

בלנשו : 'כתבו לנו  באושביץ זכור מה  קרה, אל תשכח ולעולם לא תדע. ' גוף החכם הוא ידיעתו, הגוף הוא  ספר  התורה  החי. החלומות,  האירועים כתובים בו. הגוף  של מי שהיה  שם מצולק.  שרוט, שומר  על הזיכרון  בכאביו.  כשיהודים  סופרים לא אחד  לא שניים כדי להגיע  למניין הם אומרים האדם לא מספר.  כאן הגוף הוא מספר. לעולם לא! אך הוא  לעולם יישאר.הפנים  נמצוות  לא תרצח. חוק הפנים נוצח ! דניאל  אפשטיין

ברית המילה חקוק  בגוף האנושי לחיים  המספר  על  היד   מסמן את  ההליכה  אל המוות.  רציתי לשבת על ידם ולהקשיב.

 

ב1912  סאלוניקי נכבשה על ידי  היוונים מידי הטורקים. העיר  היתה  בעיקר  מאוכלסת  על ידי יהודים.  דברו בה לאדינו ויוונית כל האוכלוסיה  נלקחה לאושביץ  ב1943. הקומוניסטים  ביקשו לשכנע  את  היהודים שהגרמנים לא רכשו להן אדמה כפי  שהבטיחו הנאצים.  נוכחות  שרידים  בעולם  שלנו לא מרפה.

האוניברסיטה של  סלוניקי על שם  אריסטו הוקמה   בית הקברות  היהודי של העיר.  פייר וידאל נקה

 

שיחה  על דרום אמריקה

 

דרום אמריקה המאיימת על החברה  שלנו. ההמצאות תחת השפעה  אמריקאית יצרה  שלוחה  של קולוניאליזם אכזרי. הוויכוח עם השמאל יצר משטרים טוטאליטאריים  שהפעילו נשק  של טרור פנימי בצ'ילה ארגנטינה וברזיל לפחות.  הנוער  היהודי  סבל מאד בין הגנה  על  המשטר  הקיים בזהירות לבין הרצון לשחרר.  במשטרים האפלים יש מקום מיוחד לאנטישמיות הרואה  ביהודים את מקור  הרעיוני של השמאל, כשם ששמאלנים לא מעטים  רואים בישראליות את מקור  הרשע.  במעבר למשטרים שמאלניים בדרום אמריקה  נפתח סכר של  שחיתות שונה, שחיתות של השמאל. אנשים אחרים. פוליטיקאים  חדשים. עשירים ישנים יורדים מהבמה והעשירים  החדשים יוצרים  שחיתות חדשה. השחיתות היא חלק ממבנה  גרעיני של החברה. מעבר לזה  שצריך לטפל בה משפטית  היא תלויה  במבנים של  הקהילה, המשפחה , היחד הלא פורמאלי. היא תלויה  בהתלכדויות פחות פורמאליות. גם אצלנו תהליכים אלו כשמוזנחים יוצרים תשתית למחלות  החברתיות הפוקדות  את כל האנושות של היום.

החברה  יכולה לעבור  תהליכי  כרסום משתי  ההתחלות הפוליטית משטרית, הכלכלית במקרו והקשרים המתחוללים מלמטה למעלה. בשניהם  היה  אצלנו ליקוי מאורות ברור.

 

 

רגעי הטרמה של אפוקליפסה ואוטופיה יוצרים נכונות לצפות לשניהם.  כאשר מאמינים כי האחד יחולל תהליך שיביא  בסופו של דבר  את השני יש  סכנה כי הסיוט  יוגשם והאוטופיה תדחה.  הפיכת האוטופיה לטופיה מעוררת  פחדים אפוקליפטיים. פחד השיגרה והפיהוק העוקבים אחרי  המאבק הדרמטי מחוללים טינה וכעס הפורצים אחרי  הניצחון או המפלה.

 

 

 

סאלוניקי נמל חיפה ותל אביב

בירוביג'אן

תימן דוד צאירי

פינסק גבת  יהושע רבינוב

צ'כיה  שמואל הוגו ברגמן קיבוץ חפציבה

ליטא תנועת המוסר פסח  בראדון

גרמניה ארתור רופין  אלזה  שילר

הונגריה  חנה  סנש מעגן

לוב מושב  דלתון

 

הירידה מן הארץ

 

הצילומים של ברנר

פני האמנציפציה

גרושו מרקס והמרקסיסטים

החברה  הפסיכואנאליטית ניו יורק

בית הכנסת לצל מצרים בלאס וגאס

בצילו של הקומוניזם

 

בסרביה והחקלאות בה.

בעת מאורעות  קישינב היתה  החווה  על ההר והסביבה  היתה משוכנעת  כי יש תותחים  על  ההר.  על כן לא  היתה  כל ההתקפה  על  החווה.

 

החוות שהיו בבסרביה  שרתו את המושבות ויותר  מאוחר  את  התנועה  החלוצית. חווה  אחת נקראה  מסדה בעקב שירו של למדן

 

 

הוויכוח על זכויות הנשים

מועד  מתן זכויות  בחירה  לנשים

ניו זילנד 1893

אוסטרליה 1903

פינלנד 1906

ארצות הברית 1920

 

באנגליה   בתחילה  רק  למעלה  מבנות שלושים

מדינות השוליים קודם ורק  אחר כך למרכז

ההסתדרות הציונית 1898

1903 בהסתדרות המורים מתן זכויות לנשים.

שרה טהון  בתי ספר לתחרה, נשות ציוני ברלין. תמכה  בדחיית זכויות הבחירה  לנשים והוכתרה  כבוגדת

נפטרה ב1920

קרי צ'פמן קט מנהיגת  הסופראג'סטיות בארצות הברית תבוא לביקור  בארץ

רצון להשתתף בחובות  שוויוניות לאשה

קרב נגד הזנות בירושלים 1917

תנועת הנשים  המתנדבות לגדודים העבריים.

הוויכוח על הנשים דרך להפריד  את הקהילות או  לשחרר את הנשים ?

 

 

 

שיעור  1

 

משם ולפה

 

הסביבון : נישט, גאנצע, הלב, שלכט

תפיסה של שם

מי המציא  את המילה  סביבון נס גדול היה שם והיה פה

למדנו  לשכוח או להדחיק ?

איך אומרים קוקו ריקו

איך  אומרים חה חה חה

איך סופרים

זהות בתפישה של עבר, של כוח משמר. של גורל.  וזהות כפרוייקט זרע  שתלוי בגדילתו

ריקמת זהויות לא אורגניזם היררכי אלא  דיאלוג המותיר מוזיאון מפעיל

בין כור  היתוך מוסקובי לבין  מגזרים חתומי חומות

ישראליות כחיתוך  המוצא  שתי דובים מנחמיה זליקוביץ

סביונים ורקפות פיזור וקרבה

צמח  במרחביה משוחח עם צבר : כמה טוב  שיש לך זהות אחידה

אני חולם על חו'ל

 

השם מגלה את שגנוז כאן. כבכל הגירה – גולדענע מדינה חלום של  עניים

מירה  מינצר יערי – המבול חלום של נוח איש  המדבר

המהגר  שמחפש  את הזהב  ברחובות ניו יורק ומצא את הסדנאות  של היזע

 

החיפוש אחרי מולדת אבודה. מחפשים בעבר  את העתיד.

החיפושים אחרי העתיד בארץ ישראל צומחים מהניסיון והפצעים של המקום.

 

ציורי  הבוטניקה של  רחל קרפל  ו

אלכסנדר אייג ואפרים הראובני

על שני ממציאי הבוטאניקה  הישראלית

מה מחפש  בן הרב ומה  מחפש  המהפכן

אלכבנדר אייג מן המהפכה אל הגימנסיה. נודד הספרים . פרחי ארץ ישראל מגיעים כדרך  למגבית.

החיפוש  אחרי ארץ ישראל מתוך  החיפוש  העצמי.

הפילוג  בין הבוטנאים אהרון אהרונסון, נח  נפתולסקי. אייג הראובני.

דילמה תרבותית שנצבת כאן ועכשיו אך מושפעת  על ידי חזון שנרקם שם. 1931

 

בין ספרי הקהילות לבין עדות  הציונים אלו דיכאוניים ומתגעגעים אלה  סכיזופרנים ולוחמים

בין  נעילת הדלת לבין טריקתה

 

מצריים  כמקום בו  התעצבו כל המיתוסים והדילמות  הקשורים בקשר  בין הארץ לבין הגולה

הירידה מן הארץ

ארץ הקישואים והאבטיחים

גושן

בית עבדים

הכוח היהודי – יוסף

ולא ידע  את יוסף

יציאת מצרים – דור  המדבר

החלום  הלבנטיני

ההגמוניה מול  הפזורה

 

יב וחוניו – הגלות  כחלק  בלתי נפרד מן  ההיסטוריה  היהודית

 

ההשכלה מודיעה  על סיום הגלות

התפוצה  היא  היציאה מן הגולה

התפוצה היא  השוליות המתמדת הנותנת  אך המימד האוניברסאלי ונטול הפיתוי של העשייה  הפוליטית.

החלום של אינשטיין, קפקא

הדמות של  האופולוגטיקה של הגלות

 

השפעה  על  ארץ ישראל על  המפעל  הישראלי

 

קהילה יהודית  של מצריים

במאה  התשע  עשרה

קראים, ספרדים, מזרחיים, אשכנזים

הקראים  – מפלגת ארץ ישראל  הכנענית  מצוות רק בארץ ישראל

המשותף והמפריד

מצריים בין  האימפריאליזם לבין הלאומנות, בין  הוואפד לבין האחים  המוסלמים

קהילה  היהודית רווחה  היא  עיקור מהקהילה  החזיר  עם דגל ישראל

קהילה  חילונית

חינוך אנגלי חינוך  צרפתי. הזדהות עם  קומוניזם, עם לאומנות

 

המפעל הישראלי וחמצריים

חיים צדיקוב  התמרים, הבגידה, כרמל מזרחי, חיילי הבריגדה הצריף של דגניה בסביון נהרס  במלחמת המפרץ

כפר ידידיה

קאסטרו

גירוש  הגרעין  המצרי  מעין שמר

ממציא  המזלט  ועובד  הכור

 

ג'קלין כהנוב  ואדמונד  ז'אבס

 

תפוח שנפל מאותו ענף ממנו קטפה  חווה אמנו – ממשיך  מתחת גזע העץ

פרי רקוב. שמו : החרדה

 

דיקן הריק  שלפני הריק

נוגסת בלב תפוח האם  ידעה חווה כי היא טורפת את נשמתה ?

מה אם  הספר איננו אלא  זיכרון אינסופי של המילה החסרה ?

ההעדר  מדבר  אל ההעדר

 

'העבר מתחנן עלי' הוא  אמר 'אך העתיד נותר לא ברור לגבי המבחר שבסלו'

 

דמיין יום שאין יום לפניו, לילה שאין לילה קודם לו

דמיין  אין  ומשהו  המצוי בתווך של האין

מה אם יאמרו לך אם הדבר  הננסי הזה הוא  אתה ?

 

האלוהים ברא  את האדם.

הוא יצר  אותו ושלל ממנו את  הזיכרון

אגם ללא ילדות, ללא עבר

(ללא  דמעות, ללא צחוק או חיוך

האדם שבא מן  האין. שאינו יכול לתבוע  אפילו חלק  באין הזה.

 

האם האל  שוקל לרגע שאם המכה הזו הוא  שלל מן האדם במכה  אחת את שיעניק  אחר  כך לכל היצורים?

 

גילוי  המגדיר  הבוטני הראשון

הצריף של  דגניה  המוקם בסביון ונהרס    במלחמת המפרץ

מצרים לוחמת מול תפישת הגלות מקדש חוניו ומקדש יב

ארץ ישראל מחוללת ונכבשת

גושן האגדית היהודים שולטים בגורלם…

האם ארץ ישראל יכולה  להיות גושן

הגירוש למצריים

ארץ הקישואים והאבטיחים הגעגוע למצריים.

בין זגלול לבין האחים המוסלמים

הקהילה של  הלבנטינים

ניוונה  של הקהילה  היהודית ורציפותה

ז'אקלין כהנוב קולטת את בורגיבה ואת בן בלה

היהודי קולט את המהפכה והנתון  בידי הריאקציה  שתגן עליו –  לעתים נופל  קרבן  לשתיהן

הידיעה  כי מהפכה  מתנוונת נזקקת ליהודי שאלה : האם יהודים צריכים  לדבוק  במהפכה או בריאקציה הורים וילדים.

 

מלון  המלך דוד

וילה לאה

המנהיג  הציוני  קאסטרו שנושל ממנהיגותו

כפר ידידיה

גירוש  הגרעין המצרי מעין שמר

 

האלוהים ברא את האדם  יצר אותו ושלל ממנו את הזיכרון

האדם שבא מן האין ולא יכול לתבוע  את חלקו באין הזה.

 

הפרשה

לאורך שנים רבות הצהיר בנימין גיבלי כי יפרסם את גירסתו בספר והוא אף שכר לשם כך את שירותיו של הסופר אריה קרישק. עם מותו של גיבלי, בקיץ 2008, טרם פורסם כתב-היד וספק אם יראה אור אי-פעם.

מכיוון שהמידור בקבוצה לקה בחסר, נעצרו בזה אחר זה חברי התא מאלכסנדריה, ואחריהם גם אנשי התא הקהירי. 13 חברי החוליה נלכדו בחודש אחד, יולי 1954, והועמדו לדין (ולכן כונו בישראל בשם "נידוני קהיר"). היחיד שלא נעצר היה אברי אלעד, שהצליח להתחמק בטיסה מסחרית ממצרים. מאיר מקס בינט, שהמצרים טענו שהיה ראש החוליה, היה למעשה איש מודיעין ישראלי שפעל במצרים בנפרד מאנשי החוליה, וכנראה נתבקש רק להעביר כסף לאנשי החוליה. לאחר חמישה חודשים של עינויים וחקירות, התאבד בינט בכלא המצרי ב-21 בדצמבר 1954.

חברי החוליה נשפטו בבית דין צבאי מצרי, המשפט החל ב-11 בדצמבר 1954. אב בית הדין היה יוסוף דיגווי, אשר מונה כשנתיים לאחר מכן, ב-1956, למושל רצועת עזה, במקומו של הגנרל עגרודי, ונפל בשבי הישראלי במבצע קדש. ב-27 בינואר 1955 ניתנו פסקי הדין הבאים:

• ראשי החוליות, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, נידונו למוות והוצאו להורג בתלייה ב-31 בינואר.
• ויקטור לוי, רוברט דסה ופיליפ נתנזון נידונו למאסר עולם.
• מרסל ניניו נידונה למאסר של 15 שנה, העונש החמור ביותר שהוטל על אישה במצרים עד אז.
• מאיר זעפרן ומאיר מיוחס נידונו למאסר של 7 שנים.
• אלי נעים וצזאר כהן זוכו.

הצנזורה הצבאית בישראל הטילה איפול כבד על פרסום פרטי "העסק הביש", ובמשך שנים רבות הייתה ההתייחסות לנושא זה במילות קוד וברמזים בלבד. אפילו בשנת 1967, 13 שנים לאחר האירוע, תיארה אותו האנציקלופדיה העברית במילים הסתומות: "פעולה ביטחונית, מפוקפקת מבחינה מדינית ומוסרית, שנערכה בצורה כושלת בקיץ 1954 בחו"ל ושעלתה בחייהם של כמה יהודים, גרמה נזק מדיני לישראל ופגמה בכבודה". לדברי עורך האנציקלופדיה, ישעיהו ליבוביץ, הצנזורה הפעילה לחץ על האנציקלופדיה בעניין תוכנו של ערך זה. סגן שר הביטחון, צבי דינשטיין, הכחיש דברים אלה, וטען

 

גורל חברי החוליה[עריכה | עריכת קוד מקור]

"האדם השלישי", אברהם זיידנברג (אברי אלעד), מפעיל החוליה במצרים, הצליח להימלט ממצרים. הוא פותה להגיע לישראל, הועמד לדין באישומים שונים ונידון ל-12 שנות מאסר, שהופחתו בערעור ל-10 שנים, אותן ריצה בבידוד בכלא רמלה. לאחר שריצה את תקופת מאסרו היגר לארצות הברית, ושם נפטר בשנת 1993.

אחדים מהשותפים לעסק הביש, שישבו במאסר במצרים, שוחררו במסגרת עסקת חילופי שבויים שנערכה לאחר מלחמת ששת הימים (עוד אחת מחידות הפרשה היא מדוע לא שוחררו כבר בחילופי השבויים שלאחר מלחמת סיני). בשנת 1988 נמנתה מרסל ניניו, אחת מחברי החוליה, עם מדליקי המשואות בטקס פתיחת יום העצמאות. פיליפ נתנזון נפטר בישראל בחודש מאי 2004.

חללי פרשת עסק הביש הובאו לקבורה בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל בירושלים, בצמוד לקבריהם של חללי מחתרת ניל"י. גופתו של מאיר בינט הוברחה לישראל בחשאי מקהיר, ונקברה בטקס הלוויה סודי בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

 

פרדריק ברנר : השוליות הפורה  של  התפוצה האלבום שילווה אותנו. התפוצה  היהודית העניקה אוצרות חשובים לקיום היהודי  אנחנו נבחן את תרומתן לארץ. אין  תרומה  גדולה  או קטנה. יש תרומה. מגוון החברה  הישראלית והעושר  הפוטנציאלי שלה.  פרדריק ברנר שbho של מחקר וצילום מבוים אמירות על הקיום היהודי. הזכות לחיות  בפרינג' האם רגישות או  קרבניות מסתגרת.

הציבור   החרדי בארץ : עוד לא  הגיע. שייך לתפוצה  היהודית :

 

 

ביתנו  1.11

 

דב גולן תיקונים המתאגרף נגד אבא

האבא דמות  של משתף לאימפריה  הבריטית

מהפכן

ראש  חווה בגולן

מגעים ראשונים  עם אנשי הגנה –  ג'ורה

משה

יוסי פוגל

 

אחרי  המלחמה לאירופה  התקשרות עם יהודיה.

שיבה לארץ ולסוריה

קריאת המהפכה קשר עם סארטר אחיו גם  בצבא  הצרפתי

נציג  המהפכה  בגרמניה   המזרחית אשתו מתרגמת את סיפורי אלג'יר

השיבה לאלג'יר ובגידת המהפכה

נאסר  על ידי  המהפכנים

משוחרר

אשתו עוזבת אותו ואת המהפכה

שב לצרפת ומתקשר עם אשה  שניה משכנע אותה לעלות ארצה

עין גב

שיבה לצרפת ושיבה למגדל

מוות כדב גולן

 

סטטיסטיקה יהודית

אליהו ששון

1942 ימי וישי

תכנון להברחת ילדים שלא יצא לפועל

ניסיון להרוג את  דנץ בימי הפלישה כנראה. הפצצה  בריטית מנעה  את הניסיון

הכ'ג והמחלקה  הערבית של  הפלמ'ח קוסטיקה  מרגל  בנמל ואחר  כך  מברר את גורלם של הכ'ג

פלישת   בריטניה והנסיגה

חייל יהודי  בחיל  הזרים לא בוגד  בצרפתים של וישי…

 

מדוע נשארו כוחות בריטיים בסוריה

1945 בית הספר  מתחסל

אליאנס  נפתח למוסלמים. דגל סורי.

בית ספר  דתי בערבית נותר תלמוד תורה  בן מימון

 

 

 

עליית הנוער ההתחלה- אינך יודע לאן יתגלגל מפעלך

חיילים ארץ ישראלים בריטים ממונים על פינוי השלג

ישראלים עליית האלף מנשה  הראל

התקפות  של הורים שלא יידע  אותם

עלייה  על  חמורים מעין גב לארץ ישראל

הצטרפות עליית האלף לעליית נוער

עמליה  ריקה  מורה לצרפתית בבתי ספר נוצריים

אחיה  הגיעו לאפיקים

פרידה  מארצות  האיסלאם

חיסול מיעוטים במזרח התיכון

חציית הקווים למציאות אלטרנטיבית קובעת אחריות כלפי הקהילה. היציאה מקור של כוח אך גובה מחיר

סוריה  יוצאת לעצמאות

סיום ההעפלה

 

מלחמת העצמאות

חיסול יהדות  סוריה

אשה  קנדית מבריחה  את היהודים שנותרו

 

הכתר ארם צובא

הועבר  מטבריה למצרים

ממצריים לחלב היא  ארם צובא

1947 פוגרום ונזק לספר

הוברח ארצה

כתר  דמשק השלם

 

גלות משמרת וגלות על סף הטמיעה

אמריקה

אמריקה  הפוכה למציאות הישנה השורשית המוכה היסטוריה

מדינות הגירה

אוטופיה, מסע,  דמיון מדע

האם מתאימה  ליהודים ?

המאה  היהודית של היום מאת הכספית מחליפה צורות וזהויות

גלובלית כספית ולא יצרנית

 

גל הראשון האנוסים.

האינקוויזיציה  במאה השלוש  עשרה  נגד  הקאתארים בדרום צרפת

גזרי דין על ידי הרשות החילונית. אין  בתי סוהר של האינקויזיציה.

החובה לוידוי מולידה את העינוי

יצירת האינקוויזיציה הספרדית  תחת מרות המלכים 1478

מאורעות 1391

כיבוש קושטא והרקונקיסטה

בין גירוש  ספרד וההמרה בכוח של פורטוגל 1494  1497 בריחת יהודים מפורטוגל

מלך פורטוגל נישא לנסיכת ספרד – אין גירוש  אלא  כפייה

תמונת  האנוסים

שתיקה

קיום דת ללא בית כנסת, ללא בית ספר

מוריסקוס  ומרנוס כל המוסלמים לשעבר  גורשו  מספרד

כ10.000 נשרפו  באוטו דה  פה

הדתה והתפוררות דתית יחד

מחקר  גנטי 08 דם יהודי זורם אצל 20% מהספרדים

לקרוא הגדת פסח על הברכיים

להדליק נרות עם חלונות סגורים

לא להסתכל בכוכבים

רעידות אדמה  ומגפות מעלים את המרנוס למוקד

 

 

 

עד 1813 אינקויזיציה  בארגנטינה. תנועה  לשחרור  מעול  ספרד מביאה לביטול האינקויזיציה  המקומית

מגיעים יהודים  מצרפת לארגנטינה ברובם נטמעים

1853 מוקמת הקהילה  היהודית  100 אנשים

1862 סדר פסח ראשון של הקהילה  היהודית  – נוסדת באופן רשמי

1888 מגיעות משפחות להתיישבות חקלאית  ונתקעות לוונטאל  משוחח עם הבארון הירש מויזסויל וראשית  ההתישבות החקלאית  היהודית שמונה   משפחות

ארונסוויל  50 משפחות והיישוב  נעלם

1885-1889 2385 יהודים מהגרים לארגנטינה

1889 הגיעו  מגרמניה

1891- 1897 20.000 יהודים מגיעים

להתיישב זה למשול

האניה פמפה מביאה 817יהודים בכספו של הבארון

1894 נגריה  יהודית בבואנוס איירס

ייקא והמשק  המעורב  בקר וגידולי שדה חיטה, אלפפה,  חציר משק מעורב

ציוד חקלאי  מתקדם

1897 בית הכנסת ליברטאד. לא הבנו מה מדרים אך כשאמרו ת  המילה  ליברטאד הבנו כי יצאנו מהגולה האירופית

1906- 1912 כל שנה  13.000 יהודים מגיעים לארגנטינה

ההתיישבות היהודית  היתה חלוצת היישוב  היהודי בארגנטינה

מתחילים להגיע ממר4וקו והאימפריה  העותמאנית 150.000 יהודים ב1920

מ1928 הגיעו עד 1939 45.000 יהודים למרות  שארגנטינה היא  מהמ'דינות ששולחות  הוראות לא להתיר לפליט  היהודי  להגר. בוועידת אוויאן ארגנטינה מהחוסמות.

Buenos  aires

1. carlos casares
2. colonia Lapin
3. Mauriio Hirsh
4. Delfin Huergo
5. Montezuma
6. Rioca
7. Smith
8. Basalvilbaso
9. Borril
10. Clara
11. General Campos
12. La Clarita
13. Ubajai
14. Villa Domingo
15. Cafivara
16. Ceres
17. Las Palmeras
18. Moises Ville
19. Virginia
20. Bernasconi
21. Rolon
22. Colonua Dora

האוטופיה והמציאות ארגנטינה כארץ המובטחת התנכית בעיסוק  החקלאי הקמת הקואופרטיבים  החקלאיים והקהילתיים. מחברה קדישא עד חיי הקהילה

קהילה בעיתות של  של דיקטטורה

הפאשיזם הלטנטי בדרום אמריקה

האם הביאו הרוסוס את הקומוניזם לדרום אמריקה?

קומוניסטים וציונים ביהדות ארגנטינה

'לך תצטייד במזוודה ברחוב לווז'ה '-  חנות למכירת ארונות מתים

מדינת ישראל והדספרסידוס עיסקות נשק עם  דיקטטורים.

 

משם לפה    1

האלבום    6

ישראל 13

אתיופיה 14

גרמניה 15

יהדות המרח 19

מלחמת הבלקן 22

האימפריה  העות'מאנית  22

מיצב  אברמוביץ       23

ענתבי 24

צ'יזיק 25

תימן   28

לוב  30

איטליה   32

הפוטוריזם   38

סרני    54

גבאי

ארגנטינה  55

דרופ אמריקה  59

באופרה  במנאוס   63

ברבדוס  אנוסים  64

אודסה   66

עיראק  66

וארשה  70

צרפת   71

צפון אפריקה 71

קווקז 78

ארצות הברית    78

חנה  הופמן   87

בחנטל בריף

מצרים  94

יוון 99

שיחה  על דרום אמריקה 101

שיעור 1    103

ז'אקלין כהנוב ואדמונד ז'אבס 104

דב גולן 107

מצרים  108

פתחו את השער

פתחו את השער של קדיה מולודובסקה

שער עליון הנשגב ארמון טופאקי מקום משכנו של הווזיר הגדול משרד החוץ והפנים של האימפריה  העות'מאנית.

הפתקה האדומה

שער יפו המפגש  בין העולים לבין ארץ ישראל. מקום מפגש  בין היורדים לעולים.

כאב שתי המולדות של  לאה גולדברג

היום הרביעי

שער העיר

מקום המשפט, התכנסות כוללת היעד המבוצר  במיוחד כי הוא  מסמל גם אפשרות של כניסת אוייב.  גם מקום  החלפנים השטח האפור. המקום בו המדינה  מופיעה  בריבונותה , מקום המכס.

הצליין והעולה ארצה מסע לצורך  עלייה, הגירה מסע לתורך שרידות , העלייה שמוצאת עצמה מהגרת.

המעבר  לפרודוקטיביות כמסע אל מעבר לצליינות- אל החיים

האם שחרור מהתפילה יוצר תחליף לתפילה או ממשיך לראות את

אנתרופולוגיה של  צליינות  שוויון ערך, מסע טיהור, עלייה לרגל עם  דרך נסיגה

חוויה מוגבלת בזמן

מסעות צלב וגעגוע

מקום גיאוגרפי ומקום קדוש, שער העלייה, מעברה,

מאחורי השער של ביאליק

גן נעול של רחל המשוררת

ואם ישאלך המלאך

כאב שתי המולדות , ביום הרביעי

האיש  במלבן השמש  סיפור  של אורי ברנשטיין סיפורים רוקדים בדרך לירושלים

המסע האופקי בין הגירה לעלייה  האם אפשרית עלייה.

הסבל שאינו מאבד  את התשוקה.

שער השמים של אברהם הירירה – הצמצום  מטאפורה  המתארת את ההוויה מזווית הראיייה של הנבראים לא מזווית ראייה של  הבריאה מנקודת מבטו של הבורא  או של הריאה. ויכוח עם חיון שבתאי.

גיאוגרפיה  שמיימית הקוראת  למימטיקה- הקבךה  בין כוחות הנפש וכוחות האלוהים.  לברוא בצלם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פתחו את השער

 

מילים: קדיה מולודובסקי
תרגום/נוסח עברי: פניה ברגשטיין
לחן: נחום נרדי

פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב,
עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:
אַבָּא
וְאִמָּא,
וְאָח
וְאָחוֹת
וְחָתָן וְכַלָּה
בְּמִרְכֶּבֶת קַלָּה.

פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב,
עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:
סַבָּא
וְסַבְתָּא,
וְדוֹד
וְדוֹדָה
וּנְכָדִים וְנִינִים
בְּמִרְכֶּבֶת פְּנִינִים.

פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב,
עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:
אַגָּס
וְתַפּוּחַ,
וּדְבַשׁ לְקִנּוּחַ,
וְרָקִיק צְהַבְהַב
עַל צַלַּחַת זָהָב.

פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב.

פתחו את השער פתחוהו רחב
עבור תעבור פה שרשרת זהב
אבא ואמא, ואח ואחות
וחתן וכלה במרכבת קלה.

פתחו את השער פתחוהו רחב
עבור תעבור פה שרשרת זהב
סבא וסבתא ודוד ודודה
ונכדים ונינים במרכבת פנינים.

פתחו את השער פתחוהו רחב
עבור תעבור פה שרשרת זהב
אגס ותפוח ודבש לקינוח
ורקיק צהבהב על צלחת זהב.

פרטים נוספים

הופיע בספר/חוברת "נחום נרדי: מזמרת הארץ", מרכז לתרבות ולחינוך, 1965, עמוד 114

על הגרסה: *המילה פִּתְחוּהוּ אינה תקנית; לפי מילים דומות במקרא צ"ל פְּתָחוּהוּ.

עִם פְּתִיחַת הַחַלּוֹן

 

כִּמְעַט תָּנֵץ הַחַמָּה, זֶה כְּיוֹם וּכְיוֹמַיִם –

וְהִשְׁכִּימוּ אֶל-תְּרִיסַי הַמּוּגָפִים קַרְנַיִם,

וּכְנִכְלָמוֹת תֶּאֱרֹבְנָה עֲדֵי נָפְלָן בַּחוֹר.

אָז תַּצְנַעְנָה לְהָצִיץ אֱלֵי חֲדַר מִשְׁכָּבִי,

וְכִבְשׂרַת חַג   קָ ר וֹ ב   תִּדְפֹּק חֶרֶשׁ עַל-לְבָבִי;

קוּמָה, נִרְדָּם! בָּא אוֹר, נָפַל אוֹר!

 

וּשְׁבִיל זֹהַר יְגֻנַּב גַּם-אֵלַי עַל-הַמִּטָּה.

עַד-שַׁקַּמְתִּי – וַתֶּאֱסֹף הַחַמָּה שַׁרְבִיטָהּ;

גֻּדְּעוּ קַרְנֵי הָאוֹר, הוּעַם נִבְלַע הַשְּׁבִיל –

וּכְבַתְּחִלָּה הֶאֱפִיל עָלַי צֵל חֲדַר מִשְׁכָּבִי,

וְכִשְׁמוּעַת חַג   נִ דְ חֶ ה   עָמְמָה פִתְאֹם לְבָבִי

וַתֶּאֱסֹף מִמֶּנּוּ תּוֹחֶלֶת וָגִיל.

 

אַךְ הַבֹּקֶר בְּפָתְחִי תְּרִיס חַלּוֹנִי הַסָּתוּם,

פָּרַץ פִּתְאֹם, כַּעֲזוֹז מַעְיָן נָעוּל גַּל-חָתוּם,

נַחְשׁוֹל אוֹרִים אֶל-חֶדְרִי וַיִּשְׁטֹף וַיִּז –

וְצִיצִיּוֹת הַזֹּהַר טָפְחוּ טָפְחוּ עַל-פָּנָי,

וּבִלְבָבִי הַנֵּעוֹר פָּתְחוּ פִיהֶם מַעְיָנָי

וַיָּקֵרוּ נְגֹהוֹת וָזִיז.

 

גַּנִּי עָמַד לְפָנַי, עָמַד מַזְהִיר וּמְצַחֵק,

הָרָקִיעַ עַל-רֹאשׁוֹ שָׁפַר, רָם וַיִּתְרַחֵק,

צִנַּת אָבִיב נְעִימָה עוֹלָה גַּל אַחֲרֵי גָל

מִן-הַקַּרְקַע הַשָּׁחֹר שֶׁהִתְחַמֵּם וְרָטָב,

מִן-הָעֵצִים שֶׁפִּתְּחוּ, נוֹתְנֵי רֵיחַ הַנָּטָף,

וּמֵרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וָטָל.

 

וְהֶעָבִים, תַּחְתִּיִּם וּשְׁנִיִּם וּשְׁלִישִׁים,

זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה עֹבְרִים דּוּמָם מַחֲרִישִׁים,

וְעִם-כְּלוֹת מְלֹא-הָעַיִן בְּעֶצֶם הָרוֹם

זַכֵּי עָבִים מִתְפַּזְּרִים, צְחוֹרֵי עַרְפְּלֵי טֹהַר,

חֲטוּבֵי שַׁיִשׁ דַּק פְּנִינִי, גְּזוּרֵי סַפִּיר וָזֹהַר,

שִׁבְרֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד הַמְפֻזָּרִים בַּתְּהוֹם.

 

כָּל-הָעוֹלָם כְּחָדָשׁ: זֹה הַחַמָּה הַבָּרָה,

זֹה הָאָרֶץ הַמְּאִירָה אַךְ   הַ בֹּ קֶ ר   אֵל בָּרָא –

גַּם-מִלֹּבֶן כָּל-כֹּתֶל וּמִנֹּגַהּ כָּל-גָּג

אֶשְׁאַב שִׂמְחָה וְחַיִּים, אֶקְרָא שָׁלוֹם וּבְרָכָה.

לִבִּי חוֹגֵג אֶת-חַגּוֹ, לִבִּי נִפְתַּח לִרְוָחָה –

קָרֹא קָרָא אֵל נָאוֹר לֶחָג!

 

וְהַנְּגֹהוֹת תִּפְרֹצְנָה, בְּעַד חַלּוֹנִי תָּצֹפְנָה,

אֶת-הָרִצְפָה, הַקִּירוֹת, הַזָּוִיּוֹת תִּשְׁטֹפְנָה,

סָחֲפוּ כַּרְעֵי הַמִּטָּה, מִלְאוּ זָהָב כָּל-חוֹר – – –

אִלּוּ שֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת, אֵל, בַּמָּרוֹם תָּלִיתָ,

נַפְשִׁי סֹבֵאת הָאוֹר לֹא יָכֹלְתָּ רִוִּיתָ –

רַבֶּה אוֹרִים, אֵל נָאוֹר, הַב אוֹר!

 

תרס"א.

 

 

וְאִם-יִשְׁאַל הַמַּלְאָךְ

 

בְּנִי, נִשְׁמָתְךָ אַיֶּהָ? –

"שׁוּט בָּעוֹלָם, בַּקְּשֶׁנָּה, מַלְאָכִי!

יֵשׁ בָּעוֹלָם כְּפָר שַׁאֲנָן, מֻקָּף חוֹמַת יְעָרִים,

וְלַכְּפָר רְקִיעַ תְּכֵלֶת, בְּלִי מְצָרִים רָקִיעַ,

וְלִרְקִיעַ הַתְּכֵלֶת בַּת-יְחִידָה בְאֶמְצַע:

עָב יְחִידָה, לְבָנָה וּקְטַנָּה.

וּבְצָהֳרֵי יוֹם קַיִץ בָּדָד שִׂחֶק-שָׁם יָלֶד,

יֶלֶד עָזוּב לְנַפְשׁוֹ, רַךְ וְיָחִיד וְחוֹלֵם –

וַאֲנִי הוּא הַיֶּלֶד, מַלְאָכִי.

פַּעַם אַחַת הִתְעַלֵּף כָּל-הָעוֹלָם וַיִּשְׁתֹּק,

וּשְׁתֵּי עֵינֵי הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמָה נִמְשָׁכוּ,

וַיִּרְאֶנָּה, הַיְחִידָה, הַזַּכָּה, הַבְּרוּרָה,

וְנַפְשׁוֹ יָצְאָה בִרְאוֹתוֹ, כְּצֵאת יוֹנָה מִשּׁוֹבְכָהּ,

אֶל הָעָב הַנֶּחְמָדָה."

 

– וַתִּמּוֹג? –

 

"גַּם-שֶׁמֶשׁ יֵשׁ בָּעוֹלָם, מַלְאָכִי!

אֶת-נִשְׁמָתִי הִצִּילָה קֶרֶן פָּז רַחֲמָנִיָּה,

וְעַל-כַּנְפֵי הַזֹּהַר יָמִים רַבִּים פִּזֵּזָה

כְּצִפֹּרֶת לְבָנָה;

פַּעַם רָכְבָה בַּבֹּקֶר עַל-גַּב קֶרֶן הַזָּהָב,

הָלוֹךְ הָלְכָה לְבַקֵּשׁ פְּנִינַת טַל בֵּין הַדְּשָׁאִים,

וְדִמְעָה זַכָּה וְתַמָּה אָז עַל-לֶחְיִי רָעָדָה,

וַתִּזְדַּעְזַע הַקֶּרֶן וְנִשְׁמָתִי צָנָחָה –

וַתִּשְׁתַּקַּע בַּדִּמְעָה."

 

– וַתִּיבָשׁ? –

 

"לֹא, כִּי נָשְׁרָה עַל-דַּף גְּמָרָא קְדוֹשָׁה.

גְּמָרָא הָיְתָה לִזְקֵנִי שְׂעִירַת גְּוִילִים וּמְעוּכָה,

וּבִכְרֵסָהּ – שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שֶׁל-זְקָנוֹ הַלָּבָן,

חוּטֵי צִיצִיּוֹת פְּסוּלוֹת שֶׁל-טַלִּיתוֹ הַקְּטַנָּה

וְסִמָּנִים שֶׁל-הַרְבֵּה טִפּוֹת חֵלֶב וְשַׁעֲוָה,

וּבַגְּמָרָא הַזֹּאת, בִּמְעֵי אוֹתִיּוֹת מֵתוֹת

בָּדָד פִּרְפְּרָה נִשְׁמָתִי."

 

– וַתֵּחָנַק? –

"לֹא, פִּרְפְּרָה וַתְּשׁוֹרֵר, מַלְאָכִי!

בָּאוֹתִיּוֹת הַמֵּתוֹת שִׁירַי חַיִּים הֵקֵרוּ,

וּבַאֲרוֹן סִפְרֵי זְקֵנִי מֵתֵי עוֹלָם נִזְדַּעְזְעוּ.

שׁוֹנִים הָיוּ הַשִּׁירִים: עַל-עָב קְטַנָּה וּבְהִירָה,

עֲלֵי קֶרֶן הַזָּהָב וַעֲלֵי דִמְעָה מַזְהִירָה,

עֲלֵי צִיצִיּוֹת פְּסוּלוֹת וַעֲלֵי טִפּוֹת שֶׁל-שַׁעֲוָה –

אַךְ שִׁיר אֶחָד לֹא יָדְעָה – שִׁיר עֲלוּמִים וְאַהֲבָה.

וַתְּכַל לָצֵאת, וַתֶּהֱמֶה, וְלֹא-מָצְאָה תַנְחוּמִין,

וַתִּתְעַלֵּף עַד-כְּלוֹתָהּ, וַיְהִי צַר-לָהּ עַד-מָוֶת.

פַּעַם אַחַת פָּקַדְתִּי אֶת-גְּמָרָתִי הַבָּלָה –

וְהִנֵּה פָּרְחָה מִתּוֹכָהּ נִשְׁמָתִי.

וַעֲדַיִן הִיא טָסָה וּמְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם,

מְשׁוֹטֶטֶת וְתוֹעָה וְאֵינָהּ מוֹצֵאת תַּנְחוּמִין;

וּבַלֵּילוֹת הַצְּנוּעִים שֶׁבִּתְחִלַּת כָּל-חֹדֶשׁ,

בְּהִתְפַּלֵּל הָעוֹלָם עֲלֵי פְגִימַת הַלְּבָנָה,

הִיא מִתְרַפְּקָה בִכְנָפָהּ עֲלֵי שַׁעַר הָאַהֲבָה,

מִתְרַפֶּקֶת, דּוֹפֶקֶת וּבוֹכִיָּה בַחֲשָׁאי,

וּמִתְפַּלְּלָה עַל-הָאַהֲבָה."

 

תשרי, תרס"ה, ווארשא.

 

 

הֵצִיץ וָמֵת

 

הוּא נִכְנַס אֶל גִּנְזֵי הַפַּרְדֵּס וּבְיָדוֹ לַפִּידוֹ –

וַחֲמִשִּׁים לַפַּרְדֵּס שְׁעָרִים,

וּבְכֹל נְתִיבוֹתָיו חַתְחַתִּים: תְּהוֹמֵי תְהוֹמוֹת

וְהַרְרֵי הָרִים;

 

וְלַהַט הַחֲרָבוֹת בַּשְּׁעָרִים, וְאַחֲרֵי הַמְּזוּזוֹת

הַנְּחָשִׁים לְמוֹ-אָרֶב –

וְהוּא עָבַר שָׁלוֹם בֵּין כֻּלָּם, פָּסֹחַ עַל-נְחָשִׁים

וְחָמֹק מִתַּחַת לֶחָרֶב.

 

לִפְנַי וְלִפְנִים נֶחְפַּז לָבֹא וּלְפָנָיו לַפִּידוֹ.

מִשְׁתָּאִים, מַחֲרִישִׁים

נָסוֹגוּ תַרְשִׁישִׁים: עַז-נֶפֶשׁ, הֲיַהֲרֹס לָבֹא

עַד שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים?

 

הוּא יַהֲרֹס! – וַיָּבֹא אֶל גִּנְזֵי הַגְּנָזִים,

לֹא-דָרַךְ עוֹד זָר שָׁם,

וַיַּחְתֹּר עַד-גְּבוּלוֹת אֵין גְּבוּלוֹת, מְקוֹם הַהֲפָכִים

יִתְאַחֲדוּ בְשָׁרְשָׁם.

 

וַיּוֹסֶף וַיַּחְתֹּר, וַיִּמְצָא הַיָּשָׁר בַּשְּׁבִילִים –

הֶעָקֹם,

וַיֵּט בּוֹ, וַיָּבֹא בְּאַחַד הַזְּמַנִּים עַד-מָקוֹם –

אֵין זְמַן וְאֵין מָקוֹם.

 

עַד כְּלוֹת אוֹר עִם-חֹשֶׁךְ הִגִּיעַ, עַד אַפְסֵי הַתֹּהוּ,

לֹא-שָׁלְטָה בָם עַיִן –

וְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, הָאַחֲרוֹן – אֲהָהּ, אֵל מִסְתַּתֵּר –

מָה רָחוֹק עֲדַיִן!

 

וְדֹעֵךְ הַלַּפִּיד וְדֹעֵךְ.  הַדְּרָכִים מִשְׁתַּבְּשִׁים,

הַשְּׁבִילִים מִתְעַקְּלִים –

וְכֻלָּם רַק פְּרֹזְדוֹר לִפְרֹזְדוֹר – וְאֵי אַחֲרוֹן הַשְּׁעָרִים?

וְאֵי עֶצֶם הַטְּרַקְלִין?

 

וּכְבָר עָיְפָה נַפְשׁוֹ מֵחֲתֹר. לֹא-נֶאֱמַן אוֹר עֵינָיו

וְרוּחוֹ לֹא נָכוֹן;

וַיְהִי כִּי לֹא-יָכֹל עוֹד לֶכֶת עַל-שְׁתַּיִם קוֹמְמִיּוּת –

וַיִּזְחַל עַל-גָּחוֹן.

 

וּבְלַחֲכוֹ עָפָר, עַל-שְׂפָתָיו עוֹד תְּחִנָּה אַחֲרוֹנָה

בּוֹעֶרֶת בְּלִי-חָשָׂךְ:

"לוּ אָבֹא עַד שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, אַךְ-רֶגַע לוּא אָצִיץ

מֵעֵבֶר לַמָּסָךְ."

 

הַתְּפִלָּה נִשְׁמָעָה; וּבְטֶרֶם הַלַּפִּיד הַדּוֹעֵךְ

עַד-קִצּוֹ יַגִּיעַ –

וְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, כְּלִיל אַבְנֵי הַשַּׁיִשׁ הַטָּהוֹר,

לְפָנָיו הוֹפִיעַ.

 

רוֹעֶדֶת הַיָּד, מֻכַּת זֹהַר הָעָיִן –הֲלִדְפֹּק?

עוֹד רֶגַע הִתְאַפֵּק,

וּפִתְאֹם הִתְחַזֵּק וַיָּעָז, וַיָּקָם מִזְּחֹל –

וַיִּתְדַּפֵּק.

 

אָז יִכְבֶּה הַלַּפִּיד, וְדַלְתוֹת הַשַּׁעַר נִפְתָּחוּ –

וַיָּצֶץ שָׁם פְּנִימָה,

וַתִּצְנַח גּוּפָתוֹ, וּבְצִדָּהּ אוּד עָשֵׁן, וַתִּגְהַּר

עַל מִפְתַּן   הַ בְּ לִ י מָ ה.

 

תרע"ו.

 

 

מֵאֲחוֹרֵי הַשָּׁעַר

 

בַּת-יוֹנִים הוֹמִיָּה,

בַּת-יוֹנִים בְּהִירָה,

נָחַתְנִי בַיָּם

עַל כַּנְפֵי הַסִּירָה

וַתּוֹלִיכֵנִי

לְאֶרֶץ הַבְּחִירָה.

 

הוֹי, אִמְרוּ, הַגַּלִּים,

הַדָּגִים בַּמְּצוּלָה,

אֵיךְ אָבֹא בְּשַׁעֲרֵי

אֶרֶץ הַסְּגֻלָּה,

וּמַפְתְּחִי שָׁבוּר,

וְהַדֶּלֶת נְעוּלָה?

 

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה –

וְיוֹנָה עִם נָעַר

עֲדַיִן מִתְדַּפְּקִים

עַל דֶּלֶת הַשָּׁעַר.

 

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ / שאול טשרניחובסקי

 

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,

אֶרֶץ שְׁכוּרַת שֶׁמֶשׁ – – –

אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ,

אַיֵּה אוֹתָהּ שֶׁמֶשׁ?

 

אוֹמְרִים:

יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,

עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה,

שִׁבְעָה כוֹכְבֵי-לֶכֶת

צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה.

 

אֶרֶץ –

בָּהּ יִתְקַיֵּם

כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה –

אֵיפֹה הִיא הָאָרֶץ?

אַיֵּה אוֹתָהּ גִּבְעָה?

 

נִכְנַס

כָּל הַנִּכְנָס,

פָּגַע בְּאָח כְּהִגָּמְלוֹ,

פּוֹרֵשׂ אֵלָיו שָׁלוֹם –

וְאוֹר לָאִישׁ וְחָם לוֹ.

 

אַיָּם:

אוֹתָהּ אֶרֶץ,

כּוֹכְבֵי אוֹתָהּ גִּבְעָה?

מִי יַנְחֵנוּ דֶרֶךְ

יַגִּיד לִי הַנְּתִיבָה?

 

כְּבָר

עָבַרְנוּ כַמָּה

מִדְבָּרִיוֹת וְיַמִּים,

כְּבָר הָלַכְנוּ כַמָּה,

כֹּחוֹתֵינוּ תַמִּים.

 

כֵּיצַד

זֶה תָעִינוּ?

טֶרֶם הוּנַח לָנוּ?

אוֹתָהּ אֶרֶץ-שֶׁמֶשׁ,

אוֹתָהּ לֹא מָצָאנוּ.

 

אוּלַי – – –

כְּבָר אֵינֶנָּהּ?

וַדַּאי נִטַּל זִיוָהּ!

דָּבָר בִּשְׁבִילֵנוּ

אֲדֹנָי לֹא צִוָּה – – –

 

ברלין

 

 

 

 

גַּן נָעוּל

לזר

 

מִי אַתָּה?  מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת

לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?

וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע

וְהִנֵה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת.

 

גַּן נָעוּל.  לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ.

גַּן נָעוּל – אָדָם.

הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע

עַד זוֹב דָּם?

 

אדר, תרפ"ח

רחל

 

*

 

הוֹי, אַרְצִי, הוֹרָתִי, מַדּוּעַ

כֹּה שָׁדוּף נוֹפֵךְ וְעָצֵב?

זִכְרוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ חוֹרֶגֶת

בְּלִי מֵשִׂים עוֹלֶה עַל הַלֵּב:

 

עַל גִּבְעָה – פִּרְחֲחֵי אַשּׁוּחַ,

בַּמִּישׁוֹר – יְשִׁישֵׁי אַלּוֹן.

בַּמּוֹרָד, עַל חוֹפֵי הַפֶּלֶג,

בְּנוֹת לִבְנֶה בִּכְסוּת שַׁבָּתוֹן;

 

יַד הַשֶּׁמֶשׁ תִּקְצַר מִתְּקֹעַ

בְּלֵב הַיַּעַר רֹמַח אָדֹם,

יוֹם תָּמִים בְּמִשְׁכַּן בְּנֵי אֹרֶן

אֲפֵלָה רֵיחָנִית וַחֲלוֹם.

 

הוֹי, אִמִּי!  הֵן נֶחֱלֶה עָלַיִךְ,

הֵן נִתְבַּע עֶלְבּוֹנֵךְ מֵאֵל –

עַל מֻכֵּי צָהֳרַיִךְ כְּקֶדֶם

עוֹד תַּרְעִיפִי נִיחוֹחַ וָצֵל.

 

שלהי קיץ, תרפ'ח

 

 

 

ביום הרביעי

א
אני עומדת בלב המדבר
אין לי אפילו כוכב אחד
והרוח אינו מדבר אלי
והחול לא ישמור את עקבות צעדי.
ב
קראתי: "ענני!"
לא ענני.
דפקתי: "פתח לי"!
לא פתח.
בחוץ היה ערב לוהט וחיוור.
הלכתי לדפוק על שער אחר.

קראתי: "ענני"!
לא ענני.
דפקתי: "פתח לי"!
לא פתח.
בחוץ היה ערב חונק ועיוור.
הלכתי לדפוק על שער אחר.

לחשתי: "ענני!"
לא ענני.
ביקשתי: "פתח לי"
לא פתח.
בבוקר אין טל, עלתה החמה
וכך מצאוני שומרי החומה.
ג
שלושה ימים לא מש זכרו ממני
וברביעי פרסתי את הלחם
וברביעי פתחתי את הצוהר
וברביעי ראיתי את הים.

וברביעי ידעתי שהים
יפה מאוד ומרחבו כחול
ובמשב-הרוח המלוח
ריח הים, לא טעם דמעותי.

 

 

 

הַמַּסָּע הַקָּצָר בְּיוֹתֵר / לאה גולדברג
מספרה "עם הלילה הזה", 1964

א. תֵּל-אָבִיב 1935
הַתְּרָנִים עַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים הָיוּ אָז
כְּתָרְנֵי סְפִינָתוֹ שֶׁל קוֹלוּמְבּוּס
וְכָל עוֹרֵב שֶׁעָמַד עַל חֻדָּם
בִּשֵּׂר יַבֶּשֶׁת אַחֶרֶת.

וְהָלְכוּ בָּרְחוֹב צִקְלוֹנֵי הַנּוֹסְעִים
וְשָׂפָה שֶׁל אֶרֶץ זָרָה
הָיְתָה נִנְעֶצֶת בְּיוֹם הַחַמְסִין
כְּלַהַב סַכִּין קָרָה.

אֵיךְ יָכוֹל הָאֲוִיר שֶׁל הָעִיר הַקְּטַנָּה
לָשֵׂאת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה
זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת, אֲהָבוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ,
חֲדָרִים שֶׁרוֹקְנוּ אֵי-בָּזֶה?

כִּתְמוּנוֹת מַשְׁחִירוֹת בְּתוֹךְ מַצְלֵמָה
הִתְהַפְּכוּ לֵילוֹת חֹרֶף זַכִּים,
לֵילוֹת קַיִץ גְּשׁוּמִים שֶׁמֵּעֵבֶר לַיָּם
וּבְקָרִים אֲפֵלִים שֶׁל בִּירוֹת.

וְקוֹל צַעַד תּוֹפֵף אַחֲרֵי גַּבְּךָ
שִׁירֵי לֶכֶת שֶׁל צְבָא נֵכָר,
וְנִדְמֶה – אַךְ תַּחְזִיר אֶת רֹאשְׁךָ וּבַיָּם
שָׁטָה כְּנֵסִיַּת עִירְךָ.

 

אני שומע משהו נופל

אֲנִי שׁוֹמֵעַ מַשֶּׁהוּ נוֹפֵל,

בַּעֲרָבִית עִירָאקִית זֶה נִשְׁמַע מַצְחִיק:

אָנָה אַסְמַע שֵׁן כַּיוּקָ'ע

אַבָּא שֶׁלִּי עָלָה עַל מָטוֹס נוֹפֵל לְאַט,

מִבַּגְדָּד עַד שֶׁנָּחַת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

 

רָצָה לָקוּם בִּירוּשָׁלַיִם אֲבָל הִשְׂכִּיל

לְהִנָּצֵל וְלִפֹּל כְּמוֹ בְּנִתּוּר שֶׁל אֶבֶן עַל הַמַּיִם

בְּאֹמֶץ רָב בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל.

 

אִתּוֹ נָפְלוּ מֵהַשָּׁמַיִם

מִילְיוֹן דַּפֵּי הִיסְטוֹרְיָה

כְּמוֹ עֲלוֹנִים שֶׁמְּפַזְּרִים צְבָאוֹת בְּמִלְחָמָה

 

וְהוּא עָשָׂה אוֹתָם שָׂדוֹת

וְלֹא חוֹמָה. עָשָׂה אוֹתָם שִׁירָה

וְלֹא פִּיּוּט. Oh my god

עָשָׂה אוֹתָם שָׁטִיחַ. לֹא פַּרְגּוֹד.

 

מִי שֶׁגָּר בָּעֵמֶק מִתְעוֹרֵר, מַשְׁקֶה.

לֹא מִי שֶׁגָּר בָּהָר.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ מַשֶּׁהוּ.

נוֹפֵל דָּבָר.

 

יוסף עוזר – ספטמבר 2014 

—
"העיקר להיות תמיד, בכל רגע,
חיָה, עֵרה, מתבוננת ומבקשת
מה שיש לעשות ברגע זה"
(אהרן דוד גורדון)

 

 

שיר קנייה בדיזנגוף

 

קניתי חנות בדיזנגוף,

כדי להכות שורש,

כדי לקנות שורש,

כדי  למצוא מקום ברוול.

אבל

האנשים ברוול

אני שואל את עצמי

מי הם האנשים ברוול,

מה יש באנשים ברוול

מה  הולך באנשים ברוול,

אני לא פונה לאנשים ברוול

כשהאנשים ברוול פונים אלי

אני שולף את השפה

 

מילים נקיות

כן אדוני,

בבקשה אדוני,

עברית מעודכנת מאד,

והבתים עומדים כאן עלי,

גבוהים כאן עלי,

והפתחים הפתוחים כאן

בלתי חדירים לי כאן

 

בשעה אפלולית

בחנות בדיזנגוף,

אני אורז חפצים,

לחזור לפרוורים,

ולעברית האחרת.

 

ארז ביטון

 

שיר זוהרה אלפסיה / ארז ביטון

זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה
זַמֶּרֶת הֶחָצֵר אֵצֶל מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי בְּרַבָּת בְּמָרוֹק.
אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרָה,
לָחֲמוּ חַיָּלִים בְּסַכִּינִים
לְפַלֵּס דֶּרֶך בֶּהָמוֹן
לְהַגִּיעַ אֶל שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ
לְנַשֵּׁק אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
לָשִׂים כֶּסֶף רִיאָל לְאוֹת תּוֹדָה
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה,
הַיּוֹם, נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָהּ
בְּאַשְׁקְלוֹן, בְּעַתִּיקוֹת ג’, לְיַד לִשְׁכַּת הַסַּעַד,
רֵיחַ שְׁיָרִים שֶׁל קֻפְסְאוֹת סַרְדִּינִים עַל שֻׁלְחָן מִתְנוֹדֵד בֶּן שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם,
שְׁטִיחֵי מֶלֶך מַרְהִיבִים, מְרֻבָּבִים עַל מִטַּת סוֹכְנוּת,
בַּחֲלוּק בֹּקֶר בָּהוּ
שָׁעוֹת בַּמַּרְאָה
בְּצִבְעֵי אִפּוּר זוֹלִים
וּכְשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת:
מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי אִישׁוֹן עֵינֵינוּ
אֵינְךָ מֵבִין בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן.
לְזוֹהָרָה אַלְפַסִיָה קוֹל צָרוּד,
לֵב צָלוּל וְעֵינַיִם שְׂבֵעוֹת אַהֲבָה.
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה.

 

כתבה של ארנון לפיד על הספר חצי חליל

דור  אחרי דור אנו קוראים כתבי א.ד. גורדון. קריאות אלו עברו תמורות  רבות גם בגלל  עושר אישיותו וכתביו וגם בגלל עומק השינויים שעברו על  דורות קוראיו.

 

הקריאה  ראשונה  של גורדון היתה  של הסובבים אותו, של חלוצי העלייה השנייה ושל אלו שעקבו  אחריהם  בגולה.  אלו היו אנשי דור  העלייה  השנייה  והשלישית. אלו ראו אותו, דברו אתו, התכתבו אתו.  החלוצים גם שרו אתו, נדדו  עמו  ורקדו עמו.  הם ליוו אותו בלבטיו, חשו את מידת הקשב שלו אליהם, את יכולתו לתת תשובות שונות על שאלות  דומות לפי  מה  שקרא בעולמם  כיחידים.  גם בגולה  היו לו קוראים . הם הזדהו  אתו  כמגשים  , העריכו אותו כאיש  המילה  הכתובה  המתארת את העולם אליו  הם חתרו. הם  ראו בו  כמבוגר  האחראי רוחנית על צעירים מסורים אך  בלתי  צפויים.

 

את החלוצים  הצעירים הוא ליווה באהבה אבהית, ביכולת נדירה להקשיב ולשמוח בהקשבתו. המפגש  שלו החלש מבחינת כוח עבודתו עם צעירים  שחיפשו דרכם לעבודה היה להם  התגלות של ממש.  הם גילו בו את  המאמץ ואת  החולשה, את האומץ והיכולת  לשאת  רוחנית את  המטלה  הפיסית. הוא  העניק פרספקטיבה  לשוקעים בעבודה קצרי הדרך והתעוררות לאלו שעטו על עצמם תרדמת מטעמי הגנה  עצמית. הוא התמרד נגד נטיית עולים לראות  עצמם  כמהגרים המסתגלים לנסיבות ונגד  נטיות של חלוצים  שביקשו לראות בעצמם  אליטות שזכותן להיפרד מן הציבורים  שמסביבן. הוא חשש  מבקשת הזכות להקרבה  עצמית וראיית  הציונות  כתנועה התובעת קרבנות. הוא  ביקש התמדה, קשב, קשר לעבודה, כבוד לחיים  כמכלול.

 

הקריאה  הראשונה לא היתה  רק קריאתם של  סופרים  כברנר  או עגנון אלא של חלוצים  שזכרו היטב  את פגישתם עמו, את השיחות והמחוות, את  הנאומים והברכות, את  ההומור ואת בקשת  הניגון.

למשוררת רחל  הוא  כתב שבשבילו לכתוב מכתב זה  כמו לחיות בטבע.  הצורך שלו להתכוון לאנשים ולא להסתפק  בכתיבת מאמרים לאומה לא נובע מתוך  רצונו  להפריט את  היחד אלא  על ההעדפה של הדיאלוג עם היחיד. הוא  האמין כי ציבור אינו ביטולו של היחיד או שלטונו עליו.  חברה צריכה להעלות את ערכו של  היחיד ושל  אחריותו אליה  מתוך  שונותו וחד פעמיותו. היחיד הוא יותר מאבר של המון. בהכרה  ביחידותו  טמונה  היכולת להפוך המון לחברה. בביטויו כיחיד ובאחריותו המוסרית הוא הופך ליוצר.

במהלך שנותיו האחרונות הגיע  ביטויו לגיבוש אך קשריו  הבינאנושיים  התעמעמו. הוא חש  כי הוא  נסגר והולך לא רק  בגלל גילו ומחלתו אלא משום שהוא  מאבד  את היכולת להתקשר  עם  התקופה.  רבו עדויות על פגישות של  חבורות עמו שהמתבונן מן הצד  העיד כי לא התחוללה  בהן פגישה  אמיתית. כובד חיי היוםיום לא  נתנו לקהל  החלוצים  אמונה מספקת  להקשיב  לדבריו של הזקן.

אי שם  החלה  הקריאה  השנייה  של גורדון.
זלמן רובשוב  שז'ר הגדיר  פעם את אנשי העלייה  השנייה כממשיכי דרכו של  חוני המעגל שהחליט לא לחרוג מן העיגול שעג סביבו. כמוהו הם החליטו לחיות  במעגל הצר של ארץ ישראל  העובדת.  אולם מעגל זה  נקרע  על ידי גלים  סוערים של ההיסטוריה.  על ידי   המלחמה  הגדולה, מלחמת העולם הראשונה,  הרוצחת. א. ד. גורדון לא  האמין בהיסטוריה  כזירה  הנושאת בשורה. הוא לא  האמין כי היא  מוליכה אל הקידמה  כמו שלא ביקש לראות  בה  דרך אל קץ העולם. הוא  ראה בהתמכרות להיסטוריה סימפטום מסוכן.  יש בה יסודות של מחיקת היחיד, לטשטוש מוסרי, לנעילת  העולם האנושי מפגישה  עם  הטבע  כמכלול. הוא  קרא באמונה  בהיסטוריה אידיאולוגיה המחזקת יצרי שלטון חשופים, גבריים פטריארכאליים, בוראי היררכיות כולאות חיים. שלטון הטכניקה והערצתה מובילים באופן ישיר  והגיוני לעולמה  של  המלחמה. היא  זקוקה להרס רקמות חברתיות כדי לממש אלימות מחדשת ואובדן של חירות.  העבודה  בטבע  כמכלול  לעומת הסגידה לטכנוקרטיה היא טבעית מוסרית ואותה  צריך לפתח. גורדון לא  האמין בקדושת האלימות ההיסטורית . הוא חשש מן המעבר  של הציונות מהגנה  על החיים לאמונה  ביכולתה  להתגשם בכוח  הצבא והדיפלומטיה.  אפשר להגיד שדבריו  הטילו דיאטה פוליטית חמורה. הוא  תבע מהמפלגה  שהושפעה מדרכו  שהיתה  מאוחר יותר  למפלגתו הפועל הצעיר לעמוד  על המשמר מפני ה'היפנוזה' של הכוח , המכסה על עומקם של החיים השלמים ובכך עורר שאלות חמורות לסוציאליסטים וציונים מדיניים.

שנתיים אחרי  מותו הוקמה  תנועת  נוער  שנשאה  את שמו  גורדוניה.  היא קמה כבר  בעת פריחת התפישה  הפוליטית היסטורית.  אחרי   מלחמת העולם הראשונה  כל תנועות  התרבות והנעורים  עברו תהליך פוליטיזציה  עמוק.    בצל הפאשיזם והקומוניזם שהבטיחו כי הפעילות  הפוליטית היא  המרכז של ההוויה  האנושית. פעילות פוליטית נתפשה כמרכז ההוויה האנושית. בה נראה  היה  שטמון המבחן  המוסרי  העליון ובה טמונה  היכולת לחולל תמורה  אנושית  חיונית.

בתקופה זאת תורגם גורדון כסמל מדריך להגשמה  אישית  בחיי עבודה. תנועה  שהיתה  קשורה  עם גורדון  כמו השומר  הצעיר  נפרדה מתוכני תורתו ועברה  תמורה למרכסיזם יהודי לוחם. דברי  גורדון נתפשו על ידי גורדוניה כאידיאולוגיה  המעניקה  ביטחון בדרך ומתודה לפעולה פוליטית לאומית ולא נכנעת למרכסיזם. לוחמת למען דרך הקבוצה בארץ, דרך הכפר השיתופי. שלא כמו גורדון שלא האמין במסגרות חברתיות הקבוצה כבר היתה מגובשת, עם תקנונים וארגון. עם משק ועם אינטרסים התיישבותיים .
עם המאורעות מסביב  ובהם הפיכת ארץ ישראל לארץ הגירה ליהודי הגולה,עליית הנאציזם והגברת  הלחץ האנטישמי על יהדות  העולם, עם הגברת העוצמה והקסם של הכנסייה  הקומוניסטית  והאינקוויזיציה שבשורותיה , הגיעה קריאה חדשה  בגורדון.  הוא  היה לכלי של ביקורת חברתית נגד  הזרמים  שכבשו את הקהל  היהודי  הצעיר. תורתו הוצבה אל מול האמונה בהמון הסוער ובהיררכיה הפוליטית.  היא  העמדה  מול תפישה  אליטיסטית. מול אינטרנציונאליזם שאינו מכיר   בעם היהודי ומול  לאומנות יהודית שאינה  מכירה  במחויבות  האנושית  המוטלת  על כל יהודי.

מתוך תורתו האמינו  תלמידיו בזכותה ובחובתה  של האומה  היהודית לגלות את  עצמיותה . יריבותיה  של גורדוניה חשו כי תורתו מקבלת פרשנויות ימניות מדי, אורגניות ואנטי מהפכניות. הן החלו להדגיש את מרחקתן מגורדון שנראה בעיניהן שמרן. עדיין דמותו ריחפה מעל כל תנועה החלוצית כתובע מעבר לעבודה גופנית אך מחוץ לגורדוניה הקריאה בכתביו הפכה להיות נדירה  . גורדוניה לא נחשבה סוציאליסטית גם משום שלא הניפה את הדגל האדום ולא חגגה את האחד במאי. את זה שאבה מגורדון עצמו שראה בסמלים הללו סימפטומים למחלה ולא קריאת כיוון לתרופה.  בתקופה זו גורדון התפרש   כהוגה דעות  שיש לדבריו משמעות פוליטית.

אנשי גורדוניה ומפרשיו של  גורדון קיבלו לעתים אפילו את תורתו  בנוסח של דה מאן הבלגי שהטיף לאלטרנטיבה פוליטית לקומוניזם הסובייטי ומכר  נשמתו  מאוחר יותר  לשטן הנאצי. באופן מתון ונאור  הרבה יותר הלכו אחרים שביקשו להחריף את נימתו האנטי סוציאליסטית של אהרון דוד  גורדון  כשאמר  כי הסוציאליזם סוגד למכני, לתבנית הפוליטית. שבמקום למצוא  אלטרנטיבה  לניכור הוא הופך אותו למכשיר ונכנע לו. הוא  אחת  מהדרכים בדרך לאובדן העצמיות,  במיוחד  העצמיות  היהודית.

פרשה בדרך שנייה זו של  תפישת הדור את  גורדון  היא  פגישתו של  בובר  עם גורדון בפראג 1920.  בובר קיבל את  תפישתו  הפוליטית סוציולוגית  לא במעט כתוצאה מתהפוכות רוחו  בימי  מלחמת העולם  הראשונה. הוא  ביקש לבנות  תבנית פוליטית אלטרנטיבית לזו הבנויה  על  התפקיד, המודרניזציה והיררכית הכוח. אל מולן  הוא  העמיד  את הדיאלוג הבינאנושי.  הוא לא  הכיר בעבודה  הגופנית ובקשר  עם  הטבע כיסודות  לדיאלוג אלא הכניס את המימד  של הקדושה  הדתית. ובכל את קיבל השראה לא  מעטה מגורדון  כמייצג את האחדות  האישיותית לה חתר, את הדיאלוג ואת אותו כישרון  ניווט עליו דיבר  גורדון על הכוכבים מעל והחופים  באופק הקרוב. בובר דיבר על  המרכז הפנימי ועל בקשרים בין האנשים כשלא וויתר על  המילה  אלוהים אך  הדגיש את  הזיקה הנוצרת בחברותה

נתן רוטנשטרייך שהיה  בן התקופה השנייה. איש  גורדוניה  אך וגה דעות עצמאי  העדיף ללכת דרך  קצת אחרת בתפישתו את גורדון.  הוא  העדיף לראות את  אהרון דוד  גורדון כמורה, כמופת מוסרי, אך לא כאידיאולוג עם בניין רעיוני סגור.  דווקא ההכרה שגורדון  לא התיימר לדבר  בשם  תיאוריה  פוליטית  שלמה, דווקא ההכרה שהוא  התעלם מראייה  היסטורית ולא  התייחס מספיק למדינה ולמדיניות היא  שמאפשרת לדעת רוטנשטרייך  לקבל  מדרכו באופן פתוח ביקורת על הפוליטיקה ויצרי השלטון, על חשיבה מעבר לכפר ולעיר,  לחיפושי דרך בין היצירה  לחינוך. אפשר לדעתו  לערוך  דיון פורה  על  החיים המודרניים ועל אופייה  המוסרי  של מדינת ישראל הצעירה.

בראיון  שקיימתי בשנים ההן  עם בן  גוריון  שאלתי אותו על  ברנר  ועל  גורדון. תשובותיו היו פסקניות ומאירות עיניים. ברנר? אמר בהחלטיות,  היורד הזה ! אני והוא ידענו היטב  שברנר  לא עזב  את הארץ בעוד בן גוריון יצא ללמוד ואחר כך גורש על ידי הטורקים,  ובכל זאת הגדיר את ברנר   כיורד בגלל השאלות ששאל ובגלל  העובדה שהוא סרב להכיר בפוליטיקה  כיולדת  החברה  הטובה. על גורדון סרב לדבר. שאל  אם אני מתכוון לפרשן התנ'ך של'ג  ובכך התעלם מאהרון דוד.  בכך  הביע  דעתו כי מי כגורדון שלא  מכיר  בכוחה של  הפוליטיקה ומסגרות של  חוק וסדר, של מפעל ומדע ופילוסופיה , מי שתוהה על אופיה  של  הקידמה פשוט אינו קיים בעולמו של בן גוריון . דומה  כי  הדמות של גורדון המצונזרת על ידי בן גוריון העניקה השראה  לנתן רוטנשטרייך  כשנגע  ביקורתית בעצב  חי  במשנתו של בן גוריון . לדידו העשייה הפוליטית היא עשייה שצריכה לעמוד בקריטריונים מוסריים. לרוטנשטרייך היתה  אפשרות  להעריך את גורדון מתוך שלא  בנה מדבריו   אידיאולוגיה כוללת . הוא  הצביע על  היסודות  החסרים  בדבריו של המורה הזקן. כל  זאת עשה כשייך הוא  לאותו גל שני של פירושי גורדון בעידן הפוליטי.

במחזה 'אחרון הפועלים' של יהושוע סובול שנכתב  ב1980 הגיע של הקריאה  הפוליטית של גורדון לנקודת סיום. גורדון הוצג שם כנציג האוטופי הציונית שהשתבשה. געגועים לגורדון כאיש רוח הנושא אתיקה  שהובסה על ידי ההיסטוריה  ועל ידי  שחיתותה  של החברה  הישראלית.  סובול הציג את גורדון כאיש  קרקס  נמצא תמיד בדרך ללא תקווה להגיע אל המטרה אלא מי  שמבקש ליצור עולם רגיש אך צדדי, אוהב אך מנותק .

פרק חשוב  בפרשנותו של גורדון  בתקופה  השנייה  היא  פרשנותו של  נתן  רוטנשטרייך. בניגוד לאחרים  שפירשו את גורדון כבעל משנה פוליטית  העומדת כאלטרנטיבה למרכסיזם וכנשק  במלחמה  נגד   השמאל ובכך נוטה  להדגיש את הצד של  הלאום הפוליטי, במיוחד  אחרי הקמת מדינת ישראל  נתן רוטנשטרייך  האמין כי  תורתו של גורדון לא יכולה  להיות בסיס לתורה פוליטית כי הוא  לא חשב  במושגים של פוליטיקה  או היסטוריה.  ל'דעתו אין  לכפור בחשיבותן של מסגרות פוליטיות  וביכולתן לשאת  אחריות מוסרית. אלא שיש חשיבות גדולה  לגורדון כמבקר.  כמבקר של  תפישה  כי  להיסטוריה  כיוון המשחרר מבחינה מוסרית.  לדעתו אין האדם היחיד  או  החבורה צועדים לפי פרוגרמה ערוכה  מראש של כוחות כלכליים או פוליטיים.  האדם  היחיד והחבורה אחראים. ההיסטוריה אינה  הולכת לכיוון  מכוון מראש. גם אין לסמוך על כך  שאנשים  יקבעו את  עמדתם המוסרית על פי מקומם בסולם החברתי.  הפועל לא יהיה  באופן אוטומאטי סוציאליסט ובעל אמצעי  הייצור מתנגד לרעיון המכוון מוסרית את  השיתוף ושוויון ערך האדם.

לדעתו של רוטנשטרייך בצד  חסרונותיה  של תורתו של גורדון בהתעלמותה  מבעיות פוליטיות ומדינתיות יש לה יתרון ברור  שהיא  מעמידה  את העבודה לה  האדם  אחראי  מעל  לפרקסיס  המרקסיסטי שהוא  בבחינת הכרח פעולה  הנובע מתוך המיקום של האדם  ביחסי הייצור.

 

לדעתו של רוטנשטרייך גורדון אינו מבטא רק את  היחיד החי כאוטרקי לעצמו. האינדיבידואליות עליה  הוא מדבר אינה  אגואיזם סגור  אלא  מרכז של אחריות  המבקש להימנע מקורבניות ומבדידות  המבקשת רק תועלת לעצמה.

מבחינתו של רוטנשטרייך גורדון ראה אופקים אוניברסליים  לחייו של היחיד ולא  נסגר תוך מסגרות ביניים כמו  הלאום  המאורגן.  לפי תפישתו זו  של רוטנשטרייך  זה מסביר את מה  שגורדון דיבר  עליו כעם אדם. עם שיש לו אחריות מוסרית  כיחיד. יסוד זה  שבתורתו היה  לרוטנשרייך  בסיס  חשוב לביקורת  האופורטוניזם  המדיני  במדינת ישראל.

הגל השלישי  של פירושי  גורדון מתחיל עם ירידת   הציפיות מהפעולה  המדינית כפעולה של  צדיקים ומומחים, חלוצים ובונים. כשהאופק המוסרי  של ברית המועצות הועם גם בקרב   השייכים והקרובים, כשצפו שאלות  של שחרור  הנשים, מלחמות  הנסיגה של  המערב,  שאלות של אקולוגיה וניו אייג'.  שאלות של דתיות חדשה וחזרה למסורת שוב  צמחה  דמותו של א.ד. גורדון.  היו שראו בו דמות מן העבר שסימל את  הציונות המורדת, ואבדנה  המוסרי לאחר ניצחונה פוליטי בהקמת המדינה. אך מכאן החלה לצמוח קריאה הרואה בו כמי שלא ניתק עצמו מיהדות בניגוד לחבריו האפיקורסים ויכול לשמש גשר מחודש  בין החילוניים לערכיה  של היהדות.  הוא גם פורש כאיש המימוש העצמי מתנגד לתפישות קשוחות מדי של צורות חיים סוציאליסטיות.  התנגדותו  לקרבנות ונקודת המוצא  היצירתית שלו צרפו אותו  לאותה תפישה מתמרדת  בדוגמאטיקה ובלחץ החברתי.

החלה  קריאה של גורדון המשתמש  בשפת קבלה וחסידות, באדם והטבע ומחויבותם כלפי דיאלוג  אתו שאינו ,  במקורות היהודיים, שחרור  הנשים לפי טעמו.  פורסמו דבריו ללא נופך של מנהיגות מדינית.  בלי צורך לנצח.  זו לא  היתה  קריאת  המנצח בתחזית , האסטרטג המנווט  שנית.  זו  היתה  קריאה של מורה מתווה דרך  בעולם  שבו אין לו תקווה או יומרה  לשלוט.

כתביו של א. ד. גורדון  נכללו  במדף הספרים שהכיל את הספרות האידיאולוגית של התקופה. אך מדף זה  נשכח  במידה רבה בגלל שקיעתה  האיטית אך הנחרצת של האמונה  בפוליטיקה  כמתודולוגיה לשיפור מוסרי של פני  האנושות. המלחמה  הקרה ושקיעתן  המהירה של  התנועות הלאומיות כסמכות מוסרית.  מלחמות, מירוצי נשק,  הגברת התודעה של מנהיגות שוקעת, פילוגים, ימי דיקטטורות קטנות וגדולות וחשיפה של  אובדן דרך בדמוקרטיות  השונות הביאה לגניזתן של אידיאולוגיות  כתורות קודש. הקריאה  השלישית  בכתבי גורדון  הדגישה  מאד את תפישת התורות הפוליטיות  כעבודה זרה המחוזקת  במחנות שבויים ובהיכלי ניצול הדדי. קריאה כזו  בכתבי  גורדון  גילתה  את מלכודת הדבש של קפיטליזם משוחרר המביא לצרכנות מנופחת ועוני מנוון הכובשים   את העולם מתוך השקפה  כי חירות  איננה אלא  התהדרות באגואיזם .  האידיאולוגיות והאוטופיות הפוליטיות   נשטפו בביקורת  ובתגובות  נחרצות של אובדן סמכות. קמו תפישות אוניברסליות תובעות רוח משוחררת.  הניו אייג'  הגיע ועמו שיבה  לדתות,  רוח, אקולוגיה, שחרור  הנשים, ליברליזם אינדיבידואלי. גישות המדגישות חלקים ואטומות כלפי התמונה הכוללת. לדידן יש מקום להפרדה מיוחדת בין כלכלה וחברה, בין  תרבות  לחברות של אמת. שוב  העלתה  שאלת  האליטה מול  חברה  הכללית, גם שאלת היצירה והתיקון החברתי. חברת ההמונים והיחיד.

גורדון שוב  עלה   לגל פירושים חדש. במרכזו עמד יחסו לטבע כאקולוג  העברי  הראשון , ליחיד כמקור לפגישה  בינאנושית,  לדת היהודית  ולפמיניזם. כתבי גורדון  יצאו מן המדפים בהם שכנו קודם. היה  זרם אחד  שהדגיש את העובדה  שגורדון  לא שייך לתקופתנו ודווקא משום כך יש משהו מושך בדמותו ותגובותיו. דמותו היתה  לסמל נוסטלגי שמציאותו בנוף הישראלי  היא ביקורת  חיה של הנעשה , דווקא בגלל שנראית תלושה ומנותקת.

היחס של גורדון לפמיניזם מורכב שהרי הוא נאבק למען חברה ומשפחה, והדגיש את  התכונות  הנשיות כפי שגובשו  בהיסטוריה אך לא קיבל מסקנות מסורתיות  המחייבות  את הוצאתה של האישה  מהתחום הציבורי והפוליטי. הוא  האמין כי האישה צריכה  להשתתף בחיים הציבוריים כשוות ערך.  נראה כי נקודת מוצאו רואה את  האם הקשורה  לבניה  כמודל  לבינוי החברה. הוא אינו מבקש פוליטיזציה של משפחה כי בעיניו פוליטיזציה  היא  ביטוי של יצרי שלטון מופשטים ותיקון חברתי תובע  שיבה אל נקודת מוצא אחרת הרואה את מכלול החיים ולא את הפשטתם.  הוא מבקש  לראות  בתכונות שגובשו בין נשים, דווקא בגלל  שהורחקו מהכוח  תכונות  שיש ליישם בחברה כולה. לבנות חברה על  שוויון ערך, פתיחות, הקשבה ויצירה. אפשר אולי לומר כי  במגדר הנשי  נשמרו ערכי טבע אנושי שיש להכיל אותם על החברה המודרנית כדי שזו תוכל  להירפא ממחלת הריחוק שהעלתה  יצרי שלטון האדם באדם. בו לא תתחזק  המגמה  של פולחן הערצת הטכנולוגיה שמביא בהכרח  לסגידת המלחמה.

הקיבוץ – עקרונות וערכים[1]

מוקי צור

"… קיומו של הקיבוץ מלווה כל השנים במאמץ לחשוף את הטעם לקיומו, בתחושה כי ללא טעם כזה, ללא משמעות, אין לו קיום. אין הסכמה מלאה על טעם חיי הקיבוץ, אך יש הסכמה רחבה שהוא נבחן ביכולתו לחיות על-פי ערכים ועקרונות…

 

רבים מפרשניו של הקיבוץ יסרבו לקבל את הערכים ככלי הבנה וביקורת למציאות של הקיבוץ. הם יציינו גורמים היסטוריים, צרכים כלכליים, דילמות אישיות, הם יעמידו מול הניתוח הערכי את הדיון ההיסטורי… ואולם ביקורת זו אינה יכולה להתעלם מההשפעה הגדולה של התורה המוסרית… גם כאשר חלים בו שינויים מופלגים, הוא שומר כל הזמן על ביקורת ערכית, על בחינת עקרונות פעולתו.

 

הקיבוץ התכוון לדלג מעל למשוכות המצב ההיסטורי, וליצור צורת חיים כאן ועכשיו שתוכל להבליט, כי החברה הנוסדת יכולה להיות מקום צמיחה של מוסר טבעי, מוסר שקשה לגלות אותו בחברה אנושית בשלב ההיסטורי הנוכחי… וליצור חברה הבוחנת עצמה לאור ערכי יסוד…

 

העקרונות של הקיבוץ הם שהשפיעו על דרך תפקודו, הערכים היוו קנה מידה לבחינת העקרונות. הערכים הם גם ערכים אישיים והם מסד לעקרונות הפעלת החברה…

 

החירות שבעלייה ארצה, שבהצטרפות למהפכת העבודה… המרד נגד "התכלית", הוא הצד השני לצורך להסתגל למציאות חברתית כלכלית… חירות הקשר לחברה היא תשתית החוזה החברתי המתקיים בקיבוץ… חירות זו היא חירותם של השווים בערכם, למרות ובגלל שונותם. החירות אינה מפוררת את החברה ליחידיה אלא היא תשתית הקשר הקיומי בין היחידים ומאפשרת להם להיות לשותפים בבחירה… שותפות כזו… נבחנת גם בשייכותה הרחבה יותר לעם ולאנושות. הקיבוץ האמין באינדבידואליות הנובעת מהקיום של תשתית קהילתית…

 

 

 

נקודת המוצא המרקסיסטית של חלק ניכר ממייסדי הקיבוץ ומורשת המצוות הדתיות קבעו, כי אמונות ודעות הנתלשות מן המעשה אינן אלא דיבורים. שתי נקודות המוצא השפיעו עמוקות על הביקורת העצמית של חברי הקיבוץ… מורשת המצוות הדתית השפיעה גם היא. התנועות ההיסטוריות הטילו על חבריהן עול מצוות של מעשים סמליים וקונקרטיים בעת ובעונה אחת. כולל עול הבדיקה של הפרשנות, של המניעים והתהודה של המעשה. אלא שלא כמו המצוות הדתיות – הן לא נשענו על הנצח או על הקבע…

 

מערכת הערכים אינה נטולת סתירות ומתחים. מחויבות החבר לעבודה, למשל, היא ביטוי לחוזה החברתי שלו [עם הקהילה בקיבוץ] אך גם ביטוי ליחסו לטבע וביטוי לכישוריו היצירתיים… הרצון להגשים שוויון בצריכה מעלה את הצורך להגביר את הפיקוח החברתי הסותר את החירות. מערכת הערכים תובעת לקבוע גבולות משתנים, כמו שבמדינה דמוקרטית מתרחש תהליך של חקיקה, והחקיקה מגבילה אנשים בחירותם."

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[1] בתוך: אלי אברהמי (עורך), לקסיקון הקיבוץ, יד טבנקין, תשנ"ח – 1998, עמ' 239-237. מקצת ההדגשות במקור.

 

לחברי הצוות להסכמות שלום

 

לצערי  לא יכולתי להגיע  למפגשי ההכנה שהתקיימו ובהצלחה גדולה כפי שהבנתי.  ובכל זאת הייתי רוצה לתרום משהו לדיון.

המפגשים בהם קיבלנו את  הקווים המנחים לשינוי התקיימו כמו רבים מהדיונים על ערבות הדדית   בצל המשבר שפקד את הקיבוץ. נראה  היה  כי הערבות ההדדית היא מה  שנשאר  מהקיבוץ שהיה. המשבר ש/העלה  את הערבות ההדדית היה משבר שרידותי כלכלי וחברתי, משבר שגרם  להטמעת שינויים שבאו  להתמודד עם בעיות של  שרידות הקיבוץ מבחינה  דמוגרפית וכלכלית.  הרבה דברים התקבלו בשמחה, אחרים בעצב אך הכל  דיברו על כך שצריך להעניק לקיבוץ שיטת חיים  שתוכל לעמוד במבחן השרידות.  הרעיון של שמירת זהות הקיבוץ  בנסיבות ההן היה כי דרך ערבות הדדית נוכל לקיים כמה  מהיסודות חיוניים המאפשרים שיהיה קיבוץ  אם כי שונה.

עתה  הכל אומרים כי שלב השרידות עבר, כי הגיע שלב  ההעצמה  של הקיבוץ שגבר על  כמה מתהומותיו הכספיים.

לכל ברור כי  בשלבים החדשים  שנכונו לנו יהיו עוד  משברים ואפילו משברים קיומיים אך יש גם הרבה שעות שאנו גאים שעברנו מתחום השרידות לפתיחת אפשרויות חדשות.  נדמה  לי כי  אין לנקוט באמצעים  הרואים את הערבות ההדדית  נוגעת ועונה רק לענייני שרידות ואת ההצלחה הכלכלית קשורה רק בהגברת   ההפרטה. לא רק שאין זה  נכון מבחינה היסטורית אך גם באופן אקטואלי למדי. הערבות ההדדית עזרה לנו גם בתחום היציאה מהמשבר וגם  בקביעת היכולת שלנו לגייס את מרצם ואת נכונותם של החברים להגביר את פריונם ואת שכרם. היא לא רק באה לשמור על עצמנו מפני הדלות המאיימת אלא באה להגביר את השותפות  המסוגלת  להעלות  את  היכולת  של היחידים והחברה.   לא ייתכן כי  במהלך השינויים שנחולל תמיד הערבות ההדדית תהיה  מכוונת לעבר  הקשה וההפרטה תהיה  מכוונת לחלום העלאת רמת החיים.

אסור  לסמן קו המוליך  להחלשה מתמדת של השותפות ולהגברה  מתמדת  של צריכת הפרט שכבר אינו פרט שותף אלא פרט  הנפרד מהשותפות. בצד פעולות חיסכון חשובות יש לקיים גם  פעולות  המחזקות ומעצימות את הערבות ההדדית במקצב האפשרויות  הנפתחות..  כך תחוזק ההסכמה ההדדית,  כך לא תהיה הערבות ההדדית קבצנית והצריכה  הפרטית תמיד בעלייה חוגגת.

אני מבין שיש צורך להגביר הכנסות מהענפים  לקהילה כקהילה בעלת העסקים. אני מבין שיש  למתן את המיסוי ולהעביר חלק מההוצאות אל החבר הבודד. אך האם אלו  דרכים חד צדדיות? האם אין להגביר בעניינים מסוימים דווקא את  הערבות ההדדית  אם המערכות של הקיבוץ מסוגלות  להגיע לכך על ידי קביעת סדרי עדיפויות , על ידי  חיסכון  הוצאות כלליות, על ידי  תפישה  סלקטיבית מה  אנו רוצים לחזק ומה להחליש באופן מדויק יותר? למשל אולי בכל זאת יש  לשמור על השקעה  במסגרת  ערבות הדדית  ושותפות בלימודים של הבנים  שלטווח ארוך יגבירו גם את הכנסותיהם של היחידים וגם של  הקיבוץ כולו ? חינוך גבוה לבנים גם מגביר  את התחושה של הערבות ההדדית והעצמתה מעניק אפשרויות להרמת  סכומי ההכנסות ליחיד בעתיד , הוא מעניק אפשרויות להגברת  רמת הייצור והשכר המבוסס על הרמת  דרגות ההשכלה. פעולה מסוג זה אינה רק  תרומה להורים מודאגים אלא  מצביעה על אמון בבנים, קוראת להם לחזור  הביתה ולתרום  למשק ולקהילה  גם יחד.

דרך נוספת  להעצמת הערבות ההדדית והשותפות  היא   הדאגה להעצמתו של חדר  האוכל . הוא  מקום  מפגש  בין החברים. יוצר  דפוסי גיבוש  ופגישה לא פורמאלית  חיוניים  לטיפוח הקהילה.

העצמה של ערבות הדדית בצד יעילות יתר וקביעת סדרי עדיפויות מדויקת יותר  היא  שתביא אותנו להתקדם אל צורת חיים גם רלבנטית , גם אפשרית.

אני מציע  לצוות ההסכמות שיביא הצעה שגם מבקרת ומתקנת את  הדברים התובעים תיקון בשיטה  אותה  בחרנו.  גם מצד  החיסכון והמיסוי אך גם מצד  העצמתה של הערבות ההדדית.

בהערכה  רבה

מוקי צור

נכתב לצוות ההסכמות המבקש לערוך  התאמות  בתכנית השינוי של הקיבוץ

מעלה  החמישה, כנס הנהגות 2013

בין שעון כיס, פעמון ושעון דיגיטאלי

בעלון חרדי קראתי  שהאדמו'ר מסאטמר הודיע השנה כי הוא לא מוכן להתפלל על אלה  שנסחפו עם הזמן והחליפו את  שעון הכיס  שלהם בשעון יד.  כפירה כזו  בשמש בגבעון דום  שמרני צריך להוקיע. כפי שאתם יודעים הקיבוץ החל  את דרכו בויכוח על משמעת הפעמון. משמעת הפעמון היתה  מבוססת על העיקרון כי פעמון אחד  קורא לארוחות, לשיחות, מגייס לכיבוי שרפות  וללידת תינוקות.  בבית השיטה היו המצלצל בפעמון מצלצל  בחידון מוסיקלי: הוא היה מצלצל בקצב של יצירות והחברים הנזעקים ליום עבודתם היו צריכים לנחש את היצירות.  הפעמון עורר וויכוחים מעמיקים על  מהות הקיבוץ. האם הוא לא ייראה מצד שני קראתי כי  הרבה בני נוער כבר לא יודעים לקרוא שעון. איבדו את המיומנות כמו  שהפסיקו לקרוא לא כדי להציל את האמזונס מאובדן  עצים  אלא כדי להשתתף  במסע ההגנה  על הפצת הבורות. האם אלו הברירות החברתיות תרבותיות  העומדות בפנינו לחזור לשעון הכיס או לאמץ את הדיסלקציה ?

אחרי מאה שנים

הקיבוץ בן מאה ויותר. בני המאה שבתוכנו רק נולדו כאשר הקיבוץ נולד. הרבה ילדים רעיוניים בעולם מתו  בחייו . מהם יש שזכו למיתה יפה  רבים מתו  כמפלצות של עצמם.והיו אפילו  שמתו   מאוהבים ברעיונם  הרצחני.

רעיונות לא נולדים מן האין אך כן מהתוהו ובוהו. מהשברים , מהתקיעות ומהדממה. הם כוללים לא רק  את המקום האגדי עליו חלמו המגשימים  אלא גם  את המסעות   למחוז החפץ הרחוק בו האמינו .  מקימי  הקיבוץ  נאחזו   בארץ על  סלעיה, חורבותיה, שכבות השרפה וחופי הרחצה שלה אך גם בזיכרון ובתקווה המסתתרים בה.  במקרים  רבים היו פליטים.  במקרים אחרים חיפשו  בארץ פתרונות  לאו דווקא נאצלים אלא פתרון  לבעיות  גלגליות, ביטחוניות, ביקשו פתרון לבעיות של  משפחה  להתגבר  על מצוקות שונות.  אך בדרך חיפוש  האתונות פתחו עיניים ולב  לאתגר של  מלכות, מצאו בעיות גרעיני הזדמנות  לראייה  רחבה יותר, לאתגר משמעותי יותר. ולא  תמיד  הצליחו בכך.

מצד שני היו מוכנים לקבל על עצמם מטלות  מבחוץ, מטלות לא צפויות, פתאומיות ללא הכנה מוקדמת. למדו לאלתר ולא להתעלם אך דווקא  תכונה  נפלאה זו  היתה להם למכשול כי  למדו  להאמין באילתור  גם כשאפשר  היה לחשוב  מחשבה, להעמיק לראות ושילמו  על כך מחיר גבוה. כמו  שאלה  שהבינו כי אי אפשר  בלי ניהול והסיקו מזה  כי אין צורך  לקחת אחריות  כמנהיגים ואפשר להסתפק בסדר  הטוב  של הכאן ועכשיו בשיטת בת היענה  הטומנת ראשה   בחולות. מנהיגות  שזלזלה   בניהול ומנהלים שזלזלו בהשראה, בראייה  הרחבה והרואה  את מה  שנמצא  מעבר לגדר, מעבר לפופיק.

מתחים דמוקרטיים

בתוך הדמוקרטיה יש מתחים בנויים בין זכות השווים לבין יכולתם  להפוך להמון חוגג את אדישותו . בין החובה  של מדינה לספק את צרכיהם המינימליים של אזרחיה  לביטחון, לעבודה, לבריאות לתשתיות לצמיחה לבין אחריותם של האזרחים  לצמיחת הון חברתי בתרבות, בטיפוח  חברות, יכולת לגילוי של חברות ואהבה לא ממוסדים.

את עולם המעברות  שנוצר  בארץ  שנות  החמישים אפשר  היה לראות  כהבטחה לבית  במדינת רווחה או  כסמל לניצחיותו של העוני  החדש, כדרך לשכונה משגשגת וכנקודת מוצא למדיניות  המנציחה את המצוקה  החברתית.  פעם ראו ברעיון של פינוי בינוי רעיון שבא לקדם את השוויון  בדיור ופעם   כנקודת זינוק לפערים בדיור.   פתיחת מוסדות חינוך  גבוהים היתה הבטחה לחינוך לכל ורמז לידיעה משתכללת  של  מעטים העלולה  להפוך להיררכיה חברתית  נוקשה. הדמוקרטיה אמנם לא יכולה  להתקיים בלי העלאת ההשכלה אך מטיבה של זו  להפוך להיררכית ולא  דמוקרטית

היסטוריה של קיבוץ  – מאה שנים

הקיבוץ חי בתקופה  של תמורות. שלוש  שנים אחרי ייסודו  הפציצה  איטליה את לוב . זו   היתה  כנראה  המלחמה  הטוטאלית הראשונה בעידן המודרני  שכוונה לא רק נגד  צבאות אלא  נגד  עמים . השתמשו בה  בטכנולוגיה של המאה  העשרים . בפעם הראשונה  הופצצו  עמים  מן האוויר במה  שיראה  היום כמעט פרימיטיבי, אך בכל זאת קטלני. כשהקיבוץ  נולד   בארץ עוד לא היתה מכונית אחת .  היא הגיעה ארצה כשהקיבוץ היה  בן ארבע. הקיבוץ היה כבר שבע עלילות  כאשר  הומצאה  הגלולה למניעת  היריון . תקציב מאד  דרמטי  בחיי הקיבוץ  היה תקציב  הבולים. במאורעות של 1929  הובא טלפון אחד לדגניה כשילדיה  פונו לכנרת  . הילדים המפונים  רצו חזרה לדגניה כדי לראות את הפלא הטכנולוגי שהגיע לחצר.  ועתה כל אחד  מתנהל  עם תחנת שידור וקליטה  ללא  בולים לעולם הרחב.  הקיבוץ עבר  שתי מלחמות עולם ויתמות כובשת . משך שנותיו   הסתובבו  אימפריות רבות בארץ ובמרחב. תנועות לאומיות  רבו זו עם זו ועם אלו שהתנגדו עקרונית ללאום וביקשו להיות אימפריה או שבט. במהלך השנים  כמה פעמים דנו בקיבוץ   האם לפנות את הילדים  בשעת חירום.כמה פעמים  נפרד הקיבוץ  נפרד  מחייליו והספיד את נופליו?

לפעמים אנו צופים בסרט חייו  של הקיבוץ  כמו ילדים  המודיעים לגיבורים על הבמה  שהאויב מאחור , מגישים להם הליקופטרים למילוט או  טלפונים סלולאריים להודעות  חירום. שואלים אותם  בתמימות למה לא יכולתם   להפוך ברגע אחד  את חומה ומגדל לכפר שמריהו ? למה  הייתם תמימים כאלה לגור באוהל ולא בניתם  ישר בניין בהרחבה?  למה נשארתם תקועים  עם ארגז הספרים ולא הקמתם ספרייה אלקטרונית ?

אולם יש  גם  תמימות לא פחות מסוכנת  הטוענת כי  עם השינוי בסביבה אפשר לוותר על טיפול  ביושבי אוהלי מחאה, על תיקון חברתי המביא דרור לנפש  פת לדל. שאפשר להסתפק באקזיטים גדולים  ולוותר  על שיחה של בנים עם אבות, טיפול בקשיש והעיקר מבחינתי : חיבוק סבא את נכדיו.

אל המקור או  אל החור השחור ?

אומרים   שהמבקש להגיע למקור חייב לשחות  נגד הזרם. אך למה לעשות זאת? אפשר  להפליג ישר אל החור  השחור  של העתיד הלא ידוע. או להחליט להימלט מהסחרחורת ולהודיע  לעצמנו  על 'במקום דרוך' ולהישאר  איפה  שאנחנו. להיאבק על שיוך הרעיון או על שיוך הבית. להיאבק על הזכות להוריש  ועל החובה לרשת . אפשר לבזבז את המטמון  ברוחב לב במכירת כל מחרשה למוזיאון  במחיר יקר. אפשר לקשט את הגינה  הפרטית המגודרת בשלט  'זהירות כלב נושך', אפשר לקיים  גינה  מתוחזקת על ידי  פליט זר ובמרכזה עץ זית עתיק  ונוסטלגי. אפשר לצאת בהתלהבות  למלחמות  עם   דגלי יונה מצוירת על ידי פיקאסו. אפשר להתהדר  על ספותינו  בסיפור  קדמוני על חלוץ מחוסר כל היושב על  תיבת תפוזים. כל אלה  פרקים    בנוסטלגיה מרוקנת  מחשבון נפש , זו  היסטוריה  המכירה רק  בדגלים ומנצחים או בשירת מוצלחים  הקוראת נפסח על  החללים. אנו מחפשים מקום אחר.

גישת האדמו'ר וגישת זכרו יגן עלינו

שתי גישות  גובשו בעולם המסורתי  להתמודד  עם  המבוך של הפגישה  עם  העתיד  הראשונה  היא  גישת האדמו'ר היא מאמינה  בנוכחות של מורה  בעל כריזמה המדריך אותך  בתקופת מעבר. הוא  הממונה  על משוטי  ספינת הזיכרון.  בו אתה  בוטח במסע אל עבר    הסערות שיובילו אותך לארץ חפץ.  הגישה  השנייה  היא גישת   ה'זכרו יגן עלינו' האומרת  שחיי המופת של הצדיק שהיה, שנפטר , שאיננו אתנו , הם  שיגנו עלינו . אנחנו יכולים  לשחזר בדמיוננו ולראות  בחלום רק את המורה  שהשלים את חייו . הם פרושים  בפנינו  כמפעל  המתקיים רק משום  שהסתיים  עם  מותו. כדברי  המשוררת  רק אשר אבד  קנייני לעד. כוחו נובע דווקא מן  העובדה   שהוא  איננו נוכח, שאין הוא יכול לדבר אתנו ישירות , לחלק לנו דולר של אמון כפי שנהג מנחם שניאורסון בהתוועדויותיו. מותו  ההופך אותו לפיסת זיכרון , לספר ולחזון  משנה את  דרך ההיאחזות  בו  כמנווט את העתיד. לעתים אנו שוכחים כי משק  העבר שאנו משמרים בא לעתים קרובות כדי  להתמודד עם  עתידנו או על ידי הפיכתו של העבר  לחומה  מגוננת ולעתים כמכשיר להתמודדות ענווה  עם המצפה לנו בעת  פחד או שמחה כי אנו מאמינים כי בכספות העבר טמונים אוצרות לעתיד.

שימור ואבל

כל מלאכת השימור ניזונה לא מעט מן האבל על כל אשר נראה  כי  חלף. יש בה הרבה  רצון חיים וחשש מפני העלמות  כמו בכל יסוד של אבל. אך יש בה  גם יסוד  של מודעות  למעבר לפרק הבא. שחרור ממשא אהוב.

יש אבל בשחור המדגיש כי  הכאב  מחייב  ונצחי, כי אין הוא מוכן  להעלם שחשוב  לו להודיע לסביבתו כי לעולם לא תוכל להיפטר  מהאחריות להעלמו. ויש אבל פרחוני בו המתאבל מודיע לעולם כי הוא  ידע לגבור על  העול. כי הוא  רואה  עצמו מחויב  להיפטר  מן העבר כדי  להתחיל  התחלה  חדשה . חשוב לו להודיע לסביבתו כי  הוא פוטר  אותה  מהעול של צערו. יש אבל  המטיל מסביבו תחושת אשמה ויש המחייב בכוח את סביבתו למחוק זכר כאילו שהיא מסוגלת. בנוסח של כור  היתוך מתאכזר.   האם נקים לקיבוץ אנדרטה שתכיר  במותו  ותהיה לנו לסימן קריעה ואבלות, או  נרקוד על הקבר בשמחה לאיד עצמנו כפי שהיה נהוג  במה  שברל כצנלסון כינה  שאננות האמונה ועליזות הכפירה. האמונה  המטייחת והכפירה הנשענת על וודאות  ושמחת החורבן . אלא הוא בהעדרו   נוכח שם למעלה ויכול בזכות צדיקותו שקיבלה  כבר את החותמת של ביוגרפיה שנסתיימה ועבר את מבחני הבגרות של המוות  יכול להגן עלינו ולייעץ לנו בלי להשתלט עלינו גם   במסענו בתקופות אחרות מאלו בהן  אנו חיים. אני מרשה לתת לו הכרה הסמלית שלי על ידי זה שאני  מצרף לה   מנגנון פרשני.דווקא המרחק בזמן או המרחק במקום מגדיל את  ההילה  של הזיכרון. כך בקהילות היהודיות  שבמרוקו הקהילות  שעברו העירה קידשו את הקברים הרחוקים  שהותירו  בעיירות שנעזבו מיהודיהם. המרחק בזמן ובמקום העניק  סגולה לסימני הזיכרון שצריכים מעשה  של שיחזור  של ניחוש מתוך מודעות שאין עבר  שלא שואל עצמו מה יהיה  בעתיד. לפעמים תוך איבוד אמון  בעבר ובהווה  בו הוא פועל. רק אחרי שנכנסים לטריטוריה של העתיד מחפשים דרך  ליצור  הרמוניה  מחודשת עם מה שניתקנו ממנו.  סיפורי חורבן הבית לא סופרו בימי החורבן. רק  שנים אחר כך כהאויר נעשה  שקוף יותר  מאשר  היה  בעת החורבן. כאשר תהליכי האבל אפשרו לדבר על  מה שעבר מן העולם וראיתי אותו בזמן  קמילתו.  זמן הנראה  כזמן של  קמילה  החיטה צומחת שוב. האם ניתן בזמן הקציר להאמין בקציר ?

 

אידיאולוגיות

אידיאולוגיות ניסו ללכת בדרך שונה מדרך האדמורות או מדרך זכות האבות שמתו. הם   ביקשו לגלות  את המכונה  הנסתרת  שהניעה את כל התהליכים שהתרחשו. להפוך אותה לגלויה ולמסור אותה  ליודעי סוד שיוכלו להשתמש בה בגלוי. העבר נראה  היה  בעיניהם  מלא מבחנות  שיכולות לחשוף את סוד  הדינמיקה  שתחולל את  התמורה לה חתרו.  אידיאולוגיות נשענו על הזכות לכונן אלטרנטיבות  באמצעות  מפתח הגנבים  שנמצא  בדלתו הנעולה  של העתיד. בתחילה השם אידיאולוגיה  היה  שם  גנאי  למתכרבלים ברוח ולא יודעים כידון ותופי מלחמה הם הקובעים . לימים   הן הפכו  עצמן לכידונים בדרך לשלטון או למאבק על השגתו. היה  בהן מיתוס משחרר אך לעתים צורף לו  אתוס חמור סבר.

קפיצה אל העתיד

גורדון אמר  כי אי אפשר  לברוא את הדרך אל העתיד רק  על פי התבוננות לעבר ולא מספיק  לנחש  על פי  סימני הדרך שעברנו    את  הכיוון או את המטרה אליה  אנו חותרים. . יש בהתכוונות זו משהו רדיקלי ושונה גם אם  משקיעים מחשבה  בלימוד העבר.  יש בה קפיצת דרך הכרחית. בה  הפנייה לעבר  היא פנייה  גם לחלומותיו העתידיים לעיקרון  העתיד שהיה חבוי  בתוכו תמיד . לרעיון השחרור  מכובדו של  ההווה המשתנה  עם העונות. המנסה לחלץ    את שנותר  חי בתוך התמורה. באדמה ללא צל חולמים על צל. בצל ללא אדמה  חולמים על  אדמה. הנוכחות  של  העצים שנטעו, של הסיפורים שסופרו , של  הירושות  שנותרו  של הצוואות שהופרו .

מסירה, יצירה ואהבה

המיתוס  של אברהם מנתץ את אלילי הוריו מגלה  שעוד בטרם התגלות   האובדן  מנפץ  מסורת ותובע . האם יכפה  את הגיון הברית  החדשה או אולי את  הברית  המתחדשת כלומר המודעת לשינויים מסביב ומחליטה  לפעול כפדגוגיה מתקדמת . זו הפדגוגיה  שהוגדרה על ידי המחנך האמן יצחק  קצנלסון  שעיקרה     מסירה, יצירה ואהבה . דרך  המתחדשת עם כל ילד  שמביא  פליאה חדשה לעולם באמצעות הלשון הישנה  של אמא .  האבות הקדמונים והמורים שנפטרו לא נותנים לנו להלך יתומי  שינוי, אבלי שינוי, אך גם לא מאפשרים לנו לקדש  את כל טריקות הדלת  שעשינו בחיינו.  להקים מסביבם מקדשי פולחן. תקופה שבה רבה תודעת המעבר יכולה  להיות תקופה בה  הבהלה  מאפשרת לגסי הברך  לזהם וללכלך  ולטהורי הנפש  לעקוד  עצמם באכזריות. ברנר קרא לתקופת המעבר   הרפת. זו תקופה של אובדן תמימות  שנראית   תקופה של חירות משכרת ומשקרת גם יחד. לא תקופה של אתוס הבוחן עצמו ומשתחרר והולך אלא של כאוס משתולל.  תקופה שכזו  אוהבת לפצל את הנפש לכוחות של אור ולכוחות של חושך המהלך על פני תהום. אלו תקופות של פילוג.. אך כאשר אנו מבינים שהאידיליה והפצע  שליווה  אותה הם  סיפור אחד אז מגיע זמן של בין השמשות שבו  מתבלבל האור והחושך והשאלה  האם נוכל להתמודד מחריפה ביותר.  פעם האור  הוחזק על ידי הוקעת  החושך  ופעם  הוא  תוחזק  על ידי ההבנה  כי הוא מכיל את החושך. בתקופות כאלה יש המנסים להטביע את האניות בנמל הבית כדי לא להתפתות  לשוב אל העבר   ויש  המשמרים אותן  כהבטחה . אנו בוחרים לא לשוב לנמל הבית אך כן לקחת מן האנייה שהביאה  אותנו אל מחוז חפצנו ציוד וזיכרון.

מושבוץ , רעיון  לזמן לידה

בתפישת העבר יכולה להיות תפישה  של המושבוץ כלומר  שהרעיון היה  סידור  זמני  לשעת חירום. כמו שמזיזים את הריהוט  בכיוון לדלת כשהידית של הדלת זזה ורומזת כי  עוד מעט הדלת תפתח ותתקיים  פלישה  עויינת.  הרהיטים אז  נמדדים לא על פי  יופיים ולא  על פי  תפקודם אלא  על פי  משקלם החוסם . האם כשהאיום נגמר  אנו  פשוט  מחזירים את הריהוט למקומו ושוכחים מידית הדלת הנעה באיום? זו היתה  תפישת האורטודוקסיה .כאשר  יסתיים האיום הכול יחזור למקומו. כמו שהתפישה  החילונית אמרה  כי דינה  של  החרדות לעבור מן העולם.  ריהוטה הישן והחוסם את דלת האיום נשחק ויש לבנות חדש. אולם שני הצדדים לא נשארו בחוסר מעש  בתקופת הביניים. בתקופת המעבר. שתי העמדות הללו  התגלו גם בתקופות  חילוקי הדעות על הקיבוץ והתפתחותו.   יש תמורות  החלות ללא תודעה  של תמורה ויש מצבי המשך  שלא מודעים לעובדה  שהם ממשיכים.  כמה  מנוסעי המכוניות הראשונות היו משוכנעים כי הם נעים בכרכרות משוכללות וכמה  מאנשי המחשבים ראו עצמם עומדים מול לוח  קיר עם שיפורים? כמה   מאנשי  המחשבים  בטוחים כי  אין מה שלא יותך  בפני הישגי התקשורת וכמה  מאנשי הכנסיות  בטוחים כי דרך המחשב  הם יוכלו להפיץ באופן יעיל  ביותר  את תורתם השמרנית?  כמה מהשפה הקהילתית משפחתית  הוא  מעשה  של  נוסטלגיה פוליטית אקטיבית ?  היא קוראת   בקהילה  מדינה  בפוטנציה, טיוטה לשלטון פוליטי  ביורוקרטי המבוסס על  מדרג . אך לצידם של אלו אחרים רואים בקהילה פוטנציאל  לשינוי  המדינה ולפירוקה ליחידות וולונטריות. כמה  מסרבים לקבל את פני הריבונות היהודית המחייבת למשמעת לראייה  כוללת לקיחת אחריות ולדאגה  למרחב אישי לשותפים לה. וכמה  רואים בכל ריבונות  של ציבור אסון הראוי  לפירוק, מחסום בפני  התלכדות חופשית  הפתוחה  לידידות ואחריות משותפת.  כמה  מגלים  שהכוח  המניע  שלהם לעמוד  בהגנה  על מולדתם מורכב  מידידות  ורעות, מאחווה  בסיסית המחייבת אותם גם כאשר הסביבה מתפרקת  מעודפי כוחותיה. וכמה מסוגלים  לראות עד  כמה  תחושת  המחויבות שלהם כלפי  המופשט שנקרא מדינה היא  המלכדת את יסודות  החברות והידידות של החיילים.

לא לבועה, לא לאגרוף

הקיבוץ ניקז לתוכו את  הדילמות הללו. על כן היה  בו  גם היסוד של טריקת הדלת וגם היסוד  של הגנה  עליה  מפני פריצה , גם היסוד  שלראות עצמו בדרך אל הקמת מדינה וגם כטיוטה  לחברה  שצריכה לקום על תשתיותיה  של  המדינה ואפילו  במקומה.  היה בו גם היסוד  של  מעורבות אישית  התנדבותית  המבוססת על  ידידות, על היכרות ומחויבות נעורים אך גם  רצון עז לראות  בקידום מסגרות  אנושיות גדולות  שיכולות להעלות את האדם הנופל קרבן  לאלימות הפוליטית, כלכלית וחברתית. הוא גם התבסס על הערצה אך ביקש להיות גם ביקורתי. גם להעריך  את היחיד את חירותו ואת  יצירתו המיוחדת וגם  להיות אחראי על הציבור, על היחד השוקל,  להתכוון לריבוי האנושי, לדיאלוג  בין בני אדם.למנוע  התאבדות לתוך המון.  גם את השתתפותו בתהליך של הכרעות אך גם זכותו לשמור את דעתו  המיוחדת  כמיעוט.  גם היה  גלאי מוקשים וגם גלאי של  מתכות יקרות.

הפיתוי  להיכנע  לחמימות שבאגרוף  המלוכד  כלפי חוץ אגרוף  המחפש תמיד זירות לקרב וגם הפיתוי  ליפול  למלכודת הדבש  של הבועה שבה  רק מתנגנות הרמוניות   שמדחיקות את  הקושי הגדול.האם תמיד  הקיבוץ ידע להיזהר  משתי  הסכנות הללו ?  לא.  אך  תמיד  התייחס  אליהן.

מכור ההיתוך לשלב המגזרים ומה  הלאה ?

מדינת ישראל עברה  את השלב  של כור  ההיתוך והגיע לשלב  המגזרים המבקשים לסגור  עצמם מתוך חשד ותחושת קרבן  התובעת פיצוי אינסופי. היא עברה  מתקופת האחדות הכפויה עד  פלורליזם של בודדים.  התקופה  הראשונה  רצתה  להקים  דחוף בית אחד ללא רהיטים, התקופה השנייה  היתה לערמה של רהיטים שאיבדה  אמון  בבית משותף  .  התקופה  הראשונה  אוימה  על ידי   מה  שברנר קרא בלעג : סוציאליזם האוסר  על הגעגוע.  היא  תפישה הדומה לאיום של  אשת לוט : אל תסתכלו אחורה. תהפכו לנציבי מלח.   בארץ  חיו המון  נציבי מלח ששרדו והונצחו בגלל השכחה  הכפויה  שלקחו על עצמם. הם היו  בטוחים כי אם לא יצליחו להדביר  את כאב  הגעגוע שלהם הם ישחררו את בניהם מעולו.  כמהגרים הם ידעו כי שורשם מצוי  בבנים שלהם. אך  מה שהיה נראה  כניצחונם הבטוח היה  לכתב ערעור על ניסיונם. גם שלהם  גם של  בניהם גם של נכדיהם. התברר כי  השיכחה  שהיתה  צריכה  לשמש  כחומר הרדמה  בעת ניתוח הפך לחומר  מוחק המותיר  אחריו את  מצוקת מי שאיבד  את הזיכרון ונותר אילם ועיוור פרספקטיבה.  גם  אלה  שראו את  תפקידם  להתבצר בזיכרונם וחשבו כי ניתן זיכרונם ישחרר אותם  מכאבי ההווה  גילו את מגבלותיהם.  חברת  המגזרים תובעת שינוי רדיקאלי : יצירת תשתית  לפתיחת חלונות בין הבתים חורים בגדרות, התארגנויות  חוצות חומה.     המאוים ולהפוך אותו לחדר אטום. אלה  סגדו לרוח הפרצים  הנושבת מקדימה ואלה לטרפים  המשפחתיים שהוסתרו מתחת למיטה.  אולם בינתיים החיים  עשו את שלהם.  מסורות נפגשו, נבנו, משפחות  התערבבו, הכלכלה הביאה תמורות , הטכנולוגיה התקדמה ועמה  הקשר אל הזמן  והמרחב.

הסוציאליזם הביורוקרטי והאנרכי גילו הרבה ממגבלותיהם ובעיותיהם  הקאפיטאליזם חשף את ציפורניו הקשות. הקיבוץ  גילה  בתוכו גם  את היצר   היצרני וגם את התפישה  הפוליטית . עבורו  שתיהן היו ביטוי   לשלילת  התפישה  כי פני אדם כבר  שורטטו ופוענחו   לנצח. שהטכנולוגיה  המתפתחת לא תשנה את הטבע הידוע לנו של האדם.   גם אלו  שהאמינו  בשינוי וגם אלו  שהאמינו בקיבוץ המסורתי נאחזו  ברעיון השמרני כי מה  שהיה  טבע האדם יישאר כזה. מה שעבר הקיבוץ עקרונית  כבר  פענח את מה שיהיה בו. או על ידי ההמשך או על ידי ההיפוך שלו. שניהם ריאליסטים  בתפישתם.     הנסיגה או ההתקדמות אל מה  שנחשב  הריאליזם היה  משותף לשתי העמדות.

שהמשיך את  המסורת הטובה של הקיבוץ בנכונות  לקרוא את ההיסטוריה , להאמין  במהפכה ובצווים  שמכיל  העתיד ורעבנו אליו.  מצד  שני הוא  המשיך את מסורת השטחיות שהחלה להסתמן בקיבוץ אחרי  קום  המדינה.  שטחיות  המסומנת על ידי עזיבת הרבים המאיימת ועל ידי  הביטחון המדומה  של האמונה  בהגמוניה   הפוליטית  שנסדקה זה מכבר. שהיתה  במידה רבה מיתוס שקרי. לא הרעיונות  היו שקריים אלא  האמונה  כי הם יפעלו  בנחישות  ככוחות טבע מדיניים.

ברעב  התפישה  של הקיבוץ כקהילת מקום וקהילת רעיון,  כקהילה של שותפים וקהילה  של משפחות , כמערכת פתוחה כלפי אתגרים רחבים של השפעה מדינית  וכמקום מבחן  ליחד  וליחיד.

אפשר להיאחז   ברעב  בינוי המשפחה ועל הגעגוע אל העולם  שנעלם באירופה  כדי  להטיף לעולם  אמיץ חדש  בו ההיררכיות  שולטות והדחפים  לעשות  לעצמך   ומעצמך פסל ומסיכה הם  המדריכים  את החברה. . יש   לשאול   האם בינוי המשק  המשפחתי בא לחזק  את היסוד   הלא פורמאלי  בהתארגנות החברה   , את יסוד  האהבה והדברים  הנעשים   מתוך האלתרואיזם שכבר הוכח  ככוח מניע   החבוי  באמהות ואפשר להדגיש  ביסוד  המשפחה  את יסוד  שלטון ההורים בילדים, שליטת הגבר באישה,  המסורת  בהתחדשות , החברה  הסמכותית בהתפרצות הנעורים.

האם יתרונו של המשק  המשפחתי נובע מהיכולת שלו  להטביע  מערכת המבוססת על  אחווה או שהוא  המפתח  את  עריצות  האב וסמכות כוחו של  המנהיג.

הקהילה והקיבוץ

היסוד  של הקהילה שנחזה  בשנות החמישים על ידי המחקר הסוציולוגי  כשלב  בחיי הקיבוץ ניזון מתוך ידיעה  כי השינויים החברתיים  המתחוללים בקיבוץ  מבפנים,  מחוללים את המעבר  מהעדה, לקהילה  כשהרעיון הבסיסי  הוא   שהמעבר הוא ממוסיקה של  שיר לכת צעיר  למוסיקה פוליפונית על פי צרכי  החברים השונים בגיל והשינויים המתחוללים בסביבה .

הקהילה  המורכבת נולדת מתוך  התמורה  ההכרחית הנובעת מתוך ניצחונה  של הקהילה . תהליכים העוברים  על העדה החד  גילית והצרה בהיקף  המשימות  שנובעת מדרמה  מלחמתית  וחינוכית הפורצות  בעת ובעונה  אחת מבחינה  היסטורית. המערכת החינוכית צריכה  להפגין את כוחה  מול יומרות של הטוטאליטאריזם לכבוש  את העולם מן  הימין ומן השמאל. היא  צריכה  להפגין  סמכות  מצד  שני המערכת  הפוליטית  צריכה  להציג את תעודת זהותה  הדמוקרטית.  דווקא הפעולה  בתוך דרמה  . כשהשתנו התנאים בעקב  הניצחונות והתבוסות של הציונות  התחוללו  תמורות  מרחיקות לכת הן בתודעה והן בסביבה.  חלק  החליט לגלות את שהסתיר  שנים, את שנראה  היה  שאסור לבטא : את הלו יהיה  שהיה  חבוי בלב  רבים וטובים ץ לסיים את  סיפור  המתח הקיבוצי בהם כולם הלכו לשפת  הים והיו לבורגנים  זעירים. רבים  שחיו נכנעים לקונפורמיות חדשה.

למרות  שהמודל הקיבוצי  ראה  צורך לבנות הרמוניה עכשווית, הוא  ייבא מוסדות  וצורות  של התארגנות משותפת בחלקן  מן  הקהילה  היהודית ולקח מהתנועות השיתופיות  המהפכניות של  דורה את  המטבח המשותף עם  מועדון התרבות המשותף, את  המכבסה ואת החינוך העברי. הוא נתקל  במשך השנים  בשאלות מעשיות ונטה  לפתור אותן על ידי  בריאת כלים לשיתוף. על ידי צירופם של מוסדות משותפים. לכלל  קהילה  שתפנית קואופרטיב וקומונה, בית חינוך משותף ואקטיביזם חברתי  ומדיני היו בתוך המבנה הזה  סתירות מובנות שהתגלו עם הזמן. כיצד ניתן ליצור חברה  בלי ליצור  המון, כיצד ניתן לחנך ולא  לחנך לבדידות עריצה ומתנשאת ולא לכזו המועכת את  היסודות 'לא קולקטיביזם ולא  אגואיזם ומעבר לשניהם.  הנה  בתחום הכלכלי פוליטי הדגש  היה  על החברתי ובתחום החינוכי  על בנין האישיות ( המבוססת על  גרסה של פרוידיניות המדגישה  את בניין האישיות) על עבודה כשבחינוך היתה הדגשה  על אמנות, על חילוניות  שהיתה מבוססת על  הצורך  לחידושה  של מסורת על ידי  חוש ביקורת ועל ידי  תביעה  ליצירה.            כך בימי משבר  הקיבוץ נשמר  במידה  רבה  בית החינוך הקיבוצי וכמו  מוסדות חינוך רבים היה מסוכן של הקהילה למייצג  של חלום  חידושה וכינונה  בתנאים  החדשים. בכינוסים ועצרות היתה מוכנה המקהלה והרקדנים אך הם היו צריכים להאזר בסבלנות  : רק א5חרי נאומי  המנהיגות הפוליטית היה מותר להם להופיע  בפני הקהל. בסדר היום הקיבוצי  הם היו פורמלית בקצה  סדר  העדיפויות : קדמה להם השליחות  הפוליטית  במובן הרחב  של המילה  (כללה  קליטת נוער,  גיוס לצרכי ביטחון, עזרה ליישובים אחרים, שליחות לתנועת הנוער ועשייה  פוליטית) קדמה  לה גם העבודה המשק שלא נועד רק לפרנס אלא  ליצור תשתית משקית  לחברה הישראלית  שתקום. בתהליך צמיחתו של הקיבוץ ובמיוחד בשברו הסתירות  הללו התגלו לא  כהרמוניה אידילית אלא  כפרשות דרכים. הם עוררו מרבצו את  הוירוס  הפילוגי  במקום את המחלוקת לשם שמיים. הם גילו את הסוד של בפולמוס  המחליף את החתירה לאמת, את  הצנזורה  הפנימית  של  סתירות ושריטות  והפיכתן  לכלי משחית  במאבק  ממוטט ידידויות.  כל זה קרה  כמובן לא רק  בקיבוץ  אך בקיבוץ  כחברה  כפרית קטנה זה היה  סם מוות. ובכל זאת  קם דור  שלא ידע את הפורענות  שהוסתרה מפניו והיום לא יודע איזה  קיבוץ היה של האיחוד ואיזה של השומר  הצעיר, איזה טיהר ואיזה פילג ועל מה.

חלוץ צעיר נטע אקליפטוסים לאורך דרך  חדשה. באותו יום עברה מכונית  של המוסדות  הלאומיים. הם באו לבקר  בקיבוץ הצעיר  המכונית עברה  לידו של החלוץ הנוטע ופיזרה עליו ענן אבק. הוא נעלב  ביותר . מי נושא את החזון אני הנוטע את העצים או  מכונית ההסתרות הציונית  הממלאת אותי באבק.  אני מניח  כי  שלימים , אם האקליפטוס צמח בא  הצלם  של  הארגון  וצילם את העץ תקווה  לרעיוננו ולנחרצות הרצון הציוני לשקם את הארץ משממונה. .   ,

אנו מכונסים כאן האם נציגי  השותלים או נציגי  האבק החונק אותם.

 

לפתע הופיעו על החוף עצי תמר גבוהים חדשים. הם נשתלו על ידי  צוות הנוי המבורך. כמה  שתילים שתלו כאן? שאלתי. 13 ענו לי השותלים.

13 עצי תמר… מיד שב אלי סיפור התמרים הראשונים של עין גב.

סיפור מקום איננו רק  סיפור של נוף ובית הוא גם סיפור של אבנים ועצים. כשבעין גב לא היו עצים התקיים ויכוח. האם להביא אל החצר עצים מבחוץ או להפוך את שיחי השיזף  הדוקרניים לעצים. האם להרכיב על ענפיהם  הרכבה מעניינת או לעקור אותם  ולשתול תחתם  עצים עבותים. קרבה אל טבע המקום היתה עיקרון חשוב אך מה עושים והטבע  ללא צל, שדוף, רותח?  החברים  רצו צל מהיר . החבר קולי ניסה עם השיזף אך  המתכנן כבר תכנן אחרת . שדרות זיתים ותמרים . תמרים וזיתים  הם  אמנם נוי אך נוי מניב…

אולם מהיכן מביאים שתילים? קולי היה ממונה על הבאת  שתילים. הוא עבד במשתלת  התמרים של כנרת, גן רחל.

יום אחד תפש אותו פקיד  מבנק, לא נגיד איזה , והציע לו הצעה מגונה.  תשתול אצלי  בחצר עץ תמר ותלווה אותו ואני אדאג שהבנק יעניק לעין גב מתנה  12 שתילים. קולי לא  סיפר שהיו לו  נקיפות מצפון. הוא שתל את העץ שהניב אפשרות רכישה של 12 חוטרי  תמר בגן רחל משתלת התמרים  בכנרת בה  עבד   בנציון ישראלי.

כשעבד קולי במשתלה שמע את עובדיה מדברים ביניהם. הם החליטו  לתת לעין גב מהזן  הפחות טוב. אופנת הזנים הטובים והרעים לא עוברת מן העולם.  קולי החליט לעשות מעשה . הגיע למשתלה עם לילה והחליף את  השלטים : לזן הטוב  הציב שלטים של הזן  הפחות טוב. למחרת קיבל 12 חוטרים של הזן שהוא ידע שהוא הזן הטוב . הם נשתלו  על חוף הים, ליד  המסעדה של היום.

אם במקרה של הבנקאי לא דיווח קולי על נקיפות מצפון, מצפונו  נקף אותו מאד  על החלפת  הזנים . איך הוא עשה  דבר כזה לבנציון ישראלי החלוץ הוותיק ביותר בארץ? בכל זאת לא סיפר לו עד  שחלפה שנה והתמרים כבר הכו שורש.

כשחלפה שנה בא קולי  לבנציון והתוודה על חטאו.  בנציון חיבק אותו ואמר כי אם אחרי אלפיים שנות גלות  עושים מעשה כזה מגיע  לשותל עוד  שתיל אחד. עתה  היו 13 עצי תמר לקיבוץ.

ועתה נשתלו עוד 13 חדשים. נלקחו ממטעי עין גב והם גדולים, מתנשאים ומעוררי וויכוח…

אליס  גדורי ואחיו אליעזר כדורי היו  בעלי הון יהודים מעיראק.  הם עשו עסקים בהודו והגיעו לשנחאי ולהונג קונג. עשו עסקי גומי ובנקאות, פתחו בתי מלון בהונג קונג.  הם היו פילנטרופיים גדולים. אליס כדורי פתח בית ספר בהינדית ליושבי הודו ולאנגלית לילדי סין.  כדורי היה  ציוני ושיתף עצמו באותו חוג יהודים עשירים  שהאמינו בארץ ישראל כמקום בו יצמח  המפעל היהודי  גדול.

הוא  קיבל ב1917 אותץ הצטיינות של האימפריה הבריטית.  בצוואתו הקדיש 140.000 לירות  להקמת בית ספר  בארץ ישראל לכבוד הצהרת בלפור וחוזה  סן רמו. הוא נפטר ערירי ב1922  ושאלת הירושה היתה קש. ממשלת פלשתינה אי בראשות  הלורד סמואל קימה וועד אך ממשלת בריטניה  הודיעה  שיא  קיבלה  את הכסף ולא ממשלת  ארץ ישראל. אחרי דיונים רבים וחלט להקים שני בתי ספר  אחד לערבים אחד ליהודים.  בטול כרם הוקם בית ספר כדורי ב1930. היום האוניברסיטה  הטכנולוגית של פלשתינה.

 

בית  ספר  כדורי הוא בית ספר  שנוסד ל50 תלמידים.  כבית ספר בריטי הוא היה צריך להכין  דורות של ג'נטלמנים.  אלא שהוא  נוסד בפלשתינה ועוד נועד  ליהודים ציונים  רובם בנים של חלוצים סוציאליסטים . איך נוצרה מעבדה מיוחדת זו ומה  הכשיר אותה לדורות של  צעירים  שלקחו על עצמם  אחריות  ומנהיגות.  אנו באים לסיור זה בעקבותיו של  יצחק רבין  תלמיד של אחד  המחזורים הראשונים של  כדורי ונראה  כי נשאר  נאמן למסורתו  בכל  גלגוליו.

 

 

בחירת המקום בין  מסחה  היא  כפר  תבור  לבין סג'רה נועדה לשמור  על אדמות המדינה   אליהן פלשו בלי הרף הבדווים  מערב אל זביח. אלו היו אדמות טובות למרעה.  בדווים  אלו היו היחידים  שנותרו בשטח מהבדווים שהיו בו  בתקופה  העות'מאנית. רצון זה  של השלטון הבריטי להקצות  דווקא  את האדמה הזאת לא היה  נראה על ידי  כולם.  שקולניק  הוא אשכול מחא בכל תוקף.  בית ספר  חקלאי  כזה צריך לקום במרכז  היישוב  היהודי ולא  במקום  שבו אין התיישבות  יהודית  צפופה.  טענה  אחרת היתה  כי  התנאים אינם  תנאים האדמה לא טובה , מקורות של מים אין. אך  המושל האנגלי  קיבל החלטה  ובית הספר  היה  צריך לקום במקום הזה.

 

לתכנון הבית הביאו את  האדריכל של פלשתינה  הריסון.  בתחילה היה  אמור  בית הספר  הערבי והיהודי  להיות אחיד.  אחר  כך סוכם כי  צריך להראות  אחרת.  מעניין  להשוות בין הבניינים. אך  לא היו בידי  האמצעים לעשות  זאת. אולי הדבר  היה מגלה  שמץ מתפישתם של הבריטים את 'הילידים' היהודים והערבים . הסגנון של הבית היה  כסגנון שבנה  אותו אדריכל ארמון הנציב, מוזיאון  רוקפלר. מודרני מצד אחד אך עם ציטוטים של  אדריכלות מזרחית. קשתות. בתים עושי רושם. אך בית הספר  בפנימיותו  היה ערוך  באופן ספרטני למדי.

 

כמנהל לית הספר נבחר שלמה  צמח  איש  העלייה  השנייה. ממנהיגי  הפועל הצעיר. שלמד  צרפת אגרונומיה, פילוסופיה וספרות. בן גוריון, שלמה לביא והוא הגיעו מפלונסק.  הם  ייצגו  שלשה  קטבים שהסתמנו בתוך תנועת העבודה. בן גוריון את  הפרימט של הפוליטיקה, שלמה צמח את   הרוח והחקלאות ושלמה לביא את הלהט המוסרי בבניית חברה  חדשה.  צמח עלה  ארצה לפני בן גוריון ולא  כל  כך הכיר בזכותם של אלו שלא  הגיעו בשנה  הראשונה. בן גוריון הגיע ב1906 ולא  סלח לאשכול שהצליח אף  הוא להיות  בן העלייה השנייה. צמח היה  הומניסט מעמיק.  הוא יהיה  הראשון שיתרגם את ברגסון והיידיגר לעברית. סופר ואיש רוח אך גם מפתח של  זן העגבניות המוכרות  לנו כעגבניות הארץ  ישראליות. כשהביא משה  דיין את  העגבנייה שנקראה  מונימייקר כתב שלמה צמח משא פילוסופי המפגיש  את הגותו של  האנתרופולוג לוי שטראוס עם  זן  העגבניות החדש.  הוא הסביר  כי כל  התרבות האנושית  בנוייה  על השהייה. על אי סיפוק מיידי של הצרכים, עם הצורך לבשל , להשהות את האכילה . לעבד.  כמו  הקשית המודיעה לעולם כי איננו הולכים  לגמוע אלא  במקצב תרבותי.  העגבניות של דיין  אינן תרבותיות… יש להניח כי  שלמה צמח  ביקש להגיד עוד משהו לדיין…

שלמה צמח  הגיע לכדורי לראות את האדמות. . הוא הבין כי הוא   במלכודת.  כאגרונום הוא  הבין כי הסיכויים להקים  בית ספר חקלאי  המאפשר  התנסות ביצירה  חקלאית הוא  קטן.  האדמה  היתה  סלעית ומים לא  היו. אך האחריות היתה  רבה.

 

מנהל בית ספר בריטי המשרת ציונים צעירים, הומניזם עברי בשדות קשים ומיוחד עם  ציפיות אדירות של  ממסדים יוצרים מתח  גדול. עם כל המטען התרבותי שהיה לו הוא לא ידע מספיק אנגלית. המתח היה גבוה. אך וא היה  האיש שהכניס לכדורי נורמות גוהות של מצפון, תרבות, מסורת עברית עמוקה, חדות של ביקורת.  התלמידים הרגישו בו פדגוג גדול . מצד שני הוא לא  התאים  לתקופה הסוערת, למתח בין  בעיות ביטחון ומוסר. בתו היתה חברה  ל  בחיר תלמידי  המחזור הראשון  יגאל אלון. המפגש בין בן האיכרים  למנהל לא היה פשוט. יגאל אלון מאד העריך  אותו אך את בתו לא המין מעולם אל ביתו שבכפר תבור לדעתה לא עשה זאת כי התבייש  בעוני ששרר בית אבא שלו. הוא העריץ את אביו החלוץ, הנחוש, האיכר  המושרש אך רצה  גם  לעוף מהקן אל עולמות אחרים.

 

כשצמח ביקש לפטר את אחד מהמורים מורה לחש לתלמידים כי הדבר  נובע מיחסו העוין של המנהל להגנה. התלמידים ובתוכם  יגאל אלון  כתבו נגד  המנהל מכתב השמצה דבר שפגע מאד ברוחו של  שלמה צמח.  הוא חש  שנכשל בתפקידו והתפטר. אולם זרע זרע חשוב  ביותר  מסורת של  בית ספר  דמוקרטי , נאמן לערכי תרבות גבוהים ומחויבות עליונה. תרבות עברית  ומחויבות אנושית  לשלום.

 

רוח הביקורתיות לא עזבה את שלמה  צמח עד יומו האחרון. הוא  לא האמין שבכוח הציונות לבנות מדינה. הוא חש כי  צריך לעבור זמן הכשרה  ארוך כדי להיות מוכשרים גם לשאת אחריות פוליטית וגם לא לאבד  את המצפן  מוסרית.  היתה לו רתיעה עמוקה  מפיתויי  טקסי שווא של מדינאים. הוא  העדיף שיימשך המנדט הבריטי על הארץ  ושבכל זאת נגיע להבנה  עם הערבים תחת חסותה  של בריטניה. הוא  עמד  בעמדה  הנגדית לחברו מהעיר פינסק.

 

את שלמה  צמח  החליף נתן   הוא הגיע  מעיירה קטנה מפולין ליטא ביילורוס. איש פועלי ציון שנסע לברקלי ללמוד חקלאות והצטרף לישראלים שלמדו בחוות דייויס של האוניברסיטה. מומחה  לתרנגולות ודבורים עלה ארצה ללמד  במקווה ישראל  וקיבל את המינוי ללמד  ולנהל את כדורי משך שנים רבות.

 

המפגש עם מנהל החדש היה מיוחד  במינו. הוא התגלה כפדגוג מעולה שאינו  מוכן להגדיר  עצמו כפדגוג.אב של היתומים  בהכרתם, חלוצים בטמפרמנט שלהם, שוחרי מפעל. הוא האמין  בתלמידיו ויצר משטר של אמון ומסירת אחריות.  בנקודה זאת  וא  השתלב  יפה  באתוס  הלאומי של  העלאת הנעורים.  בהמשך לצמח כל  בבית ספר  היה  בנוי על אמון.

 

מנהל  היה  קשור לשני עולמות :  השלטון הבריטי ממנו קיבל את הסיוע והמשכורת והסוכנות  היהודית שניווטה את היישוב  העברי.  הוא ניהל את  הדיאלוג  המוזר הזה כשהוא למשל  דואג להגנה, לנשק להגן על המקום. מצד שני  ממלא את הדוחות ומארח את השלטונות ונשען עליהם  בפיתוח המשק.

 

כדורי הוא  בית  ספר לבנים . לא  מקרה  הוא מקיים קשרים מיוחדים עם בית הספר לבנות בנהלל.  מדי פעם מתקיימים מפגשים  בין אלו לאלו.  כך מתרקמות אהבות וקשרים חברתיים מעמיקים והולכים.

השנים הם מתחיל  בית הספר  את דרכו הן שנים דרמטיות ובהן המרד הערבי.  תלמידי כדורי מאד  מעורבים בצד של הגנה וכך מגיע יגאל אלון הבכיר ויצחק רבין לפעילותם הביטחונית.

 

במלחמת העצמאות נהרגו 47 מבוגרי בית הספר. זהו פצע נורא.

 

עלי בן צבי היה  הילד הראשון  בשכונת רחביה. בניגוד לרבים ממשפחות השכונה  משפחת בן צבי גרה בצריף. הסבתא גרה עם הנכדים. ההורים יו בדרך כלל עסוקים בענייני  יישוב וההגנה  כך שרבה  הילדים היו עם הסבתא לישנסקי.  בסיפורי משפחה   היה הילד יוצא עם מקל להגן על הסבתא שלו. לימים למד בגימנסיה .ער לכדורי והיה ממנהיגי  התלמידים במקום. הוא  התגייס לפלמ'ח כמו רבים מן החניכים.  היו לו כמו לרוב  הפלמחניקים  הרהורים אם לא להתגייס לצבא הבריטי. הוא  הי שייך לפלוגה שיצאה מכדורי לנגב כדי לעמוד מול  צבא רומל עם מקלות. פרק זה  היה לרבים מן הפלמחניקים פרק שעורר מחש  בדר  מעמדו של הפלמ'ח אל מול הגיוס לצבא הבריטי. בכל זאת נשאר עלי בפלמ'ח. אחרי  הרבה פניות של  פיאט הוחלט להקים יישוב  ליד כדורי. האדמות התקבלו מפיק'א.  פיאט ראה אותם כבני טיפוחו אך הודיע כי לא יהיה להם אפוטרופוס. היו הרבה שמועות  שווא עוזר להם והוא עשה  זאת בגלוי אך נעזר  גם בהם. היו אומרים כי פיאט מוסיף לתרנגולות  שהעניק להם ביצים בהסתננות למקום.

 

במרץ 1948 עלה ערבי על השדות  עלי ארגן חבורה  שיצאה להגן על השדות והתברר כי היה זה מארב.  שבעה נהרגו ואחד  הצליח להימלט.  האירוע קרה ערב החתונה של עלי  שעמדה להיערך בנהלל. פיאט חזר אז מנסיעה ונעצר בעקב  הקרב על ידי המשטרה  הבריטית.  יחסיו עם ראש השבט איפשר לו לנהל משא ומתן על החזרת הגופות. הם נקברו  בבית קשת. ההורים  הגיעו אל בית הכלה  בנהלל פנינה דרומי היום פנינה גרי האב קרא  מהתנ'ך איך נפלו גיבורים.  האמא קוננה וכל ימיה לא הלכה לשמחות  ולבשה שחור.

כשהיה  בן צבי לנשיא  ועבר מצריפו לבית ולירו הועבר צריף המגורים שלהם לבית קשת  כדי לשמש  בית תרבות. בית התרבות וזנח ורק  בשנים האחרונות שופץ והיה  לצריף זיכרון .

 

פיאט ניהל את בית הספר עד אמצע  שנות החמישים. הוא  הקים בית ספר שהיה צריך להיות בית ספר המשך לכדורי בעכו. הקשרים שלו עם ברקלי שנמשכו כל השנים ואפשרו  שליחת תלמידים  לבית הספר  הגבוה לחקלאות בקליפורניה השפיעו על  הקמת בית הספר  החדש. אולם פיאט נפטר ב1959 . בית פר בעכו נקרא על שמו יד נתן אך הפרוייקט לא  הצליח  ובמקומו  קם מנו'ף בית  ספר לילדים